אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רעט

סימן רעח

ס"א מג"א סק"א אבל רש"י פירש שעת הדחק סכנה משמע דשלא במקום סכנה אסור ובא"ר הקשה דסכנה אף בדולק שרי כבסימן דלעיל ול"ק דמבואר לעיל סימן רמ"ח ס"ד דיוצא בשיירה לפני שבת ויודע שיצטרך לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכל להתעכב לבדו במדבר אסור גם כשמצטרך לחלל רק באיסור דרבנן כמ"ש מג"א שם ס"ק י"ג בשם הריב"ש רק לדבר מצוה מותר אך רק באופן שיפסוק עמהם שישבתו ודוקא כשמרוצין לזה אבל אם לא יכול לפסוק אסור כמ"ש המג"א שם סק"א מבואר דכשפוסק אף דיש לחוש שיחזרו בהם דפיהם דיבר שוא מ"מ כיון דאינו ודאי שיחלל שבת מותר לפרוש קודם שבת לדבר מצוה ואח"כ כשאינם רוצים לשבות מותר לחלל משום סכנה אבל כשאינו יכול לפסוק דודאי יצטרך לחלל מפני הסכנה אסור מתחלה קודם שבת להכניס עצמו לזה אף לדבר מצוה אף דהוה סכנה ומשמע דכשעשה שלא כדין צריך לסכן עצמו כמ"ש שם מג"א ס"ק י"ד בשם כ"ה וא"כ ה"נ אף דבסכנה מותר לחלל מ"מ בע"ש אסור להכניס עצמו לזה אף בדבר מצוה כשיודע שודאי יצטרך לחלל באיסור דרבנן ועכצ"ל רב כדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק והוה כאינו יודע ודאי שחלל כיון דלר"ש ל"ח חילול כלל ויכול להכניס עצמו לספק חילול בדבר מצוה ואח"כ מותר לחלל בסכנה כיון דבדין הכניס עצמו לזה ועכשיו הוה סכנה וא"ש ולפ"ז מוכח לכאורה דתנאי ל"מ דאל"כ יכול להתנות אלא די"ל דלרב דס"ל כר"י בכל מוקצה ל"מ תנאי כמו לדידן ביו"ט כמ"ש במ"א סק"ו ובנתיב חיים שם וע"כ הוצרך לומר כדאי ר"ש לסמוך עליו דאל"כ גם תנאי לא היה מועיל והא דלא הצריך להתנות כיון דמניחין ע"ד כן ממילא הוה כתנאי וכעין שכתב הרמ"א בס"ד (עוי"ל דלפיכך ל"מ תנאי דהנה עיקר התנאי שיאמר איני בודל כל ביה"ש ע' במג"א סק"ח וא"כ מאן דס"ל דמהני תנאי היינו דאינו בודל כל ביה"ש אם יכבה והנה הב"י כתב בשם הרשב"ץ דתנאי ל"מ רק לבסיס לא לאיסור מוקצה מצד עצמו והנה פשוטו דגם הפוסקים דמהני תנאי היינו על מה דאתקצאי ביה"ש ואח"כ נסתלק האיסור וע"כ נלע"ד מה"ט ל"מ תנאי למוקצה מחמת מיאוס לר"י כמ"ש הר"ן בשם הירושלמי כיון דלא הלך המיאוס שהוקצה מחמתו והנה השמן שבנר דהוה מוקצה מבואר בגמרא משום דהוה בסיס לשלהבת וע"כ מהני תנאי דאינו בודל כל ביה"ש אבל בשמן שבנ"ח דמותר השמן אף לאחר חנוכה צריך לעשות לו מדורה כמבואר לקמן סימן תרע"ז א"כ גם לאחר הכיבוי אינו ראוי לכלום וכשכבה ביה"ש ע"כ ישאר שמן בנר ואסור לטלטל הנר דלא נסתלק האיסור מתוכו וז"ל הב"י בשם הרשב"ם שלא אמרו כיון דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולה יומא אלא בדבר שהיא מוקצה כנוי סוכה ועצי סוכה (כלומר דבזה ל"מ תנאי) אבל הנר הלז אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד השלהבת הדולק בו עיי"ש וא"כ י"ל לחלק כן בין שמן של שבת לשל נ"ח דבנ"ח דשמן הנותר אסור גם לאחר חנוכה הוי מוקצה מצד עצמו יותר מנוי סוכה דמותר עכ"פ אחר סוכות וע"כ ל"מ תנאי ובאמת לא מצינו מי שיתיר ע"י התנאי אם כבה בתוך חצי שעה של לילה עיין סימן תרע"ז משא"כ בשמן של נר שבת אינו מוקצה רק מצד השלהבת דאפילו לפמ"ש הר"ן דלפיכך מותר השמן אסור משום דאתקצאי ביה"ש דהמסתפק חייב משום מכבה מ"מ זה גופא רק משום השלהבת משא"כ בנ"ח אף בחול אף דמותר לכבות מ"מ נשאר השמן אסור לעולם ולפ"ז א"ש מה דלא שאלו לרב בנר שבת אם שרי לטלטל מפני חברו כמו שהקשו תוספת שם דף מ"ה ולפמ"ש א"ש דבשל שבת יכול להתנות).

עוי"ל לפמ"ש הריב"ש סימן צ"ג דל"מ תנאי כיון שצ"ל דאינו בודל כל ביה"ש כנוי סוכה ובנר ע"כ בודל כיון שדולק עיי"ש ודעת המתירין צ"ל דהא רש"י ס"ל בביצה דף ל"א במוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א מגו דאתקצאי ביה"ש וא"כ בנר דכיבוי משאצ"ל צריך לומר לפמ"ש הרע"ב בפרק בכל מערבין מ"ג דשני שבותין אסור ביה"ש וה"נ יש איסור כיבוי והוקצה למצותו ואסור ביה"ש וכמ"ש לעיל סימן רס"ד וכ"כ הפנ"י בשבת דף מ"ד וא"כ כשאמר אינו בודל כל ביה"ש מהני דלא נעשה הוקצה למצותו כנוי סוכה ונשאר רק איסור כיבוי דשבות אחד מותר ביה"ש ולא אתקצאי ביה"ש והה"מ כתב בפ"א מה"ש דרב דס"ל כר"י דדשא"מ חייב כ"ש במשאצ"ל כדמוכח בפרק כירה דף מ"ב וע"כ לרב לא מהני תנאי ומתורץ בזה קושיות הכל בו על המתירין להשים לחם על הנר קודם ביה"ש כדי לטלטלו אחר הכיבוי מדאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת עיין בב"י ולפ"ז א"ש דהריב"ש כתב טעם המתירין דהוה כתנאי עיי"ש לקמן וא"כ לרב דל"מ תנאי גם זה ל"מ ואנן קי"ל משאצ"ל פטור מהני תנאי.

ס"ב כר זה עיין טו"ז סק"ב דלדעת סה"ת במניח ע"ד לסלקו תוך שבת לא נעשה בסיס ה"כ בנר שהדליקו רק למקצת היום ולא משמע כן מסתימת הפוסקים כמ"ש בתו"ש עוד קשה מדאמר רב בשבת דף מ"ה מניחין נר ע"ג דקל בשבת ולא ביו"ט ואם איתא לפלוג בשבת גופא היכא דאינו מניח ע"ד שידלק כל השבת דאז גם בשבת אסור דלא נעשה וכמו שדחה הכל בו דברי המתירים במניח לחם על הנר כמבואר בב"י וקושיא זו עדיפא דסתמא מיירי דאינו מניח לחם וסתמא אינו מדליק רק ללילה דשרגא בטיהרא מה אהני לכן נלע"ד דמודה בה"ת וסייעתו במנורה דגם הוא לא אמרה רק במניח אבן או מעות כמבואר בדברינו וה"ט כיון דדעתו לסלק בשבת ורשאי לנערה כפי דעתו אם לא נאמר דנעשה בסיס א"כ יכול לגמרה בידי אדם דלא נעשה מוקצה ממילא באמת לא נעשה בסיס ומותר לנערה משא"כ אם מניחו על כל השבת אין דעתו לסלקה משם אם כן ל"ל דיכול לגמרה כיון דאין דעתו לכך על כן נעשה בסיס וכה"ג ממש כתבו תוספת בפרק כירה דף מ"ד ע"ב בד"ה יש עליו לענין מוקצה לח"ש היכא דהניח על דעת לסלק בשבת ויכול לסלקו ודאי אין מוקצה לחצי שבת אבל כשאין דעתו לסלקו הוי מוקצה וכן כשאינו יכול לסלקו בהיתר הוי גם כן בכלל ספק דמוקצה לח"ש עיי"ש ובה"ת ס"ל ממש סברא זאת לענין הניח עליה קודם ביה"ש נמי וס"ל מה דיכול לנערה אם נאמר דלא נעשה בסיס זה היה יכול לגמרה בהיתר כיון דממילא מחמת כן לא נעשית מוקצה ומותר באמת לנערה וכ"ז באבן ומעות וכה"ג אבל במנורה דאין בידו לגמרה כ"ז שדולק דאם ינער יחייב משום מכבה ומבעיר כמבואר בסימן רע"ז א"כ ע"כ נעשה בסיס גם במניח קודם ביה"ש רק על מקצת שבת דדחיה בידים על מקצת שבת במה דלא יכול לגמרה אף כשירצה לנער ביה"ש והדברים ברורים ולא תקשו כיון דאין דעתו לסלק עד למחר א"כ ל"ש בידו לגמרה ביה"ש דזה אינו דבאתקצאי למקצת שבת כגון אתקצאי ביה"ש ל"ה מוקצה רק אם אין בידו לגמרה כשירצה אבל אם בידו ל"ש זה כמו באינו רוצה לבשל בלילה רק ביום וכדומה ל"ה מוקצה כיון דבידו לבשל בלילה כשירצה או ביום אבל כשמסיח דעתו ממנה מכל השבת נעשה מוקצה אף כשבידו להמלך וכמו מכניס פירות לאוצר וכה"ג טובא ועיין ביצה דף כ"ז ע"א דגמרו בידי אדם לא אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש.

ואם נתנו הלחם מבע"י יש מי שמתיר עיין ב"י דריב"ש הקשה דא"כ אפילו בשעה שדולק יהיה מותר ולפמ"ש לעיל סימן רע"ז דאסור לטלטלו כשדולק שמא ירחק או יקרב השמן וצ"ל דהקושיא כשכלה השמן הבעין עוד הקשה דהשמן ושלהבת חשוב ועיקר יותר מהלחם לגבי הנר ותירץ דהוה עכ"פ כהתנה עיי"ש וקשה א"כ יתנו בפירוש ולחם למה הנהיגו חכמי הצרפת ונלע"ד דלא ימלט שיכבה וישאר שמן קצת או שברי פתילה והנר' בסיס להן וכמבואר בפרק כירה דף מ"ז וכשיש לחם אזי בסיס גם להיתר דאזי הלחם חשוב יותר כיון שכבר אינו דולק אלא דבשעה שדולק חשוב יותר השמן ופתילה ושלהבת דעיקר הנר לכך עשוי כמ"ש הריב"ש והיה אז בסיס רק לאיסור א"כ אתקצאי ביה"ש ואף דעתה נתהפך הענין והלחם חשוב יותר לא עדיף מנסתלק כל האיסור אלא דלזה מהני התנאי אבל בלא לחם דנשאר השברי פתילה ל"מ תנאי כיון שלא נסתלק האיסור והשברי פתילה מוקצה מצד עצמו ועיין בתוספת פרק כירה דף מ"ז בד"ה הנח לנר שמן דשברי פתילה מוקצה מצד עצמה ואף דבתנאי לחוד י"ל דמועיל כשנשארו שברי פתילות דבעת שדלק ל"ה מוקצה הפתילה רק מצד בסיס כמ"ש תוספת שם וזה נסתלק כשכבה ומהני תנאי ומה דנתחדש מוקצה של השברי פתילה י"ל דל"ה כמניח מביה"ש רק מניח בשבת דלא נעשה בסיס לדעת המג"א לעיל סימן רס"ה סק"ב מ"מ י"ל דס"ל בדעת הב"י דגם כה"ג נעשה בסיס וכן דעת התוספת בכירה דף מ"ד ע"ב בד"ה יש עליה מעות וכ"ד התוספת ריש ביצה והובא במג"א לקמן סימן ש"ח סק"נ ועוד דהכא י"ל גם למג"א נעשה בסיס דמ"מ הניח מבע"י וידע שלבסוף אחר הכיבוי ישאר שברי פתילות ועוד דמתחלה נעשה בסיס לאיסור ע"י השמן ופתילה לשלהבת וכשנסתלק השלהבת נולד מוקצה השברי פתילה ואחד נמשך מחברו ודו"ק ועיין במג"א סימן ש"ט סק"ח ובמחצית השקל שם דנסתפק א"ז היכי דהניח מבע"י כלי תחת מנר אף דלא נפל רק בשבת י"ל דהוי כנפל קודם ביה"ש וכתבתי שם להוכיח דע"כ נעשה בסיס כה"ג.

ס"ד אם התנה וכו' כבר כתבתי לעיל דקשה ממה דאמר רב דמותר לטלטל שרגי דחנוכה כיון דהיא שעת הדחק ופרש"י סכנה והא יכול להתנות ואם נשאל על דיעבד אין לך דבר שעומד מפני סכנה כיון ששכח להתנות והנלע"ד דהריב"ש סימן צ"ג דחה דעת המתירין דתנאי צ"ל אינו בודל כל ביה"ש כמו בנוי סוכה ובנר ע"כ בודל כשדולק והנה ע"כ אין כונתו דבודל כשדולק דאסור לטלטלו שמא יכבה דמבואר שם באותו תשובה דמותר דהוה דשא"מ רק מטעם בסיס אסור לטלטלו וצ"ל דס"ל לריב"ש כיון דהאיסור מונח עליו ביה"ש והנר בסיס לו ל"מ תנאי לומר איני בודל דע"כ בודל בזמן שהיא בסיס ודעת המתירין י"ל כיון דכל האיסור טלטול הכר משום בסיס ובסיס ל"ה רק במניח לדעת ולא בשוכח כיון דלא ביטלו מדעתו ל"ה בסיס גם כשהאיסור עליו כמו בשכח אבן על החביות בסימן ש"ט ס"ד ע"כ בשמתנה שאינו בודל כל ביה"ש ואינו מבטל הנר להשמן ושלהבת הוי כשכח ומותר לטלטלו גם בעוד שדולק ואולי זהו כונת הרשב"ץ שהביא הב"י עיי"ש וא"כ כ"ז לר"ש דדשא"מ מותר אבל לר"י דדשא"מ אסור ורב ס"ל כר"י כדאיתא בכתובות פ"ק ד"ה א"כ כשדולק אסור לטלטלו מצד חשש כיבוי א"כ אתקצאי ודאי ביה"ש וע"כ בודל דלו יהא כשכח ג"כ אסור לטלטלו ממילא ל"מ התנאי וא"ש ומתורץ ג"כ קושיות המאירי שם דף מ"ה למה השמיטו רוב פוסקים הך דרב.

עוי"ל לפמ"ש הפנ"י בשבת דף מ"ד ע"ב על תוס' ד"ה יש עליה מעות דדוקא לדידן דאין מוקצה רק אם דחיה בידים ע"כ לא נעשה בסיס רק במניח ולא בשוכח משא"כ לר"י גם בשוכח נעשה מוקצה עיי"ש וכיון שכתבתי דתנאי מהני מחמת דהוה כשכח דאל"כ לא היה מועיל דצ"ל אינו בודל כל ביה"ש כמ"ש הריב"ש א"כ לרב דס"ל כר"י גם תנאי ל"מ ועיין בתוספת פרק כירה דף מ"ד בד"ה דכ"ע דכל דבר שדעתו ליטלה ואינו מניח על כל השבת חשוב כשוכח עיי"ש וה"נ י"ל האי סברא לענין תנאי ועדיף תנאי שמתנה ג"כ שאינו מבטל דבר המותר לדבר האסור ועכ"פ כשדעתו ליטלה גם כן או מתנה לכשיכלה ויכבה הנר שיהא מותר לטלטלו ודו"ק.

ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשתי לעיל על בה"ת דהיכי דדעתו לסלקו בשבת לא נעשה בסיס א"כ למה אמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת ולא ביו"ט הל"ל בשבת גופא כשדעתו שלא ידלק כל השבת אסור ולפ"ז א"ש דדעתו לסלקו היה רק כשכח ואסור לרב דס"ל כר"י וזה י"ל לבה"ת אבל להתוספת ל"ל ישוב זה דהם כתבו ג"כ אם דעתו לסלק בשבת ל"ה בסיס דהוה כשכח ובדף מ"ד ע"ב בד"ה יש עליה מעות מבואר דס"ל דגם לרב ור"י ל"ה בסיס כששכח אמנם לפמ"ש באופן ראשון א"ש דנהי היכא דדעתו לסלק לא נעשה בסיס דהוה כשכח מ"ו לרב ור"י דדשא"מ אסור בלאו בסיס אסור לטלטל הנר בשעה שדולק שמא יכבה וממילא כיון דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולה יומא.

ובזה מיושב ג"כ קושיות הכל בו על חכמי צרפת שהתירו לטלטל נר שהדליקו בו באותו שבת על ידי ככר אם הונח עליו מבע"י והקשה מההיא דאמר רב מניחין כר ע"ג דקל בשבת דמשמע שאין בו שום היתר לטלטלו אפילו כבה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דבשלמא לדידן דדשא"מ מותר א"כ גם כשדלק הנר כל איסור טילטולו משום בסיס לשלהבת כדאיתא בשבת דף מ"ו ע"ב וכשמניח ככר מבע"י הוי בסיס גם להיתר אבל לרב ור"י בלאו בסיס אסור לטלטלו כשדולק שמא יכבה ואפילו בשכח וכה"ג אסור וא"כ אתקצאי ביה"ש מטילטול וממילא אתקצאי לכולה יומא.

ובזה מיושב נמי מה שהקשה בישיע"ק והמאירי על דעת המתירין דס"ב לטלטל הנר לצורך גופו ומקומו דא"כ למה אמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת הא יש חשש שיטול הנר לצורך גופא ומקומו עיי"ש אבל הא הב"י דחה בלא"ה דבריהם מכח דהכא נאסר הנר ביה"ש לצורך גופו ומקומו כשהיה דולק מחמת בסיס לשלהבת וכיון דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולה יומא והטו"ז תירץ דס"ל כסה"ת דמניח ע"ד לסלק בתוך השבת ל"ה בסיס וכיון שכתבתי דלרב ור"י ע"כ גם במניח ע"ד לסלק אסור הן מטעם חשש כיבוי דאסור גם באינו מתכוין הן מטעם הפנ"י דלדדהו גם בשכח נעשה בסיס וכשדעתו לסלק רק מטעם דהוה כשכח כמ"ש התוספת כמ"ש לעיל ממילא אסור לטלטל הנר כל השבת גם לצורך גופו ומקומו ולפ"ז י"ל ג"כ קושיות התוספת בשבת דף מ"ה ד"ה ה"נ מסתברא דרב כר"י ס"ל דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת והקשו תוספת בכמה מקומות אשכחן דרב סבר כר"י עיי"ש ולפמ"ש א"ש דהא רב ע"כ מיירי בהניח עליה מעות קודם ביה"ש ע"ד לסלקם בשבת דומיא דיש עליה מעות בשבת וכמ"ש מהרש"א שם על התוספת בד"ה אם יש עליה מעות וא"כ מוכח מדברי רב דגם בהניח ע"ד לסלק בשבת נעשה בסיס וכבר תמה מהרש"א שם על התוספת דהא כתבו בדף הקודם דמניח ע"ד שיסלקם בתוך השבת הוי כשוכח דלא נעשה בסיס ויפה הקשה על התוספת גופא דס"ל שם דבשכח ס"ל לרב גופא דלא נעשה בסיס ומ"מ צריך ליישב דעת בה"ת דס"ל לדינא דמניח ע"ד לסלק בשבת לא נעשה בסיס דהרי מוכח מדברי רב דגם כה"ג נעשה בסיס בהך דהיה עליה מעות ביה"ש אמנם י"ל דס"ל כסברת הפנ"י דלרב דס"ל כר"י גם בשוכח נעשה בסיס ומניח ע"ד לסלק תוספת גופא כתבו דהוה כשוכח וע"כ הוכיח בגמרא דרב כר"י ס"ל מדאמר מניחין נר ע"ג דקל בשבת דע"כ אסור גם במניח ע"ד לסלק וע"כ משום דכר"י ס"ל ודמיא ממש לההיא דהניח עליה מעות ע"ד לסלק ולפ"ז יוצא חומרא מהמתירין דס"ב דלדדהו יש לאסור להניח כר ע"ג דקל בשבת והפוסקים שפסקו דמניחין נר ע"ג דקל בשבת ע"כ לא ס"ל כהמתירין דס"ב.

מג"א סק"ו מותר לטלטלו דלא כמ"ש ב"י בשם הרשב"ץ ר"ל דמחלק במה דאסור מחמת בסיס מהני תנאי אף דא"י לומר איני בודל כל ביה"ש ובמוקצה מחמת עצמו כנוי סוכה ל"מ תנאי רק איני בודל כל ביה"ש עיין בב"י ולענ"ד יש פנים לסברא זאת משבת מ"ה ע"ב בעא מניה ר"ש ב"ר מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצמוקין בלבד ורבי ל"ל מוקצה והתנן אין משקין ושוחטין המדבריות וכו' וכתבו תוס' משמע דמספ"ל אי רבי ס"ל כר"ש ותימא אמאי לא מוכח מההיא דא"ר במנורה כר"ש בנר והניחו בתימא ולדברי הרשב"ץ מיושב היטב דהא כתב המג"א סימן תקי"ח ס"ק י"ג דלר"ש דמהני יושב ומצפה ברעועה מהני תנאי בבריאה משא"כ לר"י עיי"ש דתנאי ויושב ומצפה שוין עיי"ש במחצית השקל דהיכא דיושב מצפה דעתיה עליה והוי כהתנה וא"כ י"ל בנר דאיסורו לר"ש משום בסיס כמבואר בשבת דף מ"ז הנח לנר וכ' דנעשה בסיס ותנאי מהני ע"כ גם יושב ומצפה מהני אף דאינו מצפה שתכבה בביה"ש כמ"ש תוס' בדף מ"ד ד"ה שבנר מ"מ מצפה שיכבה אח"כ כשיכלה השמן אבל בפצעילי תמרה ומדבריות דרואה בביה"ש שאינם ראוין רק מצפה שיהיו ראוים למחר ודעתו עליהן שיתבשלו התמרים ויבואו המדבריות לביתן ביום וכיון דמוקצה מצד עצמו לא מצד בסיס ול"מ תנאי גם יושב ומצפה ל"מ וע"כ לא יכול להוכיח מדהורה רבי כר"ש בנר לענין פצעילי תמרה ובזה יתיישב ג"כ קושיות התוס' שם בד"ה א"ל מנרתא שאני וא"ת אמאי לא מוכח מהא דאר"י דסוכה אפילו בשמיני אסורה דאתקצאי ביה"ש עיי"ש ולפמ"ש א"ש דסוכה דמוקצה מחמת עצמה רק יושב ומצפה אולי תפול ביום ל"מ כמו תנאי ל"מ כה"ג אבל בנר דבסיס דמהני תנאי שאינו מבטלו גם סברא דמצפה מהני וע"כ ס"ל בנר כר"ש ונהי דקושיא זאת בלא"ה מתרצים התוס' אבל מכח התימא דלעיל יש להכריח.

אמנם י"ל תמיהת התוס' ג"כ בלא"ה דבשלמא בנר י"ל הורה רבי כר"ש כיון דכל הקצאתו מחמת איסור דאסור לכבות ונעשה הנר בסיס לשלהבת לפמ"ש לעיל לסברת בה"ת דבסיס ל"ה רק כשאין דעתו לסלק האיסור בתוך השבת ועיין בטו"ז סק"ב ור"ש דמתיר בנר היינו כשאינו נותן בו שמן על כל השבת דבסיס וקערה מודה ר"ש כדאיתא התם וא"כ אינו עושה הנר בסיס לכל השבת וה"ל לבה"ת שלא להיות בסיס לאחר שכבה אלא שכתבתי לעיל דבה"ת לא אמר רק בדבר שבידו לסלק כל עת שירצה הוה גמרו בידי אדם וע"כ בנר שאסור לכבות ואין בידו לסלק ואתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולה יומא לדידן אמנם כיון דכביה משאצ"ל דהוה לר"ש רק איסור דרבנן ודעת רש"י בביצה דף ל"א דמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן אתקצאי לכולה יומא וה"ט דשבות מותר לצורך בביה"ש וא"כ רבי ודאי דס"ל לא גזרו על שבות בביה"ש כדאיתא בפ"ק דשבת ד"ח ע"ב א"כ בידו לכבות בביה"ש לרבי ולא אתקצאי לביה"ש דלא נעשה בסיס כיון דאין מבטלו לכל השבת ומה דאח"כ בודאי לילה אתקצאי תו הוה רק כמוקצה לחצי שבת וע"כ כשכבה מותר לטלטלו לרבי ור"ש וכהך דמטה שיש עליה מעות בדף מ"ד ע"ב שכתבו תוספת אם הונח בשבת ע"ד לסלקו אינו אסור לטלטלו רק בשעה שהמעות מונח עליו דאין מוקצה לח"ש משא"כ אם היה עליו ביה"ש דאתקצאי ביה"ש עיי"ש וע"כ לרבי דל"ג על שבות ביה"ש ל"ח אתקצאי ביה"ש אבל בפצעילי תמרה דאינו ראוי לאכילה ביה"ש שפיר י"ל דס"ל לרבי דתהא מוקצה לכל השבת אף שנתבשל בשבת וכן במדבריות ולפ"ז י"ל ג"כ קושיות התוספת הנ"ל בד"ה א"ל מנרתא מה דלא מוכח מדס"ל לר"י בסוכה דאסור בשמיני דלא ס"ל כר"ש בנר די"ל שאני נר דמה דהוה בסיס כשדולק משום השלהבת וכיון דל"ג על שבות ביה"ש מותר לכבות ביה"ש וא"כ כיון דאינו מבטלו לכל השבת לא נעשה בסיס שיתסר גם אחר שיכבה אבל בסוכה דיש איסור סתירה ביה"ש מדאורייתא וגם הוקצה למצותה כשיצטרך לאכול ביה"ש דהוי דאורייתא ואפילו לפמ"ש תוספת בפרק לולב וערבה לחד תירוצא דמיירי בנוי סוכה ונוי סוכה לא הוקצה למצותה רק מדרבנן מ"מ י"ל שאני אפוקי יומא מעיולי יומא כמ"ש המג"א סימן שמ"ב די"ל במוצאי שבת לכ"ע אסור שבות ביה"ש ובסוכה הוה ביה"ש מוקצה מחמת יום שעבר דהוה אפוקי יומא דמספיקא לא נפקא קדושה ולפ"ז אפשר די"ל דגם קושיות התוס' בשבת דף מ"ה בד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון דהקשה ר"ת דמוצאי יו"ט האחרון דלא אסר אלא מטעם דאתקצאי ביה"ש מחמת יום שעבר והא ר"ש שרי מותר השמן שבנר אע"ג דאתקצאי ביה"ש למצותו משום יום הבא עיי"ש ולפמ"ש י"ל אדרבה היא הנותנת דמה דר"ש ל"ל מוקצה אף היכא דדחיה בידים היינו כשלא אתקצאי רק מחמת איסור דרבנן דשבות מותר ביה"ש והוקצה למצותו בשמן ג"כ רק מדרבנן אבל בנוי סוכה אף דג"כ רק מוקצה למצותו מדרבנן מ"מ כיון דביה"ש דיו"ט אחרון הוה הספק דאפוקי יומא מספקא לא נפקא קדושה וכיון דדחיה בידים י"ל גם ר"ש אוסר ואף דבנתנבלה בשבת דהיה אסור ביה"ש מחמת איסור דאורייתא ל"ל לר"ש מוקצה שם לא דחיה בידים והנה לא תקשי אם בנר לא אתקצאי ביה"ש כיון דמותר לכבות ולא היה דעתו על כל השבת לא היה נעשה בסיס ביה"ש א"כ למה אסור לטלטל לר"ש הנר בשעה שדולג מטעם בסיס דהא הבה"ת ס"ל היכא דדעתו לסלק מותר לנער כשהאיסור עליו וכמ"ש בפרק נוטל וז"ל ופי' של מניח היינו שמניח שם המעות או דבר האסור כדי לשהות שם כל השבת כולה אבל נתן במזיד בע"ש כדי לנוטלן למחר בשבת מותר לנער כמו שכח כדתנן טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן למחר נוטל הכסוי והן נופלת עיי"ש לק"מ דהא כבר כתבתי דסברת בה"ת דוקא כשבידו לנער כמו בכסוי דשם אבל הנר בשעה שדולק אחר ביה"ש ודאי אסור לנער דיכבה ויבעור וע"כ נעשה בסיס בשעה שדולק וע"כ גם בטילטול אסור. רק כשכבתה מתיר ר"ש כיון דלא היה בסיס ביה"ש כיון שהיה מותר אז לנער ולא הניח ע"ד שיהיה שם כל השבת וגם ראיות המג"א בסימן רס"ה סק"ב משליפי זוטרי דפרק מי שהחשיך דמוכח דמניח בשבת לא נעשה בסיס גם כשהאיסור מונח עליו ג"כ אינו רק בדבר שיכול לנער וכן מוכרח לחלק מהך דר"ש גופא דמודה בנר בשעה שדולק דע"כ לא מיירי בהדליק לכל השבת דאזי הוה הכוס וקערה דמודה ר"ש דאסור לאחר שכבתה וא"כ לבה"ת למה מודה ר"ש דהוה בסיס בשעה שדולק והא בהך דכסוי אינו בסיס גם כשהגיזי צמר מונחין עליו כיון שהניח ע"ד לסלק ועכצ"ל דהכא שאני שאינו יכול לבער שיכבה וע"כ בטל הנר ושמן לגבי השלהבת כ"ז שדולק ונעשה בסיס וכן מצאתי בישעי"ק סימן רע"ז לחלק בהכי לדעת בה"ת אלא שלא ביאר בסברות וראיות כמ"ש והתוספת הנ"ל שהניחו בתימא י"ל דאזלו לשיטתם במ"ש בדף מ"ד ע"ב בד"ה יש עליה מעות וכמו שהבין המהרש"א שם דבריהם דבהניח מעות על המטה קודם ביה"ש אף דדעתו לסלקם בשבת ע"י עכו"ם ואף דבידו לנערם גם כן מ"מ כעשה בסיס ואסור לטלטל המטה גם כשנסתלק המעות מעליו יעיי"ש הרי דנעשה בסיס ביה"ש ונחשב המטה כמעות לכל השבת אף דהיה יכול לסלקם ביה"ש ודעתו לסלקם בשבת דמ"מ ביטל המטה לגבי המעות ביה"ש וא"כ נהי דבנר מותר לנער השמן ושלהבת בביה"ש לרבי דל"ג על שבות ביה"ש ואפילו לא היה דעתו שיהא מונח כל השבת שם מ"מ נעשה בסיס ונחשב כגוף השלהבת לכל השבת וע"כ מדהורה רבי בנר כר"ש ע"כ ל"ל מוקצה ודו"ק ולכאורה י"ל דתוספת ס"ל כפרש"י בדף מ"ו שם דהורה רבי במנורה כר"ש בנר היינו בנר ישן דאינו ענין למוקצה מחמת איסור וס"ל לתוספת דמוקצה מחמת מיאוס שוה להך דפצעילי תמרה ולמדבריות דאינו חזי מצד עצמו אמנם לפמ"ש התוספת שם בד"ה אין לנו אלא בנר כר"ש דע"כ הכונה בנר שהדליקו בו באותו שבת דאם הכונה בנר ישן הל"ל אלא בנר כר"מ דמתיר רק נר ישן עיי"ש ה"נ ודאי צ"ל כר"ש בנר היינו שהדליקו בו ודו"ק ועיין תוספת ביצה ל"א ע"ב ד"ה ונפחת הקשו על רש"י דשם ממוקצה דבסיס ולפמ"ש בכונת תוספת כאן דבסיס שאני לק"מ דכלי נעשית בסיס לאבן ונפלה לו ובטל תורת כלי דידיה כמו שפרש"י בשבת דף מ"ז א"כ אף דהאבן גופא מותר לטלטל ביה"ש מ"מ נחשב כאבן כל השבת.

ולפמ"ש י"ל קושיות התוס' שם בדף מ"ו בה"ד הורה במנורה וכו' דהל"ל נמי או דלמא הורה במנורה להיתרא כר"ש בנר וכר"ש בנר לא ק"ל עיי"ש דלפמ"ש ע"כ ל"ל דרבי לא ס"ל כר"ש בנר שהדליקו כיון דרבי ס"ל ל"ג על שבות ביה"ש וא"כ לא אתקצאי ביה"ש ול"ל דעדיין י"ל דס"ל לרבי בנר לאיסורא אף דס"ל ל"ג על שבות ביה"ש דאולי ס"ל כר"י משאצ"ל חייב וא"כ הוה אסור מן התורה לנער ביה"ש דזה אינו דהא בפרק שמנה שרצים סתם רבי כר"ש הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור ופרש"י ותוס' שם דהוה משאצ"ל וכבר מבואר בריש פ"ק דביצה ב' ע"ב עיי"ש רש"י בד"ה מאן סתם לן למתניתין רבי סדר המשנה וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו שנאן סתם ולא הזכיר שם אומרו עליהן בדי שלא יהיו שנוים מפי יחיד ונראין כאלו נשנו מפי המרובין ויעשו כמותן עכ"ל ומה מתוק בזה דברי רש"י בשבת דף מ"ו בד"ה איבעיא להו חדא הוראה הואי וה"ק הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר' שמעון מתיר בכר ישן וכו' דתמוה חדא מ' הכריחו לכך לפרש נר ישן דוקא וגם למה לא פירש כן מיד כר"ש בנר היינו נר ישן והמתין לפרש כן בהבעיא וגם רש"י גופא סיים שם וכר"ש הורה בנר להתיר ולא כתב נר ישן אמנם לפמ"ש א"ש דהנה התוס' הקשו על פרש"י ועיי"ש מהרש"א שהקשה ג"כ למה ולא מבעיא בחולין ג"כ אי חדא הוראה הוא וע"כ פירש המהרש"א כונת רש"י דחדא הוראה היינו כי התם בחולין דבנר לא ס"ל כר"ש עיי"ש וא"כ הוה קשה לו לרש"י דאיך אפשר לצדד דרבי יאסור בנר שהדליקו בו דע"כ משום דאתקצאי ביה"ש והרי לרבי ל"ג על שבות ביה"ש ומפרט דרש"י גופא ס"ל בביצה דף ל"א דמה"ט באיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש ע"כ פירש"י דלהך סברא דלא ס"ל כר"ש בנר היינו בנר ישן דמוקצה מחמת מיאוס דאינו ענין לשבות ביה"ש ופליגי רב אחא ורבינא בשבת דף קנ"ז חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבד ממוקצה מחמת מיאוס אבל להך סברא דס"ל כר"ש בנר להיתרא אצ"ל דוקא נר ישן ול"ל דכונת רש"י כיון דריב"ל אמר מעשה זאת דהורה רבי במנורה כר"ש בנר וריב"ל פסק שם כר"ש וא"כ ודאי כונתו דהורה להיתר בנר שהדליקו ועכצ"ל בנר ישן להך סברא דבנר לא ס"ל כר"ש דזה אינו דהא ריב"ל סתמא קאמר הלכה כר"ש וקאי אברייתא דמטלטלין נר חדש דר"ש מתיר שם מוקצה מחמת מיאוס ג"כ וכמ"ש תוס' שם בד"ה אין לנו עיי"ש וא"כ ע"כ להך סברא לא ס"ל לריב"ל כרבי בזה שוב מצאתי בשלום ירושלים בביצה פ"ג ד"ט דלרבי דל"ג על שבות ביה"ש ודאי באיסור דרבנן ל"ש לומר מגו דאתקצאי ביה"ש ואף להסוברים דרבי לא מתיר רק לצורך מ"מ ל"ש לומר מגו דאתקצאי בין השמשות אולי יצטרך להם ולרבנן דפליגי ארבי אפשר דמודה רש"י.

ולפ"ז יש לתרץ מה דקשיא בש"ס שם מ"ו ע"ב רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא ל"ל לר"ש מוקצה ורמינהו ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט אינו מן המוכן עיי"ש דקשה למה רמי מברייתא דמותר השמן ולא ממשנה דר"ש אומר כל הנרות מטלטלין אף נר שהדליקו וכן תמה הפ"י שם עוד קשה מאי רומיא שאני מותר השמן דמוקצה מחמת איסור דרבנן משא"כ בבכור שמוקצה מחמת איסור דאורייתא לפי מה דמשמע מהסוגיא שם דמיירי בכפל בן מום ביו"ט מדתירץ רבה מני יימר דנפל בו מום עיי"ש וכן הקשה ג"כ הפנ"י שם אמנם לפמ"ש חדא מתורצת בחברתה דכבר כתבתי דלפיכך באיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש כי היה מותר ביה"ש והטעם דהוה ספק דרבנן אמנם מבואר ריש ביצה בדשיל"מ גם ספק דרבנן אסור א"כ ל"ש סברא זאת לענין מוקצה דשמן שבנר דאף דתמצא לומר דביה"ש מותר לכבות מצד משאצ"ל מ"מ השמן אסור להסתפק ממנו כיון דהוקצה למצותו כ"ז דליקתו עד שיכבה מעצמו דגם שמן המטפטף אסור בשעה שדולק וא"כ ביה"ש דספק שמא שבת הוא והוקצה השמן ולענין הסתפקות השמן הוה דשיל"מ דנהי דיכול ליקח השמן מן הנר בביה"ש שלא יבער מ"מ להסתפק ממנו אסור מספק כיון שיש לו מתירין לאחר השבת ועיין פרמ"ג סוף סימן זה דבתוספת שבת לא חשוב אתקצאי וביה"ש דוקא ואם כבה תוך ביה"ש הביא מפרש"י דף מ"ד ע"ב ד"ה והוא כל ביה"ש ובגמרא מ"ג א' בעודן עליו כל ביה"ש עיי"ש ולענ"ד י"ל דלענין טילטול צריך כל ביה"ש משא"כ לענין מוקצה דאכילה דהוה דשיל"מ משא"כ לענין טילטול ל"ש דשיל"מ וכמ"ש הפנ"י וצל"ח בפרק א"צ דף כ"ד וא"כ ממותר השמן שפיר פריך דל"ל משום דהוה איסור דרבנן דמ"מ הוה דשיל"מ משא"כ לענין נר שהדליקו דמיירי מטילטול הנר ועוד אפילו נאמר דגם בטלטול שייך דשיל"מ א"ש לפמ"ש לעיל לבה"ת דכל שלא הניח אדעת שתהא עליו כל השבת לא נעשה בסיס גם כשמונח עליו כשיכול לנער האיסור והנר בשעה שדולק שאני דא"י לנערו וא"כ ביה"ש דרשאי לנערו ממילא לא חמיר מגיזי צמר ואבנים המונחים בשבת דלא נעשה בסיס גם בשבת בשעה שמונח עליו האיסור כיון שבידו לנער ואינו ספק בלל ודו"ק.

אמנם בלא"ה נ"ל דנהי דס"ל לרבינו יואל בפרק ב"מ במרדכי דגם לאחר שקיבל עליו תוס' שבת וביה"ש מותר בשבותין זהו לענין מלאכות ואמירה לעכו"ם משא"כ לענין שמן שהדליק והקצה למצותו ודאי משעה שהדליק וקיבל עליו שבת בהדלקה כדלעיל סימן רס"ג הקצה השמן למצותו אף קודם ביה"ש מטעם תוספת שבת דהוא עשאו ודאי קדש והקצה שמן זה למצותו דל"ל דשבותין לא קיבל עליו דהא שמן זה הדליק לשם מצות שבת וא"כ גם קודם ביה"ש נעשה מוקצה ומכ"ש תוך ביה"ש וא"כ ל"ל בזה מחמת דהוה רק איסור דרבנן מותר ביה"ש וא"כ הל"ל מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולה יומא דנהי מצד איסור כיבוי מותר ביה"ש אבל ודאי היה אסור לכבות כדי להסתפק מהשמן או ליטול ממנו בלא כיבוי כיון דכבר הקצהו ומיושב קושיות הנ"ל דמה פריך מאיסור דרבנן אדאורייתא דבזה אין לחלק דאין טעם לחלק וא"ש ג"כ מה דלא רמי ממשנה דנר שהדליקו דלענין הנר דהוה מוקצה לטלטל מטעם בסיס ביה"ש היה מותר דשבות מותר ביה"ש ולא אתקצאי ביה"ש וראיה לזה מלעיל סימן רס"ג סי"ד ובמג"א ס"ק ס"ז דגם בקבלת שבת בטעות וזרחה החמה מ"מ שמן שהדליק לשם שבת הוקצה למצותו ואסור ליגע בו אפילו אחרים שלא קבלו עליהם שבת ומשמע שם להדיא אפילו כבה קודם ביה"ש הוקצה השמן לכל השבת ואפילו קודם ביה"ש אסור והרי בשאר מוקצה לא הוקצה עד אחר ביה"ש ולא בתוספת שבת וכמבואר בפרמ"ג כאן וראייתו ברורה מגמרא דקאמר בעודן עליו כל ביה"ש והרי תוספת שבת קודם ביה"ש הרי דהוקצה למצותו של השמן אפילו ודאי יום הוא.

שוב מצאתי להדיא באשל אברהם סימן רס"ג ס"ק כ"ז וז"ל מי שהדליק נר של שבת בעוד היום גדול והתנה שלא לקבל שבת אפ"ה הוקצה הנר למצותו ואסור להשתמש בו תשמיש חול עכ"ל וכאן כתב באשל אברהם סוף הסימן משמע לי תוספת שבת מי שקיבל עליו מפלג המנחה והדליק נר וכבה קודם ביה"ש לא אמרינן מגו דאתקצאי בהתחלת יום אתקצאי לכולא יומא דבכל דוכתי אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש עיקר הקצאה ביה"ש עכ"ל וע"כ היינו דהכא לענין הנר גופא לטלטלו לא אתקצאי קודם ביה"ש אפילו קבל עליו שבת משא"כ לענין השתמשות השמן אפילו לא קיבל עליו שבת הוקצה מיד למצותו בעוד יום ולפמ"ש יש ראיה לזה מגמרא הנ"ל מכח הקושיות הנ"ל.

אמנם לפמ"ש תוס' שם ס"ל ע"כ לאביי דמיירי בנפל בו מום מעיו"ט רק המוקצה משום דאין רואין מומין ביו"ט א"כ גם בבכור הוקצה מחמת איסור דרבנן דאין רואין מומין ביו"ט נסתר מ"ש לעיל אמנם לפ"ז י"ל בלא"ה לפמ"ש בחידושי לביצה שם דף כ"ו כפרש"י על המשנה שם שפירש דאינו מן המוכן דאין רואין מומין ביו"ט דה"ל כדן דין וכמתקן דכונתו כיון שיש שני שבותין אסור גם ביה"ש כמ"ש הרע"ב במ"ג פ"ג דעירובין וא"כ א"ש דלא היה יכול לרמויי מנר שהדליקו דאיסור טילטולו רק שבות מחמת בסיס ומותר ביה"ש וע"כ לא אתקצאי לכולה יומא משא"כ בהך דמותר השמן שבנר לענין השתמשות השמן יש תרתי הוקצה למצותו והוקצה לאיסורו איסור כיבוי לו יהא דאינו ג"כ רק שבות עכ"פ יש שני שבותין למסתפק בשמן דהוה מכבה ושפיר רמי מאין רואין מומין.

ולשיטת הרשב"ץ הנ"ל דתנאי ל"מ רק לבסיס ולא למוקצה בעצמו רק אם יכול להתנות אינו בודל כל ביה"ש כמו בנוי סוכה וכתבתי לעיל דלפ"ז יש לחלק ג"כ לענין יושב ומצפה לפמ"ש המג"א סימן תקי"ח דיושב ומצפה הוי כתנאי שישתמש בו אחר שיסולק האיסור וא"כ א"ש אביי דס"ד דגם בבכור יושב ומצפה כמו בשמן וע"כ לא הקשה מכר שהדליקו בו בשבת דזה מוקצה רק מחמת בסיס ומהני בו תנאי וה"ה יושב ומצפה אבל בכור מוקצה מצד עצמו דתנאי ל"מ יושב ומצפה ל"מ וע"כ רמי דוקא ממותר השמן דג"כ מוקצה מצד עצמו דהוקצה למצותו כנוי סוכה ול"מ תנאי רק איני בודל כל ביה"ש אבל יושב ומצפה שתכבה בתוך השבת אינו רק כשאר תנאי דע"כ בודל כל ביה"ש בזמן שדולק וגם רוצה שידלק תחלת שבת ואקצה בידים כמ"ש תוס' בדף מ"ד ד"ה שבנר דנר עיקר הקצאתו ביה"ש ודחיה בידים לצורך שבת ואינו מצפה שתכבה ביה"ש עיי"ש.

ס"ו דמאיס וכו' ובמג"א ס"ק י"ב דוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סימן ש"ח ס"ג עכ"ל וכונתו כמ"ש בלבושי שרד דשם מבואר דכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו אבל לא מחמה לצל ונר נמי היה מלאכתו לאיסור וברמב"ם פכ"ה מה"ש הי"א ז"ל כלי המוקצה מחמת מיאוסו כגון נר ישן של נפט וכלי הצואה וכיוצא בהן מותר לטלטלן בשבת אם הוצרך להן וכתב הכ"מ שם ה"י דמשמע מזה דכלים המוקצין מחמת איסור אסור לטלטלן אפילו אם הוצרך להן לגופן ומקומן עיי"ש וכ"כ ב"י כאן ולפ"ז מוכח דגם כשאין מלאכתו לאיסור מ"מ דוקא אם הוצרך להן דהא כתב הרמב"ם כגון כלי הצואה וכיוצא בהן וע"ז סיים אם הוצרך להן דמשמע דוקא לצורך גופו או מקומו לפי הבנת הכ"מ אמנם לפי מה שהבין הב"י דהוצרך להן היינו לצורך גופו או מקומו ולא ניחא לו לפרש דהוצרך להן מחמה לצל וכה"ג והדין עמו כי הוצרך קאי על אדם המטלטלן שהוא צריך להן ומחמה לצל הוי רק צורך הכלים ובשבילן שלא ישברו וכדומה ולא נתחדש לאדם עתה צורך בהן אבל לפ"ז יש לדייק יותר דהוצרך להן משמע דוקא לצורך גופו להשתמש בהן עצמן דלצורך מקומן אינו כלל במשמעות זה והכ"מ וב"י לא כתב דמוקצה מחמת מיאוס מותר לצורך גופן ומקומן רק כתב דמשמע מזה דכלי המוקצה מחמת איסור אסור גם לצורך גופן ומקומן כיון דמחמת מיאוס לא התיר רק לצורך גופו אבל לצורך מקומו שפיר י"ל דגם מוקצה מחמת מיאוס אסור כדמוכח מלשון הרמב"ם דהוצרך להן והטעם כמ"ש בתוס' רע"ק פרק כירה במ"ו אות ס"א וז"ל מדברי הר"ן ביצה פ"ג גבי שפוד שצלו בו בשר נ"ל ללמוד פלוגתייהו דר"י ור"ש דעתה שרוצה להשתמש ואינו חושש למיאוסו נסתלקה ממנו הקצאתו ור"י אוסר משום מגו דאתקצאי בה"ש ובאם ביה"ש ל"ה מאוס ובאמצע שבת נעשה מאוס באמת מותר להשתמש כיון דאינו חושש עתה למיאוסו בטלה הקצאתו וב"ש ג"כ ל"ה מוקצה הדרינן לכללא דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת ור"ש ס"ל דלא אמרינן מגו דאתקצאי עיי"ש לפ"ז מותר לק"ש לטלטל רק לאשתומוסי ביה אבל לטלטל ממקום למקום עדיין מיאוסיתיה עליו לשמש בו והוי מוקצה לאסור בטלטול עכ"ל ודפח"ח ואף דהר"ן שם כתב טברא זאת לדחות מחמת כן ראיות הפוסקים ביו"ט כר"י עיי"ש והרמב"ם פ"א מהלכות יו"ט פוסק ביו"ט כר"י מ"מ הסברא בעצמותה גם הרמב"ם יכול לסבור בן וראיה לזה מהירושלמי פרק כירה ז"ל תני אם התנה עליו יהא מותר מה אנו קיימין אם כר"מ אפילו התנה עליו אסור אי כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא מותר אלא כן אנו קיימין כרבי יהודא דרי"א נר מאוס ופירש הק"ע דכיון שהתנה עליו להשתמש בו אחר שכבה אינו מאוס עכ"ל הרי סברא זאת מבוארת בירושלמי דמוקצה מחמת מיאוס מסתלקת המיאוס כשמשתמש בו וכיון שהתנה בע"ש לא היתה מוקצה מחמת מיאוס גם ביה"ש דבדעתו תליא מלתא אמנם הר"ן בפרק כירה העתיק בשם רמב"ן גירסא אחרת בירושלמי זה אי כר"י נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפילו לא התנה ופרקינין כר"ש הוא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לריש אפילו לאחר שכבו ואם התנה עליהן מותר עכ"ל ולפ"ז מפורש להיפך דאינו יכול להתנות על המאוס שלא יהא מוקצה ודברי ר"ן כסותרין עוד קשה דהא מבואר בירושלמי שם דלפיכך מודה ר"ש בכוס וקערה שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון עיי"ש וא"כ גם התנה יהא אסור מה"ט דבשלמא לפי הטעם דנאמר בבלי שם דף מ"ד דנר זוטא דעתיה עליה עיי"ש י"ל בהתנה חזינן דדעתיה גם אכוס וקערה ומצפה שיכבה אבל לירושלמי מה יועיל תנאי ומצאתי בשלום ירושלים נתקשה בזה ואפשר ליישב כיון דלר"ש מכבה רק אסור מדרבנן דהוה משאצ"ל י"ל דלא חייש שמא יכבה רק מחמת דיש בו תרתי איסורי משום מכבה והוקצה למצותו דאף לאחר שכבה נסתלקה המצוה היינו כבתה ממילא אבל אסור לכבותה בידים כיון דהקצהו למצותו שידלק וכבר כתבתי לעיל סימן רס"ד דשני איסורי דרבנן חמור כעין דאורייתא וכמ"ש הרע"ב בעירובין פרק ב"מ ומהרי"א בב"י סימן של"ד כתב גם כן דהתירו חד דרבנן מפני חשש שלא יעבור על שני איסורי דרבנן וע"כ אם התנה שאינו מקצהו למצותו כלל ואינו בודל כל ביה"ש שיהיה מותר לכבותה בידים דביה"ש מותר שבות דאזי אינו מוקצה כנוי סוכה ממילא לא גזרינן שמא יכבה דליכא רק חד איסור דרבנן ותלי"ת מצאתי אח"כ בהגהות וחדושי מהרל"ח עלי הטור לקמן סימן ש"ח אות חי"ת דמשום חשש תרי איסורי דרבנן גזרינן.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה