ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תנט
ס"ד מג"א ס"ק י"ג חומרא בעלמא שלא לאכול לכן מותר לאפותו והקשו המפרשים דמ"מ כיון דאסור אין בדעתו לאכלו ואסור ולע"ד כיון דרק חומרא מותר להאכילו לקטן דליכא למיגזר דלמא אתי למסרך בדבר דאינו רק חומרא א"כ מותר לאפותו כדלעיל סימן תנ"ה ס"ב בהג"ה ועוד דתוס' בפא"ע דמ"ו ע"ב ד"ה רבה הקשו דלמ"ד דאמרינן הואיל לא ליחייב אכל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיב"ס ותרצו דבמידי דל"ש כלל לא אמרינן הואיל וא"כ מידי דאינו רק חומרא ודאי דמותר לחולה קצת דשכיח וי"ל הואיל ואף דלכתחלה לא סמכינן אהואיל הכא משום מצוה שאני וכדמוכח בפא"ע דמ"ח ובמקו"ח כתב דלאפות דבר שאין בדעתו לאכלו הוא איסור דאורייתא ולע"ד הוה משאצ"ל וכמ"ש תוס' פ"ק דביצה ד"ג סד"ה גזרה וה"נ דאין לו צורך בגוף דבר הנאפה לא היום ולא מחר ואופהו רק שלא יתחמץ וי"ל עוד דברי המג"א עפימ"ש תוס' בפא"ע דמ"ו סד"ה עד שתאפה ועיין מג"א בסימן תק"ז ס"ק י"ד ורמ"א דשתק שם להמחבר היינו לכתחלה ואינו צורך מצוה ודו"ק ועמג"א סימן תמ"ו סק"ג וח"י שם סק"ד.
ועיין לעיל סימן רנ"ט ס"ז בהג"ה דדבר האסור לגדול משום חומרא מותר לומר לקטן לעשות.
במג"א שם יתן הכלים והבצק במתנה לעכו"ם ובא"ר הקשה אי יש עכו"ם הא יש תקנה להדיחו ואפשר כונתו שיזכה לעכו"ם שלא בפניו ע"כ ואשתמטתיה גמרא בב"מ פא"נ ריש דף ע"ב דאין זכיה לעכו"ם.