אור ברסלב
ערך שי אורח חיים הלכות תפילין סימן כה

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות תפילין סימן כה

סימן כד

ס"א אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין כ"כ הנ"י בשם הר"י ונתן הנ"י טעם דציצית תדיר יותר דנוהג גם בשבת ויו"ט והשאגות אריה סימן כ"ח הקשה דלאו שם תדיר על מצות ציצית דלאו דבר שבחובה היא דלא מחויב להדר אחר טלית בת חיובא וע"כ רק מצוי מיקרי דהרי בזבחים דף צדיק אמר דשלמים ל"ח תדיר רק מצוי ופרש"י שאין תדירתו חובה אלא שהיא מצוי יותר מחטאת הרי אע"ג דלאחר שנדר ונדב קרבן שלמים הקרבתן עליו חוב בע"כ ואפ"ה אזלינן בתר עיקר חיובא והואיל ואין חובה עליו להקדיש שלמים כדי להקריבן לאו דבר שבחובה הן ול"ה תדיר אלא מצוי ה"כ בציצית אין עליו חובה ללבוש טלית בת ד"כ כדי שיתחייב בציצית ואפילו את"ל מצוי תדיר מיקרי ושלמים קודם לחטאת מ"מ שאני שלמים נהי דעיקרן אינן חובה מ"מ לאחר שנדר ונדב חובה עליו להקריבן משא"כ ציצית אינן רק רשות לגמרי דלא ילבוש ולא יעשה ציצית עיי"ש ולעד"נ לפי המבואר לעיל סימן כ"ג ס"א דאנו אין מכונים אלא לשם מצוה ולפ"ז לא גרע מתפלת ערבית דהיא רשות ועכשיו קבעוה חובה וכמ"ש הרי"ף ורא"ש בפ' תפלת השחר סימן זיי"ן דכיון דצלי פ"א שויה עליו חובה וכ"כ הטור לקמן סימן רל"ה ושאני שלמים דל"ה חובה עליו גם לאחר שהקדיש רק קרבן זה ואינו מחויב להקריב תמיד אבל ציצית הוי כתפלת ערבית דשויה עליו חובה לכל ימי חייו ואפילו התרה בחרטה נראה דל"מ עיין שו"ת מהרש"ל סימן וא"ו ובש"ך יו"ד סימן רי"ד סק"ד ועיין לקמן ריש סימן תפ"ט דאחר ת"ע סופרין אף דספירה מותר גם קודם התפלה כמ"ש המג"א שם בסק"ז וע"כ משום דערבית תדיר ועמ"ש שם.

אמנם נראה דגם מדינא דש"ס צריך לברך קודם על ציצית כמבואר בפרק הרואה דף סמ"ך ע"ב כי מעטף בציצית לימא וכו' כי מנח תפילין וכו' ורוב פוסקים ס"ל דהנהו ברכות שנסדרו שם הסדר בדוקא וכמ"ש הרא"ש שם ור"י ובטור לעיל סימן וא"ו ובמג"א לעיל סימן ד' סק"א ותמהני על הנ"י וב"י שלא הזכירו גמרא זאת ואפשר דס"ל כמ"ש הש"א שם כיון דציצית רשות רשאי להקדימה לתפילין דלא אתמר קדימת תדיר או מקודש רק במצוה המחויבת אלא דס"ל לנ"י תינח בזמן הש"ס דמלבושיהם היו של ד"כ ולבשו להנאתם רק ממילא הוכרחו להטיל בהם ציצית אבל עתה שאין מכונים בטלית שיש בו ציצית רק למצוה קבעוה חובה יש לדון איזה קודם וע"ז כתב הנ"י דעתה ה"ל ציצית תדיר יותר מתפילין ובזה א"ש נמי מ"ש הנ"י באותם שמתעטפים בט"ג על כל המלבושים ואחר שנתנו מקטוריהן בראשם בא מצות תפילין קודם ואין מעבירין על המצות והקשה הש"א כיון דציצית רשות ל"ש אין מעבירין ולפמ"ש ל"ק דעתה חובה היא וכשמעביר על התפילין כדי ללבוש טלית קודם מעביר על המצות ומיושב נמי מה שהקשה הש"א דהא מן התורה זמן תפילין גם בלילה א"כ הוי תפילין תדיר יותר דאין נפקע מעלת תדיר מתפילין משום גזרה דרבנן ולפמ"ש י"ל ממ"נ מן התורה הוי ציצית רשות ורשאי להקדימן ועתה, דנעשה חובה הרי קבלוה לחובה תדירי יותר מתפילין ובש"א גופא סימן כ"ב כתב דד"ס תדיר מוקדם לד"ת דל"ח לזילותא לשל תורה דנגד ד"ת חשוב רשות הלכך כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דליקדם תדיר דדבריתן עיי"ש וה"נ כיון דקבלוה לחובה ועיין שו"ת אמרי א"ש חא"ח בסימן נ"ג ובעיקר הדבר שכתבו הפ"י וצל"ח ר"פ א"ד דד"ת הוי מקודש נגד ד"ס יש לדון דמבואר במדרש רבה שה"ש על פסוק טובים דודיך מיין חמודים ד"ס מד"ת ונבואה ועוד מבואר שם חביבים ד"ס מד"ת וכן מבואר בע"ז דף ל"ה אמרה כנס"י ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה וא"כ אפשר דחביב קודם מן החשוב כדלקמן סימן רי"א ומה דצ"ל ר"פ א"ד דיין קודם דתדירה משום דהתפלל כבר וגם קידוש היום על היין רק מד"ס ועיין ירושלמי דברכות פ"ק ה"ד ובפ"ק דר"ה די"ב בבבלי תנא דרבנן ותנא דאורייתא וליתני דאורייתא ברישא איידי דחביבא ליה אקדמה.

והנה בש"א ואחרונים הקשו על הנ"י דכתב דתדיר קודם הא תפילין מקודש יותר ותדיר ומקודש הוא בעיא ואיזה שירצה יקדים וכן הקשו על המחבר דכתב הטעם דמעלין בקודש דאדרבה מקודש עדיף להקדים ומעלין בקודש ולא מורידין אתמר במצוה אחת שלא להורידו אבל בשתי מצות מקודש קודם והנה מצינו גם בשתי מצות בפ' התכלת דל"ט דמתחיל בלבן ומסיים בלבן דמעלין בקדש ולא מורידין ופרש"י דלבן חשוב הוא מדאקדמוה קרא הלכך אי מסיים בתכלת ה"ל מוריד סוף הציצית מתחלתה ע"כ ותכלת ולבן אין מעכבין זא"ז דתרי מצות הן כמבואר שם דף ל"ח ע"ב בתוס' ד"ה אלא הרי דבשתי מצות וראשונה נשארת בקדושתה מ"מ אמרינן אין מורידין לסיים בקל ממנה וה"נ יתחיל בציצית ויתלבש בתפילין דמעלין בקודש דכשעשה להיפך מסיים בגרוע ויוריד גופו בלבישת הקל אחר החמור ועיין ביד אפרים אלא דמ"מ אין ראיה ממה דמסיים בלבן דשם מתחיל במקודש ג"כ משא"כ כאן דנדחה המקודש לאחרו משום מעלין בקודש זה מצינו להיפך בכל שתי מצות בפ' כל התדיר דמקודש קודם עוד הקשו למה השמיט המחבר טעם הנ"י דתדיר קודם שהביאו בב"י ונלע"ד דס"ל לנ"י דכיון דתפילין ג"כ שני מצות וש"ר מקודש מש"י ומ"מ גלי קרא להקדים ש"י הרי לא קפדה תורה להקדים המקודש בתפילין ונהי דאין הכרח דגם נגד שאר מצות לא יקדמו תפילין מ"מ להיפך ג"כ אין הכרח כיון דיצאו תפילין מכלל זה תו אין לנו לימוד ע"ז מקרא וקדשתו דילפינן בשילהי הוריות מקדשתו בכ"מ להקדים המקודש מחברו ואם ציצית ל"ה תדיר הוה ספק אי חיוב להקדים תפילין מחמת דמקודש אבל כיון דציצית תדיר יותר וזה כלל ודאי אין ספקו דמקודש מוציא מידי ודאי תדיר אמנם לפמ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א סימן תקכ"ט הביאו במ"ג כאן סק"ב דלכך אם פגע בש"ר תחלה צריך לעבור על אותה מצוה דל"ש בזה ענין אין מעבירין על המצות כיון שהתורה ציותה לקשור ש"י תחלה ולא הגיע עדיין זמנו ש"ר עד שיניח ש"י ע"כ א"כ לעולם בתפילין נמי ילפינן דמקודש קודם ושאני ש"ר דלא מקדימינן לשל יד משום דלא הגיע זמנו אלא דהנ"י לשיטתו דס"ל אם פגע בשל ראש תחלה לא יעבור על המצות ויניח קודם כמ"ש הב"י בשמו סימן כ"ח הרי דלא ס"ל כרדב"ז אמנם אנן דקי"ל דלא כנ"י בזה א"א לומר דציצית קודם משום דתדיר דהא תפילין מקודש ואיזה שירצה יקדים ע"כ כתב המחבר טעם דמעלין בקודש כיון דתדיר ומקודש שקולים י"ל מעלין בקודש.

אמנם מדברי הפוסקים שכתבו טעם אחר על הא דמעבירין ש"ר נראה דלא ס"ל כרדב"ז וגם הב"י עצמו כאן ס"ל דכשפגע ש"ר תחלה חשיב. מעביר על המצות כשיניח ש"י תחלה אלא דדחינן לה משום דכתיבא בפירש להקדים ש"י וגם הסברא נותנת כן דהא קי"ל אם אין לו ש"י יניח ש"ר לבד הרי דל"ש לומר דלא הגיע זמן ש"ר עד אחר שיניח ש"י לכן נלע"ד דנ"י ומחבר ל"פ וצריכי דנ"י ס"ל דתפילין מקודש יותר יש להקדימן אלא הרי אמרה תורה להקדים ש"י לש"ר אף דש"ר מקודש יותר מש"י הרי דשאני תפילין וה"נ אפשר להקדים ציצית ואחר כך תפילין אלא די"ל בשלמא תפילין ש"י ושל ראש שתיהן קדושת רק זה מקודש מזה לא קפדה תורה אבל ציצית רק מצוה ותפילין קדושה ודאי י"ל מקודש קודם ותדיר ומקודש איזה שירצה יקדים אלא דזהו א"ל הוה טעם דמעלין בקודש ולא מורידין אמכם לפמ"ש המחבר דשייך כאן סברת מעלין בקודש ממילא שייך אין מורידין וכמו שהבאתי לעיל מכריכות תכלת ולבן וכ"כ בספר יעיר אוזן בעין זוכר מערכת א' סימן טוב דאם מניח ש"ר ואח"כ ש"י אזיל בתר איפכא דה"ל עולה ויורד ומעלין בקודש ואין מורידין עכ"ל וא"כ התורה אמרה לעלות להניח ש"י תחלה ולא ירד ולא השגיחה בקדימת המקודש בתפילין אפשר אה"נ נגד ציצית דנהי דאלים יותר סברת קדימת המקודש נגד ציצית משום דציצית רק מצוה מה"ט אלים יותר סברת מעלין ולא מורידין מקדושה למצוה וא"כ ממילא אין לנו הכרע אם בתפילין יש להקדים המקודש נגד ציצית אלא דאי לאו דציצית תדיר כיון דאין הכרע יעשה איזה שירצה אבל כיון דתדיר אין ספק מוציא מידי ודאי.

ס"ח שמהדקן במ"ג סק"ח הקשו על ר"א דס"ל דצריך לעשות הקשר כל יום מהא דאיתא בהמוצא תפילין בשבת ישנות מכניסין זוג זוג וחדשות אסור משום דא"א לעשות קשר בשבת כדמסיק בעירובין דצ"ז ואם כר"א בישנות צריך להתיר הקשר ולקשור שנית וא"א בשבת עיי"ש ולק"מ דבלא"ה מסיק שם שבת לז"ת אלא כשמכניסן דרך מצותן בחול הוי תכשיט וע"כ בחדשות דא"א לקשור ויכניסן בלא קשר הוי משאוי ובישנות כיון דמקושרות הוי הנחתן עליו דרך מלבוש אף שלא יעשה עתה קשר חדש מ"מ כך דרכן לצאת בהן בחול ובשעה שמונחין עליו אינו ניכר אם נעשה היום קשר ועוד דשתי מצות יש בתפילין הנחה ולהיותן עליו ומצות הנחה ס"ל לר"א היינו בקשירה כל יום ובשבת דא"א לקשור אינו חיוב רק להיותן עליו למ"ד שבת ז"ת ועיין לקמן סימן כ"ו:

סי"ב מג"א ס"ק כ"ב דאפשר כשבהכיס אינו רחוק כשלהם שהיו בשדה א"צ לברך במ"ג הביא מן בעל ק"ע בירושלמי פ"ג דיומא שהקשה על המג"א דאיתא שם תנא כהן שיצא לדבר עם חברו אם להפליג טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ומסיכה לא שעה קלה היא שניא מסיכה דעשו אותה כהפליג הרי אף בבית המקדש דבהכ"ס היה שם כדאיתא בתמיד ומ"מ הוי כהפליג ותירץ במ"ג דאינו ענין לכאן דשם משום דיצא מביהמ"ק להסך רגליו הוא רק דהו"א כיון דלא שהה רק שעה קלה א"צ טבילה ולזה אמר כיון דעשהו כהפליג ממילא טעון טבילה ומה מועיל מה דדעתו לחזור לעבודתו עיקר הקפידא בשביל שיצא מביהמ"ק ולא משום היסח הדעת משא"כ כאן דתלוי בהיסח הדעת עכ"ל ולא אמרו כלום דאם שם אינו משום היסח מ"ל הפליג א"ל ס"ס יצא ועוד הא מבואר בזבחים ד"כ ע"ב איבע"א להו יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים כיון דפריס אסוחי מסח דעתיה א"ד כיון דבידו לחזור לא מסח ת"ש יצא חוץ למחיצת חומת העזרה אם לשהות טעון טבילה הב"ע שיצא להסך רגליו ושם בתוספת בד"ה כל דודאי אי נפיק בשעת עבודה לא מפסיל בהכי כיון דאינו שוהה אלא מעט ומבואר בש"מ שם דמבעיא היכא דשוהה הרבה עיי"ש הרי דכל צדדי הבעיא אם שהה הרבה הוי היסח הדעת וממ"נ אם שהה הרבה ל"ה היסח הדעת ע"כ יצא לביהכ"ס הוי היסח הדעת ואם שהה הרבה פסול ע"כ משום דהוי היסח הדעת וברמב"ם פיה מהלכות ביאת המקדש הלכה ה' פסק דאם יצא ושהה הרבה וחזר לעבודתו בלא טבילה כשרה ואם יצא לביהכ"ס וחצר ועבד עבודתו פסולה הרי דלא משום יציאה מבהמ"ק הוא אלא משום היסח הדעת ואפילו ת"ל דיציאה לביהכ"ס לאו משום היסח הדעת נפסל אלא משום דגברא לא חזי אידחי ליה ה"נ לענין תפילין י"ל כן ועוד הא מבואר בזבחים שם ומבעיא לו בנטמא כיון דגברא לא חזי אסוחי מסח דעתיה הרי דגם כשגברא לא חזי משום היסח הדעת מפסל לכן דברי המג"א צ"ע לדינא.

שם ולא על גזולין בא"ח כתוב עד שיהא בו יאוש ושינוי הרשות ובמ"ג הקשו דבחו"מ סימן רנ"ט ק"ג איתא דבאבדת ספרים סתמא לא מייאש כיון דאין דרך לקנותו אלא ישראל אפילו ימצא עכו"ם ע"ב יבא ליד ישראל ויתן סימן וכן הוא בחו"מ סימן רל"ו ס"ח בגזל עכו"ם ספרים סתמיה לא מייאש וע"ש תוספת בב"ק דף קי"ד ע"ב ד"ה המכיר וה"ל לבאר דדוקא דשמענוה דמייאש ע"כ ולק"מ דכל שאין לו עדים שגזלו ממנו סתמיה מייאש דכשימכרנו לישראל לא יוכל להוציאו דיטעון אימר לקחו ממנו זה שמכר לו וא"צ להחזירו לו זולת באופן המבואר בחו"מ סימן שנ"ז והך דסימן רל"ו תקשו לו דהא בלאו ספרים סתם גזלה בעכו"ם ל"ה יאוש כמבואר ריס שס"ח משום דיכול להוציא מעכו"ם בלא עדים עיי"ש אע"כ רמ"א מיירי באופן דודאי מייאש מחמת שהוא אלם וא"י להוציא ממנו בערכאות או שלקחו ממנו בציווי המלך וכמבואר להדיא במרדכי פרק הכונס סימן סמ"ך ובזה אף דנטלו ממנו בעדים מייאש זולת בספרים וא"כ כל שאין לו עדים על הגזלה או באופן דסימן שנ"ז אין חילוק בין ספרים ותפילין לשאר מטלטלין דלעולם בגזלן עכו"ם לא מייאש ובגזלן ישראל מייאש מסתמא ודע שאני מסופק אם מה שאמרו ביצא לו שם גנבה בעיר הוא דוקא גנבה ולא גזלה והנה לדעת רש"י בב"ק דף קט"ו דס"ל דגם באינו עשוי למכור כליו ל"מ יצא לו שם גנבה רק בלנו תוך ביתו וחתרו מחתרת בלילה וראו עדים שיצאו א"כ מציאות זה רק בגנבה ולדעת הרמב"ם דדי אם צעק שנגנבו כליו כיון שאינו עשוי למכור כליו עיין ב"י חו"מ סימן שנ"ז י"ל דאם צעק שגזלו ממנו ל"מ דבשלמא גנבה שכיח אבל גזלה ל"ש כמבואר בחו"מ סימן א' אין סברא להאמין לו מחמת דאינו עשוי למכור כליו דיותר שכיח שנדחק למעות או מסבה אחרת מכר משנתלה בגזלה וגם גזלה ע"י כפירה בפקדון אף דשכיח כמבואר בחו"מ סימן א' מ"מ כיון דהימניה חזקה דלא מעיז פניו.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה