אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שכח

סימן שכו

סי"ד במ"א סק"ט הר"ן כתב הטעם דבנבלה עובר על כל כזית ממנה ובפחות מכזית איכא נמי איסור דאורייתא אעפ"י שאין בו מלקות והוי הרבה לאוין וחמירי מלאו א' דשבת ע"כ באמת בר"ן כתב רק משום דלוקה על כל כזית וכזית והמג"א הוסיף דגם בפחות מכזית איכא א"ד ואפשר דעת הר"ן דנהי דגם בפחות מכזית יש איסור תורה היינו כשאינו רוצה לאכול יותר אבל כשאוכל יותר עד כזית ליכא איסור דחצי זית דל"ל כה"ג דאחשבה לאכילה ובמג"א לעיל סימן ר"י סק"ו הביא דברוקח כתב אמרינן בא"ש ויפדו העם את יונתן מפני שאמרו מטעמת א"צ ברכה משמע אפילו כונתו לאכילה דומיא דיונתן כיון שטועם מעט א"צ ברכה וצ"ל כיון שנפשו חשקה לאכול יותר רק נמנע משום איסור מקרי טעימה משא"כ בס"א דאינו חפץ לשתות יותר חייב לברך עכ"ל וא"כ כ"ש אם באמת אכל יותר דלא חשוב אכילה הפחות מכזית וליכא רק איסור דכזית.

אמנם בלא"ה י"ל דהא יש להבין איך יעבור אחר לשחוט בשבת כדי להציל החולה מהרבה לאוין הא מה דנוגע לפיקוח נפש יכול להאכילו נבלה ומה שנוגע לזכותו מאיסור חמור למה כאמר לזה חטא בשביל שיזכה חברך וצ"ל כיון דזה אנוס אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך וכמ"ש תוס' בפ"ק דשבת ד"ד בד"ה וכי אמנם כתבתי במ"א דה"ט משום דכל ישראל ערבין והנה כתב במשבצות סימן קס"ז ס"ק ט"ז די"ל אין ערבות רק בתורה שבכתב מפורש או במידי דרבנן אבל הלל"מ או דרשא או אחד מי"ג מדות ע"ז לא נכנסו בערבות דרבנן חמור כמ"ש הרלב"ח סק"ג דח"ש שבועה חיילא עליה ואיסור דרבנן אין שבועה חיילא עליה עיי"ש וא"כ לפ"ז ליכא ערבות בח"ש וא"כ איך נאמר לזה שחוט בשבת כדי שיזכה חברך ולא יאכל הרבה ח"ש וצדקו דברי הר"ן שדקדק דוקא משום דיש מלקות על כל כזית ולפ"ז היכא דא"צ רק כזית או דדי לו כשיאכל פחות פחות מכזית וישהה בכא"פ אין הוכחה מדברי הר"ן להתיר לזה לשחוט ונהי דבנבלה יש טעם אחר דקץ בו החולה מ"מ נ"מ בשאר איסור או במומר לאכול נבלות לתיאבון דמצוה להחיותו כדאיתא ביו"ד סימן קנ"ח ס"א מ"מ כיון דלא קץ בנבלה אם א"צ לכזית בבת אחת י"ל דאין לאחר לשחוט בשבילו בשבת ועיין בפתיחה כוללת לפרמ"ג ח"ב ס"ק ט"ז דיש מחלוקת אי בנשים וגרים שייך ערבות וא"כ נ"מ גם בכה"ג.

סכ"ב וסכין אותו בשמן אבל לא בחלב בספר החיים סימן זה כתב דממרח חמאה על נייר אינו רק שבות מדהוצרכו לומר בחלב דנימוח והוי כמרסק שלג דמוליד מים וע"כ התיר ע"י עכו"ם גם בספק אולי יבא לידי מיחוש כל גופו גם במקום שעדיין לא חלה כל גופו ואינו חשש סכנה עיי"ש וליתא דמבואר לעיל סימן שי"ד בבה"ט סק"י בשם ראב"ן סימן ש"פ דחלב ושומן דינם כשעוה דממרח חייב והא דצ"ל בחלב טעם אחר ולא משום ממרח י"ל לפמ"ש המג"א לעיל סימן שט"ז ס"ק כ"ד דממרח ל"ש אלא כשכונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו ולא כשרוצה שיבלע בקרקע עיי"ש וה"נ בסיכה רוצה שיבלע ולא שיתמרח ובפכ"ג ממרח רטיה חייב משום ממחק פרש"י ממרח היינו מחליק תחבושת על המכה ובמשנה שם דף ע"ג ממחקו פרש"י מגרר שערו וכ"כ ברמב"ם פי"א איזה מוחק זה המעביר שער או צמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור וכן הממרח רטיה או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב משום מוחק עיי"ש ולפ"ז נראה דהא דסך בחלב על גילדי מכה ל"ש משום ממרח כיון דנימוח לא נשאר דבר לומר עליו שהחליק פניו וכן זה הטעם בדורס רוק אינו שייך לומר שהחליקו כיון שנבלע ולא נשאר בו ממשות אבל כשממרח ונשאר בו גוש בעין חייב משום ממרח דמחליקו וברמב"ם פכ"ג מה"ש הי"א כתב דאפילו בשומן אין סותמין גזרה משום שעוה עיי"ש משמע דלא כראב"ן הנ"ל אמנם צ"ע דהא בגמרא איתא בהאי דינא משחא דהיינו שמן עב ולא שומן וכן מבואר בש"ע לעיל סימן שי"ד אמנם נראה דגם לרמב"ם שאני שומן מחמאה כי בחמאה שייך מירוח כשעוה כשמדביקו על כלי ונייר דיכול להחליקו ולדבקו משא"כ שומן כשלא ניתך עדיין הוי כבשר ול"ש בו מירוח ולא נדבק וגם לאחר שניתוך אם בא למרחו ולדבקו בחוזק נימוח לגמרי ומבואר בטו"ז סימן שי"ח סק"י דממרח ל"ה רק כשמדבק בחוזק עיי"ש ובחמאה שנתבשלה הוי כשומן ולרמב"ם י"ל דל"ה מירוח מן התורה ולראב"ן יש בו משום מירוח מן התורה וא"כ למרח חמאה על נייר ודאי הוי אב מלאכה דמתדבק היטב ומחליקו ויש בו ממש וא"כ גם ע"י עכו"ם אסור א"ל באותן דמותר לעשות שאר מלאכות גמורות ע"י עכו"ם.

אם קטן צריך בשר מותר לשחוט בשבילי כיון דאם ינחור ג"כ יש חיוב משום נטילת נשמה רק אפשר ע"י עכו"ם והרי פסק הטו"ז בסק"ה דלא יעשו ע"י עכו"ם וגם כשנבלה מזומן יש איסור תורה להאכילו בידים כדאיתא ביבמות דף קי"ד וא"כ מוטב לעבור פ"א מעל כל פורתא עמג"א סק"ט ואפילו אינו בר הבנה ואינו קץ בנבלה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה