ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות מצרנות סימן קעה
סעי' ה' השותפין מסלקין ללוקח בשו"ת ב"ח הישנות סח"י ראובן ושמעון ולוי אחים ירשו בית וחצר מאביהם וקנה יששכר חלק רו"ש ובאו הקהל לסלקו כי מצרנים הם דחצר בית הכנסת אצל הבית ויששכר טוען שחצי הבית הי' שכור אצלו ודר בו וכתב דודאי יששכר הוי מצרן יותר מן הקהל מחמת השכירות ומ"מ הקהל עדיפי דהם שותפים עם המוכרים בבית הכנסת וחצר בהכנ"ס דאפילו שותפים במו"מ סגי וא"צ להיות שותפים בקרקע ואף הלוקח משותף עם הקהל ולפיכך אעפ"י דקדים יששכר וקנה אתו הקהל שהם שותפין ומפקי מיני' וזה א"צ פנים את"ד ולכאורה לפ"ז אם אחר שאינו מבני העיר מצרן לשדה הנמכר לו מוציא ממנו בן עיר של מוכר אעפ"י שאינו מצרן מחמת שהוא שותף עם המוכר בדברים השייכים לבני עיר דהוי כשותפים בהם כמבואר בנדרים דף מ"ח ובי"ד סימן רכ"ד וא"כ מלקמן סעיף נו"ן מוכח דלא כב"ח אמנם בלא"ה קשה על הב"ח דהא יששכר ג"כ יש לו זכות זה דהוי כשותף וכמ"ש הב"ח והא מבואר לקמן סמ"ט המוכר לאחד מן השותפין שלו במו"מ זכה בה ואין שאר שותפים או שאר בני המצר נוטלים עמו הרי אף דשאר שותפין רוצים להשתתף כולם בקרקע הנמכר אינם נוטלים עמו ואיך כתב הב"ח להיפך ועכצ"ל דס"ל להב"ח דמה שיש לו שותפות עם המוכר בדברים השייכים לבני העיר אינו דומה לשותף במו"מ אלא דזה דוקא לענין קרקע שקונה היחיד ובן עיר רוצה ליקחנו לעצמו אבל כשהקהל רוצים ליקח לצורך הקהל דזה בגדר אחד עם השותפות שיש להם עם המוכר חשיבי שותפים עם המוכר ועדיפי מלוקח לצורכו דלא חשוב שותף עם המוכר ומ"מ נראה דסמ"ע לקמן סמ"ט ס"ק פ"ח חולק דכתב אם אינו שותף בדבר הנמכר רק בד"א אינו מסלק למצרן אם קדם וקנה וה"נ אינם מסלקים לשוכר שקדם וקנה והב"ח גופא בסעיף נ"ו כתב דשותף בשאר מו"מ א"י לסלק הלוקח אפילו אינו מצרן כיון שכבר לקח וא"כ נהי דקהל היו מצרנים הא הלוקח הי' דר בו בשכירות דעדיף ממצרן.
סעי' ט' נשבע במעמ"ש הקשה דיפטרנו המוכר בעדותו ומשפט שלום תירץ דלפי דברי המצרן שעשו קנוניא הוי נוגע וכן מצא בספר אחד ולא הבנתי דא"כ נגד כל ע"א יאמר הבע"ד דקנוניא הוא ויעשנו נוגע.
סעי' י' המוכר ע"ת כתוב בד"ג כלל סמך ס"ז המוכר לחברו קרקע בהטבה היינו שבכלות השנים ידועים יוכל לפדותה וא"ל יפדנה אז יהא נחלט בשו"ת גו"ר חו"מ כ"ו ס"ח העלה להלכה דהוי כמוכר ע"ת ולית בו דדב"מ עד שיוחלו המכר והרב ב"י בשו"ת שלו כתב שנוהגין לדון בו דין מצרנות ובזרע יעקב חולק עליו ובזכל"א חו"מ ח"ג ערך מצרן כתב ראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה ותו"ז הטבה נמכר קרקע של איש אחר סמוך לקרקע ההטבה שמעון הלוקח הוי מצרן וכ"כ במשחא דרבותא סימן קע"ה משום דבתר השתא אזלינן ול"ד לשוכר או ממשכן דאין לו חלק בגוף הקרקע רק דירה בעלמא משא"כ הטובה דגוף הקרקע הוא שלו עכ"ד נראה מדבריהם כהרב ב"י דזיל בתר טעמא עכ"ל הד"ג ואינו ענין זל"ז כלל דמוכר ע"ת ה"ט דלית בו דדב"מ דיכול המוכר לומר שאין זה המצרן נח לו לתלות בו בקיום התנאי כמ"ש הסמ"ע כאן סקח"י וזה שייך ג"כ במוכר בהטבה לענין קרקע זאת אבל מ"מ יש ללוקח קנין בגוף הקרקע מיד וחשוב מצרן לקרקע הנמכרת אצלה לחלוטין ולפי דברי הנתיבות כאן נ"ל דבהטבה ליכא דין ב"מ כלל אף לאחר שיוחלט המכר דיכול המוכר מתחלה לומר לוקח זה נח לי שיחזיר לי הקרקע בניקל ולא יכחישנה כ"ז היותו אצלו וא"כ הוי כמוכר בהמתנה דליכא דדב"מ גם לאחר שנפרע אם לא דמוכר לא קפיד וגם לא גרע משוכר ודר בה דאינו נדחה מפני מצרן כשהשוכר קונהו כדלקמן סעיף ס"ב ובמשכון לקמן סכ"ז ועיין לקמן סעיף נ"ט ובשבו"י ח"ג סימן קס"ה דאם המשכיר רוצה להשכיר אח"ז של ראשון לאחר אין שוכר ראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא די"ל דניחא לו השני שישגיח יותר על הקרקע עיי"ש וא"כ ה"נ בהטבה מתחלה ליכא דדב"מ די"ל המוכר זה ישגיח יותר על הקרקע ולאחר זמן הטבה עדיף משוכר דקודם למצרן.
סעי' י"א גזם בה"ט הקשה דבסימן ר"ה ס"ז כתב רמ"א די"ח וס"ל דאם הפחידו לאו כלום וכאן סתם כדעת מחבר דשם ולע"ד שאני התם דעביד מעשה ומכר משא"כ כאן ישבו ולא עשו ובפחז"ה לענין טענת שני נוח לי אמר התם עביד לי' מעשה אבל דבורא עביד אינש דאמר וכ"כ הרשב"א הובא בטו"ז וש"ך יו"ד סימן קפ"ה ובטו"ז סימן א' דמשום בושה או אונס מקרה ואמרה טמאת אני אבל לעשות מעשה לא.
סעי' י"ג אבל שתי שדות בסמ"ע ס"ק כ"ב נסתפק בקנה שתי שדות מאחד אם המצרן יכול לסלקו אם רוצה ליקח שתיהן רק לשון המחבר דלקמן סל"ו משמע לו דבשתי שדות נמי א"י לסלקו וכן דעת הטו"ז בסל"ו והקשה מהב"י והוא בהג"ה בסעיף ס"ב בבית וחנות דמוכח דלא מועיל לאחד שקנה שתיהן להחזיקו בהן אעפ"י שאין השני מצרן רק לאחד וחילק אם כבר קנה אין מצרן לאחד יכול לסלקו והש"ך בסקי"ב כתב דבשתי שדות ולא מכר כל נכסיו אפילו לקחן מאחד יכול לסלקו ומ"ש אחד שלקח משנים רבותא נקט עיי"ש אמנם באבקת רוכל סימן קי"ט תשובת הבית יוסף מבואר באחד שהי' שכור לו מאגאזין מגוי והי' להגוי גם בית סמוך לו ומכר לישראל הבית והמאגאזין ופסק מאחר דהשוכר אינו רוצה לקנות רק המאגאזין נמצא רעה למוכר למכור למקוטעין ואולי לא ימצא מי שירצה לקנות החלק האחר או לא ימצא מי שיקנהו בערך שעולה לו כשמוכר ביחד כולו ואפילו ימצא בהמשך קלת זמן כיון שאינו מוצא בשעתו הפסד הוא לו ואעפ"י שאין דין בן המיצר רק עם לוקח כל היכא שאפשר שיפסיד המוכר לית בו דינא דבר מצרא וע"כ אפילו הי' דין בר מצרא לשוכר על מה שדר בו בנידון זה אין לו זכות ומסיק כלל העולה שאין לשוכר בזה זכות בר מצרא מטעם דזבין מגוי ומטעם דשוכר אין לו קנין בגוף הקרקע ומטעם שאינו רוצה לקנות רק המאגאזין וכל חד מתטעמים סגי לסלק שוכר זה מדינא דבר מצרא עיי"ש הרי מבואר דלא כטו"ז וש"ך רק כצד אחד של הסמ"ע דמוכר רק שתי שדות והמצרן לאחת רוצה לקנות שתיהן יש לו זכות בר מצרא לסלק ללוקח ואם אינו רוצה רק לקנות מצרנותו ולשייר האחרת אינו יכול ואפשר דיותר שייך המאגאזין להביה וכן משמע קצת לשון האבקת רוכל דאולי לא ימצא למכור למקוטעין או לא ימצא קונה בערך שעולת לו כשמוכר כל הבית כולו משמע דהמאגאזין חלק מהבית ומ"מ עיקר נראה דאין לחלק והם לא ראו שו"ת אבקת רוכל ועכ"פ מוכרח דלא ס"ל כהטו"ז דהא חזינן באם רוצה לקנות שניהן יכול לסלק לאידך ולא חייש דאפשר המצרן לא ירצה לקנות שתיהן ובתוך כך ימלך הלוקח מליקח שתיהן דאם איתא כהטו"ז אפילו הי' רוצה שוכר המאגאזין לקנותו עם הבית מ"מ כיון דעד עתה לא הי' שכור בידו רק המאגאזין אפשר גם עתה לא ירצה לקנות רק המאגאזין וכאשר באמת כן הי' וניחוש לפסידא דמוכר גם כשירצה לקנות שתיהן.
אמנם בנידון הבית והחנית שכל אחד הי' מצרן לאחד בזה תדין כהטו"ז דרק כשעדיין לא קנו משמנין ביניהן וקונין ביחד אבל כשכבר קנה אחד מהם שניהן אין האחר יכול לסלקו דבשלמא בנידון דאבקת רוכל דלא הי' רק אחד מצרן למאנאזין ושני לא הי' מצרן כלל ולקנות המצרן שלו לבד אין לו זכות דפסידא למוכר למכור לאחדים וע"כ דנין ביניהן או המצרן יקנה שניהן או אידך וממילא עדיף המצרן ומוציא מהשני הכל אם אינו רוצה ליתן לו מצרנותו לבד אבל בשניהן מצרנין זה לבית וזה לחנות שעל גביו וכבר קנה אחד שניהן א"א לומר שיחזיר לחברו מה שהוא מצרן לה לבד דיגיע פסידא למוכר למכור למקוטעין ואין בזה דינא דבר מצרא וליתן לחברו שתיהן מה חזית הא הלוקח ג"כ מצרן לאחד ורוצה לקנות שניהן ע"כ אם קנה כבר זכה בשניהן רק קודם שקנה וכ"א רוצה בשתיהן או לעמוד בשלו דאין פסידא למוכר דכבר ידוע שכ"א רוצה באחד לפי ערך השומא ממכירת שתיהן ע"כ יקנו שניהן וישימו בניהן וח"ס חו"מ סימן צ"ה לא ראה ג"כ האבקת רוכל.
סעי' ח"י וי"ח הטור כ"כ מטעם דאין הלוקח יכול להוריש או ליתן אלא מה שי"ל בה ויש להבין הא דעה ראשונה הוכיחו משומא דהדרא ומ"מ זבנה אורתא ויהבה במתנה לא הדרה ובמתנה ל"ל קמא ובתרא כי הדדי ונראה דבשלמא בשומא הדרא אי לוקח שני יחויב להחזירה אזי לא ימצא המלוה לוקחים כל כך דכיון דלוקח אדעתא דארעא נחית אם ידע שיחויב להחזיר לא ירצה ליקח ויהא מזה פסידא למלוה שלא יכול למוכרה ולהשיג מעותיו שהלוה זמן רב ול"ש עשיית ישר וטוב להפסידו ומשום זה לא חלקו חכז"ל בין מכר למתנה דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא יהיב לי' ואדעתא דארעא עביד לי' ובירושה דממילא באמת ס"ל לטור בסימן ק"ג דשומא נמי הדרה משא"כ כאן אין הפסד ללוקח דהא המצרן מחזיר לו מיד מעותיו וגם מעיקרא לא ה"ל ליקח אמצר חברו עד שיודיעו וכן המוכר הי' יכול להודיעו ועיין לקמן סל"ד ובטו"ז סל"ב ובזה מיושב קושית טו"ז בסימן ק"ג וקושית משפט שלו' כאן מזבחים ע"ה ב' דגם אם תקנת חכמים הוא אמרינן דא"י להקנות רק מה שיש לו.
סעי' י"ט מכרה לוקח ראשון במשפט שלו' נסתפק במכר לאשה ויתמי דל"ל מה מכר ראשון לשני כיון דמדינא גם הראשון יש לו זכות לחלוטין כמ"ש תוס' בב"מ דף ל"ה בהא דשומא הדרא דאם מכרה המלוה אינה חוזרת ולא אמרינן מה מכר ראשון לשני משום דאינו רק משום עשיית ישר וטוב עיי"ש ולא הבנתי ספקו הא מסיק הרמ"א דהעיקר דאפילו הורישה או יהבת במתנה חוזרת ובשומא הדרא לא חוזרת אלמא לא משוינן להתם והחילוק כתבתי בסח"י.
סעי' כ"ב לאחותי אינש וכו' בסמ"ע חקר טעמו ולמה דוקא באותו ארעא צריך להקנות לו ולע"ד עפימ"ש נ"י בפ"ק דב"מ די"א בשם הר"ן דלא מצי לעשות שליח לזכות בממון חברו בלא שליחות של בעל הממון וכ"כ תוס' בפרק איזהו נשך דף ע"א ע"ב בד"ה בשלמא וה"נ המצרן בא לזכות בע"כ של מוכר ולוקח ואף דחשבוהו ללוקח לשליח המצרן היינו אחר שכבר זכה המצרן וסלקו נעשה שלוחו למפרע וגם הפירות שאכל עד שסלקו א"צ להחזיר למצרן הרי דעדיין השדה של לוקח ועיין נתיבות סימן פק"ח שכתב הא דלוקח יכול לעשות שליח אף דצריך שליח של בעל הממון היינו דלוקח עושהו שליח על ממון שלו והוי כאלו מסר בידו שיהא השליח בעל הממון וכ"כ בסימן קצ"ה וזה לא שייך כאן דאין השליח מצרן אף שהממון יהא שלו א"י לסלקו ללוקח ועכ"פ הכא דאינו מרצון המוכר ולוקח ל"ל דהשליח נעשה שלוחם ע"כ צריך להקנות לו קצת באותו קרקע הסמוכה ומגו דזכה לנפשו או אי בעי זכה לנפשו זכה לחברו כמו במציאה.
עוי"ל כיון דמן התורה השדה של לוקח וזה בא לסלקו בע"כ הוי כתופס לבע"ח ח במקום שחב לאחריני דאפילו שליח לא מצי משוי כדלעיל סימן ק"ה ואפילו מדרבנן קודם שמסלקו הפירות של לוקח והוי השליח חב לאחריני ועוי"ל להר"י ב"ק הובא בש"ך סימן קכ"ג דמה שאז"ל ואשר לא טוב עשה זה הבא בהרשאה היינו בכל אופן וע"כ כיון דזכות המצרן רק משום ועשית הישר והטוב וזה הבא בהרשאה לסלק ללוקח ולהתעבר עמו על ריב לא לו לא טוב עושה ע"כ יצא טוב בטוב משא"כ כשאינו מסלק ללוקח רק לאזמוני זוזי אינו דן עם הלוקח ומעשה קוף בעלמא עביד והוי שליח מדינא לא כבא בהרשאה לסלק ללוקח דצריך להיות כבע"ד ומתקנה וגם כשבא לסלקו אמרינן ארעא תיכי דקיימא תיקום כיון דיצא טוב בטוב ובמ"ש מיושב קושית הגר"א לקמן סל"ד ס"ק פ"ב דאמר שם דלכתחלה יודיע המוכר לקרובי המצרן וכאן אמר דלא יכול לאחותי אינש אחריני אבל לפמ"ש א"ש די"א דהתם ס"ל דלכתחלה יש למוכר לעשות הטוב וברצונו יזכה למצרן ע"י קרוביו ועדיין לא זכה לוקח ול"ח קרובים מתעברים על ריב ולא חב לאחריני דמוכר יכול לעשות בשלו מה שירצה.
סעי' כ"ד רואין דמי אותו הבהמה עסמ"ע וקשה מהמפקיד דף ל"ד ע"ב דאר"ה שם אמשנה דמפקיד בהמה או כלים ומשלם משביעין אותו שבועה שא"ב שמא עיניו נתן בו וא"כ למה לא נאמר כאן שמא לוקח זה לא הי' מוכר בתמתו בדמים רק מחמת שרצה בקרקע וכן המוכר לא הי' מוכר רק מחמת חיבוב הבהמה יותר מדמי' ומצאתי במשפט שלו' הניח קושיא זו בצ"ע וי"ל כדאיתא בפרק שהי' נשוי ל"א ע"ב דבמקום פסידא דאחריני למ"ל לדידי חביב ביותר מדמי' ה"נ עד ב"מ חשוב פסידא.
סעי' ל' הר"ז מחל לקמן סימן שי"ב ס"ו כתבתי לענין שוכר דאם אמר אצא באופן שתתן לי כו"כ ואח"כ חזר בו יכול לחזור אך כשאמר בלא תנאי רק אצא אצ"ק כמו כאן כיון שכלה זמן השכירות ואין לשוכר רק זכות שצריך המשכיר להודיעו שלשים יום מקודם מחמת תקנת וברשד"ם סימן רמ"ה כתב כיון דיש תקנה באותו עיר שצריך להודיעו יב"ח מקודם ל"מ מחילה בלא קנין תוך יב"ח וצ"ע מ"ש מכאן ואפשר התם התקנה דגם כשיתיקרו הבתים לא יחויב השוכר להוסיף וכן משמע מדכתב דצריך קנין תו"ז הודעה מחמת תקנת העיר ולא מחמת תק"ח אבל לפי תק"ח ל"ש שכירות כממכר תו"ז הודעת וסגי במחילת ורשד"ם למד דינו מהריב"ש סימן תק"י ובכה"ג אינו ראי' עיי"ש.
סעי' ל"א נמלך המוכר וכו' בפ"ת הביא מתשובת חמדת שלמה שכתב דאף בנמלך ואמר לא בעינא לי' ומכר לאחר אם המוכר מרוצה אח"כ ליתן להמצרן יכול לסלק ללוקח דהא מבואר לקמן סל"ו בסמ"ע ס"ק ס"ד דלפרש"י דהוא משום טובת המוכר אם המוכר מתרצה אפילו מצרני אחד מסלק ללוקח אף דכבר לקח בהיתר עיי"ש ולא נראה כלל דבשלמא במכר כל שדותיו אמרו חכמים רק מסתמא טובת המוכר שלא יתן למצרן אבל כי חזינן דמוכר לא קפיד אגלאי מלתא למפרע דלא קפיד ולא זכה לוקח מעולם משא"כ כאן דמצרן לא רצה ועתה נשתנה דעתו ל"ל אגלאי למפרע וגם א"א שיהא לוקח שלוחו בע"כ כדלעיל סכ"ט בהג"ה והסכים סמ"ע שם באם רצה ליקח בשביל המצרן וכיון שזכה לוקח במקחו איך נסלקו מנחלתו משום הטוב והישר דאפילו היכא דזה נהנה וזה לא חסר דכופין עמ"ס אין כופין על שלו כמבואר בנ"י פרק כיצד הרגל דף כף ודברי סמ"ע גופייהו צל"ע כמ"ש לקמן.
סעי' ל"ו ואפילו אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כל נכסיו בסמ"ע הביא מהג"א דלפירש"י אם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקים ללוקח ואם המוכר מתרצה אעפ"י דלא בא רק מצרן אחד נמי מסלקינן הואיל שהוא בעבור המוכר והרי הוא נתרצה עכ"ל ד"מ ותמוה לי דמוכח בב"י דלרש"י ה"ה אם המצרן לשדה אחת רוצה לקנות כל נכסיו מסלק למוכר כיון דעכשיו ליכא קפידא למוכר רק דנקטינן כהחולקים ממילא ה"ה אם יצאו מצרני כולם או המוכר מרוצה עתה למכור למצרן אחד שלו או כל נכסיו למצרן אחד דמ"ש כיון דלא מהני מה דמצרן אחד רוצה לקנות כל הנכסים אף דליכא קפידא למוכר וודאי מתרצה ואפילו לא יתרצה הרי לית לו שום פסידא וע"כ משום טעם הרא"ש דלא שכיח קונה כל השדות ואם יהא בו דין מצרנות לא ירצה לוקח ליקח עד שימלך במצרן ואפשר יחזור בו הלוקח ולכן לא תקנו בזה דדב"מ כלל וטעם זה שייך בבאו כל מצרנים או נתרצה המוכר למכור למצרן אחד דמ"מ בשעת מכירה ללוקח יחוש לוקח לזה ולא ירצה ליקח ויהא פסידא למוכר אם רוצה דוקא למכור כל שדותיו ומצרני כולם לא יקחו תדע דהמחבר לא הביא כלל הך דהג"א אף דמביאו בב"י וגם הרמ"א לא הביאו לפחות לומר די"ח בהא דכתב המחבר במצרן ג"כ רוצה לקנות כל נכסיו וע"כ משום דמסיק הב"י דנקטינן כהרא"ש.
ונשאלתי דניחוש לקנוניא ותחלה לא הי' רוצה באמת למכור רק כל נכסיו ועכשיו חוזר בו אחר שכבר נקנה ללוקח וכן יש להקשות אהא דהג"ה בס"ח ונראה כמו דהפקיעו קנין לוקח כשבא מצרן אח"כ ורצה לקנות אף דאפשר מעיקרא לא הי' קונה ה"נ אף דחוזר בו מוכר עתה כשבא המצרן הפקיעו זכות לוקח מעיקרא דכיון דתליא ברצון מוכר תו לא יבא לפסידא אף אם תחלה לא רצה למכור רק כל נכסיו דהא א"צ להמלך במצרן כיון דברירה בידו ול"ל דלוקח ירא לקנות שמא ימלך מוכר אם יהא הדין דיכול לימלך דהא יכול להתנות שיקנה לחלוטין אף אם יבא מצרן כיון דתליא ברצון המוכר מהני התנאי להקנות מיד לחלוטין.
סעי' ל"ז לכתחלה וכו' ואם התרו בו ב"ד ועבר וקנאה י"ל דהוי כלכתחלה כמבואר בא"ע סימן י"א ס"ח ואף דהריב"ש סימן רמ"ב כתב דהוי ספק אי התרו חשוב דיעבד הובא בב"ש שם וכ"פ המבי"ט ח"א סימן קפ"ז א"כ כאן דמד"ת זכה לוקח והוי ספק תקנה וחשוב לוקח מוחזק כדלקמן סמ"ה בהג"ה מ"מ בהא דפסק הב"ח בשו"ת ישנות סימן סמ"ך דאם רבים ויחיד באים לשכור אורנדא דקהל קודמין לכתחלה לשוכרה דפרנסת רבים קודם ואף שהי' מקודם בחזקת היחיד עיי"ש אם התרו ב"ד בהיחיד שלא ישכור ועבר ושכר מוציאין מידו דהא כתב הב"ח בשו"ת שם סח"י דקהל חשיבי מוחזקים גם להוציא מן היחיד ואע"ג דלתה"ד הובא בהג"ה לעיל סימן ד' דוקא בענייני מסים נקראים מוחזקים נגד יחיד וא"כ אף דב"ח כתב שם דמהרי"ו לא ס"ל הכי מ"מ הרמ"א והש"ך וסמ"ע סתמו כתה"ד והכי נקטינן מ"מ נלע"ד דוקא בקרקע דאינו ביד שום אחד ממש אמרינן מי ששלו הוא ודאי מד"ת חשוב מוחזק משא"כ בממון דמוחזק ממש אין להוציא ממנו וגדולה מזו כתב בזכל"א חחו"מ אות מ"ם דגם בקרקע ובית מי שהוא דר בתוכו חשוב מוחזק וי"ל קי"ל כשבא לזכות מספק תקנה דמצרן עיי"ש וכן מוכח בד"מ סימן זה ס"ק י"ז ומ"ש המשפט שלו' סכ"ט לעיין בב"י סימן י"ג בשם הרשב"א דמוכח דאפילו להוציא אמרינן בספק תקנה מעמידין על ד"ת עיינתי שם וז"ל כל שיש ספק במשמעות התקנה הולכים להקל לנתבע חדא שכל שהוא חוץ מגדר הדין אי אתה יכול להכניסו עד שיהא ברור וכל שאינו ברור העמידנו על דין התלמוד ועוד שכל הממע"ה עכ"ל וי"ל חדא אפילו לא יהא שום אחד מוחזק ול"ל הממע"ה אבל להוציא ממש גם ספק תקנה קולא לנתבע ומה שהביא המשפט שלו' שם מהה"מ פ"ד מגזלה ה"ז דתפיסה ל"מ בספק תקנה עיין ביאור הגר"א לעיל סימן צדי"ק ס"ק י"ב הניח דברי הה"מ בצ"ע שהרי בפ"ז מחובל וש"ע סימן פ"ח ס"א כתב ואם תפס וכו' ושם עשו תקנת נגזל עיי"ש ובנ"ד עדיף דקהל מוחזקים בממונם ויחיד בא לכופם ליקח ממנו משקאות ביוקר ולא מאחרים בזול וכדומה וזה עדיף מתפיסה שלא ברשות ואף דבשו"ת בית יוסף בדיני כתובה ס"א כתב דכל תנאי או תקנה שבאים להוציא מד"ת יד בעל התנאי או בעל התקנה עה"ת אף דמוחזק הב"י לשיטתו בסימן זה וד"מ ס"ק י"ז חולק עליו ואפילו בקרקע אי מוחזק בה מע מעיקרא ובא עתה לזכות בה מספק תקנה אין להוציא ממנו ועיינתי בפרח מ"א בסי"א וי"ב שציין במשפט שלו' העלה בראיות כמו שכתבתי דנהי דתפיסה ל"מ בשבא לזכות מכח ספק תקנה מ"מ אם מוחזק בנכסיו שבאו לידו ממילא ע"י ירושה או ע"י תקנת ב"ד אין מוציאין מידו אפילו אינו נוועו ברי רק קים לי כפוסקים המזכים אותי.
ובנאות דשא שאלה למ"ד אות ד' כתב דאם הרבים כבר עסקו בשכירות הזה מן השר והיחיד הלך בגנבה ושכרו פשיטא דלא אהני מעשיו ואי עביד ל"מ דעדיף התעסקות הקהל בשכירות זה מהשר מן המחאה בעובדא דהב"ח שמיחו בו שלא לשכור עכ"ל ואף דמה דפשיטא לו מספקא לי דמניין בעובדא דב"ח אם הי' עובר על המחאה אם היו מוציאין ממנו מ"מ כשהתרו בו ב"ד נ"ל לצרף הראי' מא"ע הנ"ל ובחוט השני סי"ב הובא בפ"ת לא"ע סימן קנ"ז ס"ד סק"ה דאם מיחו בה ב"ד מלהנשא והיא לא השגיחה בהם נראה פשיט דתצא וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב הובא בטור סימן קמ"א ובש"ע א"ע ס"ס י"א ואע"ג דריב"ש בתשובה סימן רמ"ב לא פסק כן העיקר בזה כהרא"ש וא"כ גם כאן אם התרו ב"ד בבעלים ראשונים ועברו מסלקן המצרן.
סעי' מ"א בפחות במשפט שלום לקמן סימן קפ"ט הקשה מכאן עמ"ש רמ"א בתשובה ס"י דצריך ליקח מישראל אפילו גוי מוזיל והוא מת"כ פ' בהר ונ"ל דז"ל הת"כ מנין כשתמכור לא תמכור אלא לעמיתך ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך מנין כשתקנה לא תקנה אלא מעמיתך ת"ל או קנה מ"ד עמיתך אין לי אלא קרקעות שבהן דיבר הכתוב מנין לרבות כל דבר ת"ל ממכר עכ"ל וכתב הרמ"א שם דאם נוטל או נותן הגוי בשוה עם ישראל ל"צ קרא אע"כ אפילו מוזיל למכור או ליקח ביותר מישראל עיי"ש ולדידן דמוקמינן בפרק הזהב דף נ"ז קרא רק לענין מטלטלין דאין אונאה לקרקעות וממכר למעוטי שטרות שאין גופן מכור י"ל דוקא במטלטלין שבהן דיבר הכתוב ישראל קודם כמו רבית ואונאה אינן בקרקע וקצת סברא יש ג"כ דודאי ג"כ במטלטלין כשהישראל אינו רוצה ליתן רק פחות מדמי' לא אמרה תורה דישראל קודם דא"כ אפילו בחנם דה"ג מקצת החפץ בחנם ומ"ל פלגא ומ"ל כולה גם אין זה מוכרח מיתורא דקרא דצ"ל אם גוי רוצה ליתן יותר משווי ובקרקעות דאין אונאה וכל מה שיקח בעדה הוא שווי' א"כ כשהגוי נותן יותר יכול הישראל לומר זהו שוי' כדאמרין בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב דבר השוה כל כסף מאי ניהו דבר שאין לו אונאה.
סעי' מ"ב המוכר שדה רע בשעמ"ש הקשה בהא דלעיל ס"ט בקנה לוקח שוה מנה במאתיים דאם נותן לו המצרן ר' מסלקו נימא דרעה הוא למוכר כמוכר כל שדותיו דאם יצטרך להודיע למצרן שמא יחזור הלוקח וזה ודאי לא שכיח מי שיקנה שוה מנה בר' ותירץ כיון דאסור להונות לא חשו לפסידא דאבה אך אם יודע לוקח שאינו שוה רק ק' אין המצרן יכיל לסלקו וכן מי שקנה שלא באחריות אף דמצרן נמי רוצה שלא באחריות מ"מ כיון דלא שכיח שיקנה שלא באחריות דמה"ט אחריות ט"ס א"כ רע למוכר הוא אם יצטרך להודיע למצרן שמא בתוך כך יחזור בו הלוקח ולית בה דדב"מ ועיין בת"א לרשב"א תשובה שנ"ה כנ"ל עיקר אה"ד ובסימן שנ"ה ליתא רק בסימן רנ"ה ושם מבואר דקונה קרקע על מצר חבירו שלא באחריות מסלקו המצרן וקושית שעמ"ש י"ל דהא הסמ"ע בסל"ו ס"ק ס"ג אהא דכתב הטור בטעם מכר כל שדותיו לית בו דדב"מ לפי שאינו מצוי שיקנה אדם כל נכסיו יחד לפיכך כשיזדמן אחד אין לו להודיעו למצרן דשמא בתוך כך ימלך הלוקח ולא תקנו טוב וישר למצרן להפסיד למוכר כתב אבל לולא ה"ט הי' המוכר שואל להמצרן אם ירצה לקנותו אע"ג דלא נתקן דינא דב"מ על המוכר יעשה כן בשביל טובתו דנפשו כי אין המוכר יכול למכור בטוב עד שישאל פי המצרן דאינש דעלמא ירא לקנותו כי יבא המצרן אח"כ לסלקו עכ"ל סמ"ע וא"כ כשקונה שוה מנה בר' או שלא באחריות דשדי זוזי בכדי ולא שכיח כלל יותר מקונה כל שדותיו לא יעלה מורא על ראש לוקח לקנותו דנכון לבו בטוח שלא יסלקו המצרן ליקח שלא באחריות או ליתן יותר משויו ולא יצטרך מוכר לחזור ולשאול את המצרן דבלאה"נ יקנה הלוקח ממנו דאף דהוא שדי זוזו בכדי סתמא דמלתא לא שדי' מצרן זוזי בכדי דאנן נמי לא חיישינן לכך מדאמרינן אחריות ט"ס דלא שדי זוזי בכדי אף דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ומשום דאין זה בגדר ספק כלל לחוש לו וכה"ג כתב הב"ח בסעיף ס"ז.
סעי' מ"ה צריך בה"מ בש"ך כתב דאם לוקח טען ברי צריך לישבע היסת ולפמ"ש הש"ך בסימן רל"ב סח"י ס"ק י"ג ה"נ כיון שהמצרן אומר ברי לי שאתה חייב ליתן לי הקרקע ולוקח אומר א"י הוי כא"י אם נתחייבתי דחייב לישבע שאינו יודע ואפשר כוונת הש"ך כאן דבשלמא בטוען לוקח שמא י"ל דמצרן מאמינו שא"י אבל כשטוען ברי ומצרן מכחישו חייב לוקח לישבע ועיין ש"ך לעיל סימן ע"ב סי"ב סוף ס"ק נ"א ולפ"ז אם המצרן טוען שמא אתה יודע מחויב לוקח לישבע שא"י.
וכן במקום שהפוסקים חולקים אין מוציאין מיד הלוקח הואיל ומוחזק היינו בדליכא רוב פוסקים לזכות בעל המצר וכמבואר בח"ס סימן צ"ה וכ"כ מהרי"ט חחו"מ סימן ס"ז לענין ס"ס דמועיל להוציא מלוקח.
סעי' נ"ד מתנה אין בה דין מצרנות בנסרים אלשיך תשובה ס"ז כתב דאם נתן לו בחנם רק לא רצה לקבל בחנם ופרע בעדו לא בשביל שרצה לקיים בעצמו ושונא מתנות יחי' יאבד זכותו וכתב שם עוד דה"ה לענין חדר"ג בשכירות בתים דאם בעה"ב רצה ליתן לו הדירה בחנם מאהבתו אותו רק לא רצה ופסק ליתן שכירות אין עליו חרם דר"ג דלא חמיר מדדב"מ דבמתנה לא תקנו והובא במ"ש בקונטרס תו"ע ס"א ואפשר מהר"ם אלשיך לא אמרה רק בנ"ד דממשלת העצה אמרה ליתן במתנה ומבואר בפ"ק דערכין דף וא"ו ע"ב שאני מלכותא דלא הדרא בי' משא"כ אחר לא מבעיא גוי דפיהם דיבר שוא אלא אפילו ישראל אפשר הי' חוזר כיון דלא נעשה שום קנין על המתנה כדלקמן סימן ר"ד ס"ח ועיין לבוש סימן רמ"א ס"א ובירושלמי שברא"ש פרק הזהב סי"ב רב מפקיד לשמעי' כד אימא לך ליתן מתנה לב"נ אימליך בי תנינית.
סעי' נ"ז הממשכן שדהו בח"ס חו"מ סי"א כתב כי האיין טואבליציאן הנהוג עפ"י דד"מ שנושה הראשון הוא המוקדם ואין הבעלים יכולים למכור או להשכין הקרקע לאחר כי הוא ממושכן על חוב זה עדיף טפי משכונה גבי' ובהגיע שעת החלומה אין בעל המיצר יוכל לסלקו עיי"ש ולא הבנתי דא"כ כל מלוה בשטר דטורף מלקוחות לא יסלקו המצרן ולמה אמרו משכנתא וגם מסתימת רמב"ם ומחבר לעיל ס"כ משמע דאפילו טרפה בשטר חוב המצרן מסלקו ומה מעליותא יש בטיבלאציא ג"כ אינו רק שיעבוד ואף דהכ"מ בפי"ב משכנים סוף ה"ח כתב דבמשכון אפילו לא דר בתוכו אין המצרן מסלקו בריטב"א שבאס"ז ב"מ דף ס"ח מבואר דוקא שדר בתוכו אבל גם להכ"מ צריך להבין דאם אינו דר בתוכו ואינו אוכל הפירות מה עדיפתי' משיעבוד בשטר דעלמא ועכצ"ל לפמ"ש תוס' בב"מ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכיר דבמשכון שדה או חצר אין הלוה יכול להשכירו לאחר ומבואר בחו"ד סימן קע"ב משום דמלוה יכול לעכב ולומר אין רצוני שיהא ת"י אחר שיהא קשה לי להוציאה מידו ואף דתוס' הקשו שם בשדה אטו ירקבו הפירות מ"מ מודו דמלוה יכול לעכב מלהשכירה לאחרים רק ימכרו הפירות ויגבה המעות בחובו עיי"ש וא"כ כ"ש דמלוה יכול לעכב מלמכור המשכון לאחרים להוריד הלוקח בו טרם יפרע חובו לכן אפילו אינו דר ואוכל הפירות שכונה גבי' הוא דכבוש ת"י משא"כ בשיעבוד שט"ח או טיבלאציא יכול הלוה להשכיר ולמכור ולהוריד אחר בקרקעותיו רק כשיבא המלוה לגבות חובו יטרפנה ומכאן ולהבא גובה לכן לע"ד לא חזי לאצטרופי נמי ולומר דטיבלאציא כמשכנתא ומ"מ כדברי כ"מ כתוב במפתחות שו"ת רא"ש סוף כלל צ"ז דאין חילוק בין מוחזק בה המלוה בין אינו מוחזק כיון שהוא ממושכן לו ועיי"ש ובמרדכי פרק המקבל כתב הר"מ דוקא אי דר בו המלוה וא"כ הוה ספ"ד ואין להוציא מהלוקח.
הג"ה המלוה לעו"כ על שדהו מעשה בא לפני בישראל שהי' ת"י שדה במשכנתא מגוי אח"כ מכר הגוי כל שדותיו לאחר ובכללן גם ממושכנים שת"י המלוים ויש לעיין בזה מחמת דמכר כל שדותיו דמבואר בסל"ו דלית בו דדב"מ אך הטעם דחשו לפסידא דמוכר וכשמרוצה המוכר למכור למצרן יש בו דדב"מ כמ"ש הסמ"ע שם ואף דהשגתי עליו מ"מ ודאי הטעם משום פסידא דמוכר כמבואר גם ברא"ש ואלו באין יחד זה שרוצה לקנות כל שדותיו והמצרן רוצה לקנות מצרנותו ומוכר לא קפיד לכ"ע מצרן קודם א"כ בעובד כוכבים לא חשו לתקנתי' דהפקעת הלואתו אי ליכא ח"ה ג"כ מותר ויותר מזה מבואר לקמן סימן רל"ז דרגמ"ה החרים שלא להוסיף על שכירות בתים להשיג גבול שוכר אך במרדכי פרק חזקת והובא בב"י סימן רל"ז כתב דל"ש עני מהפך בחררה הן בבא לקנות מגוי הן מישראל רק אם כבר נגמר פיסוק דמים אבל אם המוכר עדיין רוצה יותר ל"ש זה דא"כ מפסידין למוכר שאם יבא אחד לקנות שוב לא יהא אחר רשאי לקנותה וידחוק את המוכר כמו שירצה ומצינו דחשו רבנן טובא לתקנת המוכרים משום דמוכר מחמת דוחקו וכן משמע בפרקין דשמעתא דמצרנות דאחוכר לא תקינו רבנן תקנתא דועשית הישר והטוב וכן הני ציירי והני שרי וכלל אין לנו לעשות תקנתא היכא שיבא בה המוכר לפסידא בעולם עכ"ל א"כ משמע דגם בנכרי הטעם דל"ש עני מהפך משום פסידי' דנכרי המוכר ומבואר יותר בד"מ שם דחשו רבנן טובא לתקנת המוכרין אפילו עכו"ם אבל לא זכיתי להבין האיך מצינו שחשו רבנן לתקנת עכו"ם המוכרין וראיות המרדכי ממצרנות ג"כ איני מבין דמיירי הש"ס במוכר ישראל ומצאתי בביאור הגר"א שם סק"ט בד"ה וכ"ז לא מיירי דלעולם חשו רבנן יותר לפסידא דמוכר כמ"ש בהמקבל בדינא דב"מ דכל שיש פסידא למוכר לית בו משום עשיית הישר והטוב וע"כ לאו בכה"ג מיירי וא"כ ה"ה במוכר עכו"ם ובהג"ה שם עוד עיין לעיל קנ"ו ס"ז בהג"ה ובלבד כו' וכאן כיון דכל עיקר דינא דגמרא דעני וכו' ע"כ לאו בכה"ג איירי וא"כ ה"ה בעכו"ם המוכר עכ"ל וראייתו מוכרחת מסימן קנ"ו ס"ז דמבואר בהג"ה שם דלא חשו חכז"ל היכא דישראל בא בגבול חבירו לפסידא דנכרי וא"כ עכצ"ל מה דל"ש עני מהפך בחררת בעכו"ם לאו משום טובתו רק דל"ח מהפך כ"ז דלא נגמר הפיסוק וכוונת המרדכי כיון דבישראל חשו לטובת המוכר ואי גם כשלא נגמר הפיסוק הוי עני מהפך הפסידו למוכר וע"כ דזה ל"ח כלל עני מהפך וממילא ה"ה בנכרי המוכר וא"כ גם במוכר כל שדותיו יש דדב"מ במשכנתא מגוי אח"כ מצאתי בשו"ת אבקת רוכל סימן קי"ט דאף בגוי המוכר היכא דאפשר שיגיע פסידא למוכר לית בו משום דדב"מ וכדאמרינן בהנהו ציירי עיי"ש ובזכור לאברהם חחו"מ אות ח' מצאתי כדברי.
ובא אחר וקנאו נשאלתי ראובן הלוה לגוי על שדהו ונשתמש ראובן בהמשכון זמן רב ובא שמעון וקנה כל שדותיו של הנכרי ובכללן המשכנתא והגוי אין לו להחזיר המעות לראובן וטוען ראובן דשמעון גרם לו היזק דידע שלא יוכל ראובן לגבות חובו ושמעון משיב מה לי בחוב שלך הלא מדינא דמלכותא מותר לקנות אחר שאינו בטאבילאציא על שם המלוה ופסק השואל לפמ"ש בחו"מ סימן שפ"ו ס"ג בהג"ה בראובן שהלוה לגוי על משכון ובא שמעון ואמר להגוי להלוות לו בפחות והחזיר הגוי לראובן מעותיו פטור דהוי רק גרמא אלא שנקרא רשע ובשו"ת נ"ש סימן ס"ה כתב דא"ל החזיר הגוי המעות לראובן חייב שמעון מדינא כיון דראובן יכול לבוא להיזק קרן דלפעמים אין לגוי להחזיר וא"כ ה"נ ועוד ראי' מהב"י חו"מ סימן קנ"ד שכתב ז"ל ור"ח פירש שהמחזיק משלם ללוקח אעפ"י שאינו חייב מדד"ג שהרי מן ההפקר הוא זוכה עכ"ל הרי אם אינו זוכה מהפקר רק מהגוי מחויב וחוץ לזה נקרא רשע כמ"ש בהג"ה סימן שפ"ו את"ד.
והשבתי מה דפשיט לו דהוי רשע אף דמחזיר המעות למלוה מהך דשפיו אין ראי' משם דראשון ושני שניהם מלוים משא"כ אם ראשון מלוה ושני לוקח ל"ח ראשון עני מהפך בחררה לענין מקח וראי' לזה מתוס' ב"ב דכ"א ע"ב בד"ה מרחיקין שהקשה רשב"א בהא דרב מרי מישכן לו גוי בית ולקחה רבא אמאי לא זכה רב מרי דחזקתו קדמה ונכסי גוי כמדבר ורצה להוכיח מחמת זה כרשב"ם דרשע הוי ואם איתא כדברי השואל נהפוך הוא דלוקח רשע הוא ומלוה חשוב עני מהפך ונהי דרבא לא ידע שהוא ממושכן אצל רב מרי מ"מ רב מרי ידע ואיך יחשב רשע אם מקדים לזכות ואינו מניח לזכות ללוקח במקום דלוקח חשוב רשע והלא מה דס"ל לרשב"ם דהמקדים לזכות חשוב רשע משום דלוקח ראשון הפך בה והכא מלוה הפך בם קודם ואיך הי' ניחא לרשב"א אליבא דרשב"ם וגם מה שתרצו תוס' דשמא רב מרי עביד לפנים משוה"ד איך יעלה על הדעת זה אם לוקח חשוב רשע ולר"ת המלוה מותר להקדים לזכות שיהא בזה לפנים משוה"ד לגבי מלוה שלא יזכה גם בריטב"א שבאס"ז ב"מ דף ע"ג ע"ב בד"ה א"ל אי הוי ידענא דהוא ממושכן למר לא הוה זבנינא לי' מבואר בסוף דבריו משום דרבא חשש שהי' רב מרי רוצה לקנותה אבל זולת זה אין איסור ובריטב"א גופא שם כתב על הא דאמר רבא לא הוה קונה לא ידענא אי משום מדת חסידות או דמזיק לי' הרי דלא ברירא לו שיהא רשע ואין ספק של ריטב"א מוציא מידי ודאי של רשב"א הנ"ל.
שנית אפילו הי' המלוה ג"כ מהפך לקנותה י"ל דאין הלוקח רשע כיון שלקח כל שדותיו דבמרדכי פחז"ה סימן תקנ"א הביא תשובת ר"ם דא"ל נגמר פיסוק דמים עם עכו"ם המוכר מותר לאחר לקנותה דלא תקנו חכז"ל במקום שאפשר שיבוא המוכר לפסידא כמו דאמרו לענין בר מצרא הנהו ציירי עיי"ש הרי דיליף דין עני מהפך ממצרנות גם אנו נלמוד כמו במוכר כל שדותיו ליכא משום דדב"מ דחשו לפסידא דמוכר ואפילו בנכרי המוכר כל שדותיו ואחת מהנה הי' בשכירות אצל ישראל אחר מבואר בשו"ת אבקת רוכל סימן קי"ט דאין לשוכר טענת בר מצרא משום חשש פסידא דמוכר ממילא ה"נ אין בזה משום מהפך בחררה כיון דלא הפך רק בקניית שדה אחת ושני קנה כל שדותיו הגם דלעיל כתבתי פלוגתא בזה אי חשו לפסידא דעכו"ם מ"מ מספק אין לקרותו רשע וכמ"ש הב"ח בסימן ד"ר ס"י דבפ"ד א"צ לקבל מש"פ.
ומ"ש דחייב מדד"ג לא נ"ל דהא בסימן ק"ז ס"ד במכרו יורשים לגוי יש פלוגתא אף דמשתרשי להו וכתב בגאון צבי שם דהוי ספ"ד ואין להוציא מהמוחזק עיי"ש ואף לסמ"ע שם דמחלק בין ב"ח מאוחר ליורשים משום דגוף הקרקע של יורשים ושלהם מכרו לכן פטורין מ"מ גם כאן הגוי שלו מכר ולוקח לקח זכותו וממילא נפקע זכות המלוה ושעבודו ומכח זה נסתר הראי' מסימן קצ"ד דהמחזיק מעצמו החזיק ולא נתן לו הנכרי ועוד הא כתב רמב"ן בפחז"ה דף נ"ד והובא בב"י לקמן קצ"ד דחייב להחזיר לראשון מעות שנתן דע"י הראשון שנתן דמי השדה מסתלק הגוי ומשתרשי לשני ועוד הגוי לא הי' יכול למכור לנכרי אחר או ללוות ולעשות טאבולאציע דהי' מתחייב להחזיר לראשון מעותיו משא"כ בנ"ד כמו שמכר לזה הי' יכול למכור לנכרי או ללוות ולעשות טיבלאציא והרי קמן דהוצרך למכור ומי יימר דא"ל לקחו זה שלא הי' מוכר לנכרי ועוד דהא דסימן קצ"ד ברי הזיקא מיד דנכרי יאמר ללוקח ראשון טול מה שקנית וכן ביורשין דסימן ק"ז ס"ד תו לא יהא לב"ח מקום לגבות משא"כ כאן יכול לחזור על הלוה לשלם לו ממעות שקיבל מלוקח שני ואף דאח"כ הוציא הנכרי המעות מ"מ לא בא ההיזק מיד ול"ה רק גרמא ובלאו לוקח זה הי' יכול הנכרי להפקיע שעבודו אם ילוה או ימכור ויעשה טיבלאציא לאחר וכמו שיכול להבריח המעות יכול להבריח השדה ומעשים בכל יום שמבריחין כן ומלוה הניח מעותיו על קרן הצבי ובהגמ"י פ"י מזכי' והוא לקמן סימן רנ"ג ס"כ בהג"ה וסמ"ע ס"ק מ"ה דאין שכ"מ יכול להקנות חוב שיש לו על גוי אפילו יש לו משכון דלא סמכה דעת הנותן שיפרע לו הגוי כ"ש כאן שאין בידו כלום וראיתי בנ"ש שם ואין לו שום ראי' ואישתמוטתי' דברי רמב"ן וש"פ שהבאתי ומדברי ר"ח יש קצת ראי' לדברי הנ"ש אבל הרי במחלוקת שנויי וכמ"ש וגם אינו דומה לדברי ר"ח וכמ"ש אך מטעם שכתב ר"ח נהי דלא קנה הישראל עכ"פ משכנתא הוא ה"נ בנידון הנ"ש אלא דהרי הרא"ש חולק שם כיון דלא בא לידו בתורת משכון אינו משכון וגם הרמב"ן וה"ה נדו מטעם משכנתא ובנ"ד בלא"ה כיון דישראל ראשון ושני באין מכח הגוי ובדיניהם כל שאינו טאבלירטו ל"ח משכון וא"צ השני להחזיר המעות לראשון ומשום דד"ג כבר הוכחתי דפטור ובשו"ת ב"ח שאלה כ"ו שתבע ראובן משמעון שלקח שעבודו שהרי שטרו שעל הגוי הוא מוקדם לשטר של שמעון אעפ"י שבדיניהם החליטו הבית של הגוי לשמעון לפי שז"פ של שמעון הי' מוקדם מ"מ בדיני ישראל ראובן קודם לגבות וגם תבע ראובן דחייב שמעון מדד"ג שגרם לבטל שעבודו והשיב אם בדיניהם כך הוא להגבות למאוחר כשז"פ שלו קודם הדין עם שמעון כיון ששניהם באים מכח הגוי אין לנו לדון ביניהם רק בדיניהם וכיון שהוא עפ"י דיניהם דדמ"ד אינו מזיק שעבודו של חבירו ואין שמעון חייב מדד"ג.