ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קעה
ס"א הביאו להם יין אחר כתב בשו"ת מהר"ח א"ז סימן קכ"ט ראובן ושמעון שהיו מסובין ובא להם שכוי יין לראובן יין אחד ולשמעון יין אחר ול"ז שותה מיינו של זה ול"ז שותה מיינו של זה סבורני שלא יוכל אחד מהם להוציא את חברו בברכת הטוב והמטיב אעפ"י שבברכת היין מוציאו זהו בשביל שאם המברך בא לשתות מיין חברו ל"ה צריך לברך בפה"ג שכבר ברך על שלו אבל כאן שאם המברך בא לשתות מיין חברו צריך לברך הטוב והיטיב כי שנוי יין הוא בו א"כ האיך יוציא את חברו כשבעצמו אינו יוצא עכ"ל משמע דלא כמ"ש המג"א בסימן ס"ט סק"ה ורי"ג סק"ז.
ס"ד במג"א סק"ד הביא דהמרדכי כתב דהאורח לא יברך הטוב ומטיב כי אין זה הטבה שאינו שלו ובמ"ג הביא דהבינו הקשה דבירושלמי פרק הרואה מבואר נותן לו מתנה מברך הטוב ומטיב ע"ש ולע"ד דידו יש בו שני קנינים אחד בתורת הגבהה כשמתכוין לקנות בהגבהתו ואחד דידו כחצרו וקונה לו גם שלא מדעתו כשמונח בידו וכמבואר בקצו"ח סי' רס"ח ובנתיבות שם ובסימן קצ"ח ס"ב ומבואר בחו"מ סימן ר' ס"ה דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"ק מכח הרשות רק בהגבהה או משיכה ע"ש ס"ו וא"כ הכא נהי דבע"ה נותן לאורח כוס יין לשתות אינו נותן לו הכוס במתנה רק היין ואף דנוטלו בידו ומגביהו לשתות אין מתכוין בהגבהה לקנות רק כדי לשתות ואינו קונה בתורת הגבהה וק"ו בתורת משיכה דל"מ ברשות מוכר כמבואר בחו"מ סימן קצ"ז ס"ב וא"א לקנות רק בתורת רשותו מחמת שמונח בידו ול"מ דהכוס מפסיק משא"כ בהך דירושלמי שנתן לו חפץ במתנה כיון שנטלו בידו קנהו ושפיר מברך.
עוי"ל דהא בירושלמי קאי שם על משנה דקנה כלים חדשים דמברך שהחיינו ועלה קאמר דאם ניתן לו במתנה מברך הטוב ומטיב והנה טעמו של המרדכי דאינו הטבה כיון שאינו שלו ומאן דאכל דלאו דילי' וכו' וכשילך מלפני הנותן כלתה הנאתו משא"כ כלים הוי הטבה לאחר שיפרד מלפני הנותן ומה"ט גם כשעומד אצלו יכול לברך משום הנאה שאח"כ כמ"ש הרא"ש דבשעת קניה מברך כמו בגשמים אף דאין הנאה עד אח"כ ובזה י"ל מ"ש המרדכי האכסנאי והאורח לא יברך ופירש המג"א דאכסנאי היינו בעה"ב ועדיין קשה דהל"ל לא יברכו ואם כן משמע דלא אתי לאשמועינן רק דין האורח וכמ"ש הב"י וא"כ למה נקט כלל האכסנאי ולפמ"ש ה"פ אם שניהם יחד לא יברך האורח כיון שאינו שלו אינו הטבה כשהוא בפניו