ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן נה
ס"א יו"ד נ"ל תשעה גדולים ואחד חרש שנתחרש אח"כ דהוי ספק כמ"ש פרמ"ג בפתיחה ח"ש אות ד' א"כ הוי ס"ס שמא הוא כגדול פקח ושמא אף דהוא כקטן מ"מ אחד מצטרף כמ"ש בס"ד וכ"ש אם לבד התשעה אחד קטן ואחד חרש שנתחרש אח"כ.
יו"ד זכרים ב"ח מבואר בגיטין ובברכות דף מ"ז ע"ב דר"א שחרר עבדו להשלים עשרה ופריך דהוי מהב"ע ומשני מצוה דרבים שאני ופרש"י להוציא רבים י"ח לקדושה ולפ"ז אם כולם שמעו קדושה רק אחד לא שמע דמותר לומר קדושה עבורו כדלקמן סימן ס"ט אסור לשחרר עבדו דל"ה מצוה דרבים אמנם בהשולח לא פריך הש"ס דהוי מהב"ע ולא מסיק מצוה דרבים שאני ולפ"ז גם בשביל יחיד מותר לשחרר וצ"ע על איזה סוגיא לסמוך ולברר הדברים נעתיק הסוגיא בברכות שם אריב"ל קטן המוטל בעריסה עושין אותו סניף וכו' ואריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתבי מעשה בר"א שנכנס לביהכנ"ס ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי אצטרכי שחרר חד ונפק בחד והיכי עביד הכי והאמר ר"י המשחרר עבדו עובר בעשה וכו' לדבר מצוה שאני מצוה הבא בעברה הוא מצוה דרבים שאני ואריב"ל לעולם ישכים אדם לביהכנ"ס כדי שיזכה וימנה עם עשרה ראשונים שאפילו מאה באים אחריו נותנין לו שכר כנגד כולם אר"ה וכו' ולית הלכתא ככל הנהו שמעתתא ודעת הפוסקים דקאי גם אדריב"ל דקטן ועבד אין מצטרפים ובתוספת הקשו דהא מפסיק בהך דריב"ל דלעולם ישכים והנה קשה למה בגיטין לא פריך דהוה מהב"ע עוד יל"ד דמשמע דקושיא והיכי עביד הכי נסמך אקושיא דלעיל אדריב"ל והא בלא"ה תקשי אר"א גופיה וכן הקשה הצל"ח והנלע"ד דהנה בפסחים דף נ"ט בתוספת שם ד"ה אתי הקשו דהא בעידנא דמיעקר העשה דלעולם בהם תעבודו לא מיקיים מצוה דתפלה ותרצו משום דמצוה דרבים הוא ל"צ בעידנא וקשה לפ"ז דקודם שחידש דהוה מצוה דרבים מה יענה לקושיות התוספת וצ"ל דזהו גופא קושיות הש"ס דהוי מהב"ע כיון דבשעה שעובר לא נדחק מפני המצוה עדיין לאפוקי אי הוה בעידנא ליכא עבירה מעולם וכן מצאתי בשו"ת יד אליהו ס"ז פירש כן קושית הגמרא עפ"י דרכו אמנם לולא דברי התוספת יש לתרץ קושיתם מה דל"ה בעידנא עם הך דריב"ל דלעולם ישכים דמיד שנשלם מנין עשרה נוטל שכר נגד כולם הבאים אח"כ אף דבעת תפלה היו כולם וכמ"ש מהרש"א בח"א וז"ל דכל בי עשרה שריא שכינתא והם עשרה ראשונים שהביאו השכינה לביהכנ"ס והבאים אח"כ אין עושין כלום בזה רק שמתפללין עם העשרה שהביאו כבר השכינה לשם עכ"ל ועיין בפ"ק דברכות בפירש הרי"ף בע"י דבעשרה שכינה קדמה ואתיא היינו מיד שמתקבצים עשרה אף שלא התפללו עדיין וכ"כ הפר"ח לקמן סימן צדיק ובתשובת רשב"א סימן נו"ן כתב ג"כ דקדמא ואתיא השכינה בבת אחת עם ביאת העשרה קודם שישבו נמצא זה גופא מצוה רבה מה שמביאין השכינה לשם קודם התפלה דהרי נוטלים שכר כנגד מאה הבאים אח"כ ומתפללין א"כ בעת ששחררו גורם השראת שכינה מיד והוי בעידנא ולפ"ז היה אפשר לומר דמש"ה אסמיך הך דרישב"ל דלעולם ישכים לתרץ הך קושיא דליהוי בעידנא אמנם התוספת הנ"ל לא ניחא להו בהכי וצ"ל עפימ"ש הרא"ש בברכות שם וז"ל ויראה דה"ט דאמרינן אפילו מוטל בעריסה מצטרף דכל בי עשרה שריא שכינה דמונקדשתי בתוך בנ"י אומרים קדושה בעשרה ל"ש גדולים ל"ש קטנים קרינן בתוך ב"י ובלבד שיהיו תשעה גדולים אבל טפי מאחד לא כדאמרינן גבי עבד דטפי מאחד ליכא ליקרא דשמיא לצרפו ועבד נמי איתא בכלל ונקדשתי דשכינה שרויה אכל מחויבי מצות בני ברית עכ"ל ומדפתח ל"ש קטנים משמע אפילו טפי מחד שכינה שורה וכן מדסיים דעבד נמי איתא בכלל ונקדשתי דשכינה שריא אכל מחויבי מצות ב"ב לפ"ז ל"ש אחד ל"ש טפי וע"כ הוצרך ליתן טעם למה טפי מאחד לא מצטרף והוכרח לומר משום דליכא יקרא וכו' מצידנו לצרפו לקדושה ותפלה בציבור יותר מחד וה"ט דתשעה נראין כעשרה ולא שמנה כדאמר בש"ס שם ואין כבוד שמים לעשות ציבור מעבדים וקטנים וכל ענין קדושה בעשרה מדרבנן הוא והם אמרו נמי שלא לצרף יותר כיון דמינכר מלתא טפי אבל ודאי לענין השראת שכינה אין חילוק בין קטן ועבד אחד לשנים וזה ברור ומוכרח בלשון הרא"ש לפ"ז גם כשלא שחרר לעבד אף דתרי הוי כבר די להשראת שכינה רק לצרפו לתפלה הוצרך לשחררו ושפיר הקשו תוספת דל"ה בעידנא דהתפלה יהיה אח"כ ועכצ"ל משום דהוה מצוה דרבים וזה גופא מקשה הש"ס ומתרץ וכמ"ש אמכם מה שחידש הרא"ש דשכינה שריא אכל מחייבי מצות אף דנלמד מתוך ב"י ומעדה דהוי כולם גדולים ב"ח ס"ל משום דמוכרח כן מדריב"ל דעבד וקטן מצטרף דע"כ השכינה שריא משום דהעבד משלים דל"ל משום דתשעה נראין כעשרה דא"כ עבד וקטן למה צריך אמנם לפי מה דפסקינן דלא כריב"ל הדרן לפשטא דקרא דצריך כולם גדולים ובנ"ח דבלא"ה אין השכינה שורה וכן מוכח מלשון ב"י לקמן סימן קצ"ט בד"ה ולענין הלכה וז"ל דאמר ריב"ל וכו' סניף לעשרה כ"ל דלטעמיה אזיל דסובר דכל בי עשרה שריא שכינה ואפילו יש ביניהם קטן עכ"ל משמע לדידן ס"ל דלא שריא רק אגדולים בנ"ח וזה פשוט ולפ"ז לא ס"ל כלל משום דהוה מצוה דרבים ידחה שלא בעדנא דהוה ממש בעדנא וכמ"ש וע"כ בגיטין לא פריך דהוה מהב"ע רק בברכות דקאי אדריב"ל ע"כ פריך והיכי עביד הכי דוקא לדריב"ל דס"ד דל"ל מצוה שאני כיון דאינו בעידנא הוי מהב"ע ותירץ לו דהוי מצוה דרבים וע"כ סמכו לאידך דריב"ל להך תירץ לומר דמה דהוכרח לומר מצוה דרבים שאני מחמת הך דריב"ל קמא דעבד מצטרף הוא מחמת אידך דריב"ל דלעולם ישכים וכיון דאסיק דלית הלכתא כריב"ל קמא ממילא א"צ לטעם מצוה דרבים וע"כ ל"ה הפסק כלל מימרא דלעולם ישכים דמישך שייכה בהך קושיא ותירץ דאמר אדריב"ל קמא וזה ראיה לשטת הפוסקים דלא כריב"ל מדלא משני בגיטין נמי דהוה מצוה דרבים ולפ"ז אפילו רק אחד לא שמע קדושה מותר לשחרר עבד וכן הרמב"ם בפ"ט מעבדים לא כתב דצריך להיות מצוה דרבים ונתקשה שם הלח"מ ובכתיב חיים לקמן סימן רמ"ח בד"ה יען ולפמ"ש א"ש.
ס"ד הג"ה מסתמא הביא ב"ש האחרונים הקשו דגם בדרבנן היכא דאיכא לברורי מבררינן כדאמרינן פ"ק דפסחים גבי משכיר בית לחברו דחזקתו בדוק דאי איתא קמן צריך למשיילה ואפשר דשא"ה דהוי כרוב התלוי במעשה דחזקתו בדוק משום דרובא בודקין רק בדרבנן סמכינן עליו ומ"מ אם אפשר לברר צריך לברר ולפמ"ש המג"א לקמן סימן תל"ז דדוקא היכא דמוציאין מחזקת איסור צריך לברורי הכא חזקת קטנות עשוי להשתנות ממילא ואינה חזקה וכמ"ש תוספת פ"ק דגיטין ב' ע"ב בד"ה עד אחד ע"כ א"צ לברר.
ס"ו מצטרף עמהם וכתב המג"א סק"ח דאכל בי עשרה שכינתא שריא וכו' על גדולים וכו' אף גבי ישן דוקא אחד ונלע"ד דאם יש י"א ושנים ישנים או אינם עונים ואחד ספק אם הוא בן י"ג שנה או ודאי יג"ש רק לא הביא ב"ש והוי ספק סריס כדלעיל ס"ה אזי מצטרפין דהנה בב"ר פרשת מקץ הובא הא דריב"ל דקטן המוטל בעריסה עושין אותו סניף לעשרה ופריך והתני אין מדקדקין בקטן ולדעתי הקושיא דאין מדקדקין משמע עם ספק הביא ב"ש או בן יג"ש והא אפילו ודאי קטן נעשה סניף ומתרץ לא נצרכה אלא לשני קטנים אחד ספק ואחד קטן עושין הספק עיקר והקטן לסניף ר"י בן פזי משום ר"א תשעה נראין בעשרה מזמנין מה עביד מסוימין אלא אפילו קטן ביניהם ע"כ ולע"ד ביאורו דיל"ד א"ד הספק נעשה עיקר כיון דיש לברר גם בדרבנן צריך לברר ואפילו לפמ"ש לעיל מ"מ הא משמע דגם ספק הגיע ליג"ש או ודאי לא הביא ב"ש והוי ספק סריס איך נעשהו לעיקר וגם צריך להבין מה דמסיק דתשעה נראין כעשרה בקטן ביניהם דא"כ למה צריך לטעם דנראין מה יושיעינו זה כיון דצריך לסניף הקטן אמנם עם מ"ש לעיל א"ש הכל דס"ל למדרש דשכינה שורה על כל עשרה אפילו קטנים אלא דאין כבוד שמים לצרף קטנים לעשותן ציבור לקדש ש"ש ע"י כמ"ש הרא"ש אלא דאם יש תשעה גדולים דבלא"ה נראין כעשרה ואינו ניכר להדיא דליכא עשרה גדולים ליכא משום יקרא דשמיא תו מצטרף קטן אבל שני קטנים ניכרים דשמנה לא נראין כעשרה וכ"ז בודאי קטן דניכר וידוע אבל ספק אין מדקדקין בו דכיון דאינו ניכר ליכא משום יקרא דשמיא והשכינה שורה ודאי על קטנים ג"כ ע"כ הספק עושין לעיקר והוי תשעה נראין כעשרה והקטן העשירי נעשה סניף והיינו דפריך מה עביד מסויימין פירש מה לעיל זה דנראין כעשרה כיון דבאמת ליכא אין השכינה שורה דכלפי שמיא גליא ומשני דיש עוד קטן עשירי ואיכא השראת שכינה אלא דאין כבוד שמים לצרף קטן ע"כ צריך לטעם דנראין כעשרה ואינו ניכר צירוף העשרה ע"י הקטן ולפ"ז כיון דמהרי"ל הוכיח דגם אישן שכינה שורה א"כ ה"ה שנים וכמ"ש מהרלנ"ח רק דדי לבא מה"ד להיות כנידון מה קטן דוקא אחד ה"נ ישן וכמ"ש המג"א ובדריב"ל גופא הטעם דאינו כבוד שמים כיון דשמנה ניכר טובא ה"נ ישנים וא"כ כשיש עוד ספק נעשה עיקר ומסלק חשש כבוד שמים ומצרפים הישנים כיון דשכינה שורה בודאי דיש עשרה גדולים ודאי ולפ"ז אם יש עשרה גדולים בנ"ח ושנים ישנים אינו רשאי לשחרר עבד רק אם רוצה שיצא רבים י"ח לא בשביל אחד כיון דליכא מצוה דרבים לשכינה בלא"ה שריא כבר רק צריך צירוף לקדושה ול"ה בעידנא וכמ"ש לעיל ועיין במ"ש לקמן בסמוך.
סי"ג צריך וכו' ולקמן ס"כ היו עשרה במ"א וכו' זה כתבו תוספת בפכ"צ דפ"ה מחמת דאריב"ל אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת וכאן אמר דלתפלה אין מצטרפין עיי"ש ונראה דה"ט כיון דעשרה במ"א שכינה שורה תו אין מחיצה מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים דייקא משא"כ בליכא עשרה במ"א הוי הפסק בין ישראל גופייהו דלא לצטרפו לגרום השראת שכינה וכ"מ בישיע"ק ולפ"ז נ"ל אם יש עשרה במ"א רק שנים ישנים דכתב המג"א לעיל דאין מצטרפין וכתבתי לעיל דהשכינה שורה רק אין כבוד שמים לומר קדושה בצירופם וא"כ כשיש עוד אחד בחוץ העונה עמהם מצטרף שפיר כיון דכבר שכינה שרויה בלא"ה תו אין מחיצה מפסיק ומצטרף וליכא משום כבוד שמים כיון דתשעה נעורים וכיון דנראה מדברי המג"א דדעת מהרלנ"ח גם בשנים ישנים מצטרפין אלא דהמג"א כתב דדיו לבא מה"ד דריב"ל לא אמר רק בקטן אחד ובדריב"ל גופא דעת הרז"ה אפילו ד' קטנים מצטרפין א"כ יש מקום לסמוך אמנם גוף דברי המג"א צ"ע דמהרלנ"ח ל"כ לענין שנים ישנים רק אם מתפללין וא"י לענות והמג"א חולק עליו בישנים ואולי בישנים מודה מהרלנ"ח דאין כבוד שמים לצרף שנים ואולי אפילו אחד כטו"ז וצ"ל דגם במתפללים שנים ס"ל למג"א דאינם מצטרפים כיון דהגמ"יי יליף מדריב"ל י"ל דיו אבל בזה אומר בטח דמצרפין העומדין מחוץ לאגוף דודאי שכינה שורה על היו"ד שלפנים מהאגוף אלא דצריך שיענו תשעה והרי העומד בחוץ עונה ומצטרף כיון דכבר שריא שכינה ובש"ע של הרבי"ז ז"ל פסק בלא"ה דמתפללים וא"י לענות אפילו ד' מצטרפין וישנים רק אחד מצטרף ונראה דהמג"א לא ראה בגוף התשובה הרלב"ח מדציין דבריו על ישן ולא על א"י לענות דעל זה קאי דברי מהרלב"ח וצ"ע.