ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן א
ס"א הג"ה שויתי לא אמר ציירתי וכדומה יתכן עפימ"ש בכש"ט ד' צלך היינו כביכול מתנהג עם האדם כצל ודפח"ח וזהו שויתי לשון השתוות והיא מוסר גדול ליו"ח.
מג"א סק"ג ומיד ל"ד אלא ישהה מעט כדאיתא בגיטין באחרונים הקשו מנ"ל דבאחד מהם יש קפידא ועוד אמאי לא הביא משבת דף קכ"ט ע"ב דאיתא נמי הך גמרא שם.
ונראה מדאמר בגיטין חמשה קרובין למיתה עמד ואכל ישן ועמד וכו' הרי דחמשה קאי על חמשה אנשים דל"ש קרובין למיתה על הפעולות וע"כ אח"כ קאמר שם ששה העושה אותן מיד מת וכאן לא אמר העושה אותן דכיון דאמר חמשה על האנשים עמד ואכל וכו' ממילא היינו העושים אבל אח"כ דקאי ששה על הפעולות הוצרך לומר העושה אותן מיד מת דל"ש לומר מת על הפעולות ומה דשינה מפועל לפעולה מהחמשה לששה משום דהששה צריך לעשות כולן וכדאמר שם דוקא כסדרן וכפרש"י שם וא"כ הפועל רק אחד וכדאמר העושה לשון יחיד והפעולות ששה וכדאמר אותן משא"כ החמשה קאי על הפועלים דכל מי שעושה אחד מהם קרוב למיתה ובשבת הלשון חמשה דברים קרובים למיתה אמר החמשה על הדברים והוא לשון קצר דל"ש קרובים למיתה בדברים והכונה חמשה דברים העושה אותם קרוב וא"כ אינו מוכרח אם באחד רק מגיטין.