אור ברסלב
ערך שי אורח חיים הלכות פסח סימן תלא

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות פסח סימן תלא

סימן תכח

ס"א בודקין בפר"ח כתב דבדיקה מן התורה מדכתיב תשביתו מבתיכם אלא דבביטול לבד נמי סגי וכ"כ במג"א לקמן סק"ז וכ"כ הר"ן בפ"ק דפסחים במשנה ראשונה מדיליף מקראי דבדיקה לאור הנר אלמא דבדיקה נמי דאורייתא כדי שלא יעבור בב"י וכל שבדק א"צ לבטל מד"ת וכ"כ בדעת רש"י ולכאורה מוכח מפרש"י כן דפירש בתחלת המשנה לאור הכר בגמרא מפרש טעמא בודקין שלא יעבור בב"י וב"י ויל"ד דשינה הסדר לדרש מקודם אור הנר ואח"כ בודקין ואפכא תנן אלא דבא לשלול שלא תאמר כתוס' דבודקין מדרבנן שלא יבא לאכול אבל מדיליף לאור הנר מקראי ע"כ צ"ל דבודקין מה"ת שלא יעבור בב"י.

אמנם רש"י גופא כתב שם ד"ז ע"ב דאסמכתא בעלמא הוא ועוד דהל"ל בגמרא יליף לה מקראי' דמפרש טעמא לא משמע הדרשה מקראי ועוד שלא יעבור בבל יראה משמע דחששא דרבנן הוא כיון דרק ספק הוא אם י"ל חמץ לכן נראה דכונת רש"י לומר דל"ת דכיון דילפינן בדיקה לאור הנר מקראי ש"מ דמן התורה הוא אלא כיון דבגמרא מפרש טעמא והיינו דאור הנר יפה לבדיקה ויוצא קולא מזה דאכסדרה שאורה רב נבדקת ביום ואם מן התורה הוא הא קי"ל לא דרשינן טעמא דקרא עיין חו"מ סימן צ"ז סי"ד ועכצ"ל דבודקין מדרבנן שלא יעבור בב"י דהחמירו מספק ומזה נמי מוכח דרק מדרבנן בודקין דאם מן התורה מי הזקיקו לדרוש טעמא דקרא ואפ"ת דספק זה אסור מה"ת כיון דאיכא לברורי כמ"ש פר"ח בכללי ס"ס מ"מ מתשביתו לא נפקא.

ומעתה צריך לישב מ"ש תוס' על רש"י שם כיון דאמרו הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכן משמע דף יו"ד דאמר זימנין דנפל ואתי למכליה עכ"ל ולע"ד גם רש"י הכי ס"ל דאחר הביטול א"צ לבדוק רק משום שמא ישכח ויאכל ומ"מ עכצ"ל דתקנת הבדיקה משום שלא יעבור בב"י קודם שביטל וה"ט דודאי מה דצריך לבדוק דשמא יאכל הוי רק גזרה דרבנן ותינח בחמץ ודאי אבל במסופק אם חמץ ברשותו הוי ספק דרבנן ולקולא אף דאיכא לברורי וכמ"ש בשע"מ הלכות מקואות ס"ג אלא קודם שביטל הוי ספק תורה שלא יעבור בב"י וע"כ אף דמבטלו ונעשה ספק דרבנן ע"י גלגול ספקו לחומרא עש"ך בכלל ס"ס ס"ק י"ט ועיי"ש בפ"ת ופרמ"ג הטעם כיון דתחלה החמרנו בספקו דהוי מה"ת הוי כודאי איסור ואסור גם לאחר שנסתלק האיסור תורה ע"י מעשה ואף דכתב הש"ך שם דהיכי די"ל דאין כאן שום איסור אף דבא ע"י גילגול לדרבנן ספקו לקולא כמו בשתי קדרות אחת כשרה ואחת טרפה ונפל ספק איסור לאחת מהם ויש רוב בכשרה עיי"ש ה"ד היכי דהספק תורה לא היה באופן זה כמו ספק טרפה דתחלה היה ודאי כאן ספק איסור ואתרע ואח"כ ע"י תערובות נתגלגל לספק דרבנן באופן דאפשר בקדרה זאת לא נתערב ספק איסור כלל דהקדרה לא אתרע עיי"ש בפרמ"ג משא"כ הכא דלא נשתנה כלל הספק מצד עצמו דגם מעיקרא הספק אם יש כאן איסור וכיון דהוה לחומרא הוי כודאי יש חמץ ברשותו גם אחר הביטול נשאר כודאי וצריך לבדוק שלא ישכח לאכלו ועיין במנ"י בכללי ס"ס ס"ק ל"ג שכתב לחלק באו"א בהך כללא דספק תורה שנתגלגל לספק דרבנן דבשלמא בספק טרפה שנתערב ברוב גם אח"כ הוי הספק אם טרפה וספק זה נתחזק כבר לאיסור כשהיה בשל תורה משא"כ בשתי קדרות דהספק אם נתערב בקדרה זאת דהספק על התערובות דאינו רק מדרבנן כיון דיש רוב הוי סד"ר ולקולא עיי"ש וא"כ ה"נ דהספק אם יש חמץ ברשותו דקודם שביטל הוי ספק תורה וספק זה ממש נשאר אחר שביטל נמצא גם לרש"י צ"ל דגז"ח לבדוק ולבער גם אחר שביטל שמא יאכל אלא דאם ל"ה צריך לבדוק משום שלא יעבור בב"י בלא הביטול לא היה חל גזרתם רק בחמץ ודאי רק מכיון דצריך לבדוק שלא יעבור אב"י תו לא נפקע חיובו גם כשיבטל וצדקו יחדיו ואפ"ת כיון דרגיל למצוא חמץ במקום שמכניסין הוי כודאי כמ"ש הר"ן מ"מ אם נבדק ביום סגי דתו אינו רק חשש שמא לאור הנר יבדק יפה וימצא וי"ל מה"ט נמי פרש"י בודקין שלא יעבור בב"י אחר לאור הנר.

אמנם בעיקר קושית התוס' כיון דמבטל ליכא ב"י י"ל דרש"י לטעמיה דבפ"ק שם דף ד' בתוס' ד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ז"ל פירש הקונטרס מדכתיב תשביתו ול"כ תבערו אלמא השבתה בלב הוא וקשה לר"י דהאי השבתה הבערה היא ולא ביטול דתני בשמעתין רע"ק אומר א"צ הרי הוא אומר תשביתו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה.

ונלע"ד די"ל לפמ"ש מהרי"ק הובא בח"י סימן תל"ד דלרש"י ביטול לא משום הפקר רק דכן גלתה תורה מצד שמחשבו כעפרא הוי השבתה עיי"ש וצריך להבין מה ענינו ועוד קשה דקרא כתיב תשביתו שאור מבתיכם שיושבת מן הבית בשלמא אי משום הפקר י"ל דבזה מוציאו מביתו דהוא רשותו כדאיתא ר"פ לולב הגזול מה ביתו ברשותו והנלע"ד דודאי תשביתו מבתיכם משמע לבערו מהבית אבל מדלא כתיב הבערה וכה"ג משמע ביטול בלב כדפרש"י ור"ן ואיך יתכנו שניהן וע"כ היינו משום דכל הראוי לבילה א"ב מ"ב כדאיתא במנחות דק"ג וכתבו תוס' ביבמות דק"ד מדחזינן דתורה אמרה בלילה וחזינן דלא מעכבה ע"כ להכי כתיב בלולה שתהא ראוי לבילה וכן מדכתיב ורחץ כל בשרו דמשמע גם בית הסתרים וכתיב בשרו משמע דוקא מאבראי ע"כ רק ראוי לביאת מים צריך עיי"ש וה"נ כל מאכל אינו עומד לישרף או לאיבוד וגם להאכילו לבהמה אינו עומד כדאיתא פ"ק דביצה ד"ו מוכן לאדם ל"ה מוכן לכלבים דמאי דחזי לאינש לא שדי לכלבים ע"כ בעי שרפה או לאבדו ממש אבל אם גומר בלבו ומחשבו כעפר וכאלו שרוף ומבוער הוא ואינו חס ומעכב עליה מלבערה ממילא ראוי לשרפה ולאיבוד וא"ב מעכבת אבל כ"ז שאינו מבטלה בלבו אינו ראוי לכך מצד דחשוב מאכל וגם מחמת דבעלים מעכבין וביטול הוא קודם זמן איסורו וגם אפילו לאח"ז איסורו י"ל כ"ז שאינו מבטלו אינו ראוי לשרפה ועמ"ש תוס' בפסחים פרק מקום שנהגו דף נ"ו ע"ב ד"ה דתנן דאף שהוא אסור וא"א לאכלה מ"מ קרוי מוכן לאדם עיי"ש ודו"ק מאד נמצא דצדקו יחדיו דצריך שיושבת מן הבית ודי בהשבתה בלב לחשבו כעפרא דאזי ראוי ממילא להשביתו מן הבית ושפיר אמר רע"ק דל"ל ביו"ט דהבערה אב מלאכה ואינו ראוי להבערה ומעכבת.

וצ"ע ממ"ש הטו"ז בא"ח סימן ל"ב ס"ק ח"י דאם נמצאו אותיות דבוקות בס"ת יש לסמוך ארשב"א דמתיר לקרות בו כיון דראוי למחוק אינו מעכב דכל הראוי לבילה א"ב מ"ב לכן אפילו נמצא כן בשבת חשוב ראוי דמצד עצמו ראוי רק איסור שבת רביע עלה כ"כ הב"ח עיי"ש ועיינתי בב"ח ותחלה ר"ל דבשבת אפשר א"ר לבילה ולבסוף מסיק דמסתברא דגם בשבת הוי ראוי לבילה עיי"ש ונראה ראיה לדבריו מן פרק בכל מערבין דל"ח ע"ב דאמר שם בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי אף דאסור ביו"ט למימר דהוי כמכין מיו"ט לשבת עיי"ש ויש לחלק היכי דאסור מה"ת מאיסור דרבנן דהא בקרבן נתנאל שם אות לזו כתב על הא דמצי אמר אף דלכתחלה אסור מ"מ אם אמר מהני עירוב ודמיא להאי דאמרינן בשבת דמ"ג טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן עכ"ל ובשבת שם כתוב בגליון תוס' בד"ה טבל מוכן דבאיסור תורה לא אמרינן ביה שאם עבר עיי"ש אלא דנידון הב"ח נראה דהוי איסור תורה למחוק דעי"כ מתקן ונעשה שתי אותיות ויש בו חיוב חטאת כההיא דאמרינן בשבת דק"ד ע"ב שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין וצ"ע ועיין טו"ז או"ח סימן ש"ם סק"א ובח"ר בשבת שם בד"ה מהא.

ומ"מ יש בסברא זאת מחלוקת קמאי הובא בשאגת אריה ס"ו מן הש"ל שכתב בכלל א' ס"ט במתפלל ושמע קדיש או קדושה דאיכא מרבוותא דס"ל ששותק וישמע דקי"ל שומע כעונה ור"א בר"ש ס"ל היכא אמר שמע ולא ענה יצא במקום שיכול לענות אבל העומד בתפלה שא"י לענות ל"י בשמיעה ודמי לדר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שא"ר לבילה מעכבת עכ"ל וכתב הש"א שם דאפשר דע"כ ל"פ הנהו רבוותא אלא דס"ל דזה מקרי ראוי לבילה דיכול לענות רק דאריה רביע עליה מחמת איסור הפסקה ובאלם אפשר מודים ואח"כ מסיק בכמה ראיות דגם אלם יוצא בשמיעה דאין זה ענין לא"ר לבילה עיי"ש וא"כ י"ל דע"כ ל"פ כל הנהו רבוותא אלא משום דגם אלם יוצא אבל מודים אם א"ר לבילה מחמת איסור חשוב א"ר לבילה ובילה מעכבת בו.

ועדיין י"ל דהר"א בר"ש ל"פ על הב"ח לפמ"ש במ"ז סל"ב ס"ק ח"י דסברת הב"ח משום דאחר עבור שבת ראוי לבילה ע"כ וא"כ המתפלל ושמע קדיש כשיגמור תפלתו לא ישמע עוד קדיש זה נמצא א"ר לענות אחר קדיש זה לעולם אלא אהך דעירובין דאי בעי אמר מצי אמר מוכח אף היכא דל"ל כשיעבור הזמן יהא ראוי לבילה דכשיעבור היום לא יוכל לקנות שביתה בשבת זה ובשבת אחר הוא קנין שביתה אחרת ול"ד לס"ת דס"ת זה ראוי לעולם שיכשר כשלא יהא שבת ובבאר היטב א"ח סימן ל"ב ס"ק ל"א כתב בשם שיורי כנה"ג דמנהגנו אפילו בדיבוק אות לאות שנמצא בס"ת בשבת או ביו"ט מוציאין אחרת ובשו"ת גור אריה יהודא חיו"ד סימן ע"ז כתב דדעת השיורי כנה"ג כיון דא"א לגרור בשבת חשוב א"ר לבילה עיי"ש ועיין במשב"ז לקמן סימן ת"פ ססק"א מה שהקשה על ר"י שברא"ש ר"פ מ"ש וי"ל דס"ל כהראב"ש.

נחזור לענין ראשון דבשבת ל"מ הביטול דא"ר להבערה ומה דאיתא לקמן ד"ז היה יושב בבהמד"ר ונזכר שי"ל חמץ בביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט ופריך דיו"ט לאח"ז איסורא ומוקי לה בעיסה מגולגלת שם ה"ט דהאי ע"כ לפני שעה ששית דאח"כ ל"מ ביטול וקודם ששית גם לרש"י ותוס' דפסקו כר"י דאין ביעור חמץ אלא שרפה מ"מ מודו דקודם שעה ששית השבתתו בכ"ד כמ"ש הרא"ש פכ"ש משום דהיתר גמור הוא ואינו מחויב עוד וכ"ש בעיסה דלא נתחמצה עדיין ויכול להאכילו או לזרקו לים ע"כ מהני גם ביטול דראוי לבילה ועיין שם ברש"י דף ה' ע"ב ד"ה ש"מ וא"ל א"כ מששית ואילך דאסור בהנאה גם בלא ביטול ראוי לביעור ולא יעכב דזה רק אפקעתא דמלכא ושני דברים א"ב ועשאן כאלו ברשותו ה"נ עשאו כאינו אסיר בהנאה ואינו אבודי ומ"מ לבטלו א"י דבאמת אינו ברשותו וכצ"ל לר"ן דביטול משום הפקר והרי לאח"ז איסורו בלא"ה הוא כעפרא ואינו ברשותו אלא דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ומ"מ לבטלו א"י כיון דא"ב ומתורץ ג"כ בזה קושית התוס' בפרק קמא דפסחים די"ג בד"ה ושורפין תרומות דכיון דבביטול סגי למה התירו לשרוף טהורת דכתיב משמרת תרומותי עיי"ש מהרש"א ולפמ"ש ע"כ הותר לשרוף דאל"כ גם ביטול ל"מ.

ובזה מתורץ מ"ש הפנ"י בשו"ת ח"ר חא"ח שאלה י"ג להפוסקים דגם בחמץ ידוע מהני ביטול כדמוכח מפ"ק דפסחים ד"ו ע"ב דפריך וכי משכחת לה לבטלה והקשה מדתנן פא"ע כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א ל"ת לה שם עד שתאפה והא לר"א שרי לאפותה ע"י הואיל וכל חדא חזיא ליה לא כשר למעבד הכי כמ"ש התוס' דאם אפשר לעשות בלא הואיל לא עבדינן בהואיל והקשו לר"א אפשר בהטלה בצונן ש"מ דעדיף בלא הואיל אם אפשר והא אפשר שיבטלה קודם שתחמיץ ולא יעבור אב"י ואף דגם אחר הביטול יש איסור דרבנן הא גם הואיל מדרבנן אסור ולתוס' דביטול משום הפקר י"ל כשם שאין שורפין קדשים ביו"ט כך אין מפקירין דהוי כמשליכו לכלבים עיי"ש וכן עמד בזה בש"א סימן ע"ז ועיי"ש ולפמ"ש א"ש דחלה שנטמאת ביו"ט דאסור גם להשליכה לאיבוד אף קודם שנתחמצה דהוי כמבער קדשים ביו"ט כפרש"י שם ממילא גם ביטול ל"מ כיון דא"ר לבילה.

ועתה שזכינו לזה א"ש דברי רש"י דפירש בודקין שלא יעבור בב"י אף דבלא"ה יבטל ג"כ דמבואר בטו"ז לעיל סימן נ"ה סק"ד דמ"ש כל הראוי לבילה מיירי לענין עיכוב אם כבר עשה כן משא"כ דנעשה כן לכתחלה במלתא דאית בה ריעותא ויש לפנינו לתקנו אין זה אלא תימא עכ"ל וע"כ כיון דביטול מטעם דראוי לבילה אינו רק דיעבד ולכתחלה צריך לבדוק כיון דאפשר לתקן ועיין במ"ז שם וי"ל מן התורה אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד רק הוא מדרבנן וע"כ מדאורייתא בביטול בעלמא סגי וי"ל גם מן התורה אין לסמוך לכתחלה אראוי לבילה כמ"ש במשבצות שם וה"נ בחמץ ידוע רק בחמץ שאינו ידוע דנצריכהו לטרוח ולבדוק על הספק בדבר דבדיעבד אינו איסור אחר שביטול זה אינו רק מדרבנן וזה נראה דעת הרמב"ם בפ"ב דחו"מ ה"ב השבתה האמור בתורה שיסיר החמץ הידוע לו מרשותו ושאינו ידוע יבטלו בלבו וישים אותו כעפר והכ"מ ולח"מ שם הקשו ממוצא גלוסקא דפריך כי משכחת לה לבטלה ותלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה והולך לשחוט פסחו דסגי בביטול אף דהוא חמץ ידוע עיי"ש ולפמ"ש כיון דדיעבד סמכינן אביטול הנהו כדיעבד דמי גם הא דפריך כי משכחת לה לבטלה היינו כיון דכשיבטלה לא יהא איסור בדיעבד לא חיישינן לכתחלה שמא ימצא גלוסקא עיין ביו"ד סימן ב' בב"י ובטו"ז ריש סימן צ"א ועיין תבואות שור ביו"ד ס"א סק"ג דהיכא דאיכא טרחא חשוב כדיעבד ובפ"ק דפסחים דף ד' לאטרוחי להאי וברש"י שם טורח זה על מי מוטל עיי"ש דמבואר דבדיקה הוא טרחא ובתוס' שם ע"ב בד"ה הימנוהו כתבו דבדיקה טרחא יתירתא הוא ועיין בתוס' פ"ק דגיטין ג' ע"ב בד"ה וכי ובספר יעיר אוזן מערכת הד' אות טי"ת וי"א.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה