אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרמו

הלכות לולב סימן תרמה

ס"ב א' א' לאכילה לע"ד י"ל משום דבגמרא קאמר דכר"ש ס"ל דדשא"מ מותר והפנ"י כתב בפ' כירה דמ"א דגם לר"ש דוקא כשמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאל"כ הוי דברים שבלב עיי"ש לכן ה"נ צריך שילקוט א' א' לאכילה דאם ילקוט ויניח לא ניכרת מחשבתו בשעת לקיטה דאם ל"כ י"ל כונתו לתקן ההדס רק כיון שלקטן אוכל.

מג"א סק"ב לצורך מצוה שרי תוספת צ"ע כיון דיש לו אחר מה צורך מצוה ולרמב"ם דמשאצ"ל חייב למה מותר ולע"ד י"ל כונת הגמרא דאית ליה הושענא דלכאורה קשה לפמ"ש המג"א לעיל סימן תק"א ס"ק י"ג בהא דמסיקין בכלים שלמים אף דקי"ל יש סתירה בכלים דהותרה לצורך כהבערה דאב מלאכה הוא והותרה לצורך עיי"ש וא"כ מה פריך גמרא דהוי פ"ר כיון דלצורך אוכל מלקט כמו אם נזדמן סתירה בהדי הבערה מותר כן בנין ותיקין ועיין סימן תק"ז במג"א ס"ק י"א בשם הר"ן ונלע"ד לפמ"ש תוספת בביצה דף כ"ז ע"ב בשם ר"י בהא דתרומה טמאה לא יסיקנו תחת תבשילו ביו"ט הואיל ואית ביה נמי צורך גבוה בטל ליה צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו כולו של גבוה עיי"ש וה"נ כיון דתיקון ההדס למצוה צורך גבוה בטל לגביה צורך הדיוט אמנם הסברא משום דשמן זה מוכרח לשרפו משום המצוה ואינו מוכרח להסיקו תחת תבשילו וע"כ משני שפיר דאית ליה הושענא אחריתי א"כ אינו מוכרח ג"כ ללקט הענבים משום המצוה ומותר כיון דעושה לצורך אוכל נפש ואף דתוספת בביצה שם כתבו דה"ט א"ד נו"נ אין קרבין והרי ר"א בר"ש ס"ל בביצה י"ט ע"ב דנו"נ קרבין ביו"ט עכצ"ל דמ"ד קרבין ג"כ מודה דבטל חלק הדיוט לגבוה דהרי בהא דאין מדליקין בשמן תרומה ביו"ט לא פליגי וכמ"ש תוספת בשבת דף כ"ד ע"ב בד"ה לפי דמ"ד קרבין ס"ל דעיקר שחיטתן לצורך אכילת הדיוט נמי דאכילת בעלים נמי מצוה מדכתיב והבשר תאכל כמו שפרש"י בברכות דף מ"ח ע"ב.

ובזה יתיישב גרסת רש"י לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי דלשון ל"צ ל"ש רק אם היה פריך פשיטא ועיין בספר יעיר אוזן אות למ"ד ולפמ"ש י"ל ל"צ דל"ח צורך אוכל נפש אלא בדאית ליה הושענא אחריתי.

והנה קשה אף דלית לו הושענא עוד נימא הואיל וכמו בביצה דכ"א בעיסת כלבים דאמר הואיל ויכול לפייסן בנבלה אם יזדמן לו אמנם שם הקשה באס"ז דגם מאן דס"ל הואיל אסור לכתחלה באיסור דאורייתא רק באיסור דרבנן מותר ע"י הואיל לגמרי עיי"ש וא"כ הרי ה"נ רק שבות שדומה למתקן כלי כדפרש"י דל"ג שם וכן ברמב"ם פ"ח כתב לפי שהוא כמתקן אמנם צ"ע דשם דף ל"ג ע"ב פריך והא קמתקן מנא משמע דהוה מתקן ממש והנה בכפ"ת הקשה דהא אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי וכן הקשה בהא דשבת דף קמ"ו ע"ב דאמר האי טרפא דאסא אסור רב יימר אמר משום מרזב רב אשי אמר גזרה שמא יקטום ופרש"י שמא יקטום העלה מן הענף וחייב עיי"ש אמנם בפרישה לעיל סימן שי"ד והביאו הא"ר כתב דרב אשי ס"ל כיון דקוטמו מהענף דקשה ואינו מאכל בהמה חשוב מתקן מנא דאזיל בתר הענף ור"י אזיל בתר העלים דרכין ולפ"ז ה"נ דהדס בלא עלים פסול כשמלקט הענבים מתקן העלים והענף ולרב אשי כיון דענף אינו מאכל בהמה חשוב מתקן אמנם הרמב"ם דפסק כרב יימר בפכ"ג דשבת ה"ו ה"נ ליכא רק איסור דרבנן ומכ"ש דא"ש לפמ"ש בספר מעשה רוקח בשם מהרח"א דרב אשי ס"ל אף דעלה של הדס רך יש בו משום תיקון כלי ולא קי"ל כותיה וע"כ רב אשי לטעמיה צ"ל בדאית ליה הושענא אחריתי ורמב"ם השמיטו שפיר ועמ"ש לעיל סימן תק"ח.

ולפ"ז א"ש נמי מה דלא כתב הרמב"ם בדאשחור ביו"ט דנראה ונדחה ל"מ כשלקטן והכ"מ תירץ כיון דבידו ללקטן ל"ח נדחה ודוחק כיון דאסור אם לית ליה הושענא אחריתי אין בידו שיזדמן לו הושענא עוד ולפמ"ש א"ש כיון דלרמב"ם מותר ללקטן גם בדלית לו הושענא אחריתי ודאי הוי בידו.

וצ"ע להש"ג בפרק הארג דאם יכול לעשות תכלית כונתו באופן דלא הוי פ"ר מותר גם כשעושהו בפ"ר א"כ כיון דאם יש לו הושענא אחריתי לא חשיב תיקון כלי לפי פרש"י א"כ יהא מותר גם כשלית לו כיון דיכול ללקט לאכילה ולא יהא מלאכה כשהיה לו הושענא אחריתי ואפשר דה"נ קאמר ל"צ דאית ליה הושענא אחריתי מי שיש לו הושענא אחריתי לא צריכא להכשרו של זה ול"ה מתקן כפי' רש"י ע"כ לעולם ל"ח פ"ר וכבר כתב ביעיר אוזן שם בשם ש"י דל"צ נאמר גם על פנים אחרים וכאן מוכרח קצת מדמוקי לה כר"ש דס"ל דשא"מ מותר דנתקשו תוספת בשבת דף ק"ג דלמסקנא דאית ליה הושענא אחריתי ולא צריך לזה ל"ח מתקן מנא יהא מותר לכ"ע ולפמ"ש א"ש ולפ"ז ה"ט דרמב"ם דהשווינו דאית לו הושענא גם מתיר אפילו דאשחור ביו"ט דבידו לתקן בהיתר.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה