אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תסז

סימן תסו

דגן שנטבע בנהר בטור כתב ויש בהם חשש חימוץ וק"ל דא"כ מה אותביה לרבא דהתיר למכור לנכרי מבגד שאבד בו כלאים דלמא שאני ודאי איסור כלאים משא"כ ספק חמץ דמותר למכור שמא אינו חמץ ואת"ל חמץ שמא לא ימכרנו גוי ישראל והוה ס"ס ואפ"ת דאסור לעשות ס"ס בידים כה"ג וכדמוכח מפא"ט דנ"ג ע"ב דס"ד אסור למכור לגוי וכמ"ש ביו"ד סכ"ז ועיי"ש בב"ח סכ"ה מ"מ מה אותביה. לרבא מבגד שאבד בו כלאים ודאי.

ובמקו"ח כתב לתרץ קושית הח"י על המג"א דאין חשש שישהה הישראל החמץ דבשוגג לא עבר על ב"י וק"ל הא דעת הטור דגם בחמץ שא"י הוה כאכל איסור בשוגג כן עבר בב"י בשוגג וכמ"ש הטור לעיל סימן תמ"ו והובא במג"א סימן תל"ד סק"ה ודברי מג"א וח"י שבכאן אליבא דהטור.

גם מ"ש המקו"ח דמכירה לנכרי אסור רק משום דאין לבטל איסור לכתחלה לפמ"ש תוספת בחולין דף צ"ה עיי"ש ק"ל דא"כ בחשש חימוץ וכן בספק דרוסה למה אסור למכור לגוי הא ספק יש בו איסור כלל וגם אין כונתו לבטל מותר כמ"ש ב"י ות"ח וש"ך ביו"ד סימן קט"ו ס"ק כ"ח הביאם וכ"ש דקשה מאי אותביה לרבא מבגד שאבד בו כלאים דהתם ודאי איסור אסור לבטל משא"כ בחשש חימוץ ולפי מה שאכתוב בס"ב דספק דרוסה וספק חמץ יש לימוד מן התורה דאסור א"כ הוה כודאי איסור ואסור לבטלו ברוב וגם כשמוכרו לנכרי ליכא ס"ס ועיין שו"ת מהרי"ט ח"ב חיו"ד ס"ב הובא בער"ח בכללי ס"ס סקח"י דכתב ג"כ בהך דפא"ט והך דפכ"ש דף מ"ם ע"ב בארבא דטבעא בחישתא דאסור לזבוני לנכרי משום דאין עושין ס"ס בידים או דהוה רק כמאכיל בידים ספק אחד לישראל ועיי"ש שהביא מדברי הרמב"ם דחטין שנבללו במים אינם אסורין בפסח רק מדרבנן ולפ"ז קשה עוד מאי פריך מבגד שאבד בו כלאים דהוי דאורייתא וצ"ל דגם בגד שאבד בו כלאים אינו רק איסור דרבנן כיון שאינו שוע טוי ונוז ביחד כדאיתא בנדה דף ס"א וא"כ גם לטור ל"ק דכך לי ספק אחד שמא ימכרנו לישראל בדרבנן כס"ס בשל תורה.

ס"ב בהג"ה לאכלן בפסח אסור ול"מ ס"ס עיין טו"ז הקשה דס"ס מהני בדאורייתא וה"נ ב"י הוי דאורייתא ונלע"ד לפמ"ש הטו"ז ביו"ד ריש סימן כ"ט בביאור דברי רמב"ם דכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור לפי שנאמר בפירש דהיינו אפילו ס"ס אסור אם על דורס ויש ספק נגע וספק הטיל ארס עיי"ש וביארתי שם עפימ"ש החוו"ד בסימן ק"י בדעת הרמב"ם דס"ד מן התורה לקולא דכל לישנא דקרא משמעותיה על הודאי ולא על הספק עיי"ש ולכן כיון דכתיב וזאת החיה תאכלו ודחז"ל חיה אכול לאפוקי טרפה ולא נתפרש בתורה רק בשר בשדה טרפה אמרינן חיה ודאי אכול לאפוקי ספק חיה וכיון דספק ראשון מן התורה אסור גם ס"ס ל"מ דספק שני הוי ספק דאורייתא והחמירו חכז"ל וה"נ כיון דכתיב ז"י תאכל מצות נהי דבע"פ דף ק"כ יליף דהוי רשות היינו דאינו חובה לאכול מצות ויכול להתענות או לאכול פירות וכדומה אבל כשירצה לאכול פת צריך שיהיה מצה וכיון דמשמעותיה ודאי מצה לא מהני אפילו ס"ס דספק אחד מן התורה אסור וכיון שירדו גשמים תוך התבואה הוי כעל דורס וספק נגע וספק הטיל ארס ה"נ ספק נגעו הגשמים וספק החמיצו וכיון דהקפידה תורה שתהא מצה ודאי ל"מ ס"ס אבל להשהותן שרי דלא יראה חמץ כתיב דוקא חמץ ודאי ומותר ספק אחד מן התורה לא החמירו חכז"ל בס"ס ומתורץ בזה קושית הטו"ז לקמן ס"ק טו"ב דשא"ה דלא נמצא החטה עם התרנגולת רק אח"כ במים לבד והוי כמו ספק על דמהני ס"ס אף בדרוסה.

ומה שתמה הטו"ז על דברי האגור וכן הב"ח תמה על שכתב האגור אף כי הרא"ם וריב"א החמירו ואמרו בחטין אם יש רבוי מים אפילו לא נתבקעו אסורים נסמוך על ההיתר שכתב ראבי"ה לאכול מקצתם ק"פ והשאר לשתרי לשהותם מכח ס"ס שמא לא ירדו עליהם מים ואת"ל ירדו שמא לא נתבקעו עכ"ל ותמה הל"ח דהלא כתב תחלה דרא"ש וריב"א החמירו אפילו לא נתבקעו ועוד מה צריך להיתרא של ראבי"ה לאכול קצתם דבלא"ה הוי ס"ס עיי"ש ולע"ד האגור לא רצה לסמוך על הראבי"ה בהחלט ובאמת הפר"ח ומקו"ח דחו דבריו דכמו זר לומר בדבר הנכלל שהאיסור הלך כולו רק לא רצה נמי להתיר מכח ספק שמא לא נתבקעו כיון דרא"ם וריב"א אוסרים גם כשלא נתבקעו ויש ס"ס להחמיר שמא נתבקעו ושמא כרא"ם וריב"א ע"כ אמר דלעומת הרא"ם וריב"א נסמוך על הראבי"ה כי דברי רא"ם וריב"א ג"כ לא ברירא לו ולכן דייק דרא"ם וריב"א החמירו ואמרו אפילו לא נתבקעו אסורים כפל החמירו ואמרו אסורים אלא דנהי דרא"ם וריב"א אמרו דאסור מדינא אצלו אינו רק חומרא ולפ"ז לרא"ם וריב"א כל שבא עליו רבוי מים ומינח נייח ודאי אתי לידי חימוץ דאל"כ גם לדדהו הל"ל ס"ס שמא לא ירדו עליהם מים ושמא לא נתחמצו וכן משמע בב"ח ובמג"א לקמן ס"ק י"ב דאם שהה הרבה במים ודאי נתחמץ אמנם מהרמ"א משמע דל"ה רק ספק.

ס"ח מג"א סק"י טובק דרך לשרותו בשכר וצריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו עכ"ל ובעיקרי דינים חא"ח סח"י סקע"א הביא מגור וקציעה שכתב המחמיר בפסח באיסור הטובאק על ששורין אותו בשכר אינו אלא מהמתמוהין בין לשאוף עשנו או בדרך נחיריו שרי ושגם אביו הגאון החכ"צ היה שוחק על המתחסדים המחזרים אחר אחר שלא שרוהו בשכר עכ"ל והכ"מ כאן כתב דמותר בהנאה משום דחרכו קודם זמנו אם נשרה קודם פסח וברויך טאבק אפשר משום חומרא דחמץ הוי דומיא דאכילה אבל שכוף טאבק הנעשה לפני פסח אין שום חשש עכ"ל וכ"כ בשו"ת מהרי"א אסהאט בחא"ח סימן ק"ן ושכ"כ נמי בספר אור הגנוז על הלכות יי"נ ס"ס קכ"ג להתיר משום דהוה כחרכו קודם זמנו.

בח"י סקט"ז פלפל לענין דבש שנתנו בו בשר נבלה ונתהפך לדבש אם בתר השתא אזלינן ולכאורה ראיה מנדה דף עי"ן ע"ב דאשתו של לוט אינה מטמאת דמת מטמא ואין נציב מלח מטמא וכתב בפו"כ של תה"ד סק"ב אע"פ שודאי מתה אלא שנהפכה לגוף אחר ה"נ י"ל אשת אליהו הנביא כיון דנהפך גופו לרוחני אשתו מותרת עיי"ש ה"ה כאן שנתהפך ונשתנה לדבש ול"ל התם דנהפכה למלח בבת אחת עם מיתתה ולא היתה מתה קודם דא"כ מאי ראיה מזה לאשתו של אליהו הנביא ועוד מנ"ל להש"ס דלא נעשית נציב מלח אחר מיתתה וגם בשו"ת בש"ר ס"ח פסק להתיר דבש שנתערב בו קמח לפסח או ערבו בו בשר נבלה כיון שנתהפך לדבש.

סי"א כנכ"ה בקדושין דף ע"ט קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם והקשו בתוספת ליתני קדשה אביה גרידא והספק אם היתה בוגרת אז ונלע"ד דלכאורה קשה לשמואל דהא עכשיו היא בוגרת ואינה ברשות אביה רק ברשותה ולא נחזיק מרשות לרשות ונימא כאן נמצא כאן היה המעשה כשהיתה ברשותה שו"ר במקנה הרגיש בזה ונלע"ד דהיכי אמרינן כנכ"ה רק אם י"ל באותו רשות ממש שהיא עתה אתרמי המעשה ולא נחזיק מרשות לרשות אבל הכא בין כך ובין כך מקודשת והוא קנין כספו של המקדש ואינה לא ברשותה ולא ברשות אביה ול"ל כנכ"ה דע"כ המעשה היה ברשות אחר או ברשותה או ברשות אביה ועתה היא ברשות בעלה ממילא יש לספוקי נמי על כל איזי רשות שמא אתרמי בו וכ"ז אם קדשה עצמה דאל"כ אנו דנין על קדושי אביה אימת היתה. וי"ל עתה היא בוגרת וברשות עצמה אירע ולא אהני הקדושין ועדיין היא ברשותה כדי שלא נחזיק מרשות לרשות ולפ"ז ה"נ אם חתך מן העיסה קצת ונטלו למקום אחר וחזר וחתך מזה המקצת מעט ומצא בה חטה ויודע בבירור שבזה המעט לא נפל החטה ומצא בה חטה תו ל"ל כנכ"ה ואסורה כל העיסה ומצאתי במקו"ח עמד על חקירה זאת בסקי"א ומסיק דלא נחזיק ריעותא לשני מקומות עיי"ש ומקושית התוספת ומקנה יש ראיה לדבריו.

ויל"ד דביו"ד סימן ק"צ סמ"ג איתא אם השאילה חלוק לטהורה וחזרה ולבשתו ונמצא עליו כתם שתיהן טמאות ולמה לא נימא בבעלת החלוק כנכ"ה במקומה ורשותה ותהא שניה טהורה ואפשר ליישב עפימ"ש מקו"ח סק"ט דספק טומאה ברה"י דלא אזלינן בתר חזקה לא אזלינן נמי בתר חזקת כנכ"ה ותולין מיהו וכיון שהספק בכתם ע"י גרמת האשה שראתה ונשאלין עליה אם הרגישה הוי כיש בו דעת לישאל ול"מ כנכ"ה ואף דכתמים רק דרבנן וי"ל דמהני כנכ"ה וכדאיתא בפ"ק דנדה דף ד' ע"ב בטומאה דרבנן ספק טומאה ברה"י ביש בו דעת לישאל ג"כ טהור מ"מ כאן דמקלקלת חברתה חשבינן כספק תורה ומ"מ צ"ע בהך דיו"ד סימן ק"צ סנ"ב היו שלשתן ערות ושוכבות על המטה וכו' שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם למה לי ברי נימא כנכ"ה דכיון שהיו שלשה הוי ר"ה כמ"ש תוס' בריש נדה בד"ה מעל"ע.

סי"ג לבור במרדכי כ"ש בחטים שנפלו לבאר נסתפק אי אוסר משום נטל"פ או בצונן לא נתחמץ והובא בב"י כאן ויל"ע דבפרק כל הצלמים דף מ"ז ע"א איתא בעי רבה המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים דמחובר שנעבד נאסר לגבוה ומבעיא אי למיא דקמיה קסגיד וקמאי קמאי אזדו וכתב הריטב"א מכאן נ"ל דהא דתנן לקמן מים במים במשהו דוקא שנתערבו בתלושין אבל מחוברין אינם נאסרים דאי לא אע"ג דלקמיה בלחוד סגיד הא מתסרי אידך משום תערובות ואדם אוסר אפילו דבר של אחרים ע"י תערובות אלא ודאי כדאמרן וכן הודה לי רבינו עכ"ל ולפ"ז י"ל גם בחמץ בפסח דאוסר במשהו ה"מ בתלושין אבל מחוברים אין נאסרין והרי מים של ע"ז אוסר במים במשהו לכ"ע ומשנה הוא בע"ז דף ע"ד ובחמץ פלוגתא הוא בפכ"ש דף כ"ט ע"ב ולשאלתות הלכה דחמץ בטל בששים תדע דאלת"ה איך מצאנו ידינו ורגלינו לשתות מים ממעיין ונהר דהא בפרק חומר בקדש דף כ"ב אמר דארעא כולה חלחולא מחלחלא פרש"י והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול וברא"ש הלכות מקואות ס"א פירש שגידי המים מתחברין תחת הקרקע עיי"ש וא"כ הרי בלתי ספק לא ימלט שלא יהא איזה משהו חמץ באיזה באר או נהר ויאסרו כל מימות שבבארות ונהרות בפסח ולע"ד בזה לא שייך לומר אחזוקי איסורא לא מחזיקינן דהא כתב בתה"ד סימן קע"א דספק הרגיל לא נחשב לספק אלא כודאי איסור והובא בטו"ז סימן קכ"ב ביו"ד וכ"ש לשיטת רשב"א הובא בחידושי רע"ק סימן תמ"ז דטעם משהו חוזר וניעור בפסח א"כ אפילו יכין מים מסונן על פסח לא הועיל ואיך יגזרו חכז"ל איסור משהו דא"א לעמוד בה ולא אמרה תורה שלח לתקלה ואין לדחות הראיה מהריטב"א הנ"ל דלא אמרה רק במינו מים במים דהא מה דא"מ אוסר בפסח במשהו משום גזרה דמינו כדאיתא בפכ"ש שם וכיון דבמינו אינו אוסר משהו במחובר אין לגזור בא"מ וי"ל דאין דנין לא אפשר מאפשר לכן בנהרות ובארות דלא חזינן בהן חמץ לא גזרו כיון דלא אפשר כדאיתא בפ"ב דחולין ר"מ האיך אכיל בשרא.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה