ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עד
מג"א ריש סימן ואם מוציא גם לבו חוץ לחלון א"כ הרי ראשו ורובו וכ' במ"ג הקשו מהג"ה ס"ב דאם לבו למעלה מן המים אף בצלולים שרי דנימא ג"כ כאלו כולו חוץ למים עיי"ש ול"ד דמים הוי כמלבוש וכמ"ש הפר"ח ומג"א ל"ק רק באהל ובמראה פנים בפ' הרואה ה"ב כתב דיש להפליא דמהיכן למד לומר כן דלמטה מלבו הוה כרבו ואנן אמרינן בטבורו של אדם שעומד באמצע גופו ובפרק ע"ע דף מ"ה אמרינן גבי הא דאבא שאול דאמר דהילל נוצר מטבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך דלענין יצירה מאמציעותיה מותצר עכ"ל ונ"ל לתרץ דברי המג"א עפימ"ש המק"מ על הזהר פ' תרומה דף קנ"ז דאיתא שם בזהר דירושלים באמצעותא דא"י דהמכוין שהשפע של א"י כולה הוא מירושלים א"נ ר"ל באמצעית פירש בתוך א"י היא ירושלים ואיכה באמצע ממש דמשנה ערוכה במסכת תמיד דרק מהלך יום אחד מיריחו לירושלים עכ"ל וה"נ י"ל טבורו אינו באמצע גופו ממש רק תוך גופו ולאפוקי ממ"ד שם מראשו מתצור וגם מחמת דבמעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח וכל השפע וחיות העובר נמשך מטבורו ע"כ נקרא אמציעותו ובפע"ח שער הציצית פ"ב מבואר דטלית צריך לכסות ראשו ורובו היינו עד החזה ושם בפ"ג ביאר דעד החזה הוא הרוב כי יש למעלה כח"ב ח"ג ושליש ת"ת שהוא עד החזה נמצא שהוא הרוב עכ"ל הרי מורה באצבע אף דלערך כמות הגוף ליכא רוב מ"מ חשבינן רוב בערך האיכות המדות המתלבשים באדם דעד החזה יש רוב מדות והנה מבואר שם ריש פ"ב דעיבור הוא בבחינת תלת גו תלת נמצא כי לא היה לו אז ראש ולא זרועות רק גוף אחד פשוט וזה ענין ט"ק שאין בה עטיפת ראש וזרועת אמנם הט"ג הוא אור מקיף דז"א בהיותו גדול שנגדל ונעשה לו י"ס ונתפשטו ראשו וזרועותיו ואז שיעור הטלית הוה כדי לכסות ראשו ורובו עיי"ש וא"כ א"ש דבעובר טבורו חשוב אמצועותיה שלא נתפשטו בו הי"ס ולא נחשב ראש וזרועות לרוב משא"כ אח"כ דיש לו הרמת ראש ונגלין בו י"ס.