ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קיט
ס"ג יחזיר על הסדר בפרק אין עומדין דל"ד אמר רב אסי אמצעיות אין להם סדר פרש"י דאומר הברכה שדולג במקום שנזכר והראשונים הקשו דבמגילה אמר דשמעון הפקולי התקין ח"י ברכות על הסדר ויליף מקראי ובמגן גבורים תרצו דשאני ש"ץ מן יחיד ולא נתן טעם ולע"ד יש ליתן טעם ומוכח מרש"י גופיה דמחלק בהכי דבמשנה שם פרש"י יתחיל העובר תחתיו אותה ברכה שדילג זה ואומר משם ולהלן וכן בגמרא בד"ה מתחלת הברכה פרש"י דגומר ממנה והלאה וכבר עמד בזה הפנ"י אמנם לשון ר"א אמצעיות א"ל סדר משמע כפרש"י דאומרה במקום שנזכר ודיו לכן נראה דודאי תק"ח לומר כסדר דאסמכוהו אקראי רק דיעבד אין להם סדר כיון דליכא קרא דמעכב וכמ"ש הפנ"י וכה"ג כתבו התוס' ר"פ התכלת בד"ה ואם דל"ל דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב עיי"ש אמנם שליח צבור כיון דעיות שליחותו בטלה דלתקוני שדרוהו ולא לעותי וכדמצינו בחו"מ סימן קפ"ב ס"ג דאונאה בכל שהוא או בקרקע אינו חוזר ובשליח חוזר ובגט פשוט בהלכות גיטין סימן קכ"ז סק"ו כתב עמ"ש הרא"ש בתשובה על אשה שנתגרשה בגט שהקדים הסופר הזמן ונתקדשה לאחר לא בעיא גט משני דתמהו עליו הא מוקדם פסול רק מדרבנן ותירץ הג"פ דסתמא הבעל עשה את הסופר לשליח על גט כשר לגמרי וכיון דעיות בטלה שליחותו עיי"ש וע"כ היכי דטעה הש"ץ פרש"י נמי דיחזיר משם והלאה על הסדר ור"א דאמר אין להם סדר מיירי ביחיד ועיין רשב"א שכתב די"ל קושית הגמרא על ר"ה דר"ה מיירי ביחיד ע"כ חוזר לאתה חונן והמשנה מיירי בש"ץ ומשום טרחא דצבורא א"צ לחזור אלא ממקום שטעה אלא מדלא משני הכי ע"כ ס"ל להש"ס דר"ה ג"כ מיירי בש"ץ אמנם בישע"ק ביאר דברי רש"י דבא לתרץ זה כיון דצריך עכ"פ לגמור על הסדר משם חזינין דלא וויתרו חכז"ל הסדר משום טורח ציבור עיי"ש ומתורץ ג"כ לפמ"ש מה דלא הקשו בגמרא על רב אסי מהמשנה דמשמע דחוזר לברכה שדילג ואומר משם על הסדר עיין רשב"א שנתקשה הרבה בזה.
אמנם בירושלמי בפא"ע ה"ג איתא ש"ץ שהשגיר שתים ושלש ברכות אין מחזירין אותו ואמר עוד שם לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה מתים ומכניע זדים ובונה ירושלים אני אומר מין הוא ע"כ מבואר דגם בש"ץ אין מחזירין ונהי דנימא הטעם משום טרחא דצבורא כמ"ש רשב"א והגמ"יי פ"י מה"ת מ"מ איך יפרנס הירושלמי המשנה דמשמע דמתחיל מתחלת הברכה שטעה זה ואומר משם על הסדר כמ"ש רשב"א מדלא תני להיכן חוזר לברכה שטעה זה רק קתני מהיכן הוא מתחיל דמשמע דמשם מתחיל וחוזר לכסדרו וכן נמי משמע מדקתני מהיכן ולא היכן עו"ק דקאמר הירושלמי דא"ל אמר מחיה וכו' מחזירין דמה זה ענין לחזרה אין זה ענין רק לסלקו ויעבור אחר תחתיו והברכה שזה לא אמר צ"ל האחר וודאי גם בשאר הברכות דאין מחזירין היינו שצ"ל רק הברכה שדילג ואצ"ל משם על הסדר ולכן נלע"ד לפמ"ש המ"ג דטעם דרב אסי לשיטת רש"י דנהי דצ"ל על הסדר מ"מ דיעבד לא עיכב שלא יהיו הברכות לבטלה עיי"ש ולפ"ז כשעובר אחר תחתיו י"ל דא"א לאדם חטא בשביל שיזכה חברך שפשע אף דטעה כדאיתא בשבת פ"ק דף ד' לענין חטאת עיי"ש בתוס' וה"נ לא מחויב לומר הברכות שלא כסדר תק"ח דודאי אסור כדי שלא יגרום איסור לש"ץ ראשון שלא יהיו ברכותיו לבטלה והיה אפשר לומר דגם הציבור א"צ לצאת בברכות שלא כסדר כדי להציל הש"ץ מברכות לבטלה ובשמעתם לא עשו איסור דבאיסור ליכא שליחות וגם ערבות ול"ל שומע כעונה וכמ"ש לעיל סימן פ"ה אלא די"ל דגם עתה לא יעשו איסור בידים ועיין תוס' פ"ק דשבת ד"ד ע"א בד"ה וכי ועוד דאיך ש"ץ ראשון עצמו יגרום איסור ברכה לבטלה לעצמו כדי שיזכה את הציבור עתה אמנם כשעומד אחר תחתיו אם יאמר הברכות שלא כסדר עושה בעצמו איסור בידים כדי שלא יהיו ברכות ש"ץ ראשון לבטלה וע"כ במשנה מחזירין לאמר על הסדר כיון דעובר אחר תחתיו אבל ירושלמי דמיירי דש"ץ ראשון גומר התפלה א"צ לחזור רק אומר במקום שנזכר ולפ"ז י"ל כמ"ש יחיד שטעה אלא דקמ"ל גם ש"ץ דל"ת דל"א לציבור שיצאו בשלא כסדר כדי שלא יהיו ברכות הש"ץ לבטלה וע"כ אמר דברכת המינים די"ל מין הוא וע"כ יעבור אחר ממילא מחזירין להתחיל מברכה שדילג לומר כסדר ול"ל משום דמין הוא הוי כדילג במזיד ע"כ צריך לחזור כמבואר בסימן זה במג"א סק"ה דהא רק חיישינן שמא מין הוא כדאיתא בברכות דף כ"ט ומספק א"ל ברכות ולפ"ז א"ש גם דברי רש"י דהא דאר"א אמצעיות א"ל סדר היינו יחיד או ש"ץ שטעה ואין אחר עובר תחתיו וכהירושלמי משא"כ במשנה דאחר עובר תחתיו פרש"י דצריך לחזור ולגמור על הסדר ולפ"ז כ"פ תלמידן עם הירושלמי באמצעיות וס"ל כרב אסי וכשיטת רש"י.
והנה הצל"ח הקשה למה נקטה המשנה בעמד אחר דמתחיל מתחלת הברכה שטעה זה ולא נקטה כשזה עצמו חוזר לומר כהוגן עיי"ש והנה לר"ה דחוזר לאתה חונן דכל אמצעיות כברכה אחת י"ל דקמ"ל דאי הוה תני באותו ש"ץ עצמו ה"א דה"ט דלא סגי שיתחיל מברכה שדילג ומשם יאמר על הסדר דמ"מ הוי שלא כסדר מחמת הברכות שאמר בטעות כגון שהיה עומד אחר אתה חונן והיה צ"ל השיבנו ואמר סלח דגם שיחזיר מהשיבנו כבר הפסיק בסלח בין חונן להשיבנו וכמ"ש הפנ"י והצל"ח שם בד"ה אר"ה אבל כשעובר אחר י"ל די שיתחיל ממקום שהתחיל ראשון לומר בטעות דש"ץ שני וציבור לא הפסיקו בדיבור רק בשמיעה ולא חשוב הפסק כל כך עיין מג"א סימן תקפ"ח סק"ג וכ"ד רש"י הובא בתוס' ברכות כ"א ע"ב בד"ה עד וכדלעיל ס"ס ק"ד דשמיעה ל"ח הפסק ועוד דהכא כיון דאמר שלא כהוגן ל"ה שומע כעונה דמה דשומע כעונה הוא משום שליחות דפה האומר כפה השומע או משום ערבות וכמ"ש לעיל סימן פ"ה והיכא דעשה איסור בטלה שליחותו ע"כ קמ"ל דגם אחר צריך לחזור ולהתחיל מתחלת ברכה שטעה זה אמנם לר"א דאמצעיות אין להם סדר גם בטועה עצמו קשה למה נקטה המשנה בעמד אחר תחתיו דהא המשנה מיירי בדילג ברכה אחת כפרש"י במשנה ואי הוי תני בש"ץ ראשון דיתחיל מברכה שדילג כ"ש אחר ולפמ"ש א"ש דדוקא אחר צריך לחזור על הסדר.
ולכאורה קשה לפ"ז מה פריך לר"ה דמיירי כמו ר"א באינו עובר אחר תחתיו ולדידיה הוי הפסק לכן צריך לחזור לאתה חונן משא"כ באחר י"ל דשמיעה ל"ח הפסק וכמ"ש אלא די"ל דא"כ היכי קתני דחוזר לתחלת ברכה ואם כבר אמר חצי ברכה ודילג לאחרת למה לא סגי דיתחיל שני ממקום שדילג כיון דשמיעה ל"ח הפסק לא אכפת לן נמי מה שהראשון הפסיק אע"כ צ"ל על הסדר בלא הפסק אמירת הראשון א"כ לר"ה יחויב נמי להתחיל מאתה חונן ובזה י"ל מה שפרש"י אלמא על סדרה צריך לחזור ולומרה ע"כ דתמוה דמשמע דמפרש הקושיא לרב אסי עיין מפרשים ולפמ"ש א"ש דרש"י דייק על סדרה צריך לחזור ולומרה היינו לחזור עוד מה שאמר הראשון מברכה זאת גופה שטעה שתהא כסדרה בלא הפסק מה שהפסיק הראשון ממילא לר"ה הל"ל דיתחיל מאתה חונן.
והנה לפ"ז היה אפשר לומר דגם לר"א מש"ה נקטה מתניתין בעובר אחר לאשמעינן דמ"מ מתחיל מתחלת הברכה ולא ממקום שפסק באמצע הברכה אלא דרש"י פירש במשנה אם דילג אחת מן הברכות משמע דלא מיירי בטעה באמצע ברכה אלא די"ל דה"ט דפירש כן משום דקתני מהיכן מתחיל ולא כדתני בברייתא דפריך מינה לר"ה מהיכן הוא חוזר מתחלת ברכה ע"כ דהמשנה לא בא לומר שיחזיר לומר עוד הפעם מאותה ברכה שטעה הראשון אבל הברייתא דתני דחוזר מתחלת ברכה משמע להדיא דחוזר לומר תחלת ברכה שאמר הראשון ועיין צל"ח ועיין תענית פ"ב ט"ז ע"ב ברש"י בד"ה חזן ובריטב"א שם סוף ד"ה וחזן וע"כ בזה גם רש"י מודה דמיירי דהתחיל לדלג מאמצע ברכה לברכה אחרת והשני צריך לומר שנית תחלת הברכה הרי דצריך לחזור ולומרה על סדרה דהראשון קלקל הסדר וע"כ פריך לר"ה מברייתא ולא מהמשנה.
והצל"ח תמה על רש"י שפירש במשנה שטעה היינו שדילג ברכה אחת ואמר אחרת דא"כ ה"ל לתנא למתני מתחיל מהברכה שטעה ולמאי הלכתא תני מתחלת הברכה דמהי תיתי יתחיל באמצעה כיון שזה לא אמר עדיין כלום מאותה ברכה וכי ס"ד דסגי בחצי ברכה עיי"ש שלא מצא מענה ולע"ד י"ל עפ"י המבואר בב"י לעיל סימן קי"ב על הא דאיתא בפרק ב' דמגילה דף י"ז דזקנים ונביאים תקנו ח"י ברכות על הסדר כתוב בש"ל מצא אגדה מאי על הסדר וזה סדר עולם שכן מצינו ח"י ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אח"ז כיון שבאי אנשי כנ"הג כללים ותקנום כסדרן כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי שרת ואמרו מגן אברהם וכו' כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשון אמרו חונן הדעת כשנתקבל תשובות ראובן אמרו הרוצה בתשובה וכן כולם עיי"ש נמצא דעיקר כל הח"י ברכות מראש נתקנו על הודאה על הנסים שנעשו רק אח"כ הוסיפו בכל ברכה מאמצעיות תפלה בתחלתה מעין אותה ברכה נמצא יש בכל ברכה מאמצעיות שני ענינים תפלה והודאה ותחלתה תפלה וסופה הודאה וברכה והנה מבואר במשנה ס"פ א"ע המתפלל וטעה סימן רע לו ואם ש"ץ סימן רע לשולחיו דתפלתו מטורף פרש"י טורפין תפלתו בפניו ואינה מקובלת עיי"ש וא"כ היה מקום לומר כיון דטעה ודילג עכ"פ הוא סימן על בקשת אותה ברכה שאינה מקובלת בתפלה זאת בעד שולחיו וה"א דלא יאמר רק עיקר הברכה שהוא ההודאה דהיינו החתימה לבד כדרך שנאמרה מתחלה על הנסים וקמ"ל שיתחיל מתחלת הברכה ולפ"ז מוכח דהמשנה מיירי באמצעיות דתחלתן בקשה ומתורץ קושית הרשב"א דה"ל לר"ש להקשות גם לרב אסי דסתמא דמתניתין משמע ל"ש ראשונות ואחרונות ל"ש אמצעיות מתחיל מברכה שטעה ור"א מודה בג"ר ואחרונות דחוזר לראש ונדחק דאיכא לאוקמוה באמצעיות א"נ דקים להו דבאמצעיות מיירי עיי"ש דזה דוחק מהיכן קי"ל ולפמ"ש א"ש ומתוך מ"ש יש הוכחה לרש"י מהגמרא דס"ל דמיירי בדילג כל הברכה מדלא פריך לרב אסי וגם מדפריך רק מברייתא וכמ"ש ע"כ לא פרש"י כהירושלמי שהביאו התוס' בד"ה מהיכן וכל דברי רש"י עולין בקנה אחד כפתר ופרח.