ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קנג
ס"ו מג"א סק"ט משא"כ לשבת יצרה עיין בסבא דמשפטים דף ק"ב ע"ב בדפוס סלאוויטא מבואר דפטורה לגמרי וכן משמע ביבמות דף ס"ה ע"ב ובא"ע סימן קנ"ד ס"ו דאל"כ נשמע לה משום לשבת יצרה.
שם סי"א אסור למשככן בפרק בני העיר דף כ"ו ע"ב בתוספת ד"ה אוגירה ומשכנה אסור ז"ל קשה דהא ר"מ לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל ע"ת שרי ומ"ש ונ"ל דהאי דר"מ שרי למכור ע"ת היינו של רבים לרבים להתפלל דאין במכר זה זלזול והא דאסרינן הכא משכנתא הוי דיחיד משום זלזול עכ"ל ולפ"ז לדידן דמותר למסור לרבנן של רבים ליחיד אסור ע"ת אמנם צ"ל מה מקשים תוס' דהא מבואר בסוכה מ"א ע"ב דיוצא אדם בלולב ביום ראשון במתנה עמ"ל אף דבשאול אינו יוצא א"כ ה"נ נהי דשכורה וכה"ג אסור ממינו ע"ת מכירה גמורה הוא ויצאה מקדושתה אלא דצריך לקיים תנאו כשירצה המוכר להחזיר ולהקנות ומצאתי בישיע"ק עמד ג"כ בזה ונראה עפימ"ש בחתם סופר בסוכה שם ובתשובה בחחו"מ סימן קל"א דההפרש בין מתנה עמ"ל ובין מוכר שדהו לעשר שנים או בזמן שהיובל נוהג דמביא ואינו קורא דק"פ לא מקרי האדמה אשר נתת לי ההפרש הוא כך התם אי רצה למחול לו השדה שיהא שלו לעולם ולא יחזירנו אחר עשר שנים איכו מועיל אלא צריך להקנות קנין חדש באחד מדרכי הקניה כי הקנין הראשון לא היה אלא על עשר שנים ומכ"ש בזמן היובל שאסור למכרו לצמיתות משא"כ מתנה עמ"ל הוא קנין לצמיתות אך תלאו בתנאי ואם ימחול לו התנאי הרי הוא שלו בקנין הראשון עכ"ל ולפ"ז יפה הקשו תוספת לר"מ דאסור למכור ממכר עולם א"י למחול התנאי והוי רק קנין פירות כמו שכירות ולזה תרצו דלר"מ בלא"ה אינו מותר רק לרבים אבל לרבנן דמותר למכור ממכר עולם שרי ג"כ עמ"ל כיון דיכול למחול התנאי הוי קנין לצמיתות וקנין הגוף וז"ל הרשב"א שם הקשו בתוספת הא במתניתין אסור למכרה וכו' ועוי"ל דמתניתין דשריא לה ע"ת היינו כר"מ כו' זאת התירוץ תרצו בתוספת וא"ת והא רבנן לא פליגי עליה דר"מ אלא דתנאי לא מעכב הא אלו רצה למכור ע"ת מוכר ומתנה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דלרבנן ודאי תנאי שרי דמ"מ מכר לצמיתות חשיב.
סי"ד מג"א ס"ק ל"ו ולע"ד י"ל דעת הש"ע דשאני הכא דלא החזיקו בו הקהל וגזבר והואיל ובידו למתשל חשוב כשלו כדאיתא בפא"ע ע"ב יכול למחות אך במקורו במרדכי משמע דס"ל אפילו בא ליד גזבר יכול הנודר למחות.
שם סי"ז מג"א ס"ק מ"א נשאלתי מקום שיש בו חברה משניות מכבר וחדשים מקרוב באו להתחבר עוד בפ"ע חברה משניות אם כח בחבריה ראשונה לעכב והשבתי דין זה מתברר ממ"ש המג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"א בשם הראב"ח שאם מקצת רוצין להתפלל במ"א רשאין כיון שגם בביתו מתפללין קצת וכ"פ בשו"ת ארח לצדיק סימן ט"ו דאין חזקה למצות כשאין מסלקין אותו לגמרי מחזקתו ועוד מבואר בארח לצדיק שם דלא שייך חזקה רק כשהחזיקוהו הצבור ולא כשהחזיק מעצמו וכ"כ בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן קט"ז בביאור דברי המג"א מ"ש באנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולים למחות באחרים שבאים לקבור זולת במקום שיש חבורות ממונים לכך דהיינו כשנתמנו מפי הצבור הוי חזקה שיש עמה טענה עיי"ש וכ"כ בד"מ ותומים בחו"מ סימן קמ"ט דצריך טענה וכן נראה דהא אף דקהל ידעו ושתקו ל"ה חזקה חדא דמבואר שם בסימן קמ"ט המחזיק בשל קהל ל"ה חזקה וכתב הב"ח משום דהוי קדרי דבי שותפו ע"כ לא מיחו ועוד גם ביחיד יש מחלוקת אי שתיקה עושה חזקה כמבואר בחו"מ סימן קנ"ג סט"ז ובסימן קנ"ד סי"ב בהג"ה וכתב הטו"ז בחו"מ סימן קנ"ה סל"ה דהממע"ה ועוד כיון דכבר עשו חבורה השניה הוי כדיעבד וכתב המג"א סימן שס"ו סק"ח דאם ערבו ונתנו בבית אחר אין מוציאין ועוד כיון דהחזקה בלימוד תורה י"ל קנאת סופרים תרבה חכמה כדאיתא בב"ב דף כ"א סוף ע"ב וה"נ מתוך שיהיו שתי חבורות יתאמצו זה נגד זה בלימודם.