ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקנב
ס"ב בשר מלוח וכו' ובשר עופות וכו' נהגו לאסור משמע דמדין התלמוד מותר אמנם בתוספת בתענית דף למ"ד כתבו ואף על גב דאמר הש"ס דבשר מלוח מותרת אפ"ה לדידן אסור לאכול בשר אפילו מלוחה מזמן מרובה כיון דאנו רגילין לאכול בשר מלוח וכן צריך למעט משתייתו שאם היה רגיל לשתות עשרה כוסות משכר או משקה אחר לא ישתה כי אם חמש עיי"ש וצ"ע למה תלה הש"ע ד"ז במנהג והלא מה שנאסר מהתלמוד בכ"מ אסור וחמור ממנהג עב"ח דיש נ"מ לענין מי שא"א לו לאכול חלב עיי"ש אמנם יל"ד בדברי תוספת דציינו עצמם על דברי רשב"ג שאמר ואם היה רגיל לסעוד בעשרה יסעוד בחמשה דה"ל לציין על הברייתא דאוכל בשר מליח וגם מה ענין דצריך למעט משתייתן לזה לכן נ"ל לפמ"ש המג"א לעיל סימן ש"א ס"ק כ"ח לענין רחיצה אף דבזמן הזה נשתנה והיה ראוי לאסור מ"מ כיון דל"ג חכמים שרי וכמ"ש ס"ס י"ג בב"י וא"כ ה"נ נהי דנשתנה מ"מ כיון דלא גזרו חכמים אין לנו לחדש גזרות וצ"ל דס"ל לתוספת דהלכה כרשב"ג דצריך לשנות גם בדבר שלא אסרו דת"ק נמי מודה לרשב"ג וכדעת אבי העזרי שבטור וע"כ בזמן התלמוד דלא היו רגילים לאכול בשר מליח רק בשר שלא עבר עליו שני ימים הוי שינוי במה דלא יאכל בענו"ב בשר כזה אבל לדידן צריך לשנות גם בבשר מליח דל"ה גזרה חדשה דחכמים גזרו לשנות רק השינוי ישתנה לפי הזמן ע"כ ציינו דבריהם על דברי רשב"ג וכתבו וכן צריך למעט בשתייתו שאם היה רגיל דהכל מחד טעם דנהי דת"ק לא הזכיר רק יין מ"מ מודה דצריך לשנות גם בשתיית שאר משקים ויין אסר לגמרי והמחבר דלא הביא דברי אבי העזרי מחמת שכתב דרמב"ם לא ס"ל הכי ולת"ק א"צ לשנות לכן גם בשר מליח לא אסר רק מחמת מנהג ולפ"ז להרמ"א בס"א דפסק דגם בשאר משקים צריך למעט ממה שרגיל כתוספת גם בשר מליח מדין התלמוד אסור לכן מי שא"א לו לאכול מאכל חלב יתנו לו בשר עוף או דגים ולא בשר מליח.
ס"י אוכל בשר עיין טור ז"ל כתב רב שר שלום שחל ביום א' או בשבת ונדחה ש"ד למיכל בשר אבל אנו אין רגילין כך ואפילו בשבת אין אנו אוכלין בשר ושותין יין בסעודה המפסקת ולשון סמ"ק אנו אין אנו רגילין בכך ואף בשבת אין אנו אוכלין בשר וכו' ונתקשה הב"י בלישנא ואפילו עיי"ש והטור חולק כיון שנמנע מלאכול בשר ולשתות יין משום אבל הוא אסור כדמוכח במ"ק דכ"ד שניכר בו שעושה משום אבל הוא אסור לעשותו בשבת ולע"ד גם רב שר שלום הכי ס"ל אלא דס"ל תינח הרגילין בכל שבת בסעודה שלישית בבשר ויין אם ימנע עתה יהא ניכר אבל אנו אין רגילין כך ואפי' בשבת היינו בכל השנה אין רגילין אחר סעודת צהרים לסעוד עוד בבשר ויין ואפילו בסעודת שלישית בשבת:
אין אנו אוכלין בסעודה המפסקת בשבת גם כן כיון דאינו ניכר וחשוב דברים שבצנעא ובזה א"ש מ"ש אנו אין רגילין דלפירש הב"י קשה דמשמע דאינו רגיל אבל לפעמים אוכל ולפעמים לא ואם נהג כן לאסור משום חורבן הבית למה אכל לפעמים ועוד דהוה כפל לשון דהל"ל אנו אין רגילין לאכול בשר ואפי' בשבת ולפ"ז אותם שבשאר שבתות בסעודה שלישית אין רגילים בבשר ויין רק עתה ממלאם כרסם בבשר ויין לא יפה עושים עמג"א סקי"ד.
סי"א הג"ה והגאונים כתבו וכו' עיין טו"ז הקשה כיון דקיבל עליו סתם תענית צריך להשלים כמ"ש סימן תקס"ב ס"ג ולע"ד י"ל דחשוב כנדרי שגגות דהדבר מוכיח אלו היה יודע דעט"ב יחול בשני לא היה מקבל עליו להשלים יום זה וכעין מ"ש ביו"ד סימן רל"ב ס"ז וס"ח עיי"ש ול"ל דלא יתענה כלל עט"ב מה"ט מכיון דתענית שעות חשוב תענית אפשר היה מתנה חוץ עט"ב שלא ישלים ואפילו את"ל דאין זה מוכיח כהך דיו"ד והטו"ז שם ס"ק י"ג כתב דבעינן שיהא ידוע לכל הטעות שלו והכא י"ל כיון דיש מתענין שני ימים ולילה אלא דלזה קשה להתענות כל כך לא הוי ידוע לכל הטעות שלו מ"מ י"ל התם דפירש בפיו האיסור א"א לבטל מכח טעות רק בידוע לכ"א שיחשב כהוציא אביו בפירש אבל כאן דתענית שעות כמי חשוב תענית א"כ אין הטעות סותר דברי פיו רק מקבל סתם תענית צריך להשלים דסתמא כונתו להשלים וכמ"ש במחה"ש סימן תקס"ב סק"ב אבל הכא כיון דלזה א"א להתענות שני ימים אלו ידע לא היה כונתו להשלים יום זה ומהני כיון דאינו סותר דברי פיו רק כונתו א"צ שיהא ידוע לכל וממ"נ אי אמרינן דכונתו להשלים ל"ה דברים שבלב מחמת דאינו רק פירש על קבלתו להתענות בפיו י"ל דל"ה דבר מוכיח וידוע לכל דהרבה מתענים רק לשעות וכעשרת ימי תשובה וכדומה ואם כן ל"ה כפירש בפיו הכונה להשלים ומ"מ צריך שישלים ומהני האומדן דעת דידוע לו שלא היה מקבל עליו להשלים עט"ב אף דאין זה ידוע לכל דגם כונתו להשלים אינו ידוע ומוכיח לכל ואם אמרינן מש"ה צריך להשלים דאנן סהדי דכונתו להשלים והוי כפירש בפיו א"כ י"ל לולא דאנן סהדי בהכי ל"ה מחויב להשלים וא"כ בעט"ב ל"ל אנן סהדי אלו ידע מ"מ היה כונתו להשלים ממילא ל"ח כפירש להשלים גם עט"ב ודו"ק מאד.