ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן פה
מג"א סק"ב דל"ל ביה שומע כעונה דהא אסור לענות עיין תבואת שור סימן א' ס"ק ס"ט כתב גבי ברכת שחיטה רוצה הוא לשמוע לצאת בו ולכן הוי כעונה ממש עכ"ל משמע דהאיסור משום דהוי כעונה ערום ולשון המג"א שכתב דל"ל וכו' משמע דהאיסור ששוחט בלא ברכה דל"ל בו שומע כעונה וכן הבין הדגול מרבבה כאן דברי המג"א וכן בש"ע הר"ז זלה"ה לעיל סימן ע"ה בקו"א הבין כונת המג"א כמ"ש ולא כמחצית השקל ולב"ש שהבינו כונתו דהוי כמברך ערום דשומע כעונה וכן הת"ש שם משמע שהבין דהמג"א חולק עמו דסיים שם ועיין במג"א סימן פ"ה והנלע"ד כתבתי עכ"ל אמנם בתוס' ברכות דכ"א ע"ב בד"ה עד ובסוכה דל"ח ע"ב ברש"י ותוספת שם בד"ה שומע כעונה משמע אף היכי דאסור לענות אם מיכוין לשמוע שומע כעונה וגם על הת"ש קשה דהא מבואר בברכות פמ"ש ה"ד לענין ב"ק תמן אמרין אפילו לשמוע ד"ת אסור אר"י בתחלה והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה עכ"ל הירושלמי משמע מדסתם אף דאינו זקוק לדיבור חברו ואינו רוצה לצאת בדיבור חברו שיהיה כמדבר בעצמו מ"מ אסור לכן צ"ל דערום דאיסורו משום ערות דבר דדוקא דיבור אסור אין לאסור שומע רק כשמתכוין לצאת בדיבור חברו דאל"כ לא נעשה שלוחו בע"כ אבל ב"ק אשכחן בסיני דאתסר שמיעה גם כשא"צ לצאת בדיבור חברו ודכוותיה תיקן עזרא ולפ"ז מי שנזהר בתקנת עזרא והוא ב"ק אסור לשמוע ד"ת אף דאינו מיכוין רק להרהר בד"ת.
ואפשר גם מ"ש ר"ת ור"י דאי שומע כעונה הוי הפסקה י"ל כונתם כיון דתהא הפסקה ויש איסור א"כ לא נעשה שלוחו דאשלד"ע וכבר כתבתי לעיל סימן ס"א בשם הב"ח דשומע כעונה מכח שליחות ולפמ"ש עוד בשם הפנ"י בפרק כ"ט דף מ"ג בד"ה ר"י דשומע כעונה משום דכל ישראל ערבים הכא דיש איסור ל"ש ערבות וממילא אינו כעונה ומדויק מ"ש התוספת אי שומע כעונה דהא ודאי שומע כעונה כדאיתא פ"ג שאכלו ובסוכה דל"ח ע"ב אלא כמ"ש וכן ל"ל כונת המג"א הנ"ל דל"ל שומע כעונה כיון דאסור לענות דנמי מה"ט ורש"י דס"ל דל"ח הפסיקה וליכא איסור ע"כ שומע כעונה ומ"מ צריך ישוב למה דפסקינן בסימן ק"ד דיכול לשתוק ויוצא דשומע כעונה ומ"מ ל"ח הפסקה ה"כ בערום נימא דלצאת שומע כעונה ומשום ערות דבר ליכא דלא חשוב כעונה ממש ואפשר דלענין הפסקה בדיבור יש היסח הדעת יותר וחשוב הפסק יותר משמיעה ועיין לבוש סימן תקפ"ח הובא בטו"ז שם סק"ב ומג"א סק"ג וי"ל הכא גם לטו"ז ומג"א שתיקה ל"ח הפסק כיון דשותק מחמת דאינו רוצה להפסיק אינו מסיח דעתו וכל התפלה אינו יוצא ע"י שמיעה משא"כ התם בתקיעות דיוצא ע"י שמיעה כל התקיעות ע"כ חשוב שמיעה ג"כ הפסק ולענין איסור ערות דבר כשמהרהר אינו מצוה כל כך כמדבר ולא הקפידה תורה וכששומע דהוא כעונה הוי מצוה חשובה את"ל שומע כעונה ואסור כשהוא ערום.
וראיתי בצל"ח בברכות דכ"א ע"ב כתב לדעת ר"ת ור"י בתוספת דס"ל דאם שומע קדיש באמצע תפלה ומיכוין לצאת דהוי הפסקה דשומע כעונה ה"נ אם אחד מסופק על ברכה אחת אם כבר יצא אי"ל לחברו שיתכוין להוציאו כשמברך בלא"ה לעצמו דשמא כבר יצא ושומע כעונה הוי כמברך לבטלה עכ"ל ולפמ"ש מותר ממ"נ דאם א"צ אשלד"ע ואף דגבי אשלד"ע יש איסור מ"מ היינו משום דבגרמתו נעשה איסור ע"כ יש איסורא זוטא וכפרש"י בקדושין דף מ"ג בד"ה דינא אבל כאן השליח לא בירך לבטלה דצריך לברך לעצמו וכשיתבטל השליחות ליכא שום איסור ועוד יכוין על תנאי אם צריך לברך יצא בברכת חברו ויהא שלוחו להוציאו ואם א"צ לא יוציאו ולפמ"ש הפנ"י הנ"ל דשומע כעונה משום ערבות י"ל נמי ממ"נ אם מחויב לברך חברו ערב בעדו ומוציאו ואם אינו מחויב ממילא אין חברו מחויב להוציאו ואין שומע כעונה ואף דבברכת הנהנין ל"ש ערבות דלא ליכול ולא ליברוך ומ"מ א"ל יצא מוציא וכדאיתא בר"ה דכ"ט וברש"י שם ודוקא בשומע והא כיון דליכא ערבות ל"ה שומע כעונה כבר הרגיש בזה הפנ"י שם ותירץ עפימ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכו' ברכות ה"י דברכת הנהנין אינו מברך לאחרים אא"כ נהנה עמהם דמדכתב עמהם משמע דה"ט דכל שאכלו ביחד ה"ל כנשתתפו ונעשו ערבים עיי"ש ונ"ל סמך לדבר מחו"מ סימן ע"ז שנים שלקחו מקח אחד או לוו כאחד שניהם ערבים זה בזה וה"נ לפני הברכה לה' הארץ ומלואה ועמ"ש לעיל סימן נ"א וס"ח ועיין פ"ק דב"מ ד"ח ע"א בתוספת ד"ה ושותפין מוכח דס"ל גם היכא דזכי לנפשיה נמי אשלד"ע.
הג"ה ס"א וי"א שחוזר לראש וכן עיקר נ"ל דאם עבר זמן ק"ש לכ"ע א"צ לחזור לראש כיון דלאח"ז אינו רק כקורא בתורה כדאיתא בפ"ק דברכות ד"ט ע"ב א"כ לא מיגרע משום ההפסק כעוסק בשאר ד"ת ואי משום הברכות בלא"ה א"צ לחזור ולברך והברכות אינם שייכים לק"ש כדלעיל סימן סמ"ך ס"ב ועב"י שם בשם הרשב"א מדאינו מברך אקבו"צ על מצות ק"ש ש"מ דלא שייכו לק"ש דוקא וראיה לדברי נ"ל מפרש"י פרק מי שמתו דכ"ד ע"ב ז"ל לדידי לא ס"ל לא הייתי מזקיקו להפסיק עיי"ש דנתקשו המפרשים הא אמר שם היה מהלך במבואות המטונפות אר"י מניח ידו על פיו וקורא ק"ש משמע דמותר להתחיל אלא דהוקשה לרש"י דמה דוחקיה לומר לדידי לא ס"ל נימא דלא התיר ר"י רק ק"ש שלא יעבור עונתה עד שיבא למקום נקי תדע דאל"כ למה נקט דוקא ק"ש יותר משאר ד"ת ועיין בב"ח לקמן סימן פ"ח ס"ב וההוא דר' אבוהו ע"כ לא עבר זמן ק"ש אחר שיצא מהמבואות המטונפות מדא"ל ר"י לחזור לראש וכמ"ש וע"כ גם לר"י י"ל דאסור לקרות שם ק"ש ע"כ פרש"י דבאמת לא אמר רק דל"ה מזקיקו להפסיק כיון דכבר התחיל ויש איסור להפסיק דכיון דמותר לכתחלה לקרות שם כדי שלא יעבור זמן ק"ש ה"נ כדי שלא יפסוק דזה וזה כדיעבד ומ"ש הב"ח לקמן ספ"ח דגם ר"י לא אמר אלא כשכבר התחיל לקנות ובק"ש דוקא כדי שלא יעבור זמנה עיי"ש אינו מובן הא בפירש אמר היה מהלך במבואות המטנפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש דהיינו לכתחלה מתחיל ועוד כדי שלא יעבור זמנה גם לכתחלה חשוב דיעבד וצ"ל דהיכי דהגיע סוף זמנה גם לב"ח יתחיל אליבא דר"י אלא דכשיש עוד זמן ואפשר יגיע למקום נקי קודם שתעבור זמן ק"ש אזי כשלא התחיל לקרות ימתין שיעשה מצוה מן המובחר וכשהתחיל כבר א"צ להפסיק משום ספק דאין מוציא מודאי וכעין סברא זאת מצאתי בשבו"י ח"א סל"ד וא"ש גם להב"ח מ"ש ע"ד רש"י אלא להב"ח כיון שיש איסור גם לר"י ללמוד ולקרות במבואות המטונפות משום כי דבר ד' זה דוחק לומר שלא יחויב להפסיק ואפילו בסוף זמן ק"ש וכשאני לעצמי י"ל לר"י אין בזה רק משום מצוה מן המובחר לקרות במקום נקי והיכי דלא אפשר מותר כיון דאין בו איסור רק הידור מצוה ועיין בשבו"י ח"ב ס"ל דאם התחיל במצוה ונזדמן לו שיכול לעשות המצוה יותר מובחר א"צ להפסיק ועיין נמכ"י בא"ח סימן תרע"ג דהעלה דהיכי דהתחיל בגוף עשיות המצוה א"צ להפסיק וכ"כ בשע"ת שם וא"כ הכא דהתחיל לקרות א"צ להפסיק כדי לעשות מצוה מן המובחר לקרות אח"כ במקום נקי ומפרט לר"י דחוזר לראש א"כ הוי כמסלק מצוה ראשונה לגמרי אחר שהתחיל בה וע"כ אף כשת"ל לר"י ג"כ הא דיקרא ק"ש כשהיה מהלך במבואות המטונפות היינו כשלא יגיע למקום נקי קודם שיעבור זמנה אינו ע"כ משום דלר"י אין בזה רק משום מצוה מן המובחר והידור מצוה וא"כ הכא דכבר התחיל א"צ להפסיק ועיי"ש בשבו"י דמודה להח"צ בסימן מ"ה דליכא איסור למשוך ידו ממצוה זאת ולעשות מצוה מן המובחר רק דא"צ להפסיק עיי"ש וזהו שפרש"י כאן לא הייתי מזקיקו להפסיק מורה באצבע כשבו"י.