אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שלג

סימן שלב

אוצר וכו' מקור דין זה בירושלמי פרק מענין מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה נשמיענה מן הדא ושוין שלא יגיע באוצר ופירש הפ"מ דקאי אברייתא דתבואה צבורה דאם לא התחיל מע"ש אסור להסתפק בשבת ור"ש מתיר וע"ז קרינו בסיפא ושוין שלא יגיע באוצר עיי"ש ולרמב"ם ס"ל דזה דוקא בדבר רשות אבל במצוה מתחילין באוצר דכן מוכח בבבלי דנ"ח ס"ל דוקא לר"י אסור ולשמואל דמוקי כר"ש מותר להתחיל אבל מהירושלמי משמע דקאי על המשנה דלצורך ביה"מ ואורחים ג"כ אסור ומ"מ טעמא בעי למה אסור לר"ש ונראה לפמ"ש בחידושי לעיל סימן רע"ט ס"ו במוקצה מחמת מיאוס דנראה מלשון הרמב"ם דדוקא לצורך גופו מותר לא לצורך מקומו ועפימ"ש בתוס' רע"ק פ"כ דר"ש מתיר משום דכשמשתמש הרי אינו מאוס בעיניו ונסתלק הקצאתו ומה דהיה מוקצה ביה"ש לא ס"ל לר"ש אבל לטלטלו ממקום למקום גם לר"ש אסור דעדיין לא סר הקצאתו עיי"ש וה"נ נהי דלר"ש מותר להסתפק מאוצר תחלה דאם רוצה עתה להסתפק הרי נסתלק הקצאתו רק לר"י אסור משום דאתקצאי ביה"ש ור"ש מתיר בזה אבל אם גם עתה מו רק לפנות ממקומו עדיין הקצאתו עליו דאינו רוצה לאכול ממנו ע"כ מודה ר"ש ולפ"ז אף כשהתחיל פנות מבע"י ל"מ רק אם התחיל להסתפק וכמו דפרש"י בפרק מפנין לר"ח דמוקו כר"י דלא יתחיל באוצר תחלה היינו כשלא התחיל להסתפק ממנו למאכלו או למאכל בהמתו וכן אם התחיל היום להסתפק ממנו שוב מותר לפנותו גם לצורך מקומו כיון דנסתלק הקצאתו דקי"ל כר"ש וכן משמע הלשון אסור להתחיל בו לפנותו משמע אם מתחיל להסתפק שוב מותר לפנותו וי"ל לפמ"ש הרמב"ם בס"פ כ"ד בטעם המוקצה דק"ו מדיבורך של שבת שלא יהא כשל חול ק"ו הטלטול ועוד שמא יעשה מלאכה בכלים שמלאכתן לאיסור עיי"ש ובזה י"ל דכל דבר דלא חזי מחמת איסור דרביע עליו שא"א לסלקו בשבת נאסר לטלטלו שמא יתקנו ויעשה מלאכה וכה"ג אבל אוצר דאסור לטלטלו הוא רק ק"ו מדיבור של חול וכיון דחפצי שמים מותרין ה"נ לטלטל לדבר מצוה.

אמנם ברמב"ן ר"פ מפנין כתב טעם אחר לדברי הרמב"ם וז"ל דהא דתניא אין מתחילין באוצר תחלה היינו שלא לצורך אורחים אלא לצורך עצמו דמתניתין דקתני דו"ה מפני האורחין אבל שלא במקום מצוה לא שרי כולא האי אבל קופה אחד או שתים ודאי שרי שאין אדם נמנע מלטלטל קופות מפנה לפנה לצורך מקומן אבל אתחולי באוצר נראה כמתקן מקום ואסור אפילו בקופה אחד עכ"ל ובזה נסתלק קצת קושיות טו"ז ומ"מ כיון דרמב"ן גופא סיים שם דלא מסתבר נלע"ד כמ"ש והנה הרמב"ם הוציא כן מסוגיית הש"ס דלמצוה מותר לפנות מאוצר תחלה ולרשות אסור וי"ל טעם נכון על פי מ"ש לעיל דכשבא להסתפק ולהשתמש נסתלקה הקצאתו משא"כ כשבא רק לפנות ממקום למקום והנה ברמב"ם מבואר טעם איסור טילטול מוקצה דק"ו מדיבורך של שבת שלא יהא כשל חול וראב"ד כתב דמשום הוצאה גזרו וכן מבואר בש"ס וכתב בישע"ק סימן ש"ח דתרוייהו צריכי דהיכא דאסרו לטלטל גם לצורך גופו י"ל משום הוצאה דהוי צריכה לגופה גזרו לטלטל בכל גוני אבל היכא דלא אסרו רק מחמה לצל ולצורך מקומו דהוי אינה צריכה לגופה דפטור ע"כ אינו אסור רק מק"ו מדיבור יעי"ש וא"כ באוצר דלגופו מותר לטלטל ואינו אסור רק למקומו ליכא משום הוצאה רק מק"ו מדיבור א"כ למצוה מותר כחפצי שמים ולפ"ז י"ל דעת ומחד שהביא הרי"ף לפסוק לגמרי כר"ח והלא קי"ל במוקצה כר"ש אלא דס"ל במשאצ"ל כר"י כדעת הרמב"ם וא"כ גם לצורך מקומו לבד אסור משום הוצאה גם לדבר מצוה ור"ח דמוקי כר"י דס"ל מוקצה אסור משום דבלא"ה ס"ל כר"י במוקצה כמ"ש הרז"ה ושמואל קאמר דלדידי' גם כר"ש אתיא דאבל לא את האוצר היינו שלא יגמור אבל להתחיל י"ל דשרי וכמו שסתם תנא כר"ש במשאצ"ל בר"פ שמנה שרצים ודו"ק.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה