ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
טוב בצדקתו יחיה.
לוח המפתח וא) וד) (ט) מזונות נסא ן קיל אבדה דשלב"ל נואבלאציע באות מחאה סופר באות ספר קנין אומדנא דברים שבלב דד"מ, מחילה סטראי קנס באות חיוב אונאה דין דיינים טעות מטבע ספק. קצבה אונס דד"מ וטאבלאציע טענות מי שפרע ספר (ר) אמנה לה) טראט באות כת"י מכירה סרסור רבית אסמכתא הודאה ויתומים וקי"ל מלמד, באות פועל (ע) רשות הרבים אפותקי הזמנה (י) מעקה עדות אש) שבועה אפטרופס היזק יאוש משרת עיקול שובר אשו הכאה יורד לשדה חברו מנהג עכו"ם שומא ב) הלואה יורשים מסרב עסקא שומרים ב"ד הפקר יתומים מעמש"ל ערב שותף בהכנ"ס הרשאה וכ) מצרנות עשיר ועני שטר בע"ד השגת גבול כענן מו"מ (פ) שידוכין ברי ושמא התראה כת"י משטה מועל שכירות ביוש (ז) כתובה משכון פנקס שליח א זכי' באות קנין אל) מתנה פקדון שליש גביית מלוה זיוף להד"מ מסור באות גרמא פרעון שעבוד נוד או אגוד זמן לשון וג) פשרה שתיקה גורל (ח) ומ) נאמנות (צ) (ת) תוכ"ד גורם חזקה מנו נזק צוואה תנאי גלגול שבועה חיוב וקנס מודה חקי שכנים באות לש) תפיסה גניבה גזילה חרם מודה מקצת חזקה קהל ת"ב גרמא וגרמי חבלה מודעה נתפס קיום תקנות
אבדה עוסק במצות כיבוד אב וא"ל אביו אל תחזיר האבדה, רס"ו. ס"י אבדה, רס"ז ה'. דמי אבדה שנאנסו, שם כ"ה.
אומדנא אומדנא דל"מ בקנין ד"ת משא"כ בקנין ד"ס או בשעבוד, ק"ב. אומדנא ר"ד ב', רפ"ו. קנה מאה ליטרין ירק בעי"ט למכור לאחדים אח"ז רוצה המוכר ג"כ למכור, ר"ל
אונאה במכירת חובות דליכא דין אונאה, קכ"ו יו"ד איסור אונאה שהוא אפי' כשכל חנוני מוכר כמו שיכול וכו' ר"ט א'. עשו התחייבות באוה"מ בל"מ והוקר או הוזל עד כדי אונאה, שם ו'. נתאנה מוכר יותר משתות וכשנודע לו כבר מכר לוקח בריוח, רכ"ז ד'. שהה יותר מכדי שיראת ולא נתן המעות דא"צ לישבע שלא מחל, שם ז'. נו"נ באמונה ונודע ששיקר, שם. מעשה בראנדיא ששותף הקנה לחבירו חלקו ונתאנה, שם כ"ט. אונאה בקרקע חדל, שם. ובקרקע שחופרין בה עפרות זהב, שם.
שליח שאינה, שם למ"ד. קיבל עליו לעשות פת כו"כ מתבואה שלו בעד כו"כ ונתאנה, שם ל"ג מכר מקצת אחר שנודע לו שנתאנה, רל"ב א' ג', ר' מכר כישות לש' ונדר לו שיהי' יפות כולן והורשהו שימדדם בעצמו ומכר ש' לגוי ומדד לו ש' שלא בפני ר' ונמצא בהן רעות והוכרח לוותר לגוי מסך שפסק עמו וכן אי הרויח ש', שט"ז. גאבעלי הוא דבר המשתנה לפי הזמן ואין בו אונאה, ר"ט א'. טען שנאנס ולא חקר תו"ז אי נתאנה אינו נאמן בשבועה, רכ"ז ז. נתאנה טען שלא נשתנה השער עליו להביא ראי' ואפי' נתאנה מוכר שם ט'. אמר לחבירו אם הרצה תתן לי ריוח כו"כ ואקנה לך תיבה אלמוגים סגורה ונתרצה ונמצא מזויפים. שם כ"ז.
אונס
ר' נתן סחורה לש' בעד כו"כ חטים שיעמוד לו על זמן פ' ואי יעבור הזמן יתן כו"כ מ"ו ועבר הזמן בטענת אונס, כ"א א' ר' קנה חפץ מש' ואמר לוי שאם לא ישלם ר' לזמ"פ ישלם הוא כל ההפסד מחמת עיכוב פרעון וקנו מיני' בבד"ח ומעכשיו דלא מפטר לוי בט' אונס שאין בידו לכוף לר', נ"ה א' הלווהו על המשכון וא"ל קנה מעכשיו א"ל אפדנו לז"ם ואירעו אונס, ע"ג י"ז ר"ז ט'.
אמנה
פוחת שטרו ואומר אמנה הי' על מחצה בעני ע"ח אי פסול כל השטר תליא בפלוגתא, נ"ב.
אסמכתא
כתב למלוה לשלם לו כל הוצאותיו שיוציא לגבות חובו אי לא יפרע בזמנו אי הוי אסמכתא ואי קיבל עליו לשלם הפסדו אי מניעת הריוח בכלל או אי קיבל עליו בפירוש לשלם לו מניעת הריוח י"א ד'. דין אסמכתא בלא קנין החוזר אין בו משום מחוסר אמנה, י"ד הי. קיבל עליו לדון בדא"ה בקנין ולמלוה זכות בזה אי הוי אסמכתא ואי מנהג מסלק אסמכתא, כ"ו ג' ד"ה סמ"ע ר"ז ט"ו. אסמכתא דל"ק אפי' קנו מידו בבד"ח רק בדלא אנוס זיד שנולד האונס אח"כ לא אונס דמיגליא נ"ה א'. דבר הנעשה ברבים אין בו משום אסמכתא ומהני חיוב ע"ת, ס"א ד', אי שייך אסמכתא במשכון מטלטלין בלי מעכשיו, ע"ג י"ז אם תעשה לי כך אתן לך מנה דהוא אסמכתא אי צריך לשלם לו שכר פעולה, ריז י"ב. קנו מני' בבד"ח ול"א מעכשיו שם י"ד. ר' אמר לש' אם לא אקנה לך שדה שלי עד יום פ' יהא לך ספר זה קנוי מעכשיו אי הזמן רק לזרוזי, שם ט"ו. השלישו משכנות זנ"ז במשפטי גוים ובשטרותיהן אי קנו באסמכתא בל"ק, שם. כשעשו תיקון דחכס"פ ונאנס בקיום התנאי דהוא ספ"ד שם ט"ז. ר' שידך בנו לבת ש' ונתן ערבון ביד שליש באוה"מ שאם בכו לא יקדש לז"פ שיתן לש' ומות ר' תוך ז' ובנו לא אבה לקדש אי הוי אונס, שם.
מעשה אחד קיבל עליו לפרנס יתום עני ג"ש בעד מאה ז"כ ונתחייב שאם לא יחזיקנו כבנו יחזור כל המאה אפי' אחר שנה, שם י"ט
אפותקי
היכא שייחד לו הפרעון שמזה יפרע חובו אף דלא א"ל א"ל אפרע לך גבה מזה דהוי כאפותקי סתם ואם אירע קלקול בגוף הדבר או בזמן גובה משאר נכסים, קי"ז א':
ישוב ד' רה"ג דאסר כל נכסיו לאו כל כמיני' להפקיע החוב, שם ז'. התנה שיגבה מעידית לוקח דל"מ כשיש בנ"ח זיבורית משא"כ באמר לא יהא לך פרעון אלא מעידית, קי"ט. אפותקי מפורש ובא אחר וחפר בה בורות אם הבע"ח גובה ממזיק ואם הלוה יכול לתבוע מהמזיק, שפ"ו ב'.
אש אשו משום חציו אי יש לומר קלב"מ, תי"ח סי"ז.
אפטרופס
אימת צריך לקב"ח שאין משביע בחנם ואי יכולין להפך עליו שבועה שחושד באמת, צ"ג ג'. אפטרופס הלוה מעות יתומים ולא התנה לשלם במ"מ דל"א כאלו הב"ד התנו, ק"א ב'. כ' לב' בניו לא' בנין פ' ולאח' בנין פ' והתנה שלא ימכרו חלקם לאחר עד זמן פ' ולא שייר לבן ג' אי הם אפטרופסים רמ"ו י"א. מעשה אפטרופס הלוה מעות יתום קטן על עסקא ונעשה השטר על שם האפטרופס והגדיל היתום צריך אפטרופס הרשאה מהיתום לתבוע, קכ"ב ה'. אפטרופס או אשה הנו"נ בנכסי היתומים שיודעים שהמוריש הי' חייב לאחרים ויכולים להעלים ולפרוע או יודעים על שט"ח שהוא פרוע ויכולים לקרעו אי נאמנים להעיד בב"ד, רנ"ה ח' אי האפטרופס נאמן להעיד להיתום ר"צ י"ב. שני אפטרופסים שווינם אבי יתומים ופשע אחד אם השני ערב שם כ' אפטרופס שטען בב"ד שלא כהוגן. שם. צוה המוריש שלא ליתן הירושה להיתום עד איזה זמן ובתויז שיעבד היתום נכסיו, שם כ"ו.
ב"ד
היכא שמהני קבלת בע"ד לדון ביניהם דברים שאין דנין בזמה"ז, א' א' אם אחד גזל והוא בעין תח"י או השיג גבול רעהו בקרקע או חזקה ועדיין תח"י או כהן שנשא גרושה ועדיין תחתיו וכדומה אי ב"ד נזקקין להוציא ממונו מיד אחר, סי' ב'.
מיישב ש"י הרמ"ה דב"ד של ג' צ"ל ג' גמירי ומבאר דעתו דסגי בשכל חד גמיר קצת ובין כולם נעשה חד גמיר ממש ג' א' בהג"ה, ב"ד של ג' דלית בהו חד דגמיר דיכולין לקבל הטענות ולשלחם לפני מורה אי א"י הבע"ד לחזור מטענתם. שם.
דין דנזקקין לתובע פרוטה בצירוף מגזל ואבדה והלואה ואם הגוזל פמש"פ ונתנו לאחר ויש להנגזל על האחר ג"כ תביעה פמש"פ או נתייקר אח"כ וא"ו. אם הדין על יותר מפ' רק הדיין יש לו מלאכה ואי יקח ש"ב דמוכח לא יעלה בידו פ' אי נזקקין לו ואי מחויב להקדימנו קודם דין מנה אי יש לדיין פסידא מזה ואי מחויב לדונו בחנם, שם וס"י יו"ד קיבל עליו גר לדונו אי רשאי למנוע א"ע כמו קא"פ א"ל, ז' א' דיין בי"ג שנה שלא הביא ב"ש שהתנו עמו שישלם כשיטעה, שם ג' ראוהו בשבת ויו"ט אי נעשים דיינים. שם ה'. רו"ש נתעצמו בדין ובירר ר' אוהבו של שמעון, שם ז' נוגע בלא הנאת ממון רק הנאה אחרת אי כשר לדון או להעיד, שם ראו בלילה והיו נוגעין ונסתלקו מהנגיעה אי נעשין דיינים. שם י"ב. אי מותר לדיין לעשות מלאכה בפני רבים להראות הלכה למעשה, ח' ד' יחיד בזמה"ז וקבלוהו אי מותר ליטול שכר לדון, ט' ה'. אי א' מהבע"ד רוצה דוקא בדיין זה שעוסק במלאכה אי שרי ליתן בעצמו ש"ב להדיין, שם. ג' שישבו לדון או לפשר ורק השליש נוטל ש"ט וכשנגמר הפסק בין הב"ד ורצו הבע"ד לשמוע הפסק ואין נותן שכר הפסק רק א' מהבע"ד, שם. אי רשאין לסלק מהדין בשכיח היזק ממון גם משידעו להיכן נוטה, י"ב א'. דין כשזבל"ב וזבל"ב והתנו בהדיא שילכו אחר הרוב שיכולין לברור החמישי בלי רצון בע"ד משא"כ כשכולם יחד בררו להם ארבעה ואימתי יכולין לשאול הדין למי שירצו, י"ג א'. שו"ל ערבים לר' כאו"א עבור שלו ואמר לוי לר' דון עם ש' וכן יקים גם עלי ובירר ש' קרוב לוי, כ"ב א' קיבל עליו כשר במקום ג' וגמר הדין שלא בפני הבע"ד ובע"ד ביטל קבלתו בפני ב' קודם גמ"ד והדיין לא ידע, שם בהג"ה. ב"ד של ג' אי יכולין לכוף לגדול מהם לדון לפניהם ואם בהצטרפם גמירי יותר ממנו, ז' וא"ו.
בהכנ"ס
בהכנ"ס צריך הוצאה לבנות גנה, ואי חרבה ובנו חדשה והוסיפו מקומות, קס"ג א'. יחידים מכפר שקנו מקומות בבהכנ"ס דכרך ויש הכחשה אי הי' תנאי ע"ד סיוע בצרכי בהכנ"ס מי המוחזקין, שם ב'.
בע"ד
אי גם בזמה"ז בשעת גמ"ד הבע"ד בעמידה לכתחלה, סי' טו"ב א' וסי' א' א'. שני בע"ד א' רוצה בד"ת והב' בדיני סוחרים בטענה שכך המנהג במקום שנעשה העסק, ג' ד'.
ברי ושמא
טענו מנה הלואה לי בידך והלה ט' א"י אי היתה מתנה או הלואה דתלינן בהלואה בנוכראה, ע"ה ט', וע"ט ד'. ובאחיו או בנוכראה וט' א"י אי הלואה אי פרעון דהוי א"י אם נתחייבתי, ע"ה ט'. מהנה חבירו סתם ואח"כ תובעו המע"ה ותלוי בראות עיני הדיין, ע"ט ד', ט' מע"פ מנה הלויתיך ופרעתני חצי והלה ט' א"י א"פ כולו דנוטל בל"ש, ע"ה ט', ס"ו סי' פ"ט. מנה בי בידך והלה ט' א"י אם הלותני וע"א ואפילו ב' מעידין שמנה לו מעות ולא זזה ידם וראו דלא החזיר דפטור, שם י"ב א"י אם נתחייבתי היכא דלא הו"ל למידע לתובע בעצמו מסופק אי הנתבע יודע סוס"י צ"ה. מגו להוציא בבו"ש, פ"ב י"ג ק"מ ח'. סרסור שהפסיד האבן והטבעת דל"ה כא"י אי נתחייבתי דשמא ל"ה תקוע יפה, קפ"ה ח',
ביוש
הקורא לחבירו גנב ומברר כן בעדים פטור, ת"כ.
גביית מלוה
שטר שנתקיים בחותמיו והלוה מבקש זמן לברר שא"ז כת"י ונראה שהוא עלילות דברים דצריך לשלם מיד למלוה, צ"ח ד'. אין לו מעות רק מטלטלין דלא משבעינן לי' אפילו ידוע שה"ל מעות, ק"א יו"ד. התנה לפרעו מעידי עידית אי הוי אסמכתא, ק"ב ה' התנה לפרעו מעידית וה"ל עידי עידית ונפסדה דפורעו מבינונית, שם. י"ל עליו בע"ח שנים וי"ל מטלטלין נגד חוב אחד וקרקעות שמכר אחר הלואה המוקדם קודם הלואת המאוחר דיתנו המטלטלין למאוחר משא"כ בקרקע בנ"ח, ק"ד א'. במטלטלין שקדם המאוחר ותפס בלא ב"ד אפילו תפס המוקדם ממנו ל"מ שם ג'. הגבה לוה למלוה קרקע בחובו דל"מ בע"ח מאוחר לומר נמחל שעבודך וכן אי טרף בע"ח מוקדם ממנו דגובה נחמן שט"ח א"ל דהתנה עמו בפירוש שלא באחריות כשהגבהו הקרקע, שם ט, פ"י ב"ת אמרי אש סי' י"ב בענין חלוקת בע"ח בנכסי לוה, שם יו"ד. מטלטלי דיתמי דבע"ח אביהם קודם לגבות מבע"ח דעצמן, ק"ה ד' אלם או מבריח נכסיו שמת והניח נכסים דיכולין לעכב קבורתו עד שישלם מה שחייב ק"ז ב'. ח"ק אי יכולין לעכב קבורת המת מחמת צדקה שרוצין להטיל על יורשיו, שם. לוקח אי צריך דאקני, קי"ב וקט"ו א'. בא לטרוף ממה שקנה אחר הלואה תרז אי צריך לישבע, קי"ד. לוקח שהשביח או בנה בית דיוכל לומר שבחי אני נוטל, קט"ו א' בהג"ה. ישוב ד' הפ"ו דשבח דממילא בע"ח גובה כולו מלוקח וד' הנ"י דשבח דאחר מיתת המוכר אין לב"ח כלום, שם ישוב ד' מהרש"א שס"ל דלטרוף מלקוחות שבח אחר מיתת מוכר דומה ליתומים וישוב קו' מהרש"א, שם ד'. ישוב ד' המחבר ד"י חשיבי מוציא על השבח אפי' שאינו אפותקי שם ה, הוזל בשעת טירפא דברירה ביד הקונה או לנכות פירות שאכל ולגבות כשער שקנה או שיגבה כשעת טירפא, קט"ז א'.
גוד או אנוד
ירשו בית ונשרף ובנו יחד דהוא כקנו, קע"א אי.
רו"ש שותפין ולוו יחד ברבית וקודם ז"פ הסכימו לחלק וט' ר' אפרע לך חלקי וסלק המלוה מעלי או בהיפוך, שם וי"ו איש ואשה שותפין בבית וכ"א רוצה לקנות וכן גרושה עם בעלה אי יכולה לומר גא"א, שם ח'. ב' אחים ירשו ב' בתים ודר אחד בגדול כ"ש ונפטר, שם. יתומים שקצתן פחותין מבני כ' אי הבני כ' יכולין לומר גא"א, שם ט"ז קנה בגא"א ע"י שהטעה חבירו. באות טעות. שו"ת ישראל קנה רחיים עם גוי ומכר הגוי חלקו לישראל אחר אי הראשון י"ל גא"א, קע"א א'. יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים רשות לב"ד לחלוק לתועלת הקטנים בדבר דשייך גא"א, רפ"ט.
גורל
קנו בקנין שמי שיפול הגורל ליטול חלק פ' יטול, קע"ג ב'. מעשה בעל חפץ קיבל עליו מעות להטיל גורל מי שיעלה נימר שלו יזכה ועלה נימר של א' שנ"ח דמי נימר שלו, שם. גורל אין מטילין בע"כ רק כשאינו לחסר ממון לכן בחלון נגד חלון או פתח נגד פתח ששניהם רוצים לפתוח כאחד יעשו פשרה אפילו כשזוכה בד"א לפני הפתח וכשאין מעלין בדמים זה ע"ז אז יטילו גורל, קנ"ד ג'.
גורם
השורף חמץ נוקשה ש"ח בפסח אי חייב, שפ"ו ב'.
גלגול שבועה ישוב לד' הטור דס"ל בג"ש ל"א משאיל"מ ובסי' רכ"ג בעבד גדול וכסותו לא כ' כן. ע"ה ט"ו נשבע ונוטל לא יוכל לומר לא אשבע ולא אטול להפטר מהגלגולים רק בשכיר, פ"ט ס"ו.
נ"ו שהנתבע טוען שיש לו עליו חוב לשלם אחר יו"ד ימים וזה מכחישו דמחיוב שבועה בנק"ח עכשיו משא"כ בשכיר, שם. אי מגלגלין על נ"ו ש"ד, צ"ד. מנו לאפטורי מג"ש דל"מ, צ"ו.
גניבה וגזילה אי רשאי להכות הגנב שיודה כשיש רגל"ד, ע"ה י"ז. ואימה מ' הפיסתו ממנו, שם. כובסת עכו"ם המכבסת לרבים והביאה לא' שאינו שלו תחת שלו וא"י של מי, קל"ו. מטלטלין של י' שגזלן י' מגזלן עכו"ם, רל"ו ח'. גזל מקטן או מגדול מתנת שכ"מ, ע"ר א'. לוקח חמור העומד לשכור שלמ"ד בעלים, באות שומר. ר' הסית לש' לגנוב למיקט דמחויב להשתדל להחזיר, שמ"ח ח'. גונב ע"מ למיקט אי חייב באחריות, שם. קטן שגנב ואכלו או לקח רבית אי פטור לאחר שיגדיל ואי חייב לצי"ש, שמ"ט. ישוב ד' הסמ"ע דס"ל ביאוש וש"ר בגנב שאינו מפורסם צריך להחזיר מה שהוזל גבי', שנ"ג ג' השכין אי הוא ש"ר, שם ד'. ישוב ד' הסמ"ע וב"ח דשומר שגנב בלא עדים והחזירה מעצמו דפטור מאחריות:
שנ"ה. לקח מגנב מפורסם אפי' ראו עדים וט' לטובה נתכונתי ד"מ בקב"ח, שנ"ו. בנאים שהכניסו מקרקע חבירו של"מ בעל הבנין, ש"ס. מכר הגזילה לגוי ורוצה ריוח או הוליכה הקונה למרחקים אי עשו תקנת השבים שם. גזלו מי' עורות ובכח השרים החזירו קצת האיך חולקין. שס"א ה' הגוזל מחבירו ונתנו לאחר ואכלו וכן כלי ונשתמש בו וקלקלו קצת, שם גזל טלה ונעשה איל ברשות אחר, שם. בא אחר ואכל הגזילה לאחר יאוש, שם וי"ו. יורשים שאכלוה, שם ז'. לקח חפץ מחברו וא"ל או החזיר או תשלם כו"כ תה שחק בו דא"צ לשלם רק שוי' כשאינו בעין וכן דר במצר חברו של"מ, שס"ג וי"ו. תבעו שגזלו והודה שמשכנו של"ב, שס"ד ט'. ישוב ד' הרי"ף והרמב"ם דגוזל א' מה' משלם גזילה לכאו"א, שס"ה. ישוב ד' הב"ח בגזלן שנשבע דאף שהודה לו בפניו צריך להוליך אחריו ול"ע אי נשבע בלי שם וכנוי, שס"ז. גזל שטאט פאפיר ונתנו קאפציע ותובע הנגזל שכירות כנהוג, שע"א ב' משרת שנחשד לגנוב אימתי יכול להוציאו תו"ז, תכ"א וי"ו.
גרמא וגרמי
רו"ש השוו א"ע לדון בר"ח לפני פו"פ באופן שראובן יביא כתב מהשררה לבטחון ושמעון יביא בטחונות והוציא ר' הוצאות על הכתב ושלחו ונתקלקל החותם בלא פשיעה ועתה אין ש' רוצה לדון עמו, דין ההוצאות ואם הי' קנין וחיוב, י"ד ה'. סרבן שצריך לשלם הוצאות אם גם ש"ט כשכיר יום ישלם שם. שליח או שליש בחנם או בשכר לענין גרמא, נ"ה א'. ס"ו מ"ם, קפ"ה א' ז'. י' רוצה להפקיע נכסיו מבע"ח עכו"ם ובא י' אחר וקנה הוועקסיל מן העכו"ם, ס"ו כ"ה. גרמי ע"י טעות, קכ"ו יו"ד.
שו"ת סרסור המציא לו ליקח מלח ע"י שלקח מהכפרים כהבים שה"ל מהשרים על מלח ועי"ז שלחו לו תבואה למכור ולהטעין העגלות מלח ומשרתו גילה סודו לאחר ולקח האחר הכתבים והוכרח הסרסור ליתן לו ריוח הרבה, קפ"ג א'. ר' אמר לש' הביא לי סחורה פ' שדמי' קצובין ואקנה אותה וחזר דחייב בהוצאות ושיט, ר' ז'. מעלה חזקת חבירו והוכרח חבירו להוסיף אי הלה חייב מדד"ג, רל"ז אי ר' שלח לש' ע"י ציר נוי שק צרור וחתום עם מטבע כ' ובתוכו כונה מטבעות זהב ליקח סחורה ויתן שכרו וכ' לו משקלו וטישגיח על חותמו ונתן ש' כתב להציר שקיבל לנכון אח"ז כ' שלא מלא המ"ז ומחמת שהציר מוחזק לנאמן לא דקדק, רצ"ב ז' ר' הביא ברזל למכור וא' מבני העיר ה"ל תביעה עליו קנה ממנו ומשכו לרשותו ואחר יום השוק פ' לא כיוונתי לקנות רק לתפוס על חובי והמותר קח ולך אי חייב מדד"ג כשלא הוי מקח, של"ג ח'. תבע מחברו שגרם לו היזק וא"י אי נפרע וחברו משיב א"י אם גרמתי לך אם חייב ש"ה, צ"ה. גזל מטבע ופחת צורתה אי י"ל הש"ל, שפ"ו ג'. ראובן שמכר מקח לעכו"ם ובא ש' ואמר לעכו"ם שאינו שוה כ"כ והחזיר העכו"ם המקח לראובן, שם. מסור שגרם היזק לנמסר ומכחישין זא"ז על סך ההפסד אימתי נשבע הנמסר ונוטל, שפ"ח ז'. מסור שבא ממונו ליד אחר אין להזדקק למסור להוציא ואם לוה המסור או מת ובא בע"ח דמסור או יורשי המסור מוציאין מיד האחר, ואסור ליטול ממון מסור לעכב לעצמו. שפ"ח י"ג. מסור דלא אחוי ממון חבירו לפני אנסים רק הלשין בדיבורו להפסיד ממון חברו, שצ"ה.
דשלב"ל ודשאב"ר ואין בו ממש תתחייב עצמו המוכר בקנין בדשלב"ל אי הלוקח יכול לחזור, ס' וי"ו. חילוק בין ק"ס ובין חליפין שוה בשוה לענין דשלב"ל, ס' וי"ו, ר"ט ד' סטומתא בדשלב"ל, ר"א, ר"ד ב'. ר' מכר לש' דשאב"ר בק"כ וטרח ר' וקנה חפץ זה ומשכו א:
קנהו ש' ק"ג, ר"ט ה'. קונה חפץ שיצא הד"ת שאחר שישבע יהא החפץ שלו ומכרו טרם שנשבע אי מ"ל שם ז'. מעשה ר' בכר אראנדע בהרבה מקימות אח"כ נשתתף עם ש' ועשו כתב ובתוך הזמן נתפשרו שיחזיק ש' מקום א' לבד בסך כו"כ וכ' וחתמו ותחזיק ש' חלקו שנה וחזר אלהבא, רי"ב.
דברים שבלב דברים שבלב היכא די"ל מגו אי הוי כאומדנא דמוכח, פ"ז ל"ד. דברים שבלב היכא שאין סותר לד' פיו, י"ב ח"י רס"ט א'
דין דיינים דין ומו"מ הנעשה בשבת ויו"ט אי חזרו בהם הבע"ד לפני בכדי שיעשו, ה' א'. דיינים שיושבין לדון סמוך למ"ק וכן מספר בשכר לא"י או למי שהתפלל, ה' ד'. דין דבר גדול ודבר קטן שבאו יחד ואי דין הפרוטה בא קודם רק שא"א לדון שניהם דהעדים לא ימתינו, ט"ו א'. חילוק בין יין יתום שקודם לת"ח ודין יתמי ת"ח קודם, שם ב'. דיינים שנמצא אחד מהם קא"פ, ל"ו א'.
דד"מ וטאבאלאציא אי בן יכול להבריח הבת על כתב המועיל בטאבאלאציא לסלקה מהירושה, ס' ט'. מעשה הי' כתוב בטאבאלאציא הבית ע"ש הבעל ואשתו ונתאלמנה ומכרה חלקה לאחר, שם י"ב.
מעשה ר' העלה בטאבולאציא חצרו ע"ש ש' ואחר מות ר' ומכר ש' החצר ללוי ועתה מבררים יורשי ר' שר' עשה רק להבריח, ע"ג י"ד. דין טראט, ככלל באות כת"י, ובאות יתומים, וקי"ל. אות לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה והחוב בטובולאציא:
באות יתומים. שו"ת גוי מכר כל שדותיו לר' ובכללן שדה הממושכן תח"י ש' ואין לו לשלם לש', קע"ה נ"ז.
שו"ת א' קנה קרקע מחברו ונתן לו דר"ג והי' סכסוכים וכתמשפו בקא"ס אח"ז מכר המוכר הקרקע לאחר בשטר ונכתב טאבולהציא, קצ"ד ב' מעשה אחד קנה מיתומים כל נכסיהם ונמצא בגרונדבוך ע"ש אביהם קרקע אשר יורשים אחרים מוחזקין בה, שם.
אם דד"מ באותו עיר בהשכיר לזמן קצוב דצריך הודעה וזמן הודעה אינו כד"י, שי"ב ה'. איסור הברחת המכס, שס"ט וי"ו.
מעשה אחד נשרף ביתו ולא הורשה משרי העיר לחזור ולבנותו כדי שיהא מעבר לרבים וערך הנשרף לשרי המדינה ובא שיפרעו לו דמי המקום ונישום עפ"י גוים והטילו פרעון זה שרי העיר על הישראלים הדרים ברחוב הסמוך והנשרף תובע משרי העיר והם דוחקים הישראלים לפרוע וטוענים הישראלים נגד הנשרף דאין להם תועלת ממקום המעבר רק לגוים הדרים ברחוב שמצד האחר ועוד רוצים שיהא נישום עפ"י ישראלים, קס"ב א'.
הודאה הודאה אימת הוי קנין לזכות ע"י, מ', פ"א כי, קכ"ו, כ"ב, קפ"ט, קצ"ח א'. ערב לאחר מ"מ בשטר הודאה שקיבל ממנו כו"כ קכ"ט ה'. תבע לחבירו בב"ד שחייב לו מעות ותודה רק ט' שחייב עוד לאחרים ואין לו כדי לשלם לכולם ואחר שפרע לזה תבעוהו האחרים ואומר דלדחוי לבע"ח מתכוין, פ' א'.
שכ"מ שהודה ויש עדים להיפוך דתולין הודאתו בהשטאה, פ"א ב'. א"ל אני חייב לך מנה בשטר אי הוי הודאה, שם י"ט. הודאה חוץ לב"ד לזכותו שבא לו חובה מתוך דבריו. קפ"ב א'.
הודאה בחת"י בגופן של עכו"ם ומברר הנתבע בעדים שלא נתחייב כל כך לא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים, מ"ה ג', ס"ח ב'. שטר מכר שכתוב בו שנעשה בק"ס וטען החוזר בו שלא הי' ק"ס רק נכתב כן בדרך הנהוג, קצ"ח א'.
הזמנה טראט שכתוב בו לפרוע במקום המלוה אי צריך הלוה לילך לדון במקום המלוה, י"ד א'. מי שיש לו דו"ד עם אשתו אינה מחויבת לילך לדון במקומו, שם.
היזק ראי' דיותר יש ליזהר שלא יזיק משלא יוזק, קכ"ו י"ד. האומר אלך ואכרות אילנות של פי, קל"ז דוכס שגזר על הי' שיעשו על בני הכפרים שידורו תחתיו אי צריכין הכפרים תחלה ליסע תחתיו ואח"כ לדון. קנ"ה כ"ב. נזקי שכנים, באות חזקה. מוזיל השער, קנ"ו ח', רכ"ח. קונים שעשו הסכמה שלא יעלו השער ואחד מוחה, רכ"ח. כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור העלילה דחייבין ליתן לזה, קס"ג וי"ו, א' שבידו להציל א' מהיזק וברור דעי"ז יוזק אחר, שם. הי' שרפה והכניסו הכלי כסף למק"א ושלט גם שם ונשאר חתיכות כסף וא' לו סי' בקצת, קס"ד. גזרו על י' שלא ידורו בבתים סביב מרגז שלהם, קע"ח ג'. לוקח יין לבקרו ונסכו גוי או נאנס, ר' י"א. בשרפה ששברו גגות העליונים וניצולו הבתים דחייבין בעה"ב לסייע לעליונים, רס"ד ד'. זורק אבן או חץ על הכלי ובא אחר ושברו או זרק כלי מהגג ובא אחר ושברו מי חייב, ש"צ. כח כחו בבהמה פטור, שצ"ב.
בהמה שהוחלקה באבן או במימי רגלים ונפלה ונחבטה ע"ג פירות וירקות ויש ספק אם בלאו הפירות הי' מתרסקין איברי' אם צריך בעל הבהמה לשלם מה שנהנה מספק שצ"ד א'. המעמיד בהמת חבירו ע"ג פירות חבירו בר"ה אי חייב משום מזיק בידים או רק משום גרמי, שצ"ד ג'. אי ניזק נוטל יותר מח"נ ממה שכשבח עד שעת העמדה בדין, ת"ד. שור תם שמכרו ניזק ואח"כ תפסו אי מכור. ת"ז. שור של עכו"ם שנגח שור ש"י צריך עדים כשרים, ת"ח. מזיק שמכחיש בברי על סך הנזק אי ניזק נשבע ונוטל ואם המזיק פסול לעדות ושבועה, תי"ח י"ג. שנים שנתאבקו יחד ונפל אחד על חבירו וסימא עינו, תכ"א ה'.
הכאה דין הכאה לאפרושי מאיסורא, ד' א', תכ"א י"ג.
הלואה אמר להלוות דיש בזה משום נדר, ד"ט י"ז. חתם לחבירו בערב על שטר דיכול לחזור קודם שלוה, שם. מלוה מעות אחרים בעדים בלי שטר דהוי פשיעה, ע'. הלוהו חטים ועבר הזית והוזלו חטים, ע"ד ז'. אימת מצוה להקדים להלוות לי' בחנם מן א"י ברבית, צ"ז א'. אי תפס מלוה מן לוה שלו למגבה מיני' אי חייב באונסין ה"א ב'.
הפקר הפקר דהוא כקנין לצאת מרשותו ויש בו משום נדר, רע"ג ב'. הניח מאכל ובא בהמה מהפקר ואכל, שם י"ג. גר שוות וה"ל חפץ בשותפות עם י' ובא אחר והחזיק בהחפץ אי זכה בחלק הגר, ער"ה א. סייד אמה שלא מרובעת נגד הפתח בבית הגר, שם י"ג. עשה שליח לגדור בנכסי הגר והשליח סבר שהוא של משלח, שם כ"ד.
הרשאה מורשה שהרשה לאחר ואח"כ התפשר מורשה א' עם הנתבע והתובע ט' דכבר נסתלק משליחותו. קכ"ג ד'. קרובי מורשה דכשרים לעדות ודיינים ז"ד שלא כתב לו זכי לנפשך שא"ל רשות להשתמש במעות, שם יו"ד. ראשים וממונים אי דינם כת"ח כשהם נתבעים שישגרו להם סופרי הדיינין, שם. הלוה לחבירו על משכון ושכח כמה אם יכול ליתן הרשאה לקרובו היודע שישבע ויטול, ע"ה כ"ג. הודאת מורשה הנתבע שקיבל הנתבע עליו בפני עדים מה שיודה המורשה בב"ד מהני ול"ה אסמכתא, קכ"ד.
השגת גבול
החזיק ברחיים ונפל ובנאו הגוי במקומו או במק"א רל"ז השוכר שבנה או קנה בית במק"א ועומד לצאת מזה ששכר מגוי, שם. אי מגדשו הגוי מחמת שאינו פורע לו שכירות או דמצער לי' שם. אי שייך תקנת חזקה במקום שרוב קונים עכו"ם. שם. קנה החזקה במעות אי מוציאין מהמשיג מדינא, שם. דגם משכנתא בכלל שכירות בתים, שם.
שו"ת ר' מחזיק ראנדיא בג' מאות וסמוך לכפר זה כפר אחר שש' מחזיק בראנדיא במאה וכ"פ באים קונים מכפר ר' לכפר ש' לקנות י"ש ועתה ביטל האדון רעגאל ש' והוסיף השכירות של ש' על ר' ותובע ש' חלק מרי' שם. מלמד שהשכיר עצמו באמצע זמן ונדחה מלמד א' וכן שו"ב כה"ג ובעה"ב אלם אי חייב מלמד ב' לשלם לא', שם ב'.
התראה
התראה דוקא בב"ד ולא סגי בעדים, תט"ז.
זיוף
מחזר אחר זיוף שטר, ס"ג א'. ויכול להשביע להלוה אף שאין מחזיר לו שטרו, שם ב'. סרסור שדרכו ליטול טראטין מהלוין וליתן למלוים ונודע שזייף חת"י ג' לוין ונתן הטראטין למלוים ג' ולקח לעצמו המעות דהוחזק בזייפן נגד כל, שם. הוציא שטר או טראט ונתקיים והודה שמזויף מה דינו לשאר שטרות שם. אי בע"ח מאוחר מצי לטעון מזויף על שט"ח מקודם היכא דלוה מודה שכתבו ק"ו ב'.
זכי'
זכי', באות קנין.
זמן
א"ל הלויני לזמן דהוא למ"ד יום, ע"ג א'. מי שלוה מעות על ח"ר לזמ"פ והלוום לעכו"ם ומעכבים המעות בע"כ אחר הזמ"פ, דהוא סד"ד אי מחויב לשלם תיכף הפלגא מלוה ואי קבע בעצמו זמן מאוחר עם העכו"ם לזמ"פ שלו דחייב לשלם מיד כל החוב לכ"ע והריוח מאחר הז"פ שלו, שם ב'. האריך לו זמן שלא בש"ה אי צריך קנין שם שטר שלא נכתב בו זמן והמלוה אומר שהוא לאחר למ"ד, ע"ג ד'. זמב"ד אף שתבעו לאחר הזמן בעדים וקיבל עליו לפרוע ס"ו למ"ד נותנין לו זמן אחר א"ל בקנין וחיוב ק' ב' בגנב וגזלן ושולח יד בפקדון ועסקא שהוציאו שלא לצורך העסק דאין נותנין זמב"ד, שם. קנה חטין והגביל זמן שישלם רקח החטין ועבר הזמן, קע"ו ז' חייב עצמו בקנין להעמיד לזמ"פ ולא העמיד והתל או הוקר אח"כ, ר"ט וי"ו.
חזקה
חזקת כנכ"ה ברשות זה ובמקום זה מועיל להוציא ממון מהטוען שמא משא"כ ברשות לבד או במקום לבד ל"מ רק באיסור ס' וי"ו בהג"ה. ל"א כנכ"ה אם נתהוה איזה סבה בינתים הראוי לתלות בו השינוי, שם. חזקה ל"ש היתרא ועביד איסורא, ס"ז ל"ג טען הלוה אח"ז פרעתי תו"ז ותפס המלוה בעדים אין מוציאין ממנו, ע"ח ה'. פיגם שטרו תו"ז יפרע בל"ש משא"כ חוב לך בידי פרוע דכל שטרותיו פרועין, פ"ד ב' מתי המערער מהימן במגו להוציא הקרקע מהמחזיק, ק"א ח'.
טען המחזיק בשדה קניתי ממך והמערער אומר לפירות הורדתיך ולא פרעת לי היכא דהדרא ארעא אינו כאומר ל"פ הפירות, קמ"ב. תובע בשמא תו"ז וכן שניהם טוענין שמא תו"ז, ע"ח א'. כנכ"ה דל"א רק בכלי תשמיש לא בסחורה, ק"ד ה' ישוב למה הלוקח חבירו לביתו הנכסים בחזקת בעה"ב משא"כ בבית ש"א ועלי' ש"ח וט' השלימות שלי והם ברשותו, קל"ח א'. שנים חולקין בדבר ומוחזקין קל"ח. ואי אינם מוחזקין. קל"ט. מחזיק בקרקע ג"ש והמערער אין מניחו להשתמש בה, ק"מ ב'. מחזיק ג"ש והודה שלא קיבל שטר, שם ז'. שילם השוכר שכירות למחזיק עפ"י ב"ד והביא המערער עדים או להיפוך ק"מ ט'. חזקת עבד, קל"ה, קמ"ד. ישוב למה צריך המערער עדים להוציא מהמחזיק בל"ט, קמ"ו ט'.
ט' המחזיק תחלה מפ' קניתי דזבין ממך דנאמן במגו דבפני זבנה ממך לומר עתה דמוכר דר בה חד יומא שם י"ד. עשה השדה סי' לאחר והעיד בשטר ואין כת"י יוצא ממק"א אי ט' ליתמי שחזר ולקחה, שם ג'. אבד לו דרך שדהו והיו ד' השדות לא' שקנה מד', קמ"ח. החזיק בשדה שותפין שא' ל"ה במדינה דהוא סד"ד אי מ' זה שהי' במדינה במגו, קמ"ט א'. גוי שאין לו חזקה אפי' שיכולין לכופו בדא"ה, שם ט"ו בה"כ אחורי ביהכ"נ והשכנים אינם רוצים ליתן יותר בהוצאות הצריך כי כן הי' גם ע"ע, קמ"ט כ"ט. שו"ת ע"ד א' שהחזיק לקנות בתורה והשכירו הקריאה לאחר, שם ל"א. עיר שיש בה כמה בהכ"נ ונהגו למול בא' ובני בהכ"נ א' רוצין לשנות, שם. החזיק נ"ש וט' משכונא הוא רק תובע חוב אי מ' במגו לגבות להבא מספירות, ק"נ ד'. ישוב פ' רמ"א דבן בכו של מי שא"ל חזקה שט' שירשה מאבי אביו דאל"ח, קנ"ב. חזקת צינור דכופין עמ"ס, קנ"ג ח'. חזקת חלונות וסולם ונעוצת קורות דהוא פ"ד אי צריך ג"ט וט' או ראה ושתק דהמוחה חשוב המע"ה, שם ט"ז.
שו"ת רו"ש שיש להם גינה אחורי בתיהם וחלקו הגינה ונתחייב ר' לסתום הפתח לד"ה ולחלוק הגינה ונשאר כך כ"ש ומתו ויו"ח מכרו לאחרים וביקש קונה ח"ר לבנות חנות במקום הפתח דלר"ה ולעשות חלון נגד הפתח קנ"ד ג'.
שו"ת ר' החזיק ברחיים מאדון וגוהה ליפול וברשות האדון בעד שכירות עשה ש' רחיים בכפר הסמוך ונתן ריוח לר' בעד חזקתו ונשרף רחיים של ש"א שם ט'. מעשה אחד קנת משר העיר מקום פנוי הסמוך לר"ה ורצה להאפיל על חלונות הראשון, שם ח"י. חזקת חלון בשל הפקר ונפל, שם. חפירה סמוך לכותל חבירו, קנ"ה יו"ד. אימת ט' ללוקח שהמוכר סמך ההיזק ברשות שם כ"ד. היזק עשן, שם ל"ז. בנ' מבוי שרוצים להעמיד דלתות והשכנים מעכבין, קס"ב ז'. ב' חלקו חצר ונשאר באר בחלק א' ולב' רשות להשתמש בו ונפל הבאר קע"ג ג' עוד דיני חזקה באות השגת גבול. טען המחזיק שהמערער סרסר לו אי נאמן במגו קמ"ו י"ז מערער שחתם בעד אי נאמן במגו, קמ"ז א. פתח על חצרו של מומר איך דינו נגד בניו ולוקח, קנ"ד י"ט. אימת מהני טענת מחילה על נזק שיש לו חזקה, קנ"ה מ"ג. פתח חלון על חצרו של גוי וסתמו הגוי אח"כ מכר הגוי חצרו לישראל, קנ"ד כ'. מי שחייב עצמו לסתום חלונו כשירצה שכנו ומת המתחייב, קנ"ד י"ט.
חיוב וקנס
כתב לחבירו חיוב להעמיד את ר' לדין וגם עצמו התחייב כן ליום פ' ואי יעבור קנס כו"כ ולא העמיד את ר', ריש סי' כ"א. אם כ' ע"ע חיוב שיעמוד הוא ושותפו לדין עם מוכ"ז ביום פ' ואם היא לא יעמוד ולא יעמוד את שותפו ביום פ' יתן כד"כ אי פי' הוא"ו של ול"א יעמוד לחלק או לצרף, שם. ר' נתקשר כנד ש' להעמיד לו סחורה ביום פ' בקנס ומשכון ובא לוי קודם הזמן ורצה להעמיד הסחורה לש' לטובת ר"ז שם א, קנו מידו שאם לא יבא יום פ' לב"ד יבוטלו זכיותיו הוא ב"ד של אותו מקום ואי לא הי' הב"ד נמצא באותו יום או בחצי יום, שם. המחייב עצמו לאי בחנם והוא חייב עוד לאחרים ואין בידו לשלם לכולם וכן חייב עצמו בחנם והודה שחייב לחבירו הלואה או יש עליו כתובה סי' מ"ם. חיוב ע"י מסה"ק לחתום, מ"ה ה'. התחייב המוכר דשלב"ל בל' חיוב דלא נתחייב בנטילת דמים, סמ"ך וי"ו. חי' בין התחייב לקנות בית פ' ובין לקנות דבר המצוי לקנות, שם. מוכר דשלב"ל בחיוב וקנין אם לוקח יכול לחזור דהוי סד"ד שם. חילוק בין המוכר שמכר חפץ זה לאחר ובין הלוקח, שם. חילוק במחייב א"ע בדשלב"ל בהחלט או בתנאי אם יבואו לידו, שם. כתב בפינקסו חיוב ע"ע בדשלב"ל או בסך ממון או בכת"י ולא בא ליד ב', שם. ר"ט ב'. ק"ס דל"מ בדשלב"ל בלא חיוב, שם. חליפין שוה בשוה בדשלב"ל, שם. להתחייב בדבר שאינו חייב בהודאה גמורה, פ"א כ', סו' סי' מ"ם. חייב עצמו בקנין לעשות שטר, רמ"ג. לשון קיבל עליו דהוי חיוב הגוף, רמ"ה ב'. חילוק בין קנס שקנסו חכמז"ל למה שב"ד עושין לשעתן לענין לדון בזה"ז, סי' א'. התקשרות בקנס כו"כ באוה"מ אי לא יקיים נגדו עד יום פ' אי צריך תביעה, ע"ג וי"ו.
חרם
כל מחויב שבועה דיכול להחרים קודם על המשביעו בחנם המנהג שלא לחלק ואפי' נשבע ונוטל והיסת שהפכה והנשבע במוע' ס' כן. פ"ז כ"ב. ואפי' יורש שמשביע במילי דאבוהו או אפטרופס דצריך לקב"ח שאין משביעו בחנם. צ"ג ג'. רק אפטרופס שהמעות אינו בא לידו שהוא רק טוען או קרוב כה"ג שא"צ לקב"ח קודם, שם. בהת"ע כשמקבל נשבע לא הרווחתי אי צריך הנותן לקב"ח שאין משביעו בחנם, צ"ג בהג"ה, ק"ח ד'. בענין חדר"ג דשכירות בתים אי בעה"ב רוצה ליתן לו בחנם ולא רצה ופרע לו, קע"ה נ"ד. צוואה בע"א אי יכול המקבל לומר ליורש שיקב"ח שאין מאמין לעד, רנ"ג א'. אשה שחבלה באחרים ואין קונה נ"מ שלה יקחם הנחבל לפי ערך חבלתו בטוה"נ ואין שומא הדרא בזה, תכ"ד, ט'.
טעות ישוב שי' הסמ"ג דפסק כר"י דמומחה וסמוך שטעה בש"ה מחזירין ולא הזכיר מגדול ממנו, כ"ה ב'. ישוב ד' רז"ה דיחיד ולא גמיר אף דקבלו חוזר הדין אף דלא טעה וגם נו"נ ביד, שם.
ישוב ד' רה"ג דאפילו נו"נ ביד אם ישנו לבע"ד יש להוציא ממנו מה שנטל באינו מומחה שקבלוהו בע"ד וטעה בש"ה וישוב שי' רז"ה וש"פ דג' הדיוטות שקבלום חייבים לשלם, שם ג'.
מעשה ב' קנו עורות ולא ראו אותם והלך אחד וראה אותם ונתאנו פחות משתות והלך אצל שותפו וא"ל גא"א שאלו הב' ראית העורות וא"ל לא והסחורה בעיר אחרת וקנה הב' ואח"ז נודע לו שהטעהו, רכ"ז ג'.
טענות הודה לטענות חבירו אי ישנו בחזרה תוכ"ד, פ' א', פ"א כ"ב. טענו בחטין והודה בשעורין, פ"ח י"ב. אי משיב א"י אי חטין אי שעורין, שם י"ז.
ב' שכ"א תובע לחבירו א' תובע מנה והב' מב"מ והב' תובע כור חטים וזה מב"מ והודאתו של ב' יותר מן הא' דחייב ש"ד הוא גם אם הכור חטין אינו שוה יותר ממנה, שם כ"א.
יאוש יאוש בחוב, ל"ז י"ז, ק"ז ה'. ראובן הלוה לש' וש' ללוי ונתייאש ש' אי נפקע החוב כיון דנשתעבד מדר"נ לר', שם. יאוש בקרקע, קמ"ח, ועי' שע"א א'. מפקיר שדהו לאחר למ"ד, רנ"ח. שו"ת ר' שכר ערל לקשור עצים של עכו"ם ששטף הנהר ולהוליכם למק"א ובדרך מכרן ש', רבינו ז'. אבדה מדעת, רס"א:
יאוש של"מ בחצר, רס"ח. יאוש באבדה, רנ"ט, רס"ב. ישל"מ דל"מ חילוק דז"ד אם אינו זכות ונייח נפשי' אבל כשהוא זכות ונייח נפשי' זכין לו שלא בפניו, שנ"ח. סתם גניבה דשי' הטור ורמ"א דהוי יאוש אפילו בגוי מיישב דעתם וביאר החילוק בין גנב וגזלן וליסטים, שס"ח. נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו אחרת, שס"ט ה'.
יורד לשדה חבירו שלא ברשות
תרנגולת שישבה על ביצים ובא אחר והושיב ביצים משלו ג"כ של"מ בעלים, קס"ה. שטף הנהר חמורו ושל חבירו השוה יותר והניח שלו והציל ש"ח ועלה שלו מאיליו, רס"ד ג'. בשרפה ששברו גגות וניצולו הבתים אי חייבים התחתונים לסייע בתיקון הגגות, שם ד'.
יורשים שכירות שאחר מיתת האב שנות תו"ז מפרה מושכרת או נתעברה אח"מ או אילני וטענו פירי לענין בכור, רע"ח ד'.
וריבית שעל משכון גוי, שם ז'. משכונא של קרקע שם. בכור או פשוט שא"ר בירושה ולא לפרוע חוב אביהם שם יו"ד. א' אמר אני היורש היכא דליכא יורש אחר, ר"פ, רפ"ד. אי יכול להנחיל פ"ש בנכסים הבאים לאחר כך רפ"א ב'. אמר פ' בני לא יירש אלא כו"כ ובני פ' כו"כ, שם ז'. אמר בית זה יהי' לפ' בני ומה שנתתי לבכורי בחיי יהא לו בחלק הבכורה, שם. מעביר נחלה דליכא מדת חסידות שלא לקבל, רפ"ב. פקדון מומר שמת, רפ"ג. התחייב בקנין לנדן בתו לזמן הנשואין ומת קודם אי חייבין היורשין, רפ"ו. ירש אביו ואח"כ נודע שיש לו אחין במק"א אי מה שאכל אכל, רפ"ז. גא"א ביורשים, באות גא"א.
יתומים
יתומים שראו שנפרע אביהם והוציאו שט"ח אביהם דלא יוכלו לגבות בו בטענת סטראי בטענת שמא, כ"ח א'.
נשאר משכון ליורשים דטוענין להם שמא התנה המלוה שא"ל יפדנו לז"פ יוחלט במעכשיו, ע"ג י"ז. אשה חלתה ונתנה לאחי' תכשיטין שלה שיהא בידו וישמרם בשביל בני' ועתה תופסן בעד מה שהוכרח ליתן לה חלק ירושה בחנם, שהדין עמו, מ"ג ב'. יורש אי יכול להשביע שותף אביו ואריסו, צ"ג ג'. יורשים שאביהן לא נשבע על ההת"ע לא הרווחתי, ק"ח ד'. עכוב קבורת המת בשביל חובו ובשביל צדקה שהח"ק רוצין להטיל על היורשין, ק"ז ב'. אמר מנה לי בידכם והודו אי מהני מגו לומר שעל חוב אביהן הודו ולא הניח נכסים, שם יו"ד. מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דמ"מ הנייר דשטר של יורשי מלוה ואי יש טאבולאציא א"צ ליתן פטור, שם י"א. גם מהני תפיסה אפי' אחר פב"ד שלא יגבו רק שלא קרעוהו, שם. מגו להוציא בבו"ש דל"א ביורשים, ק"מ ח'.
שו"ת אלמנה דרה בבית שנשאר מבעלה ולקחה אצלה בנה א' מהיורשים עם ב"ב והוא יתן עצים להסקה ואסר אחיו עליו ועל ב"ב הנאת הבית, ק"פ. יתום שכ"מ שנתן מתנה בנכסים מועטין, רל"ה א', רמ"ח ד'. בת פחותה מכ' שנה למכור קרקע שירשה היא או בעלה, שם ט'. להוריש מלאכת בן א' לשאר יורשין, ע"ר ב'. תפס מטלטלי דיתמי בטענה שאביהן חייב לו נאמן במגו ולא מהני תפיסת היתמי ק"ז ה'. שטר בלא ז"פ דגובה תוך ל"י מיתומים גדולים בלא שבועה ומיתומים קטנים אף בשבועה אינו גובה, ק"ח א'.
נפרע מקצת אימת גובה מיתומים קטנים תו"ז, שם ג'.
מעשה אפטרופסית דיתמי בעלה הוציאה נוראט על יורשים ותובעת עסקא ג"כ והיורשים טוענים שמא נפרעת הקרן שתשבע ותטול הקרן, ק"ח ד'. תנאי מפורש לגבות מיתומים קטנים הוא ספ"ד ודין טראט בזה ק"י ב'. כשאין נזקקין ליתומים קטנים ונכסים מעט יאכילם האפטרופיס רק הריוח, שם.
כפרן אי מהני אמתלא בממון דלא יהא מוחזק כפרן, עט" יו"ד.
כפר לפני עדים חוב או פקדון חוץ לב"ד נאמן לומר אח"כ החזרתי קודם שחייבוהו ב"ד אפילו הכחישוהו עדים על טענה ראשונה ודוקא במעות ולא בחפץ, ע"ב ח"י, ע"ח א'.
כת"י וטראט כת"י תו"ז שנפל דאתרע חזקה דאאפתו"ז, מ"א ד'. כת"י ממרים שפרעו וחזר ולוה בו, מ"ח. טראט אי דינו כשטר, ס"ט ב' פ"ב ב'. כת"י שכ' בו חת"י תעיד עלי כעדים כשו"נ החתומין עהש"ט, שם א'.
כת"י שאחר חת"י לוה חתמו עדים סתם שדינו כשטר, שם ג' לוה שנתחייב לב' נושים והמוקדם יש לו כת"י בנאמנות והמאוחר י"ל שטר וידוע בעדים שקדם הכת"י שיחלוקו וישבעו, ע"א י"ט אי מצי לומר טעיתי על כת"י, קפ"ה ז'.
כתובה
אשה שרוצה שבעלה יעיד ע"ע בערכאותיהם בכתובתה כדי שאם ירצה למכור קרקע תוכל למנעו, ס' ט' מכרה כתובתה עודה תחתיו ומחלה לבעל דצריך שובר מקנה דא"צ לשלם ללוקח רק פלגא ס"ו ל"ב.
להד"ם
מיישב ש"י הש"ך דשטר מוקדם פסול אפילו לענין להד"ם, מ"ג ל'.
לשון חילוק בענין עד ועד בכלל, מ"ג כ"ז. אחר הפסח מיד ס"ד אי תיכף דוקא או כל היום במשמע, שם כ"ט. זמ"פ למ"ד יום קודם נשואי בנו דמלוה דתלוי רק בנשואין, ס"א ט"ז תנאי סתם אי יום א' במשמע אי כ"ז שצריך דהוא סד"ד מי המוציא, קס"ג וי"ו. מעשה ר' התחייב לש' מעכשיו בלי תנאי בטראט וש' השליש הטראט ע"ת שא"ל ימכור ר' יי"ש רק משלו יתן לר' הטראט ונפל ספק אי התנאי על שנה או כ"ז שש' ישכור הארענדא דר' חשוב המוציא, שם. נשבע לחבירו להיות שותף עמו אי די בזמן מה כיון דהוא קו"ע, קע"ו ט"ז. מעשה ר' מכר לש' י"ב מאות אילנות קצוצים והתנה שיחזוקו ביילייפיג למ"ד אלף קאביק ואין מחזיקין כ"כ, רי"ד י"ב שור בשורי אני מוכר לך אי הקונה מוחזק ורוצה הגדול שם, רי"ח כ"ג כור פירות אני מוכר לך בין חסר בין יתיר בית כ"ה סאין קרקע ה"ח ס"י וחסר או יותר, רי"ח ח'. ירק שדה זו אמ"ל והיו בה דלועין, שם כ"ד. בית כור פ' אמ"ל ואין בה רק לתך שם י"ז. מלוה של אחרים דאין בכלל נכסי, רמ"ח י"א. כ' לו בר"ח אשלם ולא כ' באתם ר"ח, באות שטר.
מגו טענת ממני נפל במגו דמזויף, מ"ו א'. מגו נגד חזקה דכל מם שת"י אדם הוא שלו בשטר או בכת"י, נו"ן שפיר הודאה שחייב לפ' כו"כ שכ' בסופו שינוכה מזה מה שפ' ח"ל כו"כ דמהימן אניכוי במגו, ע"ב ח"י. מגו במקום חזקה דאאפתו"ז, באות חזקה. אמנם במגו דמזויף אפילו טען שהעדים ידעו מזה דנאמן פ"א א' מגו להוציא בבו"ש, שם ק"מ ח'. מגו דע"ש פה שהתיר במקום חזקה דמה שת"י אדם הוא שלו, שם, וסי' צ"ט א'. מגו במקום עדים קרובים, שם.
טוען על ע' החזרתי כולו במגו דנאנסו פלגא פקדון והחזרתי פ' מלוה, שם, וסי' פ"ח ה', וסי' צ' א', קמ"ו כ"א, רנ"ה ד'. מגו דאי בעי שתיק בדדמי, שם. מגו דאי בעי שתיק היכא די"ל שרצה לטעון הך טענה, שם.
היכא דאמרינן מגו להוציא כשיודע הדיין בזה הבע"ד דלאו דינא גמיר דל"מ, שם, מגו לתובע ומגו לנתבע, פ"ח כ"ד, ק"ח ד' ד"ה שנית. דאמרינן מגו לאפטורי מש"ה היכא דליכא דד"מ, צ"ה. ישוב קו' שעמ"ש על מה דל"מ לטעון גנובים במגו דשאלה, שם ויו. מגו דמגו, קמ"ו יד. אלמנה שטענה על חפץ שבעלה נתן לה במתנה אי נאמנת במגו דהחזרתי לאפטרופס, ר"ל ד"ה אינו.
פה שאסר פה שהתיר מהני להוציא ומהני להוציא מחמ"ק ומהמוחזק בקרקע משא"כ בשאר מגו, פ"ב י"ב, ק"נ ד' י"ג, ק"ם ח'. בחפץ שאמר לו אל תחזיר אלא בעדים מהימן במגו דנאנסו משא"כ בהלואה, קל"ג ב'. שומר טען נאנס במקום רואין נאמן במגו דנאנס ותו לא משא"כ מגו דלהד"ם, רצ"ד ב'.
מודה מודה בשטר שכתבו וחזר וטען לקנוניא הודיתי דא"נ ואימת שאינו גובה מיתומים, ק"מ ב'. אשה שנפל לה ירושה והודית שאבי' צוה ליתן לאחר שא"י לומר אחר שמת בעלה להפקיע מבעלי הודיתי, שם,
מודה מקצת
כופר חצי ועל חצי האחר טוען א"י אם נתחייבתי רק בעינא לצי"ש ולשלם דל"ה מודה במקצת, ע"ה י"ד
מודעא
ע"א מעידי השטר שאומר בפני מסר מודעא, מ"ו ל"ז ב' שלוו זמ"ז באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דמצי הא' לומר לויתי ממך כדי למשכנך ומ"מ זה גובה וזה גובה הואיל ולא מסר מודעא, טעם לזה, פ"ה ג'. שו"ת רו"ש שכנים ורצה ר' להוציא כותל ביתו למקום הפנוי כר כן י"ל פסיד ועיכב עליו ש' בדא"ה ומחמת אונס נתפשר עמו ר' שלא יוציא רק קצת ונתן לו כתב בפיסול ע"מ כבג"י ולא נתרצה ש' גם בזה וכ' שנית בל' אשכנז באופן אחר ורק הרשהו לעשות חלון כמוך יותר ור' מס"מ, ר"ה א'. כ' לו המודעא ולא ידעו מהאונס מבורר אח"ז דאניס הי', שם ב'. א' נלקח לבעל מלחלמה ול"ר לגרש עד שהשלישה לו מעות וכשקבלה הגט הוציאה ווס"ו, רס"ד ח'.
מזונות מחייב א"ע לזון חבירו צ"ל מעות גם כשקודם הי' סמוך על שלחן אחרים, ס' ג'. אי כתב לפי כבודו, שם.
מחאה טעם למחאה שמבטל החזקה אפי' כשאמרו העדים לא הגדנו לשום אדם, קמ"ו ג'. מחאת מערער שהקרקע ניתן לו בסתר ואגלאי מתנתו עתה ע"י כת"ו מקוים, שם ד'. מחאה בפני ב' זה שלא בפני זה, שם ה'.
מחילה
דין התובע יכול לחזור ממחילתו כ"ז שלא קיבל הנתבע מחילתו ואי התובע נתן לו זמן אי יתרצה עד אז אי יכול לחזור קודם שהודיע הנתבע שנתרצה, י"ז המלוה את חבירו ע"מ שלא לתבעו דא"ז מחילה, ע"ג ב'. מחילה בלב דל"מ זה על חוב עבר אבל הניחו להחזיק בקרקעו ובלבו למחול הוי כדור עמי ובלבו למחול, צ"ח א'. מוחל חוב חבירו דחייב לשלם מה ששוה אי מחל הרבית אינו חייב רק כשנזקף בקרן והגיע הז"פ, קכ"ג וי"ו. מחילת המקח ממוכר לקונה או איפכא, קפ"ט. מחילה ע"ת אי צריך קנין, ר"ז ט"ז. אשה שמכרה נצ"ב לאחרים והדר מחלה לבעלה, תכ"ד ט'. בפקדון מעות מותרין אי מהני מחילה, ע"ג י"ט ר"ז י"א
מטבע מטבע שנפסל ומעות הלואה בעין אי יכול לפרוע בהן, ע"ד זיי"ן. לא רצה לפרוע בזמנו ונפסל אח"כ, שם.
מי שפרע מי שיש לו מש"פ על אביו או על אחיו הגדול, כ"ז א'. מש"פ דאינו בקרקע, ק"צ ז'. היכי דיש פלוגתא על מש"פ ולוקח חוזר ומוכר מוחזק אי"ל קי"ל ר"ד ב'. מש"פ דהוא גם בתרי תרעי, שם י"א. קנה במעות ומת מוכר או לוקח, ואי מכרו המוכר לאחר במשיכה ר"ד א'. אם חזר הקונה וטרם קבלת מש"פ נאנס המכר, שם ב'. אנסוהו למכור ליכא מש"פ בקנין מעות ר"ה א'.
מכירה
אמר כשאמכור אמכור לך ומכר או השכיר לאחר, ר"ו. ואי התנה זה הלוקח ואמר כשתווכור לא תמכור אלא לי ונתנו יותר יש חילוק בין בעל השדה מטובו מתחייב או בעד טובה, שם. מכר סתם וא"ל הלוקח כשתביא לי מעות אחזור לך הקרקע, ר"ז ז'. מכר ספינה שנטבעה, ר"ט ב'. חייב עצמו בקנין להעמיד לז"פ ועבר הזמן והוזל או הוקר אח"כ, ר"ט וי"ו הפוסק עם חבירו ליתן לו כל שנה כו"כ מדות יי"ש עד ג"ש ואח"כ נתחדש מס גדול לשלם מכל מדה יי"ש, שם. הקונה לז"ק שבונה והורס דא"צ להעמידו כבראשונה, רי"ב ד', שמ"ו י"ח קנה בהקפה שלא באחריות ולקחה הנגזל, רכ"ה ה' ר' מכר פרה לש' בתנאי שאם תמצא כשירה יוסיף כו"כ ומכרה ש' חי, רל"ב י"א. אם אשה יכולה למכור גוף הנצ"ב כשהם בעין לאחרים, תכ"ד יו"ד.
מעקה
מעקה א"צ לעשות רק בבית דירה, תכ"ז א'. מעקה שעשאו ע"י פועל גוי אימתי מברך, שם.
מנהג
מנהג, קפ"ה יו"ד.
מסרב
הלך בערכאות בלי רב"ד ונתחרט טרם שנתחייב אי נזקקין לו, כ"ו א' בהג"ה. אפטרופס דיתמי שהלך בערכאות ונתחייבו יתמי, שם. הלך בערכאות ונתחייב ותפיס, שם. לא רצה לידון בד"י והוכרח חבירו לדונו בדא"ה, שם. גם בד"ז בעשה עליו הוצאות בלא כנו"ר מב"ד, שע"ח ה'. במע"פ אי מותר לדון לאלם בדא"ה, כ"ו ב'. נתחייב היסת ומסרב אימת מותר ליתן עליו מס"ד שא"ל ישבע ישלם, שם. חילוק בין מוסר שט"ח לגוי לתבעו בדא"ה ובין מכרו לו, כ"ו ד'. שטר שכתוב בו שיוכל לתבעו בדא"ה והנתבע אלם אי צריך כט"ר מב"ד ודין הוצאות, שם. היכי שמותר למסור השטר לגוי אי מותר ליקח ממון מהגוי בעבור הזכות שי"ל בדא"ה ואגר נטר, שם.
מעמש"ל
ר' אמר לשותפו ש' שבידו נכסי השותפות במעמ"ש שיתן מחלקו וזכה ללוי שח"ל דחל המעמ"ש, קכ"ו א'. מלוה בשטר ונשאר השטר ביד הממחה דקנה החוב במעמ"ש משא"כ במשכון דתלוי בפ"ד, שם. ר' אמר לס' תן מנה ללוי ואין לר' ביד ש' רק חמשים דקנה החמשים, שם ג'. אמר ר' לש' הילך משכון ותלוה ללוי מנה אף שלוי לא הי' במעמ"ש דש' א"י לחזור, שם ד'. ר' י"ל מנה ביד ש' וצוה שלא במעמ"ש להודות ללוי דאית לי' גבי' מנה, שם ח'. ר' אמר לש' תן לי סחורה ואעמידך אצל לוי ב"ח אי ש' יכול לחזור לתבוע מר', שם ט'. מעמ"ש שנמצא הלוה עני, שם יו"ד. מעמ"ש ע"י שליח המקבל, שם כ'. גוי שאמר לי' מנה לי בידך תנהו לי' פ' במעמ"ש ושתק הלוה אי יכול לומר מחמת אונס שתקתי ואיני ח"ל, שם כ"ב. ר' מכר סחורה לש' והתנה שיקבל הפרעון מבע"ח גוי ונעשה במעמ"ש ותובע מש', שם. ממחה שאמר בטוח הוא והוא שקר, קכ"ט ב'.
מצרנות
רו"ש ולוי אחים יכשו חצר וקנה יששכר חלק רו"ש והוא שוכר מקדם וחצר בהכנ"ס בצד החצר, קע"ה ה'. דין מצרן בהטבה ובשדה הנמכר אצלו, שם יו"ד. קנה ב' שדות מא' דינו נגד המצרן לא', שם י"ג. מכרה הלוקח לאשה ויתמי, שם י"ט. נמלך המוכר במצרן ולא רצה ואחר שמכר לאחר עדיין המוכר מרוצה בו, שם ל"א. מכר כל שדותיו. שם ל"ו. התרו ב"ד בבעלים ראשונים ועברו וקנו דמסלקן המצרן, שם ל"ז. קנה שלא באחריות וכן ידע ששוה ק' ונתן ר' שם מ"ב. טוען המצרן שמא אתה יודע דלא נמכר מחמת מס והלוקח ט' א"י, שם מ"ה. בפ"ד ורוב מזכין למצרן או דיש ס"ס, שם. נתן במתנה ולא רצה ופרע בעדו, שם כ"ד. משכון שאינו דר בתוכו המלוה או מלוה שהוא טאבולירט, שם נ"ז. מעשה גוי מכר כל שדותיו לא' ובכללן קצת שדות מממושכנים אצל מלוים, שם. עו"ש שו"ת על כה"ג והגוי א"ל להחזיר המעות להמלוים.
משא ומתן
א' מהאחין הנו"נ תוך הבית שמכר ונתן לאחר ושאר אחין מערערין אי צריכין להביא ראי'. חילוק אי נפל הדו"ד בינם קודם שמכר ונתן או אח"כ, ס"ב. מסגל במעות חבירו שלא ברשותו דהריוח שלו, ס"ז ג' מכר לו סחורה בעמשט"ח שעל נוי במסירה לחוד ובמעמ"ש, קכ"ו כ"ב אשה הנו"נ תוך הבית וביד קרובי' שט"ח נכתבו על שמה או אחד מאחין שמת וביד יו"ח מטלטלין אי הבעל או האחין יכולין להוציא בטענת ברי, ס"ב. לוקח בכסף אי יכול להקנותו לאחר ואי הוי שלו לענין מכס, קנ"ו ז' קנה ב' דברים בסך א' ולא עשה קנין רק בא' והשני חוזר בו, קפ"ב ח' עיר שמשלמין מכס על סחורה שמביאין אנשי עיר אחרת וכתב אחד מפה למק"א לקנות סחורה ולהביא לו אי כתב שיתן לו שכר טרחא א"צ לשלם מכס ואי כתב לו שיתן לו ריוח חייב מכס קנ"ו ז' קפ"א א' ד"ה ואין.
משטה
משטה בשליח ושותף, באות שליח. שו"ת ר' רצה להוזיל שער בשר והשלישו לו הקצבים סך מעות שא"ל יפתח חנותו עד ז"פ יתן לו השליש וטענו משטה, רכ"ד. טול דינר והעבירני שקצב יותר מהראוי ונתן זמר"ם, רס"ד ח' ראובן מחזיק ארענדא עם שותף ובא שמעון על הליציטאציע לשכרו והבטיחו ראובן ליתן לו חלק ונתן לו טראט לבטחון ושאלו שמעון שמא יבא שותפך ויוסיף ויקח על שמו השיבו ראובן גם על זה אני נותן לך הטראט ושכרו ראובן ונתקלקל ע"י זרים והוסיף השותף ולקחו על שמו וטען ראובן אנוס הייתי, רל"ז א'.
משכון
הלומד בספר ממושכן דחייב באחריות לכ"ע אפי' למ"ד דל"ה ש"י, ע"ב א'. וכן חוטף משכון אפילו דל"ה גזלן משום דשגג חייב באחריות. שם משכון שלא בשעת הלוואה מיישב שי' רש"י דס"ל דחייב באונסין, גם ישוב לשי' ר"י הלוי דשלא עפ"י ב"ד אינו קונה שלא בש"ה, שם ב'. פי' שלא בש"ה אם יאבד המשכון יפסיד כל החוב תליא בפלוגתא, שם. ישראל רשע שמלוה בר"ק אי נעשה ש"ש על דמי משכון כולו, שם משכון שמסר הלוה ליד נאמן המלוה עפ"י מלוה ונאבד הוא פ"ד אי חייב הלוה בחובו, שם. הלוה על משכון בהת"ע ולקח המשכון החלה לשומו ואח"כ הלווהו ונגנב המשכון פטור המלוה מטעם שמירה בבעלים, שם, מלוה הפקיד משכונו אצל הלוה ופשע ונאבד, שם ג', ש"ה וי"ו. נתן משכון בעד אחר אחר הלואה דמהני, שם וסי' קס"ג וי"ו. השכין לו משכון גוי, או השאיל, והעליל הגוי, או שיכול לפטור ממנו בדבר מועט, הודיעו שהוא של גוי או לא הודיעו, שם ב' ח'. הלוהו על המשכון וב' תובעים זא"ז או המלוה תובע ללוה, שם י"ב. משכון שנאבד אצל מלוה ומודה ששוה יותר אי מהימן שלא פשע במגו, שם י"ג. מלוה דוחקו ללוה לפדות משכונו וא"ל יהא שלך וקנו מני' ע"ז, שם כ"ו. משכון אימת הוי הילך, שם כ"ז. אימת יוכל לטעון החזרתי את המשכון ואימה טענינן ליורש שאביו החזיר אף שלא נפרע החוב, שם ל"ד. שטר כתוב בו משכון וטען החזרתי המשכון השטר בטל, טען א"ז המשכון רק זה המלוה נשבע ונוטל, שם. מלוה שמת ונשאר משכון ויש הכחשה על שיעור החוב והיתומים קטנים מיישב פ' הש"ע דשיעור הכחשה יהא מושלש עד שיגדלו יתומים וישבעו, שם ל"ה. גוי הלוה לישראל על משכון ואבדו ומצאו ישראל והחזירו לגוי חייב לשלם להלוה, שם ל"ח. ואי קודם שנודע לגוי שנאבד החזירו לי', שם. גוי שלוה מישראל ואבד המעות ומצאן ישראל, שם. משכונו של גוי ביד ר' והפקידו ביד ש' ומת הגוי, שם מ"א. ר' הי' לו משכון ביד גוי וברשותו לוה שמעון ג"כ ע"ז ונשרף המשכון ביד גוי מה דין ש' נגד ר', שם מ"ד השואל חפץ מחבירו כדי למשכנו ונאנס ביד מלוה. שם. משכון ששוה פחות מהחוב והמלוה אינו רוצה להחזירו ותובע מה ששוה פחות, מצדיק דעת רמב"ן דאפילו לצי"ש פטור הלוה, שם מ"ה. ישוב לד' מהר"ם דגם במשכון מטלטלין שייך אסמכתא בלי מעכשיו, ע"ג י"ז. משכון שדה והתנה לכשתוכור תמכור לי בשוי' מיישב ד' הרמב"ם דל"ה אסמכתא, שם. נשאר משכון ליורשים דטוענין להם שמא ההנה המלוה שא"ל יפדנו לז"פ יהא שלו מעכשיו, שם. א"ל קנה מעכשיו א"ל אפדנו לז"פ ואירעו אונס דיכול לפדותה אח"כ, שם. מלוה על המשכון והתנה שא"ל יפדנו לז"פ יהא שלו אי המלוה יכול לחזור, שם. גוי שחייב לרו"ש ונתן להם משכון והניח ש' אצל ראובן ופשע ומוכרחין לשלם מה ששוה יותר, רצ"א א'. לא עשו תקנת נגזל במשכון ואי יש עדים שנשתמש המלוה במשכון וטוען הלוה שנפחת יותר מחובו נשבע הלוה ונפטר והיותר מפסיד, ע"ב א'.
מתנה נכסי לפלוני ואחריו לפלוני, רמ"ח ד'.
נאמנות שט"ח עם נאמנות שנמכר ולוה טוען פרוע שא"צ המוכר לישבע משא"כ בכתובה, ס"ו ט"ו. נאמנות סתם וע"א מכחישו דפלוגתא היא מכריע ומחלק בין בשעת הלואה דמהימן ולא שלא בש"ה, ע"א א'. רו"ש נשתתפו ששמעון לבד יתעסק במעות שלו ות"י יהא כל תעסק והאחין ר' לשו' על ריוח וסיזק נוטה דצריך קנין. שם ב'. שט"ח עם נאמנות כב' עדים והעידו ב' שא"ל תיו עלי עדים שקבלתי ממוני נאמנים, ע"א ג'. נאמנות כב' ופרע לו בפני ב' אי לא יביאם לב"ד רק אחר שיפרע עוד הפעם בפניהם שיוכל להוציא ע"י, שם ה'. ואי הביאם קודם, שם. נאמנות כע"א ומביאו קודם ומלוה טוען להד"ם דמודה הש"ך שלא יוכל להשביע ע"י, שם. נותן לו נאמנות שלא בשעת הלואת אפי' שטר ל"מ רק קנין, שם ט"ו. האמינו כב' ויש עדים שפרעו אי מהני נגד לקוחות מיישב שי' הרי"ף דל"מ, שם י"ט. שטר בנאמנות האיך צריך לדיין לאיים עליו, פ"ז וי"ו.
נזק דוחף מטבע לים ונפלה על אבן ונעשה בו קצת תק דלא הדר אם צריך להעלותו מן הים על הוצאות שלו, שפ"ו ג'.
נזקי שכנים באות חזקה.
נתפס מקבל מתנה שלא באחריות שתפסו המתנה עבור מס הקצוב דנותן שנתחייב אפי' לפני הנתינה דעל הנותן להחזיר, קט"ו ג'. סוחר שביקש מא' שיקבל בעדו מעות מהשולחני ואח"כ העמידו אצל השולחני וא"ל מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני והשולחני עיכבם מחמת חוב השליח אי באמת חייב לו השליח דלחייב להחזיר להסוחר, קכ"ו י"ב, וצ"ל י"ז. מעשה ר' שלח שליח לשכור בע"ג גוים והמשלח עיכב שכרם ותבעו השליח בדא"ה ראובן חייב להחזיר לו עם הוצאות, קל"א זיין.
סופר באות ספר.
סטראי יורשים שט"ח שראו פרעון לאביהם סתם דלא טענינן להו סטראי, נ"ח א'. אי יש עדים דמשלח אמר לשליח על אותו חוב אי י"ל סטראי, שם. היכא דשליח משלם למשלח צריך המשלח לישבע שאין חייב לבעהש"ט חוב בע"פ, שם.
ספק דבר הנקנה בע"פ בדיבור אם יש ספק אי אמרינן יד המוציא עה"ת אפי' היכא דנתבטל דיבורו לגמרי, מ"ב ט'. ספק בלשון השטר אי יד בעהש"ט עה"ת אפי' היכי דבטל לגמרי, ע"ג ז'. ספק בתקנה, קע"ה ל"ז. ספק בתנאי, באות ספר. ספק בלשון השטר בז"פ אי לג"ח אי לג' שנים, מ"ב ט'.
ספר וסופר עשרה שכתבו ס"ת ונתנוהו לביהכנ"ס ועשו כתב שאם יסכימו רוב מהחתומים יוכלו לשנות מקום הס"ת ועתה מתו ב' מהם והנשארים הסכימו ד' להוציאו ולשנותו למק"א וג' מעכבים ואימת בני ביהכנ"ס יכולין לעכב, וספק בתנאי שמוקמינן על עיקר דינו, י"ג ז'. סופר שהלך בערכאות אי כשר לכתוב סת"ם. כ"ו א'.
סרסור רצה למכור במאה וא"ל הסרסור אמציא קונה ביותר ונחלוק, ואי הסרסור הונה, רס"ד ז'. ר' שהלות מעות ש' ונתקלקל החוב אי ר' עושה דין, רצ"ד וי"ו
עדות נוטל שכר להעיד או לדון שהחזיר השכר שדינו ועדותיו קיימים אי צריך להעיד ולדון מחדש, ט' א'. תבע לחבירו בספק עפ"י עדים והשיב א"י והוכרח לשלם בב"ד עפ"י העדים ואח"כ הוזמו העדים וכן יורשים שהוציאו מיורשים בשטר ובאו עידי פרעון אי זכה התובע בתורת הפקר, כ' א'. תובע מנה ובאו עדים שמגיע לו מאתיים וכן תבעו מנה והלה
כופר בכל ושאלו לתובע ואמר א"ל עדים ונתחייב הלוה היסת וקודם שנשבע באו עדים שחייב, שם, וסי' צ"ב וי"ו. ע"א המכחיש לדיין, כ"ג. שטר שלא נכתב בו תנאי אי נאמנין עדים החתומין בו לומר שנעשה ע"ת שאם לא יתן המקבל או לוקח כ"כ עד ז"פ יתבטל, כ"ה ה' ד"ה ולפ"ז. דן חבירו בדא"ה בלא רשות ב"ד אי מותר להעיד לו, כ"ו א'. קיבל עליו קא",פ בשעת ראי' אי אינו באליו"ע כ"ח א'. שאין מחויב להעיד בלי תביעת הבע"ד רק כשהבע"ד א"י מעדיו, שם חייב לצאת יד"ש איזה פסול לעדות, שם. אם הבע"ד טוען ששקר העיד עליו בדא"ה, שם ג'. נשבע והעיד האמת בדא"ה ועי"ז פסקו על הבע"ד יותר מהראוי, שם ד'. ת"ח יודע עדות שגדול מהב"ד אי סגי לשלוח השליח ב"ד אליו שיעיד, שם ה'. ואי יש בו צד אפרושי מאיסור אימת סגי שישלח כת"י לב"ד, שם. קבלו עדות שלא בפני הבע"ד בדיעבד שכבר דנו, שם ט"ו. קבלו עדות בפני שותף א', שם. אימת אמרינן עביד לאחזוקי דיבורי' שם. ב' שותפין וקבלו עדות בפני א' והב' ליתי' במתא וכשבא הב' והעידו שנו בעדותן, שם. ב' כיתי עדים המכחישים זא"ז וכת א' חוזרות לומר מוטעים היינו, כ"ו א'.
עדים שחוזרין תוך כ"ד ויש לתלות שחמה אימה מבע"ד וכדומה חזרו אימת בטל כל עדותן ואימת נאמנין כאמרם שנית, שם.