ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תט
ס"א הנותן עירובו בבה"ק אינו עירוב לפי שבה"ק אסור בהנאה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם אחר קנייה הרי נהנה בו ובש"ס דגם למ"ד מלל"נ אסור דניחא לו דמינטרא ובישיע"ק תמה דבדיעבד מיהת יהא עירוב לפמ"ש הרשב"א ביבמות למ"ד תקע בשופר של עולה לא יצא דמצות ליהנות נתנו דמה בכך דעביד איסור דנהנה מ"מ יצא, דיעבד ותירץ כיון דלהך מ"ד הנאת מצוה הוי הנאה א"כ ע"י זה דיצא ידי מצוה נהנה לכך אמרינן דלא יצא ואין כאן הנאה וא"כ אנן דקי"ל מלל"נ רק דאמרינן דניחא לו דמינטרא וזה הוא הנאה חיצוניות ואף אי נימא דלא יצא מ"מ קעביד איסורא דהרי ניחא לו למינטר ואמאי לא יצא בדיעבד ומלשון הברייתא אין ראיה דמיירי בלכתחלה עכת"ד ולענ"ד מה הנאה יש לו במה דמינטר בבה"ק הלא בביתו היה מינטר יותר אלא משום דצריך לערב ומוכרח להוציאו מביתו ולהניחו שם ע"כ חשוב הנאה מה דמינטר אחר קניית העירוב וכ"ז אם חל העירוב אבל אם אינו עירוב אינו מרויח כלום בהנחתו ונטירתו שם דהלואי הניח בביתו ומינטר יותר וא"כ במה דאמרינן דאינו עירוב ניתקן האיסור דלא חשוב הנאה גם נטירתו ודומה לזה בב"מ פרק האומנין פ' ע"ב דקתני שם האומנין ש"ש וקאמר הש"ס דגם לר"מ דס"ל שוכר כש"ח מ"מ בהנאה דתפיס לו אאגריה הוי ש"ש וכתבו תוס' שם דלמה המלוה על המשכון ל"ה ש"ש ג"כ מה"ט דתפיס לו אהלואתו משום דאינו מרויח כלום במה שהלוהו יותר ממה שלא היה מלוה לו עיי"ש הרי דבאומן אף דלא נעשה ש"ש מחמת שכר פעולתו מ"מ חשוב ש"ש מחמת דתפיס לו אשכרו כיון דמרויח עי"כ בשכר פעולתו אף דזהו עצמו ל"ח הנאה לעשותו ש"ש משא"כ במלוה על המשכון אף דמה דתפיס לו אהלואתו הוי הנאה מ"מ אינו מרויח במה שהלוהו יותר מאם לא הלוהו דהיה בטוח במעותיו בידו ה"נ אם אין לו תועלת בהנחת העירוב ל"ח הנאה מה דמינטר שם דאינו מרויח כלום יותר מאם לא הניחו שם כלל דבביתו ג"כ היה מינטר משא"כ אם הוי עירוב ויש לו תועלת בהנחתו שם אף דזה ל"ח הנאה דמלל"נ מ"מ מיחשב הנאה מה דמינטר שם אח"כ וז"ב.
ס"ח מג"א ס"ק ט"ו וכ"כ הרי"ף בעכו"ם וכו' ביאור דבריו דלרש"י דטעם דקטן דלא אלים למקני שביתה הרי צריך כונת השליח למקני שביתה ע"כ גם בכותי חיישינן שלא הניחו שם ע"מ לערב וזה מבואר ברבינו יונתן פירש על הרי"ף להדיא דאזיל בדעת רש"י אבל לתוספת א"צ כונת השליח כלל דגם בשלח ע"י קוף ופיל ורואה שמניח במקום שרוצה לקנות שביתה מהני כמבואר בתוספת בפרק ב"מ שם וא"כ גם בכותי אם מצא שם העירוב מהני דכל הטעם בקטן וכותי לתוספת משום דאין נאמנים שהניחו העירוב ובמחצית השקל עשה ט"ס וכתב דצ"ל וכתב רי"ו בכותי ורי"ו ס"ל כתוספת דטעם דקטן דאינו נאמן ולכן אם מצא שם העירוב ל"מ דשמא לא הניחו לשם העירוב עיי"ש ודבריו תמוהין דנהפוך הוא דלתוספת מה אכפת אם לא הניחו לשם עירוב כיון דא"צ דעת שליח כלל ולהדיא מבואר ברבינו יהונתן דקטן משום דלא אלים למקני וכותי משום דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו משמע דאלים למקני כיון שיש בו דעת וזה ברור כונת המג"א ונתכוין לפי' ר"י שעל הרי"ף אבל ברי"ו לא נמצא זה כלל ובטעם דקטן מבואר ברי"ו כרש"י עיי"ש נו"ב חי"ט ומ"ש עכו"ם ט"ס וצ"ל כותי כמ"ש תו"ש ומחצית השקל.
ומ"מ לדינא נ"ל גם לתוספת ל"מ מצא שם העירוב אחר ביה"ש דשמא הניחו אחר זמן הראוי לקנות שביתה דהא לתוספת וכ"פ דלקמן סימן תט"ו ס"ג ספק הונח בזמן הראוי לחומרא עבדינן וכאן לא הוצרך לטעם שמא לא הניחו ע"מ לערב רק לרש"י דס"ל ספק הונח בזמנו כשר כדעה ראשונה דלקמן סימן תנ"ו ס"ב וס"ג וס"ל דספק לא הונח לשם עירוב גרע מספק הונח בזמן הראוי דזה הוי כספק הונח כלל דחמיר מספק הונח בזמנו וכמ"ש המל"מ פ"ד מבכורות דספק הונח כלל גרע מספק הונח בזמנו כצ"ל ס"ל לר"י דספק הניח ע"מ לערב הוי כספק הונח כלל דאל"כ ת"ל דשמא הונח אחר ביה"ש.