ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרצו
ס"א אינו רואה ברמב"ם משמע אפילו במקום שנהגו לעשות והקשו דא"כ רבי דנטע נטיעה בפורים ולחד תירוצא בש"ס באתרא דרבי לא נהגו איסור הא מ"מ א"ר ס"ב ואין ראוי לעשות ולע"ד דבלא"ה הא מבואר בקדושין דף עיין דכיון שנתמנה פרנס על הציבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה ול"ל דבצנעא עשה דבירושלמי פ"א דמגילה ה"א מבואר דרבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה רוחץ בי"ז בתמוז ונוטע נטיעות בפורים ופרשו ק"ע ופ"מ עשה בפני רבים ודוחק לומר שפועליו עשו דלשון מפרסם עצמו משמע דבעצמו עשה ועוד דא"כ מה פריך במגילה לימא רבי נמי במקום שנהגו איסור נטע והפועלים היו עכו"ם דאם היה מדינא איסור מלאכה כיו"ט וחוה"מ גם ע"י עכו"ם היה אסור וקמ"ל רבי' דאינו אסור רק ממנהג ועל ידי עכו"ם מותר כמו שכתב מגן אברהם ס"ק א' א"ו דבעצמו עשה ללמד דמותרין בעשיית מלאכה ואין פרנס אסור כה"ג דצריך להראות מעשה רב בפני רבים ועל כן ל"ק נמי הא א"ר ס"ב דאין כונתו לתכלית הנטיעה רק להורת ואפילו בחול המועד מותר לעשות מלאכה לצורך הוראה שא"א להמתין כדלעיל סימן תקמ"ה ס"ח אלא דאז אסור במלאכה אפילו רק מחמת שנהגו הרי אינו רשאי להתיר בפניהם אבל אם מדינא מותר והוה רוצה ללמד הדין מותר דאין לחוש שילמדו לעשות מלאכה כיון דבאמת אין איסור ועוד כיון דהכל יודעין שכדי ללמד הדין עשה לא ילמדו לעשות להרוחה.
שם של שמחה כן מתרץ הש"ס פ"ק דמגילה ה' ע"ב לחד תירוצא רבי נטיעה של שמחה נטע והרמב"ם השמיטו ונלע"ד דנהי דנטיעה של שמחה הוא השמחה לא יהיה רק אחר זמן והיום טורח הוא ותליא בפלוגתא דת"ק ור"י במ"ק ד"ט ע"ב דת"ק ס"ל דאשה תסוד בחוה"מ אף שצער היא לה עתה כיון דאחר המועד שמחה היא לה מותר במועד דחשוב כשמחה במועד ור"י ס"ל דצריך דוקא שתהא נגמר השמחה במועד ורמב"ם בפ"ז מהיו"ט ה"כ פסק כר"י לכן ה"נ ל"מ מה שהוא בנין ונטיעה של שמחה שלא ישמח בו ממש רק אחר פורים והש"ס מתרץ שני תירוצים כי אינו מבואר דעת רבי אם כת"ק אם כר"י ואם ס"ל כת"ק י"ל נטיעה של שמחה נטע ואם כר"י צ"ל כתירוץ ראשון.