ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צו
לא יאחוז בידו בטו"ז סק"א אינו מהנמנע שיוכל להתכוין עכ"ל לכאורה ראיה מהא דפריך בסוכה מ"א ע"ב על אמימר דמצלי ולולב בידו מהא דלא יאחוז בידו ולא פריך על שנהגו כן אנשי ירושלים כדאיתא שם ונתקשו האחרונים מאד בזה אלא די"ל כיון דאפשר לזריז לכוין אמימר נכון לבו בטוח שיכוין ויקיים גם מצות לולב אלא כיון דשאר אנשי אינם יכולין מחזי כיוהרא כמו בחתן לעיל סימן ע"ח במג"א סק"ב לדעת הרא"ש וה"נ רובא דעלמא אינם יכולים לכוין מדאחז"ל דלא יאחוז ופריך שפיר אבל ממה שנהגו בירושלים ל"ק כיון דכולם נהגו ליכא יוהרא ומצאתי כן במ"ג ומ"מ לא נ"ל כיון דעפ"י רוב א"א לכוין איך נהגו כל אנשי ירושלים לכן נלע"ד דל"פ מהם דקודם החורבן אפשר נהגו כך דלא היה ניטל רק יום ראשון כמבואר במשנה שם ואז דאורייתא הוא ולא נדחה מפני תפלה דרבנן דכותבי סת"ם מפסיקין לק"ש ולא לתפלה כמבואר בירושלמי פ"א דברכות ופ"א דשבת ועיין לעיל סימן ל"ח במג"א סק"ט וה"ט שא"צ להפסיק מעסק מצוה דאורייתא מפני תפלה דרבנן ואף דכבר יצאו בנטילת לולב פ"א מ"מ בראשון הוי לקיחתן עסק במצוה דאורייתא דהרי גם כותבי ספרים אפשר אחר התפלה ואינם מחויבים דוקא לכתוב כל היום וע"כ פריך רק מאמימר דנטל כל שבעה ומשמע דכל עת שנטל אחזו בשעת תפלה אף דבשני הוי רק דרבנן ויש לדחותה מפני חיוב תפלה דרבנן כיון דאחיזת הלולב אז אינו חיוב רק מתעסק במצוה דרבנן.
ועוד דהא שאר דבר מותר לאחוז בידו דלא מיטריד רק במה שנפסד שלא יפול מידו והנה בלולב מה פסידא יש בנפילתו זולת מה שצריך לולב כשר לצאת ולברך עליו וא"כ באנשי ירושלים דמשמע שמיירי קודם החורבן מדאמר כך היה מנהגן משמע מכבר ואזי אין חיוב רק בראשון וכיון דאגביה נפיק ביה ותו לא טריד וכה"ג איתא שם בסוכה דף מ"ב וה"נ אינו טרוד אחר שיצא דגם כשיפול ויפסל כבר יצא ואינו אוחזו רק לחיבוב מצוה ועיין לקמן ס"ס תרמ"ט דכל הפסולין מחמת מום היינו רק דאין לברך עליהן עיי"ש וע"כ פריך רק לאמימר דהיה צריך לברך עליו כל שבעה וטריד בכל הששה ימים בשמירתו שלא יפול ויפסל.