ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן לט
ס"א קטן במ"ג תמהו על הש"ך ותב"ש ביו"ד סימן א' שהקשו למה שחיטת קטן כשר ולא אימעט מוזבחת משום דאינו בר שחיטה כנכרי והמ"ג הראו דברי תוס' בפ"ב דגיטין כ"ב ע"ב בד"ה והא דקטן חשוב בר כריתות כיון דאתי לכלל כריתות כשיגדל וה"נ בשחיטה ומתוך כך חלקו בין שחיטה לתפילין ואין החילוק מובן כלל והנכון כהנו"ב ות"ש דכיון דאסור להאכיל נבלות לקטן שייך בו וזבחת ואכלת ומה דל"א כיון דאתי לכלל זביחה לכשיגדיל וכן כאן דאתי לכלל קשירה נראה דבפ"ק דגיטין ד"ט ע"ב פרש"י לפי דכתיבי וכתב ונתן דרשינן מי שישנו בכלל נתינה ישנו בכלל כתיבה והנה הנתינה אחר הכתיבה כדכתיב וכתב ונתן בעינן בשעת כתיבה שיהא ראוי לנתינה אחר הכתיבה ומה לי זמן מועט או הרבה דמחוסר זמן ל"ה דשלב"ל וכיון דלשיגדל יבא לכלל נתינה שפיר דמי משא"כ וזבחת צריך בשעת זביחה יהא בר זביחה וכן וקשרתם כתיב לפני וכתבתם בעינן בשעת כתיבה יהא בר קשירה והיינו דהת"ש שם מזכיר תוס' זה דגיטין ומ"מ טרח למצוא טעם אחר.