אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רח

הלכות ברכת הפירות סימן דר

ס"ד בהג"ה שעורים עמג"א לקמן סימן תקי"ז סק"א דשיפון כשעורים.

ס"ה על פת דוחן או של שאר מיני קטניות עמג"א ס"ק י"ב ובאהעו"ז העלה לברך פה"א על פת קטניות כשדרך הנאתן בכך אף דנשתנה וכ"כ בברכ"י בשם שו"ת ב"י ועיקר ראייתם מקמחא דחטי פרק כ"מ דל"ו דלולא שיש לו עלויא אחרינא בפת הוה מברכין פה"א אף דנשתנה וזה י"ל דשאני פת דנעשה מין אחר ע"י לישה במים והמים עיקר העיסה וכמ"ש תוספת בביצה דל"ח ע"ב בד"ה רבא וע"כ בפת קטניות שנשתנה תוארם ומהותם לגמרי ונעשה כבריה אחרת ע"י המים לכן אין שם פרי עליהם ועיין לעיל סימן ר"ד בטו"ז ס"ק י"ד ומ"מ העיקר לברך פרי האדמה וכמו שהוכיח הא"ע מאבודרהם וכל בו וירושלמי ותר"י ועיין בסמוך.

חג"ה נתמעכו לגמרי עיין מג"א שאין דרך אכילתן בכך משמע דאם דרך אכילתן והנאתן בכך וזרעי להו אדעתא דהכי מברכין פה"א כדעת האעו"ז הנ"ל ויש לעיין בתבשיל של טעכגרי מעל שקורין טקאנע (מאמליגע) דבמדינה זאת דרך אכילתן בכך אלא די"ל כיון דעושין ממנו פת ג"כ יש לו עלויא אחרינא בפת וכקמחא דחטי דברכתו שהכל אמנם נראה דזה ל"ח עלייא רק בקמח מחמשה מיני דגן דעל פתן מברך המוציא לחם כמ"ש תר"י פרק כ"מ דל"ו בד"ה ור"ב דעלויא אחרינא היינו שקובע ברכה חשובה יותר ועוד כתב שם דאית ליה עלויא אחרינא ועתה לא הגיע לאותו העילוי והוא גרוע עכשיו ע"י זה השינוי שאינו ראוי לאכילה לכן מברכין שהכל ע"ש ואם כן בתבשיל טקאנע ראוי לאכילה ודרך הנאתו בכך ולא נגרע ועוד בחדושי רשב"א שם בד"ה קמחא דחטי כתב להוכיח דלא מיירי בקמח קליות מדקאמר דאית ליה עלויא אחרינא בפת ואי בדק לי ל"ש למיעבד מיניה פת ולית ליה עלויא אחרינא עכ"ל הרי דפירש דאית ליה עלויא אחרינא בפת שיכול לעשות עדיין פת מקמח זה ולא מה שהיה אפשר קודם שנעשה קליות וא"כ התבשיל כבר לית ליה עוד עלויא בפת אלא ברש"י שם משמע משום דיש לו עלויא אחרינא בפת לכן עיקר הפרי לכך נטעוהו לעשות פת וא"כ בקמח קלוית נמי חשוב יש לו עלויא בפת דמתחלה נטעוהו לכך ומ"מ כיון דבמדינה זאת דרך אכילתו בתבשיל כמו בפת ועוד דלתר"י ורשב"א ל"ל עלויא אחרינא יש לברך פה"א.

ול"ל כיון דרובא דעלמא אין עושין פת או תבשיל שנתמעך לגמרי מקטניות לכן אפילו אתרמי מקום דדרך אכילתן כך בטלה דעתן וכדאיתא פרק בכל מערבין דף כ"ח דפריך ובבל הוי רובא דעלמא וכן שם דף כ"ט ע"ב ופרסאי הוי רובא דעלמא דהא מבואר בתוספת בפרק המצניע דצ"ב ע"ב בד"ה ואת"ל דלפיכך אמר בפרק חביות דף קמ"ד ע"ב ערביא אתרא הוא ולא בטלה דעתן משום דמנהג ערביא חשוב דלכ"ע נמי אם היו להם רוב גמלים הוי נמי מקיימי ע"ש ובריטב"א פרק בכל מערבין דכ"ח מסיק ג"כ דהיכא דהמנהג בחד אתרא וראוי היה לכל העולם אלא דאין נוהגין כן מפני שא"צ לכך או שאינו מצוי להם הוי אותו מקום שנהגו רובא דעלמא וגרירי כ"ע בתרייהו ועיין לקמן סימן ש"כ במג"א סק"א ולפי דבריהם נראה דה"נ כיון דיש מקומות דרוב זריעות טענגרי ודרך אכילתן לעשות מהן פת ותבשיל שנתמעך ואם היה בכל העולם הקרקע מסוגל בטבעה יותר לקטניות הוי ג"כ עבדי הכי לא בטלה דעתן ויש לברך פה"א בכל העולם.

ובגור אריה בשבת דצ"ב שם תירץ קושית תוספת שם דלעולם גם אתרא י"ל בטלה דעתן לחומרא ולפיכך מחמירינן מלהביא חטאת משום חולין בעזרה וכן בעירובין דל"ה גבי עירוב ע"ש ולע"ד י"ל ה"נ בטלה דעת מקומות הללו כדי להחמיר לברך שהכל דכ"מ שיש ספק מברך שהכל כדלעיל סימן ר"ב ור"ד אלא דגם הגו"א בטלה דעתו נגד תוס' וריטב"א ועוד איך יאמר דבעירובין אמר ובבל רובא דעלמא משום דלחומרא ניזל אדרבה מוכח שם בריש דף למ"ד דכה"ג יש לילך לקולא ומוכרח כתוספת וריטב"א.

וברעטשקי צ"ע כיון דדרך לעשות מהן גרויפין דניכר צורתן י"ל עיקר נטיעתן אדעתא דהכי דרוב דרך אכילתן כך והאופה מהן פת או מבשל קמח טחון בטלה דעתו ועיין משבצות סקי"א.

סי"ג בטו"ז ס"ק ט"ז היוצא מדבריו דעל המחיה אינה פוטרת תמרים ובעט"ז בשם לח"ר הביא דפוטרת וכן מבואר בפרש"י שעל הרי"ף פ"ק דברכות דף י"ב דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל פתח וברך בנהמא וסיים בתמרי יצא דא"נ סיים בדנהמא יצא ופרש"י שם ופתח ברכה אחרונה בדנהמא ע"ד לומר ברכת לחם דהיינו על המחיה ועל הכלכלה עכ"ל ומהרש"ל פירש כן כונת רש"י שם בגמרא ועיין נדרים דף מ"ט ע"ב דאכלו לחמא בלחמא ובביצה טו"ז דאכלי נהמא בנהמא ופרש"י דאכלי דייסא.

ונראה לתרץ דברי טו"ז דס"ל הא דלא פרש"י כפשוטו בהמ"ז ע"כ משום דס"ל דברכה אחת של בהמ"ז אינה פוטרת מעין שלש וא"כ אי פתח בנהמא לברך בהמ"ז הרי אמר רק ע"ד הזן פתיחת הברכה בשם דבשאר ברכות יאמר בפ"ע ולא מן השם הוא זה ואם היה מסיים הזן לא יצא על התמרים ואיך יצא כי סיים בדתמרי ע"כ פירש דפתח בדנהמא על המחיה וא"כ הרא"ש דכתב שם דברכת הזן לבד פוטרת תמרים כדבסמוך סי"ז מיירי הש"ס כפשוטן בבהמ"ז ואין ראיה דעל המחיה יפטור תמרי ומ"מ להלכה נראה כיון דמפרש"י מפורש יוצא דיוצא ולא נמצא בפירש בפוסקים ראשונים להיפך אין לבדות מחלוקת.

סי"ד במג"א ס"ק כ"ב טעה ובירך על היין פרה"ע צ"ל פה"ג זה הוציא מתוספת פ"ק דברכות די"ב דכתבו אם טעה בדיבורו שאמר פה"ע תחת פה"ג דבתכ"ד יכול לחזור בו משמע דבלא"ה ל"י ואינו ראיה דשא"ה דטעה בדיבורו לבד דרצונו היה לומר פה"ג ולישנא איתקל ליה וע"כ לא יצא בדיבור שלא היה רוצה לאמרו משא"כ אם ברצונו אמר פה"ע דטעה בדין וכה"ג י"ל שפיר יצא וחילוק בזה מבואר ביו"ד. הלכות נדרים סימן ר"י בטו"ז סק"ג.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה