ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרלז
תק"ח וכו' בשו"מ ח"ג סימן ר"ח הביא קושיא מחריף אחד דתהא תולמ"ה כיון דאינו קונה רק ע"י שבנאו בסוכה כמ"ש תוס' פ"ק דסוכה די"ג ע"ב ד"ה אם לחד תירוץ דאף שבית שסככו בזרעיה טהרו משום דבטלנהו מ"מ בעי דלא יקבל טומאה בשעת הסיכוך דאל"כ הוי תולמ"ה עיי"ש ולק"מ דמבואר בס' התכלת מ"ם ע"ב דהיכי דעושה עברה במעשה זה ל"ח תולמ"ה וכ"פ רמ"א בהג"ה לעיל סימן יו"ד ס"ו וה"נ כשמסכך, בו מוסיף גזלה חדא כיון דעי"כ נקנה לו מוציאו עתה מרשות בעלים יותר ועוד דמשתמש בו וכמ"ש בנתיבות סי' ל"ד סק"ה.
מג"א סק"ג אבל בספר יראים וכו' ועיין יד אפרים ולע"ד י"ל דברי רש"י דנהי דגזל עכו"ם אינו שלו מ"מ יאוש קונה דהא גזל מישראל אינו קונה ביאוש לבד משום דחייב בהשבה וכמ"ש בנתיבות סימן שע"א וגזל עכו"ם אף דאסור מן התורה אינו חייב בהשבה כמ"ש בנה"מ סימן שמ"ח עמ"ש לעיל סימן תקפ"ו.
ובשו"ת שו"מ ח"א סימן קכ"ד הקשה על המג"א דכתב דישראל מוחלין דמחילה לא עדיף מיאוש דל"מ בקרקע וכאן אינו רק מדשתקי מחלי ועוד דאיתא בחו"מ סי' רמ"א דבדבר שהוא בעין לא מועיל לשון מחילה רק לשון מתנה דכל היכא דאיתא ברשותו דמריה איתא וא"כ ה"נ בקרקע עיי"ש ואישתמיטתיה דברי גמרא בפחז"ה דף מ"א והא אחיל ופירשב"ם דכמאן דאמר לך חזק וקני דמי ועיין סמ"ע סימן קמ"ב סק"ח הרי כשמוחל לו לעשות מעשה קנין הוי כא"ל חזק וקני ושאני יאוש דהוא בע"כ ואינו רק סילוק ויש לעיין דלרחוקים הוי כישל"מ ועיין ש"ך חו"מ סימן שנ"ח סק"א וקצו"ח שם.
ועיי"ש בשו"מ שכתב דסוכה בר"ה הוי סוכת השותפים וזה אינו לפי המבואר בתוס' סוכה כ"ז ע"ב דר"א מודה דסוכת השותפים כשר עיי"ש מהרש"א וכן מבואר בריטב"א והרי בסוכה דל"א מבואר דמסכך בר"ה ר"א פוסל ובהדיא פרש"י שם דהוי סוכה גזולה ומה שמצא בכפ"ת כן המעיין שם יראה דנסתפק לר"א אם כשר והיינו דיעבד אף גם זאת רק למהרש"ל אבל לכתחילה כיון דעושה בר"ה שלא מדעת הרבים אסור לכתחלה וכל פלפול המג"א לענין לכתחלה כמבואר בדבריו ובזה נדחה ג"כ תמיהת השו"מ מהא דאמרו בסוכה ד"ז וכן לענין שבת דפרש"י שעשה סוכה בר"ה סמוך לפתחו ולק"מ דנ"מ דיעבד וגם להרש"ל מוכרח דהא תוס' כתבו שם דלר"א דשאולה פסול גם שותפות פסול הרי דצריך שיהא כל הסוכה שלו ובשותפין חלק חברו רק שאולה אצלו ואינה רק מקצת שלו ולרבנן דכשר שאולה כולה ה"נ כשר בשותפין דמקצת שאולה ובר"ה דבנה שלא מדעת הרבים חלקם גזולה אצלו רק דקרקע אינה נגזלת ואפילו כולה גזולה כשר וה"נ מקצת גזולה אבל לכתחלה דאסור גם בקרקע כולה גזולה ה"נ במקצת גזולה
מג"א ססק"ז דאלו בנה מדעתו ה"ל הקרקע של ראובן וקרקע אינה נגזלת וכו' ולע"ד י"ל דעת הרמ"א לפמ"ש בחו"מ סימן שס"ח דסתם גזלה יאוש בעלים בישראל עיי"ש ואפשר כאן כ"ע מודו דבשלמא בשאר גזלן אף דעתה ידו תקיפה עתידה זרוע רמה להשבר אבל כאן בין כך ובין כך יעבור זמן הסוכות ואינה שאולה אצלו רק לימים הללו ואף דאין יאוש בקרקע משום דאינה נגזלת ולעולם ברשות הנגזל י"ל משום דכתב המלחמות בפרק אלו מציאות דכ"ו דיאוש ל"מ בדבר שברשותו וכ"כ בנתיבות סימן שע"א וי"ל משום דיאוש אינו קנין רק סלוק בעלמא ולא מהני בדבר שברשותו וכל זה אם הגוף של הנגזל אבל אם רק שאולה לו לתשמיש מהני סילוק בדברים בעלמא וא"צ קנין וכמ"ש בשע"מ סימן שט"ו ואף דיאוש כדי לא קני י"ל משום דבאיסורא אתי לידי' אין בכחו לזכות כמבואר בב"ק דף ס"ו אבל כאן דא"צ רק סילוק מהנגזל וממילא הוא של הגזלן כיון דהגוף שלו א"צ כחו לזכות דאפילו בע"כ י"ל מהני סילוק עיין תוס' פ"ק דקדושין די"ט ד"ה אומר ומחנה אפרים הלכות זכיה מהפקר הלכה י"א ומצאתי בהגהות הגאון רב"פ זלה"ה העיר קצת די"ל דיאוש מהני כאן דמייאש זכות שאלת הקרקע ומצאתי בפנ"י סוכות דל"א כתב ג"כ דיאוש ל"מ בקרקע משום דמחילה ל"מ בדבר שברשותו עיי"ש וא"כ בשאלת קרקע דמהני מחילה למשאיל בדיבור בעלמא וכמ"ש הנה"מ ג"כ בסוף הפתיחה לסימן ר' ודאי מהני יאוש ומ"ש בנתיבות סימן שע"א דגזלת קרקע ל"ח באיסורא אתי לידיה ומהני יאוש כשא"י להוציאו בדיינים סותר ד"ע שכתב בסימן קמ"ט סי"ד.
מג"א שם דכשהקרקע שאולה מאחרים קונה מטלטלין שעליה עיין נה"מ סימן ר' בפתיחה שם דלפי דבריו הכא ששאלו להניח סוכתו חשוב רשותו של שואל על עצים הללו גם לענין המשאיל יכול לקנותן מחמת רשותו וכן לדעת המח"א שהביא בנה"מ שם כיון שהוא שאולה לשואל עדיין לא יצאו העצים מרשותו ועוד לפמ"ש בלח"מ פ"ז משכירות מהר"ר מרדכי מטאלון זלה"ה לפי מה שנראה מפי' הרמ"ה הוי כאלו פירש ואמר שלא השכיר החצר כי אם לתשמישים הצריכים לו אבל הזכות שהיה לו מדברים אחרים כגון שיהיה חצרו זוכה לו לא זיכה לו ולפיכך הוא שלו ע"כ ולפ"ז דוקא בחצר דפעמים מקומו פנוי והמציאה שנפל שם על מקום פנוי נפל אבל זה שהשאיל לו המקום להעמיד שם הסוכה על שבעת ימי החג אף שיפול שם מציאה על הדפנות והסכך א"א שיקנה המשאיל דמפסיקין העצים בין רשות להמציאה עיין חו"מ סימן ד' ס"ה ועל מקום זה לבד אנו דנין עתה אם יקנה למשאיל א"כ לא שייר לעצמו אותו מקום גם לענין זכיה אף דעתה נתחדש שהחמיץ וגזל הדפנות ונ"מ אם מקומו קונה לו חדא מוקמינן ליה אחזקתו ולא עלתה על דעתו זה מקודם ועוד בשלמא זכות שייר לעצמו אבל זה חוב לו שאם מקומו קונה לו חייב באחריות ואינו יוצא דהוי סוכה גזולה משא"כ כשלא יקנה לו אלא אם שייר לו המקום לענין זכיית מציאה וכה"ג י"ל ממלא בע"כ קונה לו הגזילה משא"כ אם לא נשאר לו לענין זכיה ול"ל דנ"מ כשימכר לו השואל את העצים חדא דלא יעלה ע"ד שימכור סוכתו תוך החג ועוד כשימכור ממילא ימחול לו זכותו להמשאיל בדיבור בעלמא וכמבואר בנה"מ בסוף הפתיחה לסימן ר' ולכן צדקו דברי הג"א בזה ודעת רמ"א נ"ל מטעם שכתבתי.