אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שכג

סימן שכב

ס"א מיוחד למדה עמ"ש בחי' לביצה בישוב דברי הרי"ף.

ס"ה מג"א סק"ז וע"ש בהג"ה דפסק כי"א עכ"ל נראה להדיא דס"ל דחד דיעה הוא ולבבי לא כן ידמה דהך י"א דכאן היינו דעת התוספת ובתק"י בהג"ה הוא דעת רש"י כמבואר בב"י שם וברמ"א שם ולע"ד תוספת לא ס"ל כרש"י וז"ל תוס' שם בד"ה המביא ותימא דאמרינן בשבת פרק מפנין מפנין ד' קופות וכ"ש שיהא מותר ביו"ט וי"ל דהתם מיירי בשבת דא"י להוציא לחוץ ואין רואין אותו וע"כ מותר והכא מיירי ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וע"כ יהא אסור שהרואה אומר לצורך חול מביא אותם ולהכי אסור ומ"מ וכו' דמחזי דעביד כעובדא דחול עכ"ל ויל"ד למה האריכו לומר שיכול להוציאו הל"ל דמוציאו לחוץ וגם מה כתבו וע"כ יהא אסור וכו' ולהכי אסור והל"ל וע"כ אסור שהרואה אומר לצורך חול מביא אותם ולמה כפלו ולהכי אסור וגם מתחלה כתבו שהרואה אומר לצורך חול מביא ולמה לא כתבו מטעם דמחזי כעובדא דחול כמ"ש בסוף וכמ"ש הר"ן ורש"י אבל כונתם ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ואז יש לאסור מדינא מחמת שיחשדהו הרואים וע"כ גם בחדרי חדרים אסור משא"כ בשבת וכמ"ש תוספת בפ"ק דביצה דף ט' ד"ה מאי ומבואר במג"א לעיל סימן ש"א ס"ק נ"ו בשם התוספת דהא דכ"מ שאסרו מפני מ"ע אפילו בח"ח אסור היינו דוקא אם יחשדהו שעושה איסור דאורייתא וע"כ הוכרחו תוס' הכא לומר שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא דאז אסור מן התורה גם ביו"ט כיון דאין בו צורך היום כלל כמ"ש תוספת בפ"ק דביצה דף י"ב דלא כרש"י שם וס"ל לתוספת דמחמת שיעשה כעובדא דחול ולא ישנה יחשדהו שמוציא לצורך חול אבל מטעם עובדא דחול לבד ליכא רק איסור דרבנן ולא ס"ל כרש"י דממקום למקום היינו ממקום רחוק דוקא דמוליכו בחוץ אלא גם בחצר ובבית יתכן ממקום למקום וע"כ דייקו ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וע"כ יהא אסור אז יהא אסור בעצם שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא ויש לחשדו באיסור תורה ממילא יש לאסור אף כשאין רואין וזה שסיימו ולהכי אסור אמנם רש"י לא ס"ל דיש חשש דיחשדהו שעובר על איסור דאורייתא דהוצאה לעולם מותר ביו"ט מן התורה אף לצורך חול למאן דס"ל מתוך וכמ"ש בא"ז בפ"ק דביצה דף י"ב ואף להר"ן שם דגם רש"י מודה דלצורך חול אסור מן התורה היינו אם לא ה"א הואיל אבל פסקינן הואיל ומקלעי אורחים ולא ס"ל לרש"י כתוס' בפ"ק דביצה דף ב' ע"ב בד"ה והיה דלדידן ל"ל הואיל עיי"ש במהר"ם מלובלין ובר"ן פא"ע דף מ"ו דלתסופת ליכא הוכחה למפסק הואיל עיי"ש וע"כ פרש"י רק משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות וזה רק איסור דרבנן ממילא במקום שאין רואין מותר וע"כ ס"ל לרש"י דממקום למקום היינו בחוץ וזה דעת הג"ה בתק"י ס"ח ומ"מ לדינא כהג"ה קי"ל כיון דביארתי דתוספת לשיטתייהו דלא ס"ל הואיל ואנן קי"ל הואיל כמ"ש המג"א בריש סימן תקכ"ז א"כ אף שיחשדהו דלצורך חול מוציא ליכא איסור תורה וממילא בצנעא מותר ודו"ק.

ס"ז מותר להטביל עט"ז סק"ה וז"ל הרא"ש והביא ר"א טעמא דר"י משום סחיטה וטעמא דר"ב משום שמא ישהה וכו' ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הלכך נראה דטעמא דרבה עיקר דהלכתא כותי' לגבי דר"י וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה וכן רבא בתראה היא ומאלו ב' הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט עכ"ל והקשה בטו"ז הא דקי"ל כרבה בשופר ואינך היינו דוקא בשבת ועוד ר"ב נמי פליג על רבה ובש"א תמה דכיון דלטעמים שהביא הרי"ף מותר להטביל כ"ח מה"ט גופא הביא הרי"ף הך דינא להורות דמותר להטביל כ"ח עיי"ש תמה עוד ולע"ד כונת הרא"ש דבין לטעם דסחיטה ובין לטעם שמא ישהה מותר להטביל כלי חדש א"כ למה האריך הרי"ף להביא שני הטעמים ולטעם דסחיטה ל"ש בכ"ח דאינו רק במתכת ושמא ישהה ס"ל דהיינו דחשש תקלה שיאכל איסור אבל בזה אינו נאסר מה שבתוכו וכ"כ האחרונים ועוד כיון דטבילתם רק מדרבנן ליכא משום חשש תקלה כמו בולד הטומאה ואפילו נימא דמה"ת צריך טבילה לרי"ף י"ל מדהביא הרי"ף שני הטעמים ע"כ דתרוייהו צריכי דבשבת ל"ל שמא ישהה דהוי זמן קרוב וליכא חשש תקלה כדאיתא ביו"ד סימן נ"ז וצ"ל שמא יסחוט וביו"ט לא הוה גזרינן משום שמא יסחוט כמ"ש מהרש"א עיי"ש ועוד די"ל ל"ג רק משום חשש כרת וא"כ בכ"ח של מתכות ליכא סחיטה ומותר בשבת ממילא ע"כ גם ביו"ט מותר דהואיל ומותר בשבת כמבואר בגמרא לענין יוהכ"פ ואף דזה נאמר רק לרבא מ"מ ע"כ קי"ל כן מדקי"ל לענין מגמע ובולע דמותר בין קודם טיבול ובין לאחר טיבול עיי"ש בגמרא ועיין בהרז"ה פ"ק דביצה ובהשגות הראב"ד דהעמס גם בדברי הרי"ף דס"ל דהואיל ובשבת שרי ע"כ גם ביו"ט שרי ואף דהר"ן כתב דלרי"ף ל"ל כן לענין יו"ט ושבת רק לענין שבת ויוה"כ דלא מזלזלו בה יותר משבת כמ"ש בשילהי ביצה היינו במוקצה דמשום דלא לזלזלו ביו"ט החמירו אבל בטבילת כלים דלאו משום יו"ט אסרו רק משום שמא ישהה ואתי לתקלה ע"כ עשאוהו כמלאכה למיסר ביו"ט וכיון דבשבת שרי ע"כ גם ביו"ט שרי אף דביו"ט שייך הטעם ולא בשבת כמו לרבא ביו"כ וע"כ כתב הרא"ש דקי"ל כרבה ורבא היינו דצריך טעם רבא לענין יו"ט דלא קי"ל כרבה רק בשבת דאסור להוציא וכמו בשופר ואינך וגם רבא ל"פ בשבת דל"ל משום מתקן כיון דכל החשש מפני הרואים דמחזי כמתקן וע"כ אדם דנראה כמיקר מותר וא"כ בשבת דאסור להוציא לר"ה ליכא חשש הרואים וכמ"ש תוספת ר"פ המביא רק ביו"ט מחזי כמתקן כשיוציא בר"ה וע"כ גם בח"ח אסור וע"כ אסור להטביל כ"ח ביו"ט אף דבשבת ליכא משום דמחזי כמתקן מ"מ כיון דבלא"ה אסור משום שמא יעבירנו תו ל"ל הואיל ובשבת שרי גם ביו"ט שרי ואז טבילת כ"ח מדאורייתא ודאי א"ש דיש חשש דיעברנו ומחזי כמתקן אלא גם לסוברים דהוה רק דרבנן מ"מ לענין מתקן אין סברא לחלק בין דאורייתא דרבנן כאשר הוכיחו הש"א וצל"ח ועכצ"ל מה דנטמא בולד הטומאה מותר לטבול משום דחזי לחולין כמ"ש ה"ה וכיון דקי"ל כרבא לענין יו"ט דטעמא משום מתקן ממילא אמרינן בשבת דשייך חשש דשמא יעברינו גם בטבילה דרבנן דהא רק ביו"ט מצינו בברייתא דנטמא בולד הטומאה טובלין ולרבה גופא באמת הקשו תוספת מ"ש כטמא באה"ט או בוה"ט והוכרחו לידחוק דאינו בהול כ"כ בוה"ט אבל לפי מה דלא קי"ל כרבה רק בשבת ל"צ לכ"ז וע"כ אף דת"כ דר"ב ביו"ט מ"מ בשבת ל"ל ה"ט והלכה כרבה וביו"ט פסק כרבא דבתרא הוא ובזה נסתלקו תמיהת הטו"ז והש"א ודו"ק ומה שהקשה הטו"ז למה כתב הרמב"ם כלים טמאים נ"ל דאתי לאפוקי אם כבר טבל רק חוזר וטובל מגב לגב ומחבורה לחבורה דמותר גם בשבת.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה