ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקג
עברה ובשלה מותר לאכלו בביצה די"ז איבעיא עבר ואפה ואמר ת"ש המעשר פירותיו בשבת במזיד לא יאכל ל"ל דאית ליה פרי אחריני ת"ש המטביל כליו בשבת במזיד לא ישתמש בהן ל"צ דאית ליה מאני אחריני א"כ אפשר בשאלה ת"ש המבשל בשבת במזיד ל"י איסורא דשבת שאני פרש"י אפשר בשאלה לשאול כלים מחברו ולהשתמש איסורא דשבת בשול שבת מאבות מלאכות ואיסור סקילה הוא הלכך קנסוה רבנן למזיד אבל עבר ואפה ביו"ט לשבת איסורא דרבנן הוא דעבד עכ"ל.
והרמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט ה"י עבר ואפה ובשל לשבת אין אוסרין עליו וכתב הה"מ כיון דבעיא לא אפשיטא הוי ספקא דרבנן ולקולא והקשה הלח"מ דא"כ למה כתב הרמב"ם בפכ"ג מה"ש המגביה תרומות ומעשרות בין בשבת בין ביו"ט במזיד לא יאכל ולא כתב שיהא לו פירות אחרים ותירץ דא"נ אפשר בשאלה קאי גם אפירות ומעשה רוקח דחה תירוצו דאם פירות אפשר בשאלה ה"נ פת בשלמא לפרש"י דאפשר בשאלה ל"ק רק אכלים כפשוטו אין ענין כלים לאוכלים דכלים דרכן בשאלה דזה נהנה וזה אינו חסר ותו אמאי לא יהב רבנן הך טעמא בפכ"ג דשבת דלא נטעי מיניה וביה מכ"ש דמשמע דאם יתכן במציאות דלא אפשר בשאלה כגון בספינה משמע דשרי להשתמש באותם כלים וה"ל לפרש וצל"ע עכ"ל ולע"ד דעת הרמב"ם דבעבר ואפה הוה ספיקא דרבנן לקולא דלא הוי דשיל"מ דאם תאסר יהא אסור לעולם כמ"ש המרדכי דהצריך רבינו שמואל להשליך לאיבוד מה שאפה לצורך מחר וכן מוכרח דאל"כ אדרבה נשאר לחול וכל איסורו משום שלא אפה לצורך היום ויאמרו שאופין מיו"ט לחול כמ"ש הרמב"ם שם ה"ח אבל במעשר פירותיו דקי"ל דמותר לאחר שבת הוה דשיל"מ ע"כ פסק לחומרא אף דל"ל פרי כיון דנשאר הבעיא י"ל מעשר פירותיו אסור גם בל"ל פרי ומה דלא חלק בעבר ואפה בין יש לו פת אחריני ה"ט דבשלמא בפירות דאנו דנין רק אם אסור בשבת דחה הגמרא הא דאסור במזיד כשיש לו פרי אחריני דלא מפסידינן לו כ"כ דיאכל אחריני אבל בפת דדנין להשליך לאיבוד מה יועיל לו פת אחר דמ"מ יפסיד זה לגמרי והנה במטביל כליו בשבת פסק ג"כ הרמב"ם בפכ"ג דאסור להשתמש בהן בשבת ולפמ"ש הנו"ב וצל"ח דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ דל"ש עד שתאכלנו באיסור רק באכילה דנאכל רק פעם אחת משא"כ לענין טלטול יפסיד טלטול של היום וא"כ ה"ל להתיר בתשמיש כלים כשאין לו אחרים ולא אפשר בשאלה ונ"ל מדמשני הש"ס דאית ליה מאני אחריני א"נ אפשר בשאלה ולא אמר דאפשר בשאלה דהוה משמע כשאפשר בשאלה כמו דאמר דאית ליה פרי אחריני אע"כ דלא"נ לעולם אסרו כיון דכלים דרכן בשאלה ועפ"י רוב אפשר השוו מדותיהם ולא חלקו וכמ"ש הב"ח בסימן תצ"ה ס"ג כיון דעל פי הרוב אפשר לצוד מעי"ט השוו מדותיהם ולא חלקו ויש במ"ש די לסלק תלונות מעשה רקח מעל הלח"ם אלא דלפמ"ש אצ"ל דתירץ אפשר בשאלה קאי נמי אפירות.
ולפ"ז נלע"ד בשאלה שנשאל בשו"ת חוט השני סימן עי"ן באשה שעברה וטבלה בליל שבת או יו"ט עיי"ש שהחמיר בליל שבת ולפמ"ש גם במזידה מותרת לשמש מטתה בשבת דל"ש בזה דשיל"מ כמו לענין טלטול וכמ"ש הנוב"ת חא"ע סל"ח הובא בנ"צ ביו"ד סימן קפ"ז ואם התיר הרמב"ם בעבר ואפה דאסור מדינא דגמרא כ"ש באיסור טבילה דאינו רק מנהג באיזה מקומן כמבואר ביו"ד סימן קצ"ז ואף דרשב"א בתשובה שהביא ב"י בס"ס זה כתב דלפי מה דמשני הש"ס איסורא דשבת שאני מותר ביו"ט גם ביש לו פת והא דמעשר פירותיו אסור נמי משום דשבת שאני עיי"ש הנה רש"י לא ס"ל הכי דפירש איסורא דשבת דעבר אאיסור סקילה וכן הרמב"ם לא ס"ל הכי דהא גם מעשר פירותיו ביו"ט אסור וכדאי רבינו הרמב"ם לסמוך עליו דבין לדידי בין להלח"ם מותר לרמב"ם בכה"ג ועיין מג"א בסימן תק"ד סק"ה ומ"ש שם.