אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שנ

סימן שמו

ס"א לא יעמוד ברה"י ויוציא ראשו וכו' בעירובין דף צ"ט פריך רישא רבנן וסיפא ר"מ ומשני רב יוסף בחפצים הצריכים לו וד"ה איבעיא להו בכרמלית אביי אמר היא היא רבא אמר היא גופא גזרה וכו' והרי"ף השמיט אוקמתא דרב יוסף ותמה עליו הרז"ה ונלע"ד דברש"י שם כתב דל"ל דשתיות המים תיהוי הכנסה כמשתין ורוק דל"ד דהתם עוקר ברשות זו וקעבד הנחה לרשות זו אבל שותה עביד הנחה ועקירה בחד רשותא דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד עכ"ל והקשה הרא"ש שם דהא הן חוזרין ונבלעין במעיו ותירץ דפיו הוי מקום פטור והקשה דהא במשתין ורוק ל"ח פיו מקום פטור ותירץ דשאני הכא שהוא במקום אחד ופיו במקום אחר עיי"ש שהאריך והובא קצת במג"א ואינו מובן החילוק כלל ולולא דבריהם נלע"ד די"ל שיטת רש"י בלא"ה דהנה בשבת פרק המצניע דף צ"ב מסיק שם המוציא פירות לר"ה ביד לאביי פטור דאגד גופו שמיה אגד דידו בתר גופו גרירא ולרבא חייב ופריך לרבא והתנן פשט בע"ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה וכו' שניהן פטורין ומשני התם למעלה משלשה פרש"י וטעמא משום דל"א ולא משום אגד גופו ובתוספת שם הקשה הר"ר אלחנן לרבה דמוקי מתניתין בריש מכלתין כר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא בהך בבא דמייתי הכא אמאי שניהן פטורין והלא למעלה מג' לרע"ק כמו למטה מג' לרבנן וי"ל דרבה סבר אגד גוף שמיה אגד עכ"ל ולפ"ז רב יוסף דמוקי ג"כ משנה דפ"ק דשבת כרבי דס"ל קלוטה כמו שהונחה ע"כ ג"כ ס"ל אגד גוף שמיה אגד לשיטת רש"י והנה לכאורה יל"ד למה לא פריך גם לאביי למה שניהם פטורין כיון דידו בתר גופו גריר א"כ יד בע"ה בחוץ כרה"י ונמצא העני שנטל או נתן לתוכה עביד עקירה והנחה מרה"י לר"ה כשנטל ומר"ה לרה"י כשנתן אלא דלק"מ דנהי דידו בתר גופו גריר מ"מ אינו לגמרי ברה"י כגופו דמ"מ ידו בר"ה וכמבואר בפ"ק דשבת דף ג' ע"ב דאמר אביי פשיטא לי ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י פרש"י פשיטא לי ממתניתין דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת אינה נגררה אחר גופו לגמרי להיותה ברשות שהוא עומד בה עיי"ש והא דפטור לאביי כשהוציאה מלאה אף דידו אינו כרה"י דמ"מ אגידה ידו לרה"י והוי כמקצת החפץ ברה"י ומקצתו בר"ה והנה במשנה בפרק המצניע דף צ"א ע"ב קופה שהיא מלאה פירות ונתנה על אסקופה חיצונה אעפ"י שרוב פירות מבחוץ פטור עד שיוציא כל הקופה פרש"י כלומר אא"כ הוציא בראשונה כל הקופה וכתב הה"מ פי"ב מה"ש הי"א ביאור דבריו שאם אחר שהניח הקופה מקצתה ברשות זו ומקצתה ברשות זו עקרה וגמר להוציאה אינו חייב לפי שלא היתה בשעת עקירה שניה הוצאה בבת אחת שכבר היתה מקצת הכלי בר"ה עכ"ל ולפ"ז כשהוציא ידו מלאה פירות למטה משלשה ונחה ידו ואח"כ הניחו בקרקע פטור לאביי כיון דכבר היתה ידו בר"ה רק דאגד גופו שמיה אגד והוי אגודה גם ברה"י מ"מ גם בר"ה כבר היתה ולא עביד אח"כ הוצאה בבת אחת וכן משמע שם בתוספת רע"ק על המשנה שם ולפ"ז בהוציא ראשו לר"ה ושתה דפיו ג"כ בר"ה ונחו המים בפיו נהי דהוה כר"ה דמחשבתו משויא לו מקום ד' כמו במשתין ורק וכמו שהקשה הרא"ש ועיי"ש בקרבן נתנאל ובתוספת בשבת ס"פ הזורק דף ק"ב בד"ה והוציאן בפיו דכתבו דאע"ג דפיו למעלה מיו"ד ואינו רחב ד' בטל הוא אגב ר"ה ואע"ג דמהרש"א שם כתב דה"ד בפיו וגופו ברשות אחד היינו מכח קושיות הרא"ש הנ"ל דהוכרחו לחלק בכך אבל לפמ"ש לרש"י אינו מוכרח כלל אלא נהי דהוי כר"ה מ"מ למ"ד דאגד גופו הוי אגד אם כן כיון דגופו ברה"י א"כ הוי המים שבפיו כמונח ברה"י ובר"ה וא"כ כשנגררין אח"כ למיעיו שברה"י לא הוי הוצאה בבת אחת מר"ה לרה"י ואפילו את"ל דמ"מ אסור מדרבנן כה"ג דהה"מ לא אמר רק דאינו חייב וכו' אביי לח אמר דמותר משום אגד גופו רק פטור מ"מ הכא מותר לגמרי כיון דמה דחוזרין ונבלעין במעיו לא הוי רק כחו ולא עדיף מהך דשבת דף ק"א דשדי להו אחיזה דספינה דהוי כחו וכחו בכרמלית לא גזר עיי"ש א"כ ה"נ כיון דליכא הוצאה ממש מרה"י לר"ה או להיפך רק מרשות דאגודה ברה"י ובר"ה דליכא רק איסור דרבנן בכחו לא גזרו ועיי"ש בתוספת רי"ד בפרק הזורק שם דף ק"א דכחו בר"ה ג"כ אינו אסור רק מדרבנן וע"כ בכרמלית לא גזרו דהוי גזרה לגזרה עיי"ש וע"כ א"ש מה דרבא אמר בכרמלית היא גופא גזרה ואנן נוקו ונגזר גזרה לגזרה אף דלרבא דס"ל אגד גופו לא שמיה אגד לא צריך כלל לומר כרב יוסף בחפצים הצריכים לו ומשום גזרה דיכניס הכלים רק דמים שבפיו שעומד בר"ה הוי עדיין כולו בר"ה וכשנכנס למיעיו שבגופו שברה"י נכנס לגמרי בבת אחת מר"ה לרה"י ואף דרק כחו הוא מ"מ מדרבנן אסור וע"כ אמר רבא היא גופא גזרה דכחו גזרה משום הכנסה בידים וא"ש דברי רש"י ולפ"ז יפה עשה הרי"ף שהשמיט כל זה דהא קי"ל כרבא דאגד גופו לא שמיה אגד ואצ"ל כרב יוסף ורש"י דפירש על מימרא דרבא היא גופא גזרה אי דעייל לגביה כלי ליכא איסורא דאורייתא אף דלרבא לאו משום גזרה דכלי היא י"ל דס"ל כמפרשים בשבת דף צ"ב דלא אפיך מימרא דאביי ורבא רק לענין אגד כלי אבל ביד רבא ס"ל אגד יד שמיה אגד והרי"ף אזיל בשיטת הרמב"ם וסייעתיה דגם לענין אגד יד מפיך ורבא מחייב וכמ"ש במג"א לעיל ריש סימן שמ"ז וכשהוציא ראשו ורובו אף כשנכנסין המים במעיו חשובין מונחין בר"ה ושוב בטלו לגופו וכן מוכרח מדמקשה רש"י דל"ל דשתיית מים ליהוי הכנסה מר"ה לרה"י דמשמע דאי ה"א הכי הוה א"ש מה דאמר עד שיוציא ראשו ורובו וכן מבואר בירושלמי בעירובין שם דס"ל הטעם באמת משום דמכניס המים מרשות לרשות משום דמתגלגלין למיעיו וכשמוציא ראשו ורובו ל"ח הכנסה מרשות לרשות וכ"כ בקו"א בש"ע הגאון ר"ז זלה"ה סימן זה ועיין בלבוש לקמן סימן שנ"ז דכחו בכרמלית דלא גזרו משום דהוי גזרה לגזרה ועיין בסמוך.

במג"א סק"ב וקשה דגבי ידו נמי נימא הכי אם הושיטה לחוץ נעשה מקום פטור וכשמניח החפץ בר"ה לפטור וכו' לכאורה בלא"ה תקשו להו קושיא זאת דהא אביי ס"ל בשבת דף צ"ב דהוציא ידו מלאה פירות דפטור דאגד גופו שמיה אגד א"כ הוה החפץ כמונח בר"ה וברה"י וכשחזר והניח בר"ה ל"ה הוצאה בבת אחת וכמ"ש לעיל ובשלמא לרש"י שם דפירש דלמעלה מג' הטעם דלא נח א"כ חשוב הוצאה בבת אחת מרה"י לר"ה כיון דלא כח בנתיים אבל לתוספת שם דס"ל דלמעלה מג' לכ"ע אגד גופו שמיה אגד א"כ ל"ח הוצאה בבת אחת וצ"ל דגם לתוספת למעלה מג' ל"ח הנחה על ידו שאינו ברשות אחת עם גופו וכמבואר בפ"ק דשבת דף ג' שם דאמר ידו לא נייח עיי"ש בתוספת משום דבתר גופו גריר ע"כ ל"ח הנחה וע"כ מקשי תוספת ורא"ש הכא דפיו אינו ברשות אחד עם גופו ולא אמרינן מחשבתו משויא לו מקום ובתר גופו גריר ומ"מ חשוב הנחה במקום פטור ה"נ הל"ל בידו דליחשב הנחה במקום פטור כיון דג"כ כל עיקרו דל"ח הנחה משום דאינו ברשות אחד עם גופו וגריר בתר גופו וע"כ הוצרכו לחלק דהתם לא הניח הכלי לידו ממקום אחר אחר שהוציאו לר"ה ולפמ"ש לעיל לרש"י ולרי"ף ל"צ לכ"ז דגבי יד ודאי ל"ח הנחה למעלה מג' וע"כ כי שדי לה לר"ה חייב אבל בפיו חשוב הנחה כמו רק ומשתין דמחשבתו משוי לו מקום והוי כידו למטה משלשה דהוי הנחה אלא למ"ד אגד גופו שמיה אגד הוי כמונח מקצתו בר"ה ומקצתו ברה"י וע"כ כשחוזר ונבלע במעיו ל"ה הוצאה בבת אחת דכשמוציא ומכניס כן בידים אינו חייב וע"כ בכחו מותר לגמרי.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה