אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ריב

סימן רט

ס"א בהג"ה וי"א אם הטפל חביב במג"א סק"ג הובא לשון האגור בשם א"ז דה"מ כשהצנון עיקר וחביב אבל אם הצנון עיקר ולא חביב יברך על הזית ונדחק לפרשו וז"ל הא"ז סימן קע"ו וכתב ריא"ף אבל אם אין הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית ואח"כ על הצנון דאפושי בברכות עדיף ול"א מברך על הצנון ונפטר זית דבירך פה"א על הפירות אילן יצא דאין להפקיע ברכות כל כה"ג עכ"ל וי"ל כונתו דאם צנון חביב אף שאינו עיקר צריך לברך על הצנון דס"ל כרבנן דחביב עדיף כמבואר שם וכיון דצריך לברך קודם על הצנון הוי כדיעבד דבירך על פירות אילן פה"א יצא וממילא נפטר זית רק כשאין הצנון עיקר ולא חביב דרשאי להקדים הזית צריך להקדימו כדי לברך עליו ברכתו הראויה ובפרק כ"מ דמ"א דמותיב לעולא מת"ק דר"י דאמר דיברך על הצנון ופוטר הזית ולא משני כשהצנון חביב ולא יעורך להגיה הברייתא עיי"ש י"ל דעולא אמר כשאין ברכותיהן שוות לד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז והקשה רש"י הא בירך על פירות אילן פה"א יצא ותירץ ה"מ בחד מינא וריא"ף ס"ל דגם בתרי מינא הכי הוא וגם לא ס"ל כתר"י דה"מ דיעבד דלריא"ף ס"ל כיון דצריך להקדים החביב חשוב דיעבד וגם ל"ל דאיירי בשאר מינים ולא בפה"א ופה"ע וכמ"ש הפנ"י ע"כ ס"ל כיון דמפרק כ"ע ד"מ מבואר דתנא דס"ל בירך על פירות האילן פה"א יצא ר"י דבכורים הוא ופליגי עליו רבנן וא"כ שפיר אמר עולא כשאין ברכותיהן שוות לד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז בממ"נ דלרבנן דס"ל חביב עדיף לא ס"ל דבירך על פירות האילן פה"א יצא ור"י דס"ל דיצא הא ס"ל מין שבעה עדיף מחביב כשברכותיהן שוות דאינו כדין שיפטר מין שבעה בברכת מין אחר אף דחביב ה"נ אינו בדין לברך על הצנון ולפטור הזית וממילא צריך להקדים הזית ולברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז וע"כ מותיב לעולא שפיר מת"ק דר"י דמברך על הצנון ופוטר את הזית ולדידן דקי"ל כר"י דבירך על פירות אילן פה"א יצא וקי"ל כרבנן דחביב עדיף ממין שבעה אם צנון חביב חשוב דיעבד כיון דצריך להקדימו ועיין בפר"ח בלקוטיו ועיין סימן ר"ו ומ"ש בשם הרשב"א וע"כ יפה עשה הב"י שהשמיט בש"ע דברי הא"ז כיון דפסק לעיל סי' ר"ו ס"ב דדוקא אם נתכוין לפטור פה"ע יצא אבל סתמא לא אף שהקדים פה"א א"כ ה"נ יכול לברך על הצנון ולא יתכוין לפטור הזית ודברי האגור הכי מתפרשן דה"מ כשהצנון עיקר וחביב היינו הני מילי דאמר בגמרא דמברך על הצנון ופוטר הזית כשהצנון עיקר או חביב דוא"ו מחלקת הוא.

ולולא דברי האגור י"ל דברי ריא"ף שבא"ז אבל אם אין הצנון עיקר ולא חביב אזי מקדים הזית כיון שהוא מין שבעה וכרמב"ם ומרדכי שבסימן רי"א דגם כשאין ברכותיהן שוות ושוין בחביבות מין זיי"ן קודם גם לרבנן אלא דה"א כדי שלא יגרום ברכה שא"צ יקדים הצנון ויפטור הזית בפה"א קמ"ל דאפושי בברכות כה"ג עדיף וממילא ה"נ כשהצנון חביב נהי דמקדימו מ"מ לא יכוין לפטור הזית ומ"ש אבל אם אין הצנון עיקר ולא חביב הא כדאיתא והא כדאיתא דאם הצנון עיקר מברך עליו לבד ופוטר הזית ואם רק חביב יברך אחריו גם על הזית אמנם האגור דכתב וה"מ כשהצנון עיקר וחביב משמע דחביב שוה ממש לעיקר בזה דהני מילי דאמרינן מברך על הצנון ופוטר הזית כשהצנון עיקר או חביב ושמא הוסיף מדיליה דבא"ז ליתא ולדינא יפה כתב המג"א וטעות נזדקר לפני הרמ"א והנמשכים אחריו דחסר מלת אין כמ"ש בא"ז אם אין הצנון עיקר.

ההג"ה שם אם אוכל הטפל תחלה בת"ה נסתפק בזה והעלה לברך שהכל ומג"א בסק"ד חולק ולע"ד יש לברר הדבר מהירושלמי פ"ו דברכות ה"ד על משנה היו לפניו מינין הרבה רי"א אם יש ביניהן מין שבעה עליו מברך וחכ"א על איזה שירצה ריב"ל אמר מה פליגן כשהיה בדעתו לאכול פת אבל אין בדעתו לאכול פת כ"ע מודו על מין שבעה מברך אמר ר' אבא צריך לברך בסוף פליגא על ריב"ל לא בירך נעשה טפלה דתנינן מברך על ופוטר את הטפלה עיי"ש בפ"מ וחרדים דפירות הללו היו לעורר תאוות המאכל שיאכל פת הרבה וכ"כ בח"ר דמ"א וכתב דהלכה לברך לבסוף מדאמר בירושלמי סוף ה"ה הדין דאכל סילתא ובדעתיה למיכל פיתא צריך לברך בסוף עיי"ש ולע"ד לאו ראיה הוא דשאני פירות שהן לגרר תאוה לאכול פת טפלין לפת ונפטרין בבהמ"ז ומ"מ צריכין ברכה לפניהן דאסור ליהנות בלא ברכה וכמ"ש הפנ"מ שם משא"כ דאינן לגרר תאות המאכל דמסעד סעיד וכן מבואר ברא"ש פע"פ ס"ס כ"ד דדברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבא לגרר ולהמשיך תאות המאכל בכלל הסעודה הן ונפטרין בבהמ"ז עכ"ל ובד"מ לעיל ס"ס קע"ז כתב דדברי הרא"ש הן כשבאין לאחר שבירך המוציא ולא הבנתי דברא"ש קאי שם על השני כוסות בליל פסח שלפני המוציא וכ"פ בש"ע של התניא בסימן קע"ו ונראה ביאור הירושלמי דריב"ל ס"ל כשהיה בדעתו לאכול פת ואוכל הפירות לגרר תאות האכילה וטפלים לפת אבדו חשיבתן לכן לרבנן על איזה שירצה יברך ור"א דמצריך לברך בסוף דס"ל דאין נופלין לפת פליג על ריב"ל דלריב"ל כיון דטפלין הן א"צ לברך רק על העיקר שהוא הפת אלא דברכה ראשונה מוכרח לברך שלא יהנה בלא ברכה וזה שאמר לא בירך נעשה טפלה משא"כ לר"א דמברך ע"כ אינן טפלה ולפ"ז מוכח דצריך לברך על הטפל שלפני העיקר על כל מין כברכתו לא שהכל דאל"כ לריב"ל דחשובין טפל למה לר"י מברך על מין שבעה כיון דאבד חשיבותו ומברך שהכל דזה כל עיקר טעמו של הת"ה כמ"ש הטו"ז ול"ל דבזה גופא פליגי רבנן ור"י אליבא דריב"ל דא"כ למה קאמר דר"א דמצריך ברכה לבסוף פליג אדריב"ל לימא דס"ל דבזה פליגי ר"י ורבנן וס"ל כר"י דהא הרבה פסקו כר"י לעיל בסימן רי"א וע"כ דל"ל הכי דהא ל"פ ר"י עם רבנן רק על איזה יברך ולא בדין אחר.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה