ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קעז
ס"ד אם כולם יודעים וכו' לשון בה"ג כד אכיל כזית דגן מפיק י"ח מאן דאכלו שיעור דרבנן כוותיה או כזית או כביצה אבל אינהו אכלי עד שביעה ואיהו אכיל כזית לא מפיק כזית שיעורא דאורייתא אלא מברך מאן דאכל ושבע עכ"ל מבואר דמיירי דמאן דשבע יודע לברך ולפיכך האריך לומר אלא מברך וכו' והלא ממילא נדע זה אלא דר"ל דוקא כשהשביע בקי לברך ואזיל לטעמיה דס"ל בהלכות קידוש דאם כבר יצא אינו מוציא רק לאינו בקי והובא בטור לקמן סימן רע"ג עיי"ש בב"י והטעם נ"ל דהא דיצא מוציא הא הוא משום דכ"י ערבין וכשיש ללוה אין נפרעין מהערב ועפי"ז ל"ק קושית תוספת ורא"ש בפג"ש דמ"ח מהך דינאי וחבריו דודאי אכלי כדי שביעה ושמעון בן שטח הוציאם ואילו הוה אכל כזית מבואר שם דשפיר עביד עיי"ש ולפמ"ש א"ש דינאי וחבריו לא הוה ידעי לברוכי כמבואר בגמרא לא הוי להו אינש לברוכי וכתבו בתוספת הרא"ש ובפירש ר"י החסיד דלא הוה ידעי לברך ובזה ל"פ הבה"ג דמשום ערבות יכול להוציאם ולפ"ז ק"ל אמחבר דבסימן רע"ג ס"ד פסק כבה"ג וכאן כתב אם כולם יודעים מצוה שיברך אותו שאכל כדי שביעה והלא לבה"ג דסימן רע"ג דינא הכי כיון דלא נאמר אעפ"י שיצא מוציא לבקי וכל חילם של תוספת ורא"ש כאן מהך דאעפ"י שיצא מוציא.
וע"ד פלפול י"ל קושית התוספת ורא"ש על הבה"ג די"ל דס"ל לבה"ג דבהמ"ז גם כן בכלל ברכת הנהנין דל"ש בו ערבות אלא דמ"מ יוציא מתורת שליחות אלא דס"ל כמהרי"ט ח"א סימן קכ"ז דרק לתרומה אתרבי שליחות מאתם גם אתם דאחשבה רחמנא כמעשה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם אבל הקדש דמילי ננהו לא ממסרן לשליח ומחנה אפרים הלכות שלוחין ס"ז השיג עליו דגם בהקדש מחשבה כמעשה אבל בשאר מילי הביא דכן דעת איכא מ"ד בר"ן פ"ק דפסחים דא"י לעשות שליח לבטל חמצו ועיין ביד אפרים לעיל סימן קצ"ו דכן דעת תשובות הגאונים דבמילי לא אמרינן שלוחן כמותו והנה בקצו"ח סימן רמ"ד נתקשה בהא דאיתא בא"ע סימן קמ"א סמ"ג דשליח קבלה א"י לעשות שליח אחר משום דה"ל מילי ולמה אמרו בפרק הספינה דף פ"ה ברשות הלה המופקדים אצלו אם קיבל עליו הנפקד זוכה ליקח דנפקד נעשה שליחו ללוקח וזוכה לו ע"י חצרו והרי חצר משום שליחות עיי"ש ולע"ד י"ל עפימ"ש בנוב"ק חחו"מ סימן ל"ז דהא דאמרינן גם אתם לרבות שלוחכם בני ברית לאפוקי נכרי היינו אי בעי עביד לא היכא דבע"כ עביד וכמו דאמרינן בפ"ק דב"מ ד"י ע"ב לענין אשלד"ע דבחצר דבע"כ מותיב בה גם בד"ע שליחו כמותו ע"כ ולפ"ז ה"נ י"ל לענין מילי דדוקא אי בעי עביד אין שלוחו כמותו משא"כ חצר ובר"ן ס"פ התקבל כתב דר"מ ס"ל אף דמילי לא ממסרי לשליח מ"מ אלימא מלתא דב"ד ויש בכחם למסור מילי לשליח ור"י לא ס"ל לחלק ע"ש וא"כ י"ל היכא דבע"כ עביד לכ"ע בכחו למסור לשליח ולפ"ז ל"ק מעובדא דינאי המלך דל"ל אי בעי לא עביד דשום תשים עליך מלך תהא אימתו עליך ובע"כ עביד ודאי אלימא מלתיה ועושה שליח על מילי.
ולכאורה קשה ע"ז מסוכה ל"ח ע"ב דיליף שומע כעונה מדכתיב אשר קרא מלך יהודא והלא שפן קרא ע"ש ולפמ"ש ניחא שאני מלך דעושה שליח על מילי אלא די"ל דשפיר יליף דשומע כעונה לענין הלל שם דיש בו חיוב ערבות כמבואר בר"ה ספ"ג ול"ל אי בעי לא עביד ועוד דהמלך לא ציווהו לשפן לקרות אלא חלקיהו הכהן שלחו עם ס"ת שמצא לקרות לפניו ואי בעי לא קרא ויש להמתיק בזה כונת רש"י בסוכה שם בד"ה אשר קרא המלך שפירש בספר שמצא חלקיהו הכהן משתעי קרא ונתקשה הכפ"ת מה בעי בזה ולפמ"ש מובן אמנם רד"ק כתב דציווהו המלך לקרות ולפ"ז צ"ל דיליף להיכא דמחויב משום ערבות דג"כ בע"כ קורא דשומע כעונה וכמ"ש ולפ"ז יש לי ראיה דמלך שאני דהרי בפנ"י פרק כ"מ דמ"ג כתב דשומע כעונה משום דכל ישראל ערבים ע"ש וא"כ זה שייך במידי דחובה ומה חובה היה שם בקריאת שמן לפני המלך דלא קרא לשם חובה כלל ובהגהת מהרל"ח על הטור לעיל סימן קמ"א כתב דבקריאת התורה בצבור דאינו חובה רק למצוה מן המובחר מתקנת עזרא ל"ש ערבות ול"ה שומע כעונה ע"ש ועכצ"ל כמ"ש ולפ"ז מה נעמו דברי הנביאה שם במלכים ב' כ"ג אמרו לאיש וגומר אשר קרא מלך יהודא בשנותה מאיש למלך אלא כיון דללמד יצאה דשומע כעונה בדבר מחויב ומה חיוב יש שם אלא מחמת שהוא מלך שלוחו כמותו גם במילי וכיון דקראתו מלך פ"א קראתו גם אח"כ מלך דמעלין בקדש ולא מורידין.