אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן סח

סימן סו

מג"א כל שבט יש לו שער ומנהג בלקוטי אמרים כתב נוסח ספרד הוא לבני התערובות ובחת"ס חא"ח סימן ט"ז הקשה דר"א היה מב"ב של מרע"ה ור"ע מבני גרים וע"כ ר"ע התפלל ספרדיות ור"א נוסח של שבט לוי ואיך כי גזר תעניתא ולא נענה ר"א ירד ר"ע ואמר ח"מ ונענה ואיך יכול להיות שלוחו של ר"א ושל כל בני הכנסת ההוא והוא אינו מהם ואיך נעשה שלוחם ועיין שו"ת ד"ח ח"ב א"ח ס"ח ולע"ד דבצבור שאני כמבואר בסימן ק"א ס"ד דכיון דהקב"ה בעצמו מקבל תפלתם דבשלמא יחיד דצריך שמלאכי השרת יזקקו לו להעלות תפלתו צריך לנוסח השייך לשער וממוניו השייכים לשבטו.

ועוד מגו דזכי לנפשו זכי נמי לחבריה כמבואר בפ"ק דב"מ ד"ח וכן בפרק ב' דקידושין דף מ"ב שאני התם דאית ליה שותפות בגוייהו ואף דמבואר בנתיבות סימן ק"ה דדוקא במידי דא"ל יזכה חברו גם הוא לא יזכה אזי זכי לחברו אף מי שאינו בר שליחות ה"נ אם לא יצאו אפילו קצתם מהציבור כולם לא יצאו כדאיתא בד"מ לקמן סימן תקפ"א ש"צ שאינו מוציא אחד מן הקהל אפילו אחרים לא יצאו ובלבוש שם סיים כיון שהתפלה נדחית לזה נדחית לכולן והרי הש"ץ נמי צריך להציבור שיצטרפו עמו לכל דבר שבקדושה ואל כביר לא ימאס.

יש מקומות וכו' בתוס' סוף ר"ה דף ל"ד ע"ב ד"ה לדידי כתבו קשה הדבר מאד שהצבור ממתינים ושותקים עד שיגמור ש"ץ זולת מיהו אם אין שוהין כדי לגמור כולה מראש ועד סוף אין לחוש עכ"ל והפנ"י שם הניח דבריהם בצ"ע דממ"נ אם ס"ל דחשוב הפסק על הש"ץ גופא קשה דמפסיק ומאריך במקום שאמרו לקצר ואם משמע להו דמותר להוסיף בשבח באמצע ברכה א"כ מה"ט גופא אין לחוש להפסקה ומה שהצבור שותקים לא מקרי הפסקה דשומע כעונה והרי הוא כאלו הם אומרים בעצמם הזולתות עכת"ד ולפמ"ש לעיל סימן נ"א וסימן ס"ב דהא דשומע כעונה הוא מטעם ערבות וזה דוקא בדבר המחויב מדינא ולא מה שאינו רק מנהג לק"מ ויצא לנו מזה דיותר טוב לומר עם הש"ץ מלשתוק ולהמתין הרבה דאזי כשישהה כדי לגמור כולה לכתחלה אסור אף שלא מחמת אונס וכמ"ש המג"א לעיל ריש סימן ס"ה והרמ"ה שהביא הטור דשתק והמתין צ"ל או דלא שהה כדי לגמור את כולה או דס"ל דחשוב הפסק וס"ל דבשהה א"צ לחזור ע"כ בחר יותר בשתיקה כיון דלא היה בידו למחות אבל אנן דקי"ל דל"ח הפסק כמ"ש הרמ"א נכון יותר לאומרו וקצת יש לתרץ בזה דברי הטור שכתב דנהגו להוסיף פיוטין בטאורת ובאהבה ובזולתות דלמעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא וגם ר"ת דחק לפרש ההוא דבמקום שאמרו לקצר וכו' כדי לקיים המנהג ומ"מ טוב ויפה הדבר לבטלה למי שאפשר כי הוא סבה להפסיק בשיחה בטלה גם פיר"ת לא ישר בעיני הרא"ש מה שפירש לקיים המנהג והב"ח תמה דהרי הרא"ש בפרק אין עומדין כתב דנהגו לומר קרובץ בג"ר שתיקן ר"א הקליר והפליג בשבחו אלמא משמע דראוי לסמוך עליו ולע"ד יל"ד עוד שהאריך הטור לומר שפירש לקיים המנהג א"ו דישר בעיני הרא"ש מה שהתקין ר"א הקליר או שאר הגדולים ויש לסמוך עליהם דל"ח הפסק ומשנה ממטבע הברכות אמנם המנהג עדיין קשה דנהגו לשתוק ולהמתין עד שיגמור הש"ץ ולזה ר"ת לא העלה ארוכה דנהי דמותר להוסיף מ"מ אינו מחויב ול"ה שומע כעונה וחשוב הפסק לגבי השותקים וכיון דר"ת גופא לא פירש כן רק מחמת שנדחק לקיים המנהג וכמ"ש הטור מקודם וכיון שאינו מעלה ארוכה למנהג למה נדחק וגם הטור מיירי במנהג זה דנהגו לשתוק מדכתב שהוא סבה להפסיק בשיחה בטלה דהיינו מחמת דבטלים בשעת אמירת הש"ץ ולקמן סימן קי"ב פסק הטור ג"כ דיפה נהגו לומר קרוב"ץ בשלש ראשונות משום דצרכי רבים מותר להוסיף וכיון שכולם אומרים אין חשש ואפילו יאמר רק הש"ץ שאני תפלה בחזרה דכבר יצאו כל הציבור ועיקר חזרת הש"ץ משום קדושה ומודים השתא דכולם בקיאין וכמ"ש תוס' ורא"ש בפרק הקורא עומד די"ט ע"ב א"כ אין חשש כ"כ בשתיקת הציבור ועיין במ"ג שתרצו קושית פנ"י דכונת התוס' להקשות מה שאין סומכין גל"ת אבל משום שהיה אין חשש כיון דאינו מחמת אונס והם דברים תמוהים חדא דהרי התוס' סיימו מיהו אם אין שוהין כדי לגמור כולה אין לחוש ובהפסק בין גל"ת אין שיעור כדלעיל סימן ס"ו ס"ח דאפילו להניח טלית אסור ועוד דהזילתות אינם בין גאולה לתפלה דתם קודם גאל ישראל ואזי ליכא משום סמיכות גל"ת כמ"ש הרמ"ה כאן בטור ובש"ע לעיל סימן ס"ו ס"ח ועוד קושית הפנ"י במק"ע דש"ץ איך מפסיק ולכן ברור כמ"ש המג"א לעיל סימן ס"ה. סק"א דתוס' ס"ל דאסור להפסיק לכתחלה אפילו בברכת ק"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה