אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תריח

סימן תריג

ס"א לחולה עבה"ט סק"ג בשם או"ה דאם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך עליו נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וכ"כ רדב"ז בח"ד סימן ס"ז דאין בזה שום מדת חסידות אלא איבוד נשמה וכ"כ הר"ן ביומא עיי"ש וקשה לי ממ"ש תוס' בפרק עושין פסין דף כ"א ע"ב בד"ה מוטב שאמות מיתת עצמו וז"ל אע"ג דבפ"ק אמר ארבעה דברים פטורים במחנה רחיצת ידים כ"ש במקום סכנה מחמיר על עצמו היה עכ"ל וברדב"ז שם כתב שאפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור וא"י ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא אפ"ה הכא כ"ע מודו דמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קידוש השם ואפילו בצנעא יש קו"ה שהוא פרהסיא אצל עכו"ם אבל בנ"ד לחלל עליו את השבת אין כאן קו"ה כלל כי מי יודע מה עשה בתוך ביתו ותו דבשלמא התם הוא העובר אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא מתרפא ותו דהתם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה אבל שבת כ"ע יודעין דניתנה לדחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך עיי"ש ומוכח מהתוס' דלא כהחילוק ראשון ואפשר גזרות חכמים שאני דיותר צריכין חיזוק מד"ת שלא לזלזל בהן וכדאיתא בפרק החולץ ליבמתו דף ל"ו ע"ב ומדויק בזה מה שאמר רע"ק ולא אעבור ע"ד חברי שו"ר בפ"ת ליו"ד סימן קנ"ז סק"ג בשם תפ"י דמותר להכניס עצמו בספק סכנה היכא דלא שכיח הזיקא ומצוה דעסיק בה אגוני מגני וראיה מרע"ק שהכניס עצמו לספק סכנה בנט"י שהיה סומך א"ע שלא ינוחו שומר האסורים למות בצמא כדאית בעירובין דף כ"א עיי"ש ולע"ד לא משמע הכי ממה שאמר רע"ק מוטב שאמות מיתת עצמו הרי דלא סמך שלא יניחו השומר וגם מלשון התוס' שכתבו וכ"ש במקום סכנה ולא כתבו ספק סכנה ועש"ך שם סוף סק"ב שכתב דאם הוא אדם גדול וחסיד וי"ש ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה עיי"ש אך בעירובין לא מצינו שהדור היה פרוץ בנט"י וגם היה בצנעא וליכא קידוש השם.

ס"ב בהג"ה וה"ה לשנים נגד שנים ואפילו קצתן יותר בקיאין מקצתן והב"ח השיג על הרמ"א דכשהן שוין במנין כגון אחד נגד אחד או שנים נגד שנים גם הרמב"ן ס"ל דהולכין אחר בקיאות ובטור כתב דרמב"ן ס"ל דאין דבריו של אחד הבקי נגד שנים אפילו אינן בקיאין כמותו ומדברי הרמב"ם יראה שהולך אחר רוב דעות ואחר בקיאות הרופאים שכתב מקצתן וכו' ול"נ אלא כדפרשתי ופירש הב"ח דרמב"ם ס"ל כרמב"ן דבשוין במנין הולכין אחר הבקיאות והטור לא הביא דרמב"ם חולק רק לענין רוב דעות אבל בד"מ כתב דמדברי טור משמע דפליגי גם לענין בקיאות עיי"ש ובאמת קשה מנ"ל לטור להשוות מחלוקת ולע"ד דעת הטור אליבא דרמב"ן דדוקא חד נגד חד מכריע הבקי אבל תרי נגד תרי נהי דהבקיאין עדיפי לא עדיפי מרוב דעות דודאי אם כששוין בחכמה ובקיאות ומאה מחולקין עם שנים ודאי יש חכמה ובקיאות אצל המאה יותר מהשנים דאין דעותם שוות וא"כ לרמב"ן דלא אזיל אחר רוב דעות ממילא בשנים נגד שנים לא אזיל בתר רוב בקיאות דהבקיאות הוי רק כאלו היו עוד רופאים אחרים עמהם כיון דשנים אלו הם בקיאין כעשרה אחרים מ"מ יש שנים שאומרים צריך דמאכילין אפילו נגד מאה ולכן הרמב"ם דהולך אחר רוב דעות ס"ל נמי במקצתן נגד קצתן לילך אחר רוב בקיאות בשוין במנין משא"כ לרמב"ן וע"ז סיים הטור ול"נ אלא כדפרשתי דלא אזלינן אחר רוב דעות ממילא בשנים נגד שנים ואפילו נגד מאה והמאה בקיאין יותר לא אזלינן אחר הרוב דעות ובקיאות אבל בחד נגד חד מודה הטור דאזלינן אחר הבקי גם כשאומר א"צ וגם דעת רמ"א כמ"ש דרק בשנים נגד שנים כתב דלא אזלינן בתר בקיאות תדע דלמה כתב וה"ה בשנים נגד שנים הלא בסמוך מבואר במחבר אפילו בשנים נגד מאה אלא משם דרצה לכתוב ואפילו קצתן יותר בקיאין דזה דוקא בשנים נגד שנים ולא חד נגד חד לכן הוצרך לכתוב קודם וה"ה לשנים נגד שנים והא דל"כ כן בס"ד אשנים נגד מאה משום דאינו מבואר דעת הטור דעליו סמך הרמ"א בזה רק בשנים נגד שנים דעמ"ש הרמב"ם דהולכין אחר הבקיאים דהיינו בשוין כמ"ש הה"מ חולק הטור לכן נקט הרמ"א בשנים נגד שנים דשוין ולע"ד ראיה יש ממ"ש הרמב"ן בחידושי סנהדרין פאד"מ דאם חולקים רבים ורבים רצו הולכין אחר רוב מנין רצו הולכין אחר רוב חכמה כדאיתא בפ"ק דיבמות די"ד גבי מחלוקת דב"ש וב"ה דב"ש מחדדי טפי וב"ה רוב מנין דתניא הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה עיי"ש חזינן דרוב חכמה שקול עם רוב מנין וא"כ כאן בפ"נ דלא אזלינן בתר רוב מנין כששנים אומרים צריך הה"ד דלא אזלינן בתר רוב חכמה נגד שנים.

והר"ן כתב אם הדבר ברור שבקיאת היחיד מכרעת רוב המנין של אחרים הולכין אחריו בין להקל בין להחמיר הובא בב"י עיי"ש נ"ל כונתו שיש בקיאות להיחיד יותר משנצטרף בקיאות כל הרוב מנין שכנגדו דלשונו מורה באצבע כן דבקיאתו מכרעת רוב המנין הוא ממש כמ"ש ומדברי רמב"ם אין ראיה לר"ן דברמב"ם מיירי להדיא ברבים נגד רבים ור"ן מיירי ביחיד נגד רבים וכבר חלקן הרמב"ן בפאד"מ וכן מורין דברי הרמב"ן שהובא בטור וב"י כאן כתב דאין דבריו של יחיד במקום שנים משמע דוקא דברי יחיד בטלין וא"כ יל"ד על הטור שכתב אדברי הרמב"ן ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהולך אחר רוב דעות ואחר בקיאות וכו' לומר דחולק ארמב"ן גם בבקיאות והרי הרמב"ם מיירי ברבים נגד רבים אפילו לכשת"ל דהבקיאין מועטין במנין מ"מ רבים הם ורמב"ן מיירי ביחיד וכבר הכריח הרמב"ן בפאד"מ חילוק זה מהגמרא עיי"ש אלא הוא הדבר אשר דברנו לעיל, דלרמב"ן דלא אזיל בתר רוב דעות ה"נ לא אזיל בתר בקיאות נגד שנים שאומרים צריך ולא הוצרך הרמב"ן לחלוק רק ביחיד נגד שנים שאומרים א"צ דאם היחיד בקי יותר כשאינו מופלג מהם בחכמה בטלו דבריו נגדם וע"כ כתב הטור דרמב"ם הולך אחר רוב דעות ואחר בקיאות ברבים נגד רבים דלא כרמב"ן וביחיד נגד רבים י"ל ס"ל כרמב"ן.

וז"ל רה"ג הובא ברמב"ן פאד"מ ואם נחלקו ב"ד שהן שלשה שנים אומרים כך אם שוים בחכמה מניחין דברי היחיד ועושין דברי שנים ואם אחד עדיף מן השנים הולכין אחר מי שנתן טעם לדבריו עכ"ל ויל"ד למ"ל אם שוין בחכמה מניחין דברי היחיד זיל קרי בי רב הוא אחרי רבים להטות ונ"ל דהיחיד חכם מכל אחד מהשנים עד ששקיל בחכמתו להשנים וקמ"ל אף דשוים בחכמה וי"ל כי אמרינן אחרי רבים להטות אם הרבים הם רוב במנין ובחכמה עכ"פ בצירוף קמ"ל כיון דבחכמה אין היחיד עדיף מהשנים ולהשנים יש מעלת רוב מנין עושין כשנים ואם אחד עדיף מן השנים היינו כשנצטרף חכמת השנים מ"מ היחיד חכם יותר אזי יש לכל צד מעלת הרבוי זה בחכמה והן במנין אזי הברירה לבחור והולכין אחר מי שנתן טעם לדבריו ועיין בש"ך יו"ד סימן ק"ט בש"ך שם סק"ו ומתורץ בזה קושית הרמב"ן שם על רה"ג מיבמות דבטלו דברי ר"א בן הורקנס ודברי ר"מ שגלוי וידוע שאין בדורן כמותן עיי"ש די"ל דמ"מ לכשיצטרף חריפות החולקים וחכמתן לא עדיפי ר"א ור"מ ועיין בברטנורה אבות פ"ב מ"ח והנה דברי הר"ן שבכאן כדברי רה"ג ז"ל ומ"מ אין ראיה מדברי רה"ג לדברי הר"ן כאן לענין פ"נ דרה"ג מיירי בהלכות דאזלינן בתר רוב דעות ה"נ אזיל בתר רוב חכמה של יחיד נגד שנים אבל בפ"נ להסוברים דלא אזלינן בתר רוב דעות נגד שנים שאומרים צריך ה"נ לא אזלינן בתר רוב חכמה כשאומר א"צ כיון דגם לרה"ג רוב חכמה ורוב מנין כי הדדי וכמ"ש.

היוצא ממ"ש לענ"ד אם יחיד אומר צריך ושנים אומרים ל"צ והיחיד מומחה מכל חד בפ"ע אבל אינו שקול כהשנים בטלו דבריו נגדן אפילו לרה"ג ולר"ן ואם שקול בחכמתו נגדן ג"כ בטלו דבריו כיון דיש להשנים מעלת רוב מנין ואם עדיף בחכמתו מן השנים אפילו לכשיצטרפו חכמתן אזי מאכילין על פיו כיון דהברירה בידן לעשות כמותו לרה"ג ממלא בפ"נ אזלינן לקולא ומפרט דלר"ן מכריע אף שלא להאכיל וכשמופלג בחכמתו גם הרמב"ן ס"ל דמאכילין על פיו אמנם כשיחיד אימר א"צ אף כשמכריען בחכמתו מ"מ לפמ"ש דעת רה"ג כדעת רמב"ן דלא כהר"ן וכן ברבים נגד רבים ורבים במנין אומרים א"צ אפילו הן נמי רבים בחכמה מאכילין ונ"מ נמי בממון לענין קי"ל דקולא לנתבע כפ"נ ועיין בתוס' יוה"כ דף פ"ד.

ס"ה והרופא מסופק ברי"ף ורמב"ם ליתא הך דינא ועיין בתוס' יוה"כ דף פ"ג ובשיח יצחק.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה