אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שסב

סימן שם

ס"ג מחיצה העומדת מאליה וכ' מחיצה שנעשית בשבת וכ' דעת הרא"ש דמחיצה הנעשית מאליה גם בלא סמכו עליה מאתמול כשרה והק"נ כתב בפ"ק דעירובין דף ט"ו דהרי"ף חולק ולא כהב"י ולע"ד יש ראיה מהש"ס כהרא"ש דבפ"ב דעירובין דכ"ה בעי רבב"ח נבלעו מחיצות תחתונות ועליונות קיימות מאי פרש"י שנחבט בבת אחת בשבת נראה כונתו דאם מאתמול נעשה כבר סמכו עליה מאתמול ובמחיצה העומד מאליו כ"ע ל"פ דהוה מחיצה עכ"פ בסמכו עליה כדאיתא בפ"ק דף ט"ו וע"כ לא מבעיא רק אם נבלע בשבת ואמר שם עוד אי לנכסי הגר היינו דירמי' ביראה דממילא שבח ולא קני ואלא לענין שבת הוה מחיצה הנעשה בשבת ותניא כל מחיצה הנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה לאו, אתמר עלה אמר ר"נ ל"ש אלא לזרוק אבל לטלטל אסור כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ע"כ וקשה מאי פשיט מן כל מחיצה הנעשה בשבת בידים למחיצה הנעשה ממילא דהא נראה דהבעיא הוי כיון דנעשה ממילא ל"מ בשבת כמו בנכסי גר ועוד מאי פריך מדר"נ דאוסר לטלטל שלא יהנה ממעשה שבת משא"כ בנבלעו תחתונות דלא נעשה בשבת שום מעשה וכיון דמדינא הוי מחיצה גם לר"כ דלזרוק הוה מחיצה ממילא בנבלעו דליכא למיסר משום מעשה שבת שפיר פשיט דהוה מחיצה לכן נלע"ד דס"ל לש"ס דהל"ל כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ דהא כתב מהרי"ט סימן ס"ט דהא דשוחט בשבת וכה"ג מהני משום דלא יתוקן האיסור גם אם לא מהני עיי"ש והובא בש"ך חו"מ סימן ר"ח ובנתיבות שם והנה בברייתא בהזורק דף ק"א קאמר שם בפירס מחצלאות ונגללו וחזר ופרשם דחזר להיתרן שכל מחיצה הנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ומבואר בפ"ב דעירובין ד"כ דעלה אתמר הך דר"נ והנה פריסת המחצלאות הוי אהל ארעי ומבואר בתוס' בשבת דף קכ"ה ע"ב דאף נעשה להתיר יש בו משום עשיות אהל וא"כ אם נאמר דל"מ לטלטל נתקן האיסור דלא יהא עשיית אהל בשבת ובריש תמורה דף ד' ע"ב כתבו תוס' דהיכא דנעשה ממילא מהני גם כי עבד באיסור כמו צירם אוזן בכור ול"ל אעל"מ רק משום קנס עיי"ש וע"כ שפיר פשיט מדמהני עשה מחיצה בשבת ע"כ גם נעשה ממילא מהני ופריך מדאר"נ דלטלטל אסור וס"ד דגם בשוגג וע"כ משום דאי עביד ל"מ כדי לתקן האיסור וע"כ גם בנעשה ממילא ל"מ ומשני דר"נ אמזיד אתמר ומשום קנס ולפ"ז מוכח כהרא"ש דמחיצה הנעשה מאליה ולא סמכו עלה מאתמול מהני דאל"כ הל"ל במחצלות אי עביד ל"מ ואפשר מש"ה נמי ערש"י דנבלע הכותל בבת אחת ומשום דאז לאו דעתו עליה מאתמול דהיו מחיצות תחתונות אבל אם נבלע מעט מעט אסיק אדעתיה מאתמול שיבלע לגמרי וסמך מאתמול על מחיצות עליונות ובהא לא הוה מבעיא דאפ"ת דמחיצה העומד מאליו לא עדיף מלחי כדס"ד בעירובין דף ט"ו מ"מ הוה פלוגתא דאביי ורבא דהלכה כאביי שם דהוי מחיצה ובת"ח נהקשה בדברי רש"י ולמ"ש א"ש.

ולפ"ז א"ש פיר"ת שהובא במג"א כאן סק"ד דר"נ אמזיד דעלמא אתמר דקשה בין לר"ן ובין לרא"ש הא כל התירן לא תליא כלל במאי דר"נ אמזיד אתמר אלא דר"נ מיירי בעשה מחיצה בר"ה ולא היה מע"ש והכי הל"ל בפירש ומהרש"א הקשה בעירובין דף כ"ף לשיטת ר"ת גבי בעיא דיבשו המים ובאו בשבת דפשיט מכל מחיצה הנעשה בשבת דהוי מחיצה ומקשה האר"נ ל"ש אלא לזרוק ומשני דר"נ אמזיד אתמר והקשה מהרש"א מה ענין דר"נ לשם בפסי ביראות דהוי בלאו המים מחיצה מה"ת ור"נ מיירי בר"ה ובישע"ק הקשה הא ר"נ מיירי בלא היה המחיצה מע"ש ושם יבשו ובאו המים בשבת ולפמ"ש א"ש הכל דלס"ד דר"נ גם אשוגג אתמר ומשום כדי לתקן האיסור אמרינן אי עביד ל"מ ליכא לחלק בין נעשה בר"ה ונעשה מחדש דמ"מ י"ל ל"מ להתיר לטלטל כדי לתקן האיסור ומוכח ג"כ דמחיצה הנעשה ממילא ל"מ וע"כ גם בבאו המים הל"ל דל"מ ומשני דר"נ אמזיד אתמר ומשום קנס ואזי שפיר יש לחלק בין עשה מחיצה חדשה ובר"ה וכשיטת ר"ת והטעם נלע"ד משום שפשע ולא תיקן מע"ש קנסוהו כדי שלא יתרשל ולא יסמוך על עשיית מחיצה בשבת וכעין שאסרו לטבול כלים ביו"ט משום שלא ישהה ויבא לידי תקלה ובנטמא ביו"ט לא גזרו וכן בנטמא מעיו"ט טומאה דרבנן לא גזרו דלא חששו בדרבנן לתקלה וכמבואר ברמב"ם פ"ד מהיו"ט וע"כ ה"נ לא אסרו רק כשלא היה לו מחיצה מע"ש וגם דוקא היכי שצריך מחיצה מן התורה ולפ"ז ר"ת לשיטתו אזיל וכמ"ש בשבת דף קכ"ה ע"ב בתוס' בד"ה הכל מודים דר"ת מחלק בין מחיצה עשויה להתיר ועמ"ש בסמוך ס"ז.

ס"ז יש מ"ש שלא יעמוד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו ובמג"א הקשה דהיכא רמיזא וכבר מבואר בכ"מ וב"י עיי"ש ומ"ש המג"א ועוד דהא אמרינן בגמרא עושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל וישתה וישן שם משמע שעושה ע"ד לטלטל ואפ"ה שרי עכ"ל מ"ש ע"ד לטלטל מגומגם דלענין סוכה מיירי וביו"ט דבלא"ה שרי לטלטל ומה ענין שינה לטלטל אלא דמ"מ עושה להשתמש ושרי ולפע"ד ס"ל לרמב"ם אף דאינו עושה איסור במחיצה של בני אדם מ"מ קנסוהו מפני שפשע ולא עשה מחיצה יפה מאתמול וגם כדי שלא יסמוך פעם אחרת על זה וכמ"ש לעיל לר"ת ואולי גם לרמב"ם ס"ל לחלק כר"ת בין נפל בשבת ובין מחיצה בר"ה אלא דאין דרכו לבאר מה שאינו מבואר להדיא בגמרא או דס"ל דל"פ חכז"ל ומ"מ עיקרו משום קנסא וע"כ פסלו המחיצה שנעשה לדעת המטלטל כדי שלא יסמוך על זה אמנם ס"ל דדוקא לענין טלטול שייך קנס אבל לענין אכילה בסוכה אם נפסול הסוכה מ"מ אינו מחויב להתענות אף אם פשע ולא עשה סוכה כשמגיע עת האוכל א"צ להמתין וכמ"ש המג"א בסימן תר"מ ס"ק ט"ו וע"כ גם ברמב"ם פ"ד מה"ס לא כתב רק שלא יהיה המחיצה לדעת העומדים ובזה י"ל הטעם כמ"ש הת"ח בעירובין דף מ"ד דהוי כמחיצה קבוע כיון שיודע שלשם מחיצה העמידוהו שלא יברח וכ"כ הטו"ז בסימן תח"ל סקי"ג.

סי"א מן הצד ל"מ בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן פ"ח כתב דטעליגראף הוי צוה"פ אף כשהחוט מן הצד דשאני צוה"פ שעשאו מהצד דעשאו לשם צוה"פ ואמרינן דלא עבדו אנשי בכה"ג משא"כ כאן דנעשה לסבה אחרת או מאליו כשר אף מן הצד עכת"ד ודבריו תמוהין דאדרבה כיון דאין לו צורה כפתח כיון דלא עבדי אנשי פתחא כה"ג וגם לא נעשה לשם פתח איך יתיר כפתח והרי גם פתחא בקרן זוית לא עבדי אנשי אמרינן גם לענין נפרץ ממילא כמבואר בפ"ק דעירובין דף וא"ו ודף צ"ד אמנם בטעליגראף החוט ברזל על הקנים רק קשור בצלוחית והוי כמ"ש בפרמ"ג במ"ז סוף סימן זה ובשס"ג סקי"ט דתחב מסמר בראשי הקנים וכרך החבל עליהם מהני אמנם כשרחוק הטעליגראף מהבתים ג"ט פסול לדעת התב"ש ובבקעי בה רבים צריכים לחוץ באופן שלא יהיו יכולים לבקוע בו רבים שו"מ שם ובח"א כמ"ח כתב ברחוק הקנה ד"ט ובקעי בו רבים פסול ומוכח מדאייתי שם אפי' רק קנה אחד רחוק מן הכותל ד"ט וכ"כ בשו"ת בית שלמה חא"ח תשובה מ"א וכ"ז לכולא עלמא אפילו להחולקים על תב"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה