ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקצ
ס"ב תרועה זו בר"ה דל"ד איתקן ר"א תשר"ת מתקיף לה רב עוירא ודלמא ילולי הוה ומפסקי שלשה שברים בין תרועה לתקיעה דהדר עביד תר"ת מתקיף לה רבינא ודלמא גנוחי הוה וקמפסקי תרועה בין שברים לתקיעה דהדר עביד תש"ת אלא ר"א מה אתקין אי גנוחי וכו' והקשו המפרשים למה לא הקשה רב עוירא רק מהפסק השברים בין תקיעה לתרועה ולא הקשה ג"כ כרבינא והרמב"ן הקשה הא קי"ל שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא ולע"ד יל"ד מה דאמר רב עוירא מפסיק שלשה שברים והא גם בשבר או בשנים הוי הפסק כדאיתא בס"ח לכן לעד"נ לפמ"ש הראשונים דאם שהה מחמת אונס כדי לגמור כולו הוי הפסק עמג"א לעיל סימן תקפ"ח סק"ב וא"כ הכא דמוכרח מחמת תקנת ר"א הוי אונס דלא עדיף מאונס אנס עמג"א בסימן ס"ה סק"ב אבל דוקא אם הפסיק בשהות כדי לגמור את כולה מראש לסוף כמ"ש תוספת עמג"א בסימן ס"ה סק"א והנה תרועה הוא ג' טרומטין וג"ש טית טרומטין עיין ב"ח בריש סק"ו ושיעור תקיעה כתרועה נמצא ג' שברים כשיעור ב' תקיעות ותרועה ולו יהא דלא גרע משתק ושהה ליהוי נמי הפסק ואם דצריך לתקוע תשעה קולות הרי בכל סדר תיקן השלשה שברים אבל לפחות מהפסק כזה לא חש דנהי דלכתחלה אין להפסיק כלל מ"מ כיון דצריך לעשות כן מספקא חשוב דיעבד או דלהוסיף בקולות בחנם הוי שבות כמ"ש הראב"ן הובא בטור כאן ורבינא ס"ל כמ"ש רמב"ן להפסיק בקול אחר גרע משמע תשע תקיעות בתשע שעות או דס"ל דאין לעשות הפסק לכתחלה כיון דאפשר לתקוע גם תש"ת ואין בזה שבות כיון דלכתחלה צורך מצוה הוא כן א"ל לולא תוספת וראשונים שכתבו דאין לעשות שבר ארוך כתקיעה עיין לח"ם פ"ג משופר ה"ד.
וי"לד דמיד דמשני דעביד תר"ת המ"ל למה אתקין תשר"ת הלא סגי בתש"ת ותר"ת ולפמ"ש יל"ק דר"א מספ"ל אם שהה כדי לגמור הוי הפסק וכדמבעיא לו מר"י שם דל"ד ע"ב וא"כ שמא ל"ה הפסק ומוטב להסמיך לברכה כל מה דאפשר דאם יעשה תש"ת תר"ת והחיוב תר"ת לא התחיל במצוה כלל סמוך לברכה אבל עתה יש ס"ס שמא החיוב תש"ת ואת"ל תר"ת שמא אין ההפסק באמצע המצוה מפסיד א"כ לא חשוב הפסק בין הברכה לתחלת המצוה ותר"ת מוכרח לעשות כיון דאפשר לתקוני אין סומכין על ס"ס ולרבינא דגם תרועה חשוב הפסק משום דל"ח תקיעה לאחריה ואין זה תלוי בהך דשהה לגמור כולה ומוכרח לתקוע גם תש"ת פריך שפיר תשר"ת למה.
אמנם לפ"ז יל"ד מה זה קאמר דמפסיק ג"ש בין תרועה לתקיעה דמשמע דקפיד מה דהוא. בין תרועה לתקיעה דלפמ"ש אפילו יעשה השברים בין יסדר לסדר הוה הפסק וכמ"ש תוס' שם דף ל"ד ע"ב בסד"ה לדידי דבין קר"ק לקר"ק יכול לשהות פחות מכדי לגמור קר"ק ואף דצ"ע מה שסיימו תוס' שם ולרבנן דחשבי תקיעה בפ"ע ותרועה בפ"ע אין לשהות בין זל"ז כדי תקיעה אחת או תרועה אחת דהיינו שיעור תרועה כתקיעה ומאי או ועוד הא זה אינו שיעור דלגמור כולה מרישא לסיפא וכ"כ תוס' להדיא בסוכה דנ"ד ריש ע"א דלרבנן ל"ח הפסק רק בכדי תר"ת ועוד דאצ"ל כאן דמפסקי ג"ש ואפי' שבר אחד יהא הפסק ועכ"פ נ"ל ראיה מכאן לסברת התוס' דאין לעשות שבר אחד ארוך כתקיעה דלפ"ז ג"ש אין בהו כדי תר"ת ועיין בריטב"א דעכ"פ השבר כשתי יבבות ויותר קצת ונמצא ג"ש יותר מתקיעה ותרועה והרמב"ן כתב דאף דלר"י שהה כדי לגמור כולה ל"ה הפסק כי שמע קול אחר לשם מצוה בין תקיעה לתרועה הוי הפסק דצריך תקיעה לפניה וכשמפסיק ל"ה לפניה ולע"ד י"ל כיון דאם שמע קול מתעסק ל"ח הפסק כמ"ש המג"א כאן בסק"י אפילו לרמב"ן א"כ יתקע מספק ודעתו אם מחויב יהא למצוה וא"ל יהא כמתעסק בעלמא והפסק לא יהא וכמו דאם עושה מצוה מספק אינו עובר בב"ת עמג"א סימן ל"א סק"ב אמנם י"ל בדרך זה כיון דצריך תקיעה לפניה היכא דחשוב הפסק ל"ח לפניה וההפסק שיעורו בכדי לגמור כולו מרישא לסיפא וכיון דצריך להסמיך התקיעה לתרועה שתהא לפניה ע"כ אם הפסיק כשעיר תקיעה ותרועה לא מצטרפין התקיעה והתרועה להדדי ול"ח תקיעה אלפני תרועה וכיון דמוכרח לעשות תשר"ת הוי הפסק מחמת אונס כמש"ל וע"כ פריך דמפסיק ג' שברים בין תקיעה לתרועה דהג"ש יותר משיעור תקיעה ותרועה משא"כ שני שברים ל"ה כדי לגמור התקיעה ותרועה והראשונים הקשו למה צריך תר"ת אחר תשר"ת הלא די ר"ת ותקיעה אחרונה תעלה לכאן ולכאן דאם החיוב תשר"ת תעלה לאחרונה ואם החיוב תר"ת תעלה לראשונה ותירץ הרא"ש הביאו ב"י כאן כיון דמצות צ"כ אם תוקע על תנאי ל"ה מתכוין ואינה עולה כלל עיי"ש וע"כ בתר דמשני דהדר עביד תר"ת ולא משני דעביד ר"ת ע"כ דע"ת אין לעשות א"כ ה"נ א"מ להתנות על התרועה שבתשר"ת אם הוא יללה תהא למצוה וא"ל יהא כמתעסק ולא תהא הפסק דבתנאי ל"ח מתכוין כלל וכאלו לא עשאו כלל והוא אך למותר וע"כ דתורע סתם לשם מצוה א"כ הוי הפסק קול אחר בין שברים לתקיעה ורבינא ידע דלפי מה דמשני לרב עוירא דהדר עביד תר"ת ע"כ דמספ"ל לר"א נמי שמא גנוחי וילולי ביחד דאם לא כן עביד התרועה בין שברים לתקיעה בחנם ואם כן אי אפשר להריע על תנאי דאם א"צ יהא רק כמתעסק דזה ל"ח מתכוין ואם כן ממילא הוי התרועה הפסק כרמב"ן ובפרק מי שמת דף קמ"ב איתא רבא אמר שא"ה דרפויי מרפואן בידייהו ופירשב"ם דלא חשוב מתכוין לקנות כיון דעושה קנין על הספק והובא בנתיבות בדיני תפיסה ס"ק י"ט דהיכא דצריך כונה לקנות ומתכוין לקנות בספק לא חשוב כונה ובסימן תרס"ח דיתבינן מספק צ"ל כיון דאי אפשר על כל פנים נעשה שלא בכונה.
ס"ח מג"א סק"י דלא נחלק הרמב"ן אלא בתוקע לשם מצוה בנתיים אבל במתעסק למה יפסל וכו' סברתו נכונה אבל אם איתא דכ"ד הר"ן הק"ל מה פריך רב עוירא דמפסיק בשברים הלא תקנת ר"א מספקא ויתנה במחשבתו אם גנוחי הוא התרועה יהיו השברים למצוה ואם ילולי לא יהיו השברים לשם מצוה רק כמתעסק וכונה על תנאי הוי כונה לדעת הר"ן דלא תירץ כהרא"ם על הקושיא דלמה לן תקיעה אחרונה דתשר"ת ותקיעה ראשונה דתש"ת וכן בין תש"ת לתר"ת עיין ב"י וכן הלבוש קרא לתקיעה שעושה לסדר שאינו מחויב כמתעסק עמג"א ריש סק"ה וכמו דכונה על תנאי חשוב מתכוין למצוה אם מחויב כן להיפך אהני תנאו אם אינו חיוב יהא כמתעסק ולא תהא לשם מצוה וכמו במניח תפילין בח"ה מספק אינו עובר בב"ת דמתנה אם אינו זמן תפילין יהא כמתעסק עמג"א לעיל סימן ל"א סק"ב.
ס"ט בהג"ה ומוחזירין הספר למקומו ברמב"ם פ"ג משופר ה"י כתב דמחזירין הספר למקומו לפני התקיעות ובספר מעשה רוקח שם הביא לשון הר"א בן הרמב"ם וז"ל ואבא מאר"י ז"ל ומי שקדמו לו מחכמי המערב ז"ל מנהגם להחזיר ס"ת למקומו קודם התקיעות וכו' ומי שמקדים תקיעות דמיושב לחזרת ס"ת למקומו נוהג בזה מנהג בלתי נכון עכ"ל ומנהגנו כהרמ"א ומ"מ הבאתי זה דאם הולכין אחר קה"ת לשמוע דברי כבושין מהרב בבית הכנסת הגדול ומחזירין הס"ת למקומו וכשחוזרין ותוקעין אין הס"ת על הבימה יש להם על מה לסמוך ועוד מוכח מהא דלקמן סימן תרכ"א ס"ב במקום שצריך לצאת מבית הכנסת אין מלין עד אחר חזרת ס"ת וכתב לבוש הטעם משום בזיון ס"ת שלא להניחה ולצאת חוץ ועיין לעיל בסימן קמ"ט.