ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקיח
ס"א מתוך רש"י ס"ל דגם שלא לצורך כלל מותר ותוס' בפ"ק דביצה דף י"ב הקשו מפא"ע דמ"ו ע"ב דאופה מיו"ט לחול לוקה והנה בפסחים שם פרש"י דלוקה משום ל"ת כל מלאכה והוא פלא הא ביו"ט כתיב כל מלאכה לא יעשה ומלאכת עבודה ל"ת לכן נראה דרש"י תירץ בעצמו קושית התוס' וס"ל דהואפה מיו"ט לחול לוקה משום הכנה אף דסעודת חול ל"ח וכמ"ש רש"י ריש ביצה היינו לענין הכנה דממילא כמ"ש רש"י שם אבל הכנה בידים חשובה הכנה כיון דמצינו בסעודת יו"ט דחשובה מעצמה הוי הכנה ומלאכה ה"נ אם הוא אחשביה לסעודת חול ומכין מהיום חשוב בעיניו והוי מלאכה ולענין שבת מהני אחשבה למלקות בכ"ד פרק המצניע שו"ר בטו"ז ס"ס תקט"ו ג"כ על פרש"י דסעודת חול לא חשובה ול"ה הכנה היינו באיתכן ביד"ש לא לענין הכנה בידים ולפ"ז אף דר"ח לא ס"ל הכנה דרבה כמבואר בפסחים שם היינו הכנה דממילא אבל לענין הכנה בידים מודה וכן כל אמוראי דל"ל הכנה דרבה בריש ביצה וכמ"ש באס"ז ריש ביצה והנה הכנה בשבת כתיב והכינו את אשר יביאו וש"מ דהוא מלאכה כפרש"י בפסחים דמ"ז ע"ב דהכנה עצמה הוי מלאכה ובהכנה ל"ש למר מתוך שהותרה לצורך יו"ט דהכנה לא אשכחת לצורך היום דלעצמו מכין ול"ה הכנה למחר וכל ענין הכנה למדנו מוהכינו הנאמר מיום לחברו וזה לעולם שלא לצורך היום והנה בפסחים שם דמ"ז ע"ב אמר אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ופריך ומוקצה דאורייתא ומשני אין דכתיב והכינו ואזהרתיה מהכא לא תעשה כל מלאכה הרי דנקט לאו זה דמש"ה לקי מבשל ג"ה ביו"ט על עצי מוקצה משום הכנה ונקט לאו הנאמר בשבת משום דהכנה בשבת כתיבה ומשם ילפינן דהוי בכלל ל"ת כל מלאכה וה"ה ביו"ט ולמאי דמסיק דמוקצה ל"ד לר"ח ע"כ מוקי הך והכינו להכנה בידים מיום לחברו דחשובה מלאכה וזה כונת רש"י דאופה מיו"ט לחול לוקה משום ל"ת כ"מ דזה לשון הגמרא על הכנה וגם הכא לוקה משום הכנה דל"ל מתוך רק והכינו אינו לאו רק אזהרתיה מן ל"ת כל מלאכה ולר"ח דצורכי שבת נעשין ביו"ט כדאיתא שם בפסחים ע"כ דרש והכינו חול מכין לשבת ויו"ט ולא להיפך דהכנה מלאכה חשובה ועיין פרש"י שם דלח"ח צורכי שבת נעשין ביו"ט דשבת ויו"ט חדא קדושה הוא דתרוייהו שבת איקרי וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר עכ"ל והוא כמו שפרש"י בפ"ק דביצה ד"ד דיו"ט ושבת קדושה אחת הרי הן כיום אחד ארוך ע"כ וכיון שכיום ארוך הוא ל"ש הכנה לר"ח דאין הכנה רק ליום אחר וכמ"ש מהרש"ל פ"ק דביצה ד"ו ע"ב בד"ה ביו"ט ואף לפמ"ש הפנ"י שם דלרש"י הכנה ליומו חשיבה הכנה היינו כיון דדריש והכינו להכנה דממילא ביד"ש דס"ל לרבה מוקצה דאורייתא דצריך דוקא הכנה מבחול ע"כ יום לעצמו אסור להכין וכן מיו"ט לשבת אבל ר"ח דס"ל מוקצה ל"ד וצורכי שבת נעשין ביו"ט ע"כ האי והכינו לדרוש דוקא מחול מכין לשבת ויו"ט ולא להיפך ולהכנה בידים ע"כ לא הוי הכנה רק ליום אחר ולאו קדושה אחת הוא.
והרמב"ם ג"כ ס"ל מתוך שהותנה לצורך הותרה שלא לצורך כלל והקשה הפר"ח בסי' תצ"ה למה כתב בפ"א המבשל ביו"ט לכותים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאלו באו לו אורחים היה ראוי להן הרי כשליכא הואיל כגון סמוך לחשכה לוקה עיי"ש והנה ממבשל לכלבים או. לכותים ל"ק דבפירש מיעטה תורה לכם ולא לכותים ולכלבים וכמ"ש הב"ח לענין מכשירין ל"א מתוך כיון דבפירש מיעטה תורה הוא ולא מכשירין עיין בב"ח סימן תק"ז אמנם מלהניח לחול קשה אמנם המעיין בפירש המשנה לרמב"ם ריש ביצה יראה דלק"מ וז"ל הכנה טבעית אסרוה גזרה מדרבנן אבל אם הכנה הוא במלאכה מיו"ט לשבת הרי הוא אסורה לד"ה ועיין בביאור למהרמ"ש ריש ביצה דביאר דברי הרמב"ם דהכנה דרבה רק אסמכתא כיון דהוא הכנה טבעית וכ"ד מהרמ"ש שם וא"כ והכינו ללמד על הכנה בידים דאסור מיו"ט לשבת וכבר כתבתי לעיל דלענין הכנה בידים אין לחלק בין מכין לשבת או לחול ומבואר בפסחים שם דף מ"ז ע"ב מה דילפילן מוהכינו אזהרתיה מל"ת כל מלאכה ולוקין עליה וממילא ל"ל מתוך כיון דגלי קרא לאסור הכנה דאחשבה רחמנא למלאכה מחמת הכנה ליום אחר וגם לא הותלה הכנה לצורך היום מעולם דליומו ל"ח הכנה וכמ"ש.
הגה הצריכים לו קצת צ"ע אם אופה ומבשל פחות מכזית דלעיל סימן תצ"ח ס"ו מבואר דאסור לשחוט מסוכנת אא"כ יש שהות כדי לאכול ממנה כזית משמע דבפחות מכזית ל"ח צורך קצת ול"ל משום דבאמת אינו אוכל והתירו משום הואיל ומצי לאכול והואיל ומתוך ל"א דהא בפא"ע מ"ם ע"ב מבואר דלר"ח צריך שיגמור בלבו לאכול כזית וא"כ כיון דשיעור אפיה ובישול לאכילה בשבת לחייב עליה הוא כגרוגרת דהיא שליש ביצה פחות מכזית ולפ"ז אם מבשל כגרוגרת ביו"ט ילקה ומבשל כזית מותר ואפשר דמותר אפילו פחות מכזית דאחשביה לאכילה וחשוב צורך אכילה רק כששוחט מסוכנת דבע"כ שוחט ל"ל אחשביה וכמ"ש בכ"מ פ"א מהלכות ברכות ה"ב הבאתיו לעיל סימן תקי"ב ס"א דפחות משיעור רביעית ל"ח אכילה רק כשמכוין לאכול ועיין תוס' פ"ק דביצה י"ב ע"ב בד"ה ה"נ הקשו מה צורך קצת איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור י"ל כיין שהיה בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט עכ"ל ולפ"ז אפשר דפחות מכשיעור אכילה ע"י דעתו נמי הוי רק צורך קצת ונ"מ באופה מיו"ט לחול כגרוגרת דהואיל ומתוך ל"א.
אמנם בצל"ח הקשה אם בתר דעתו אזלת הרי דעתו לאכול ואוכל ליהוי צורך גמור וא"ל אזלת בתר דעתו כיון שהוא אסור אפילו צ"ק ל"ה עוד הקשה שם דאמר ר"י הבערה ובישול אינו משנה ואת"ל משנה ב"ש הוא דאי ב"ה מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו' פתח בתרתי הבערה ובישול וסיים בהבערה לבד גם יש לדקדק דלעיל מיניה התם דתני תכא קמיה דרי"צ ב"א השוחט עולת צדבה ביו"ט לוקה א"ל ב"ש היא ולמה ר"י אמר קודם אינו משנה לכן נלע"ד דהנה בפסחים א"ו ע"ב פריך למאן דס"ל הואיל דהבערה כמי חזי לצורכו ואמר אפיק הבערה והנה י"ל אף דעתה ליכא אורחים ול"צ לו מ"מ חשוב צורך קצת אולי יצטרך לו כשיקלעו אורחים וכה"ג וכ"כ מג"ש וקה"י אמכם במלחמות בפסחים שם כתב מאן דלית לו הואיל ומקלעי אורחים משום דאזל בתר דעתו דלאו להכי אופה עיי"ש וא"כ י"ל נהי דבצורך קצת מותר משום מתוך ה"נ כשדעתו לכך אבל לפי מה דאופה לחול אין בו צורך כלל היום ולפ"ז י"ל דר"י ס"ל כיון דדעתו לאכול חשוב צורך גמור ע"כ אמר הבערה ובישול אינו משנה אפילו לב"ש ואת"ל משנה דלא אזלת בתר דעתו ובעצם לא חזי דאסור ול"ח צורך כלל מ"מ תינח בישול אבל, הבערה חזי לדבר אחר כיון דלא אזלת בתר דעתו ומותר לב"ה במתוך אולי יצטרך לו ובפסחים דאביי פניך לרבה אי אמרינן הואיל אהבערה לא ליחייב הואיל דחזי ליה לצרכו אף דאם משנה הבערה ובישול ע"כ דלא אזלינן בתר דעתו מ"מ י"ל דלא אמרינן הואיל דצריך צורך גמור וספק מקלעי אורחים רק צורך קצת הוא ואביי ס"ד דאתיא ככ"ע וכס"ד דרבה בביצה די"ב דכ"ע ל"ל מתוך.
ס"ג שומטו עמו"ז שהקשה למה פסקו טוש"ע דשומטו הא בקוץ מותר טלטול גמור ולע"ד שומטו היינו שומטו מתוך הצלי ובעודו בידו מניחו בקרן זוית וכדאיתא לעיל סימן ש"ח ס"ג בכלי שמלאכתו לאיסור כשנוטלו לצורך מקומו מותר להוליכו להניחו במקום שירצה ובאבן העוזר סימן רס"ו הוכיח דדוקא בכלי דינא הכי ולא במוקצה אחר עיי"ש וע"כ ס"ל לרחב"א דוקא שיש עליו כזית בשר דאל"ה מיד ששומטו מהצלי צריך לזורקו מידו ורבינא מתיר בלא כזית בשר מידי דהוה אקוץ בר"ה דמשום שלא יזוקו בו רבים מותר לטלטלו ה"נ מותר אלא דשם כבר מונח ותחלת הנטילה ג"כ ע"כ משום הזיקא מתירין לו אבל הכא כיון דכשהוא עם הצלי נוטלו בהיתר ישמטנו ולא יניחנו מידו עד שיניחו בקרן זוית כיון דאפשר להנצל מהיזקא בכך אסור באופן אחר ואפשר אפילו בדיעבד כששמטו והניחו באמצע בית או חצר אסור לטלטלו אח"כ כיון דהיה אפשר לו להניחו בק"ז כשהיה בידו וכמ"ש מג"א בסימן ש"ח ס"ק ל"ז לאסור באבן כשהיה אפשר לסלקו מע"ש.
ס"ה הסמוכים עמג"א כדי לעבותה אסור ליטלן ובירושלמי איתא בשלא התנה אבל אם התנה מותר ר"כ ב"י בעי ויש אדם מתנה לסתור אוהלין ודעת המתיר כ"ל דס"ל דבנין לשעה ל"ח בנין כדאיתא בירושלמי ר"פ הבונה ובפרק כ"ג הובא בישע"ק בסי' שט"ו ובפרק אלו קשרים אמר בירושלמי נמי הכי לענין קשר ולפ"ז לפי המבואר לעיל סימן שי"ז בטו"ז סק"א דאם קושר ע"ד להתירו ביומו מותר לקשור ולהתיר ה"נ מהני תנאי לסתרו ביומו ועמ"ש לעיל סימן שי"ז דלאו בדעתו תליא רק אם דרך קשר כזה להתיר ביומו וזה נראה גם כאן דעת ר"נ ב"י ועיין לעיל סימן רנ"ט בטו"ז סק"ג.
בהג"ה דעתו להסיקן עמג"א בסוכה רעועה שנפלה לר"י אסור ואפילו תנאי ל"מ דלא עדיף מיושב ומצפה וז"ל הש"ס אין נוטלין עצים מן הסוכה ור"ש מתיר ואם התנה הכל לפי תנאו ור"ש מתיר והא קסתר אהלא הכא בסוכה נופלת עסקינן ור"ש לטעמיה דמתיר מותר השמן שבנר מי דמי התם מצפה שתכבה נרו ארנב"י בסוכה רעועה עסקינין דמאתמול דעתיה עליה ורי"ף השמיט דמיורי בסוכה רעועה וקשה הא נ"מ דלר"י אסור גם ברעועה וי"ל דיושב ומצפה לא עדיף מתנאי כמ"ש המג"א והרז"ה כתב מה דמהני תנאי משום דסתירת רעועה רק מדרבנן וא"כ י"ל דרי"ף ס"ל דסתירת רעועה אסור מה"ת בש"פ ומודה להרז"ה דבדרבנן מהני תנאי או מצפה דבלא"ה דעת רש"י ותוס' בהך דס"ט דמחמת איסור דרבנן ל"ח מוקצה וש"פ דפליגי כיון דמ"מ בעלים אסחי דעתייהו דאריה דרבנן רביע עליה והוי כעצים שבמוקצה אף דמצד עצמו ראוי וכן מדבריות דשלהי ביצה דמוקצה משום דאסח דעתיה מהם אבל יושב ומצפה או תנאי מהני כיון דלא אסח דעתיה ובעצמו חשוב מוכן כיון דמן התורה אין בו איסור וא"כ ברעועה דאוסר ר"י אף דסתירתו משאצ"ל ואינו סותר ע"מ לבנות משום דלר"י חייב משאצ"ל וכבר כתבו רמב"ן וש"פ דרי"ף ס"ל במשאצ"ל דפטור ומותר רעועה דיושב ומצפה.
אמנם סברת רש"י דמחמת איסור דרבנן ל"ה מוקצה י"ר דרש"י לטעמיה דמוקצה אן התורה כיון שלא הוכן מבע"י כמ"ש רש"י בריש ביצה ב' ע"ב ודף כ"ו ע"ב דאי לא אחזי בין השמשות אסור דאין כאן הכנה מבע"י ומאן דאית ליה מוקצה הכנה מבע"י בעי כדכתיב ביום הששי והכינו את אשר יביאו א"ב הקפידא שיהא מוכן קודם שבת לא על תחלת שבה ואיסור דרבנן מותר ביה"ש דל"ג על שבות ביה"ש כדלעיל סימן שמ"ב א"כ הוי מוכן אותה שעה רק תחלת שבת ל"ה מוכן וגם לתוס' דמוקצה דרבנן ונ"מ סמכו על והכינו כמ"ש ת"י בריש ביצה ד"ג ע"ב דונה"ט ספק מוקצה אסור ודו"ק.
עוי"ל גם לרשב"א בעה"ק דספק מוקצה מותר דה"נו כיון דביה"ש מותר שבית וקי"ל ביה"ש ספק יום ספק לילה ספק מקצת לילה ומקצת יום וספק כולה יום או כולה לילה עיין בשבת דל"ד ע"ב וא"כ אפשר גם בתחלת לילה היה מוכן ואימת נאסר אחר תחלת לילה והוי מוקצה לחצי שבת וכיון שנסתלק באמצע שבת האיסור שהוקצה מחמתו מותר אף דספק ביה"ש כולו יום ואתקצאי תחלת שבת מ"מ הוי ספק וויקצה ומותר ועוד דיש ס"ס ספק כולה לילה ספק מקנתו לילה ונ"מ בין הספקות וא"ל דהוי תרתי דסתרי דאיך נאמר ביה"ש לילה ולא אתקצאי תחלת שבת דאם לילה אסור באמת גם שבות דמ"מ כיון דלדידן ספק לא גזרו והוי ודאי מוכן אותו שעה.
ארא דקשה מה פריך לר"ש מי דמי לכר ומוקי ברעועה הלא בלא"ה לר"ש פטור במשאצ"ל וסתירת בריאה ג"כ רק דרבנן כמ"ש האחרונים וכן הקשו המפרשים ומזה ראיה למ"ש הפרמ"ג בא"א לעיל סימן שמ"ב דמשאצ"ל אסור ביה"ש אמנם לע"ד להרז"ה דסתירת רעועה לכ"ע רק מדרבנן ולר"ש דגם סתירת בריאה רק דרבנן הוי תרתי דרבנן דלכ"ע ל"ה כעין תורה עיין א"ט סימן כ"ח סכ"א וקיל משאר דרבנן ומותר ביה"ש וא"כ רק לר"י אסור ברעועה דמשאצ"ל חייב עלה והוי רק חד דרבנן ושבות הקרוב לשל תורה גזרו ביה"ש כמ"ש הפרמ"ג שם ולדידן דהוי תרי דרבנן מותר רעועה לכן השמיטו הרי"ף.
ס"ט ממקום הפחת פרש"י הא דל"ה מוקצה מחמת איסור דל"ה רק איסור דרבנן וכמו בטבל ובתוס' הקשו מן סל לפני אפרוחים ומוכני שיש עליה . מעות ביה"ש דהוי מוקצה ותירץ הר"ר משה דלא אמרו אלא כשהמוקצה אינו מסתלק מן העולם כגון מעות אף דנטלה עדיין הן בעולם אבל בטבל מיד שתקנו מסתלק המוקצה מכל וכל והקשו תוס' דגם בבית שנפחת הפחת עדיין בעולם.
ויש להבין דברי הר"מ דלכאורה הוי מלתא בלינו וכלע"ד לפמ"ש לעיל ס"ח דמשום דל"ג על שבות ביה"ש לא אתקצאי ביה"ש מחמת איסור דרבנן ומבואר בעירובין דל"ג ברש"י משום דביה"ש ספק יום ספקא דרבנן לקולא ובישע"ק לקמן תקס"ב חקר לענין תענית ביה"ש די"ל אף דהוי סד"ר מ"מ כיון דנ"מ בעילוי יומא ובאפוקי יומא דאת"ל ביה"ש דלפני התענית מותר דיום הוא יתסר באפוקי יומא וכיון דתרתי דסתרי שניהן אסורין ודפח"ח וא"כ צ"ע איך מותר שבות ביה"ש ויש מכאן טעם מספיק שלא להתיר רק לצורך שבת עב"ח סימן שמ"ב דכדי שלא יצטער בשבת וכדומה התירו וא"כ זה ל"ש באפוקי יומא דממ"נ אם יום הוא אסור ואם לילה אינו לכבוד שבת ול"ה תרתי דסתרי אמנם לא חלקו הפוסקים בזה אמנם דעת הר"מ נראה דס"ל דכשלא נסתלק המוקצה ויש לדון בזה. גופא בין השמשות דעילוי יומא ואפוקי יומא ואם נתיר עכשיו תקלקלו למחר בזה גופא ואפי' במעות שעל הכר דקלקול הכר יותר מהמעות מ"מ אין לקלקל אחד ולתקן השני דמ"מ מה חזית וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"א ס"ק י"א ועיין רמב"ם פ"ט מא"ב הכ"ט ובמל"מ שם וע"כ שאני לענין טלטול המעות דיש לידון ביה"ש דאפוקי יומא נמי לכך אסור לטלטלו גם בעילו יומא ואתקצאי הכר ומוכני ביה"ש משא"כ בבית שנפחת דביה"ש לא היה לנו לדון על טלטול המוקצה דמותר לצורך אוכל נפש כמ"ש תוס' שם בביצה והוא בטו"ז ס"ס זה רק יש לדון על סתירת הבנין וכשנתירו לסתרו בעיולא יומא תו א"צ להתיר באפוקי יומא דכבר סתור הוא ולא נקלקלה כלל בזה מותר שבות ביה"ש ולא אכפת לן אם יתרמי שבות אחר ביה"ש דאפוקי יומא דזה הוי כבאין לשאול בזאח"ז דמתירין שניהן דומה לדבר קצת ברמב"ם פי"ט משאר אה"ט בשני שבילין אחד טמא והלך באחד מהן ועשה טהרות ונשאל ואכלן ואח"כ הלך בשני ועשה טהרות מתירין לו ואם קיימות שתיהן תלויות ובמל"מ שם דה"ה אם הלך באחד ועשה טהרות והלך בשני מתירין טהרות ראשונות כ"ז שלא עשה שניות ואף דיש לחלק מ"מ סברא הוא נהי דהתירו שבות ביה"ש ולא חשו שתקלקל עי"כ בשבות אחר באפוקי יומא כיון דנסתלק שבות ראשון ומה דהוה הוה ונוכל להתיר גם אז משא"כ אם מוקצה זה גופא לא נסתלק י"ל דתקלקלו לביה"ש דאפוקי יומא זה י"ל דהוי כבאו לשאול בב"א כיון דהוה באדם אחד ובחפץ אחד וכמו לענין שבילין דעשו באדם אחד שבא לשאול בזאח"ז כשני ב"א ששואלין בב"א וא"כ נהי דהקילו באדם אחד בחד ביה"ש ולא חשו שתקלקל באידך ביה"ש מ"מ מסתיין בשני שבותים חלוקין ובשני חפצים אבל בשבות אחד ובחפץ אחד ובאדם אחד אין סברא לתקן החפץ עכשיו ולקלקלו למחר ולפ"ז מוקצה שאינו מסתלק גם ביה"ש אסור לטלטלו דע"כ מתחלה גזרו על שבות כזה ביה"ש כיון דודאי יזדמן הרבה פעמים שירצה לטלטל מוקצה זה גופא גם באפוקי יומא ולהתיר שניהן בחפץ אחד א"א ע"כ אסור בשניהן ובשבות לצורך שבת גם בכה"ג מותר ועיין ב"י לעיל ס"ס שצ"ג דכולי האי לא אקולי רבנן לשוויי ביה"ש לגבי האי עירוב מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה וק"ו כאן בחפץ אחד ובאדם אחד בדסתרו אהדדי.
ולפמ"ש במשב"ז סימן ש"י סק"א דמוקצה מחמת איסור דרבנן שרי באוכל דלא אסח דעתו ואסור בטלטול דאסח דעתיה יותר מלטלטל עיי"ש מיושב קושית התוס' כאן.
אמנם העיקר ס"ל בדעת רש"י לפי מה שפרש"י בפרק כירה דמ"ז ע"א בד"ה הא ליכא פרי דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו ובטל תורת כלי דידיה עכ"ל והיינו משום דביטלה להאבן נחשבה כאבן לכל השבת ואינו מטעם שנאסר ביה"ש לטלטלו דגם האבן מותר לטלטלו ביה"ש לצורך גדול דאינו רק שבות רק כיון דנופל לאבן בביה"ש והיה חשוב כאבן לא כלי ה"נ נחשב כל השבת כאבן אף דניטל האבן ממנה וממילא אסור בטלטול וה"נ בסל לפני אפרוחים ומוכני שתחת המעות אתקצאי ביה"ש משום דבטלה מתורת כלי משא"כ בבית מלא פירות דהפירות ראוין בעצמן ולא נעשו בסיס רק תאמר דאתקצאי ביה"ש מחמת האיסור וכיון דאיסור דרבנן מותר ביה"ש לא אתקצאי ומכל הלין טעמי ל"ק מ"ש המג"א על תטור לס"ק י"ג.
בטו"ז ס"ס זה תמה על הרשב"א שכתב דפירות מח"ל הוי מוקצה מהך דינא דבית שנפחת ואתה תחזה בעה"ק שער שני סימן זיי"ן דלא ס"ל כרש"י ורמב"ן רק דמיירי ברעועה וגם לרש"י משום דמוקצה מחמת איסור דרבנן הוא לפמ"ש הטעם דמותר ביה"ש א"כ לאיסור תחומין לרשב"א הוי ביה"ש ספקו לחומרא כמ"ש הב"י סימן שצ"ג וגם לרמב"ן י"ל כמ"ש פה"מ הובא במג"א רס"ז לענין מתוך דההוצאה כיון שהוא באוכל נפש עצמו שמוציאין האוכל מרשות לרשות אמרינן בו מתוך הרי די"ל דין כאלו מתקן האוכל כמ"ש במחה"ש ה"נ מחוסר הוצאה מח"ל כאלו האוכל מחוסר תיקון כיון דמחוסר מעשה באוכל עצמו להביאו תדע דהא במלחמות שילהי ביצה מבואר דדגים שניצודו מחוסר מלאכה הן ומוקצין אף דדגים עצמן ראוים רק מחוסרין צידה להביאן לרשותו.