ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שפב
ס"א הדר עם העכו"ם בחצר אינו אוסר בש"ס דף ס"ב ע"ב חצרו של נכרי הוא כדיר של בהמה והאנן תנן הדר עם הנכרי בחצר הרי זה אוסר ל"ק הא דליתיה פרש"י דבברייתא ס"ל לר"מ דישראל אוסר על ביתו של נכרי אבל נכרי אינו אוסר על ביתו של ישראל עיי"ש וכתב הריטב"א דף פ"ה דיש מביאין ראיה לדברי רש"י דאע"ג דחורבה אינה אוסרת החצר על שאר הבתים מ"מ אסורה בעצמה להכניס לה מחצר או להוציא ממנה אם יש לה בעלים שאינם כאן והראיה דהא אמרינן פרק הדר דלר"מ אע"ג דעכו"ם כי ליתיה אינו אוסר ביתו אסור להוציא ולהכניס ואינו ראיה דההיא אליבא דר"מ דס"ל דדירה בלא בעלים שמה דירה אלא דבעכו"ם הקילו היכא דליתיה מפני שהוא כדיר של בהמה שלא יאסור וביתו אסורה דסוף סוף דירה הוא אבל אנן דקי"ל כר"י ור"ש דדירה בלא בעלים לא שמה דירה כשם שאינו אוסר כך אינה אסורה בין בעכו"ם בין בישראל עכ"ל ותירוצו לא יתכן לפי מה דגרס רש"י בפרק הדר שם לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה אלא דבריטב"א בפרק הדר כתב דגרסינן דכ"ע דירה בלא בעלים שמה דירה פירש דכל היכא דדירה בבעלים חשובה דירה ה"ה דירה שלא בבעלים עכ"ל וגם לפ"ז קשה דא"כ ע"כ העכו"ם גם לר"מ גם בבעלים לא חשובה דירה רק דגזר היכא דאיתיה שמא ילמוד ממעשיו ובדליתיה לא גזר וא"כ בדליתיה גם ביתו יהא מותר והרי מפורש אמר ר"מ דירה של עכו"ם כדיר בהמה ובדף ס"ב ע"א מבואר דגם ר"מ ס"ל דירת עכו"ם לא שמה דירה.
לכן נלע"ד לפמ"ש לעיל סימן שע"ו דדעת הירושלמי כיון דבעל החורבה אינו דר אצלה ובעל החצר סמוך לה ומשתמש בה בחול הוי לזה תשמישי בנחת ולזה תשמישי בקשה דנותנין לזה שתשמישו בנחת וכמבואר בפ"מ שם וכ"ז ע"כ משום דכופין על מדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר וכעין שפירש"י בעירובין דף נ"ט ע"ב בד"ה דפנימית וה"נ מוכרח הרחוק לבטל רשותו וודאי ישמע לתק"ח או דבודאי לא חשוד אמדת סדום ואנן סהדי דניחא לו שיבוטל לחברו רשות חורבתו וכ"ז משום שלא יעשה הדר שם איסור בהוצאה והכנסה וכמו דמה"ט מצוה לערב כמ"ש ב"י ריש סימן שצ"ה ז"ל וטעמא רבה איכא דלא ליתי לידי איסור לאפוקי ולעיולי באיסור עכ"ל ה"כ מה"ט נותנין לזה שתשמישו בנחת וזה לא שייך בעכו"ם וכעין שכתב הטו"ז סימן זה ס"ק י"ב.
ולפ"ז נראה דלדידן גם בנכרי דליתיה בביתיה ודרין שני ישראלים בחצרו וערבו מ"מ בית הנכרי מותרת להוציא ממנה לחצר ולהכניס לה אף דבנכרי ל"ל דכופין אותו על מדת סדום ליתן למי שתשמישו בנחת מ"מ הא מבואר בס"פ הדר שם דף ע"ה ע"ב בתוספת ד"ה נכרי דאף דאיכא טעמא לאסור בנכרי מ"מ כיון דישראל לא אסר נכרי נמי לא אסר דאין להחמיר בנכרי יותר מבישראל אי לאו דהוי כרבים עיי"ש וא"כ ה"נ בשלמא לר"מ דאם הישראל אינו בביתו אוסר ממילא בנכרי כי ליתיה יש לומר דביתו אסור ומטעם שכתבתי אבל לדידן דגם ישראל כי ליתיה אינו אוסר בחצר וגם ביתו אינו אסור דנותנין למי שתשמישו בנחת ממילא אין להחמיר בנכרי יותר.
בטו"ז סוף הסימן דירה של עכו"ם וכו' ז"ל המרדכי ר"פ הדר בשם רש"י חצרו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה פירש ומותר לישראל המתאכסן שם להכניס ולהוציא מבית עכו"ם לחצר ואם יש שם ישראל אחר אוסר פירש אוסר לאורח להוציא מבית העכו"ם לחצר אבל אותו ישראל מותר להוציא מביתו לחצר דאין ישראל האורח אוסר עליו עכ"ל ובתרומת הדשן סימן ע"ו תמה עליו הא ארח אינו אוסר וכדמוכח מביטל רשותו להם דהוא והם מותרין בשלהם דה"ל כאורח וכדלעיל סימן ש"פ והב"י תמה יותר דהא הן דברי רש"י בדברי ר"מ ואנן קי"ל כראב"י ואין ישראל אחד אוסר דאין אורח אוסר על בעה"ב ולא בעה"ב על האורח כמ"ש תה"ד עכ"ל ולפע"ד לק"מ דהא ברש"י לא כזכר אורח כלל והמרדכי מדהזכיר אורח ע"כ משום דלדינא אינו אסור רק באורח מתאכסן בבית הגוי וישראל דר בחצר דלענין בית הגוי הוי כשני ישראלים דאוסרים זה ע"ז ומה שהקשה תה"ד דאורח אינו אוסר לפע"ד לק"מ לפמ"ש בהג"ה לעיל סוף סימן ש"ע דהא דאורח אינו אוסר דוקא בדאיכא בעה"ב קבוע דאז האורחים בטלים לגביה אבל אורחים ביחד אוסרים זה על זה עיי"ש ולפ"ז י"ל דהא דאורח בטל היינו ברשות ישראל הקבוע שם דאינו אוסר החצר עליו כיון דזה קבוע בו דשלו הוא וזה רק אורח משא"כ בית נכרי ויש שם אורח ויש בחצר ישראל אחד הדר שם דאין לו חלק בבית נכרי ל"ל דהאורח בטל לגביה וא"כ הוי הבית מיוחד להאורח והחצר הוא של בעה"ב הדר בחצר ואסור לכל ישראל להוציא מן החצר לבית הנכרי שהאורח שם ולא משום הנכרי כלל אלא דהאורח כחו יפה לאסור על אחר שאין לו חלק כלל באכסניא שלו וע"כ החצר גופא הוי כחצרו של בעה"ב ומותר לכל ישראל להכניס ממנו לבית הישראל הדר שם בקביעות או להוציא מביתו לחצר דבחצר בטל הארח לגביה אבל אסור להכניס ולהוציא מהחצר לבית הנכרי שהאורח שם דהאורח אוסר עליו הבית ואינו בטל וע"כ נסתר ראיות התה"ד מהך דסימן ש"פ דשם שביטלו רשותם שאני דאזי הרשות של מי שנתבטל לו וע"כ בטל האורח אצלו וזה לפע"ד אמת ופשוט ותמהני על הת"ה וב"י שדחו דברי המרדכי ולפ"ז נסתר גם כן מ"ש הא"ע בסימן שס"ו הבאתיו לעיל סימן שע"ו דהמרדכי עומד בשיטת רש"י דחורבה שיש לה בעלים אסורה ולפמ"ש לא קרב זה אל זה דדוקא באורח כתב כן ואף דלרש"י גופא חורבה שיש לה בעלים אסורה מ"מ הוצרך כאן לפסוק האיסור מחמת האורח כיון דליכא רק ישראל אחד לא חשוב דירה לראב"י ובמ"א סימן שצ"א סק"ב כתב לתרץ דברי המרדכי משום דשכירות ליומא ממכר עיי"ש ואין לשון אורח משמע כן לפע"ד.