אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצג

סימן קצא

ס"א אעפ"י וכו' ראשונים שאלו מ"ש המוציא מבהמ"ז ואפשר דה"ט דברכה ראשונה משום דאסור ליהנות בלא ברכה דלד' הארץ קודם הברכה וכשבירך הארץ נתן לב"א כדאיתא ר"פ כ"א וא"כ י"ל מגו דזכי לנפשו זכי נמי לאחריני כדאיתא פ"ק דב"מ ד"ח והא דא"י להוציא חברו כשאינו אוכל עמו במגו דאי בעי זכי לנפשו י"ל דאסור לברך כשא"צ לעצמו וערבות ליכא בנהנין עמג"א סימן רי"ג ומצאתי בתוס' חולין דף ק"ו ע"ב בד"ה וש"מ ז"ל דשאני ברכה דלכתחלה שכל אחד מרויח באותה ברכה שעי"כ מותרין לאכול וליהנות לפיכך מצטרפין לה אבל לבסוף שכבר אכלו לא מצטרפין עכ"ל ולפמ"ש הכונה כיון שכ"א מרויח הוי כמגביה מציאה לו ולחברו.

איני מבין הקשה הב"ח לאיזה צורך שנינו הך בד"א בברייתא הא ודאי כשאחד בור דא"י לברך א"א לו ליחלק ואינו יוצא י"ח א"ל בשמיעה וכדתניא התם שמע ולא ענה יצא ותו דהאי דינא לא תלי בשנים דאפילו שלשה שאכלו אין הבור יוצא אא"כ מבין בלה"ק עכ"ל ואני תמה לאידך גיסא כיון דמצוה ליחלק רק כשאחד בור א"א והרי יכול לומר אחריו אלה במלה ויש בו דין חלוקה ובשלמא אם מיירי כשאינו מבין י"ל דלפיכך עדיף שיוציאו הסופר וכ"ש אם נאמר דאפילו מברך בעצמו אינו יוצא כשאינו מבין עיין באשל אברהם ובתניא דכ"ד הרא"ש וכ"פ ולכן צריך הסופר להוציאו מדין ערבות דאוקמוה אד"ת ובאס"ז בפג"ש דף מ"ה ע"ב כתב דהאי בור לאו דלא ידע בהמ"ז דא"ה פשיטא ומה קמ"ל אלא אף בידע כיון דאיכא סופר ברכתו עדיפא ע"כ אבל בש"ע יש"פ דכתבו דוקא בדלא ידע א"כ לית להו דסופר עדיף בזה ואפשר כיון דאמרו מצוה ליחלק לא נתנו דבריהן לשיעורין זולת בלא ידע לברך בעצמו דניכר שהוא ע"ה דצריך הסופר לברך לו בקול ולומר אחריו מלה במלה הרי קול ושוברו עמו ובא בגבולו בזה לכ"ע סופר עדיף ואין בו דין חלוקה ועכ"פ טובא קמ"ל בשנים .

ומ"ש הב"ח דגם בשלשה אינו יוצא כשאינו מבין לה"ק יש לעיין לפי הנראה מהד"מ ומג"א ולבוש דכשמברך בעצמו יוצא גם כשאינו מבין אלא דבשמיעה צריך הבנה ולפ"ז נימא דהמברך נעשה שלוחו עיין ב"ח סימן תל"ד ס"ז דמצות התלויות בדיבור כגון ברכות ותפלה יכול לעשות ע"י שליח והיכא דאניס ש"ץ מוציא אפילו עם שבשדות ע"ש וא"כ כיון דיכול לקרות מלה במלה הוי מידי דאיהו מצי עביד מצי משוי שליח ופיו כפיו ויוצא גם כשאינו מבין לה"ק אלא בשנים י"ל משום דמילי לא ממסרי לשליח ודעת מהרי"ט דאפילו לחד שליח לא ממסרי ואפילו ת"ל דבעלמא ממסרי לשליח הכא אסמכוהו אקרא דכתיב ואכלת וברכת מי שאכל יברך כמבואר בירושלמי הובא ברא"ש בברכות דף מ"ח והנה בשו"ת חתם סופר חא"ח סימן קט"ז הביא דהקשו על מהרי"ט דס"ל דא"י לעשות שליח להקדיש משום דהוי מילי דהא בתמורה ד"י ע"א איתא כגון דשוי שליח לאקדושי ותירץ דמיירי דאית לשליח שותפות בגוה דבהא כ"ע מודו עיי"ש ויש ראיה לדבריו מקדושין דף מ"ב דדחי שאני התם דאית ליה שותפות אבל בעלמא א"י לעשות שליח וגם בפ"ק דב"מ ד"ח דאמר לשלוחו לגנוב אשלד"ע ושותפין שגנבו אמרינן מגו דזכי לנפשו זכי לחברו ולפ"ז ה"כ בבהמ"ז נימא כיון דמברך לעצמו וזכי לנפשו במצוה זאת זכי נמי לאחריני אמנם בתוס' בפ"ק דב"מ שם בד"ה ושותפין כתבו דדוקא בהגביהו שניהם אמרינן מגו ולכאורה נסתר מחמתו גם דברי הח"ס אמנם בנתיבות סימן ק"ה ביאר הא דצריך הגבהת שניהם משום דצריך שיהא תלוי זכייתו בזכיית חברו וכשהגביהו שניהם אם חברו לא יזכה הוי כמונח החצי ע"ג קרקע וגם הוא לא יזכה כלל לכן מגו דזכי לנפשו זכי לאחריני אבל היכא דגם כשלא יזכה חברו יזכה הוא אזי א"י לזכות לחברו עיי"ש וע"כ בהקדש לקרבן דא"א לחצאין מהני שותפות וא"כ בבהמ"ז דגם כשלא יוציא חברו יצא בעצמו ל"ל מגו אמנם בשלשה דצריכין לזמן ולהצטרף ומבואר במג"א בסמוך סק"ח דכל שאין אחד מוציא חברו אין רשאין לברך בזימון ואח"כ יברך כ"א לעצמו ועיין במג"א סק"ד וא"כ אם חברו לא יצא על ידו גם הוא לא יצא ידי זימון י"ל מגו דזכי לנפשו גם כשחברו אינו מבין לה"ק דפיו כפיו ומ"מ צריך לשמוע א"ל אנוס כמ"ש הב"ח בסימן תל"ד וכ"ש הכא דצריך להצטרף לזימון בשלשה וכבר כתבתי לעיל סימן ס"א דלא עדיף מהמברך עצמו דצריך להשמיע לאזניו ואינו יוצא בדיבור לבד לדעת רה"פ גם דיעבד כמ"ש ברכ"י לעיל סימן קפ"ה סק"ב ובשמיעה דמידי דממילא ל"ש שליחות כמ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים דף ע"ב ע"ב.

ולפ"ז אפילו כשאינו מבין בלה"ק בשלשה אינו רשאי ליחלק ובארבע י"ל דאינו יוצא זה שאינו מבין כיון דהמזמן יוצא ידי זימון בלעדו.

ולפ"ז יש לתרץ קושית הצל"ח בפ"ג שאכלו מ"ה ע"ב דאיתא שם לענין בהמ"ז שמע ולא ענה יצא דמשמע דיעבד דאל"כ הל"ל שומע כעונה ובסוכה דל"ח ע"ב אמר רבא הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ד' מכאן לשומע כעונה הרי לכתחלה נהגו עיי"ש ולפמ"ש שא"ה דמגו דזכי לנפשו דא"ל יוציא חברו גם הוא לא יצא כלל דאומר רק ברוך הבא ולא השלים ענין הפסוק ולא אמר כלום זולת דיוצא בשמיעתו מהקהל בשם ה' ואיך יצא בשמיעתו א"ל דקהל מוציאים אותו במגו דזכי לנפשייהו באמירת שם ה' וא"ל יצאו בשמיעת ברוך הבא גם הם לא הועילו להם כלום בתיבות בשם ה' דהוה חצי ענין ואין לו פתרון זולת ברוך הבא ועוד לפמ"ש לעיל סימן נ"א הא דמפסיקין באמצע פסוק דלא עסקו משה הוא משום דשומע כעונה הוי כאומר בעצמו כולו וא"ל יוציא הקהל אסורים לומר בשם ה' לבד ולא יוכלו להוציאו וגם כשיאמרו ל"ש מגו דזכי לנפשייהו דאדרבה איסורא עבדו ובמה זכו ואם כן גם הוא עושה איסור באמירתו ברוך הבא חצי פסוק לבד נמצא תלוי זכייתן בזכיית קהל וזכותם בזכותו ע"כ שומע כעונה ממש ושרי לכתחלה והפנ"י בסוכה שם הקשה נמי דמיד אחר מימרא דרבא איתא שם שמע ולא ענה יצא דמשמע רק דיעבד ומנהגא דרבא הוי לכתחלה ולפמ"ש א"ש דאם שמע ענין שלם יצא רק דיעבד אמנם בלא"ה ל"ק קושית הצל"ח דשאני ברכת הנהנין דל"ש בו ערבות וגם ברהמ"ז כיון דכתיב ואכלת וברכת עשאוהו כנהנין כמ"ש באס"ז בברכות שם ובהלל מבואר בס"פ ראוהו ב"ד דאעפ"י שיצא מוציא דשייך בו ערבות והא דאמר משום דשומע כעונה י"ל דהיא היא דמשום ערבות שומע כעונה כמ"ש הפנ"י בברכות דף מ"ג בד"ה ר"י ולפמ"ש יש להסביר דמשום ערבות מגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני ופיו כפיו אף דמילי לא ממסרן לשליח אלא כבר כתבתי לעיל סימן ס"א דבבקי בעצמו ל"ש ערבות דאין נפרעין מהערב כשיש ללוה וזה נראה דעת בה"ג דלקמן סימן רע"ג ס"ד ומנהגא דהלל שם בסוכה מיירי בכולן בקיאין כמ"ש שם רש"י ותוספת אלא דפרש"י דיעשו כן להראות דאינו בקי יוצא בשמיעה לבד וקשה כיון דבקי אינו יוצא בשמיעה איך יעשו כן כדי ללמד דין שאינו בקי ועוד הוי סגי בשמיעת צד אחד לבד ויאמר הש"ץ כל הפסוק ולמה עשו דוקא בזה אופן שהש"ץ ישמע מהקהל חצי פסוק וקהל ישמעו ממנו חצי פסוק ולפמ"ש א"ש דבזה האופן גם הבקיאין יוצאים לכתחלה דמגו דזכי לנפשו וממילא נדע לאינן בקיאין דשייך ערבות וג"כ מגו דזכי לנפשו גם כשיאמר כל הפסוק או כל ההלל דשומע כעונה וזה כפתור ופרח בס"ד.

מג"א סק"ד ובד"מ כתב. יש להבין כיון דלצורך א"צ לשמוע כל בהמ"ז א"כ ה"נ לצורך זימון בשם ונלע"ד דצריך שיהיו ראוים להצטרף בכל בהמ"ז אלא דכל הראוי לבילה אב"מ אמרינן גם לענין צירוף כשאינו שומע כמבואר בב"י לעיל סימן נ"ה בשם מהרי"ל ומה שלא תירץ כן הד"מ הך דקפ"ג ס"ז ה"ט דלכתחלה לא סמכינן אראוי לבילה כמ"ש הטו"ז לעיל סימן נ"ה סק"ד וע"כ לצורך דהוי כדיעבד סמכינן אראוי לבילה אבל הכא דא"א לשמוע אינו ראוי לבילה.

ס"ג המנהג שלא לזמן בבית נכרי לע"ד הטעם עפימ"ש הפנ"י ר"פ ג"ש הא דזימון בשלשה דוקא וילפינן מוברכת את ה' שהשכינה מצויה בשלשה כדכתיב ועמדו שני האנשים לפני ה' ע"כ ואיתא בפ"ק דמגלה ט"ו ע"ב כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואיתא בפ"ק דע"ז דכ"א דאין משכירין בית דירה לנכרי מפני שמכניס ע"ז לתוכה.

ורמ"א דנדחק לשיטתו ביו"ד סימן קנ"א ס"י דכתב דהאידנא אין נוהגים להכניס ומ"מ י"ל דנסרך המנהג מכבר ועתה דמכניסין עכו"ם בבתיהם בקבע כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ז יש לקיים המנהג ועיין לעיל סימן נ"ה ס"ך.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה