אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שטו

סימן שיד

סעי' א' אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפילו הוא ארעי כן הוא בשבת פ' כל הכלים על פלוגתא דר"א ורבנן בספק החלון דאר"י הכל מודים שאין עושין אהל ארעי ביו"ט ועיין בישע"ק לעיל סימן שי"ג הקשה לר"א דס"ל בפרק המצניע דמגבן חייב משום בונה וכ' תוספת שם דף צ"ה דלפ"ז י"ל בונה ביו"ט פטור משום מתוך א"כ נימא דאהל ארעי ל"ג רבנן כלל עיי"ש וזה ל"ק דהא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש וכמבואר בירושלמי פ' המביא הובא בתוספת שם דף ל"ז והא ב"ש ס"ל דל"א מתוך אלא דקשה לשיטת הפוסקים דגם רבנן ס"ל מגבן חייב משום בונה וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהלכות יו"ט אמנם הרמב"ם הא ס"ל דבונה ביו"ט חייב.

ולענין פריסאל עיין בשו"ת גור אריה יהודה חא"ח סימן קל"א ובית מאיר כאן דעתם להתיר לפתחו ולסגרו ולישא אותו בשבת במקום עירוב דלא כהנו"ב.

הג"ה אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו וכן לפני ספרים כן דעת מהר"ם ובד"מ הקשה דבביצה כ"ב מהו לכבות נר מפני ד"א אמר לו אפשר במחיצה ולע"ד י"ל דהא מלאכת אוכל נפש התירה תורה דל"ח מלאכת עבודה כיון דהמלאכה בגוף האוכל רק מכשירי או"נ מיעטה תורה מן הוא לבדו א"כ י"ל דליכא למילף מן המיעוטא דהוא רק היכא דהמלאכה נפרדת מן האוכל נפש והוא מלאכה מצד עצמה גם לולא שיצטרך לאו"נ לזה גילתה תורה דלא אהני צורך האוכל נפש להתירה וכאילו לא נעשית לצורך האו"נ כיון דאינה באוכל עצמו אמנם מחיצה זו אינה מלאכה כלל מצד עצמה דהא כשאינה מתרת התשמיש מותר ולא חשוב מלאכה רק מחמת דעושהו לצורך התשמיש א"כ חשוב כאילו הוא באוכל נפש עצמו דממ"נ אם אתה דן עליה בפני עצמה אינה מלאכה כלל ואם אתה דן עליה מצד שמתרת התשמיש הרי התשמיש חשוב כאוכל נפש וכל מלאכה מותרת בה.

ויש לומר עוד דכבר הקשו שם הא קי"ל כר"י דמכשירין מותר וכתב הרמב"ן דלא בכל דבר קי"ל כר"י עיי"ש בר"ן שנדחק לחלק בין הך דכבוי מפני ד"א לשאר מכשירין ולענ"ד י"ל לפמ"ש הרשב"א בביצה שם דכ"ב לתרץ למה לא הותר הכבוי משום מתוך כיון שאין צורך בגוף המעשה עיי"ש וכונתו דכבוי מפני ד"א הוא רק לסלק דבר, הגורם שלא לשמש מטתו והצורך בתשמיש והמלאכה בכבוי עיי"ש וכ"כ הב"ח לקמן סימן תקי"ד א"כ י"ל דה"נ חלקו חכז"ל במכשירין דלא התירו רק כשהצריך בגוף המלאכה ולא אם המלאכה בדבר אחד והצורך בדבר אחר לגמרי ככבוי מפני תשמיש דאינו מצורך התשמיש כלל והרמב"ן דלא חילק בכך וכן הרשב"א עצמו הביא שם דברי הרמב"ן ה"ט דקשיא לו שם מגריפת התנור דאינו ג"כ רק לסלק ההיזק שלא יחריך התבשיל אמנם ברא"ש פרק א"צ ופרק המביא מבואר דגריפת תנורים דידן הוי ממש אוכל נפש וגם רבנן מודו וגריפת תנור מן טיט הנופל שם הוי רק טילטול בעלמא והקילו בו חכמים וגריפת תנור חדש דיש בו משום אשויי גומות ומתקן מנא הוי מכשירין דפליגי בו ר"י ורבנן וא"כ בכה"ג יש צורך בגוף המלאכה לתקן התנור כדי לאפות בו עיי"ש וא"כ שפיר י"ל דלפיכך מותר לעשות מחיצה דהוה מכשירים דמותר דל"ל כיון דאין הצורך בגוף המעשה אסור דהא תינח כשגוף המעשה מצד עצמו הוא מלאכה ככבוי והצורך בדבר אחר לגמרי אבל המחיצה אינו מלאכה כלל מצד עצמו רק מחמת דעושהו להתיר התשמיש א"כ המלאכה והצורך קשורים זה בזה וזה נכון בס"ד.

והנה מדברי תוספת בעלי סברא זאת המחיצה להתיר אסור לעשות מבואר דגם כשבא להתיר רק איסור דרבנן כגון עושה מחיצה להתיר טילטול בחצר ג"כ אסור וצ"ע הא מבואר בביצה דף ח"י דנטמא באה"ט אסור להטביל משום דהוי כמתקן ונטמא בוה"ט מותר דל"ח מתקן כיון שא"צ טבילה רק מדרבנן ויותר ק"ל דבעירובין דף מ"ד במעשה דנחמי' דהתירו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיהא יכול לחזור לתוך התחום פריך לו מנפל דופנה של סוכה דאסור לעשות דופן מבהמה ואדם ומה קושיא הא בסוכה צריך מחיצה מן התורה לאכול בסוכה משא"כ במחיצה משום תחומין דרבנן לא חשוב כמתקן.

ס"ב עצים וכ' בתוספת בעירובין דף ק"ב בד"ה לא כתבו דהא דחשוב ליה אהל ע"י לבוד היינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא יחשוב בכה"ג עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות שתי חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל והקשה מהרש"א שם לפ"ז יהיה מותר בשבת לנטות הכיפין לכתחלה בפחות מג' דלענין לאסור עשיית אהל לא אמרינן לבוד ואח"כ יהא מותר לפרוש מחצלת עליהן דל"ה אלא כמוסף אהל ואמאי קאמר למחר מביא מחצלת דמשמע דהכיפין אסור לנטות בשבת עכ"ל ובתו"ש תירץ דאסור משום דחייב משום בונה כדלעיל סימן שי"ג דהכא ודאי אין דרכה להיות רפוי והוי כתוקע עץ בעץ ולפי דבריו אם הוא רפוי מותר וכן כשאינו מקפיד אם הוא רפוי ולענ"ד לא נעלם זה מהמרש"א ושאני תוקע עץ בחור דאם רחב החור מתנועע העץ ומקפיד עליו ע"כ יש לחוש שמא יתקע בחוזק ובאומנות במסמרים וכמ"ש המג"א לעיל סימן שי"ג סקי"א אכן הני כיפי אפילו יהא החור רחב הרבה מן עובי הכיפי עומדין הכיפי בחוזק מחמת שכופף הכיפין ותוחבין בשני הקצוות מתפשטין בעצמן כל מה דאפשר ועומדין בחוזק ואפילו לא יתחוב אותן בשום חור רק בתוך הספינה קצה זה בדופן זה וקצה זה בדופן זה יעמדו ג"כ בחוזק לכן נלע"ד בישוב קושיות מהרש"א דסברת התוספת הוא דמצינו לבוד בכמה דוכתי וכן מצינו דלא אמרינן לבוד כמו לענין טומאה כמבואר בסוכה דף ח"י וע' מג"א לקמן סימן תק"ב ובטו"ז יו"ד סימן שע"א סק"ה ע"כ הכא לענין איסור אהל ארעי דהוא דרבנן י"ל לקולא חשוב לבוד אבל לא להחמיר וע"כ בדאורייתא ק"ל לתוספת דגם להחמיר אמרינן לבוד כמ"ש תוס' בעירובין דף יו"ד ע"ב גבי עור העסלא אמנם כ"ז היכי דליכא תרתי דסתרי אבל לעשות תרתי דסתרי לא כגון לעשות הכיפין בשבת לסמוך דל"ה עשיית אהל ולא אמרינן לבוד ואח"כ יפריס מחצלת עליהן לומר דהוה רק מוסיף אהל מחמת לבוד דזה הוה תרתי דסתרי זה ודאי לא אמרינן וכן מבואר לענין ספק דרבנן בכמה דוכתי וא"כ גם היכי דאינו מקפיד להדקן אסור לעשות כה"ג.

סי"ב הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך ליזהר שלא יעשנה אהל בשעה שנוטה וכו' זה פירש הרמב"ם דברי הגמרא דגוד צריך שנים ובכילה אפי' בעשרה אסור ורבו הפירושים בזה בראשונים ואפשר לומר כיון דצריך ליזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה ע"ב צריך שנים דמדכרי אהדדי כמו לענין אין קורין לאור הנר דמותר בשניים וע"כ אמר בכילה אפילו בעשרה אסור דמצינו במשנה ס"פ חביות דף קמ"ז דעשרה בני אדם מסתפגין בולינטת אחת ולא חיישינן דיסחטו כיון דרבים ננהו מדכרי אהדדי הכא בכילה אסור דודאי יעשו אהל ועיין במג"א לעיל סי' ש"א ס"ק נ"ח דמשמע שם דעשרה דוקא וכ"כ להדיא בתו"ש סימן ער"ה סק"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה