אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב שלא ישאר הנייר חלק

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

שלא ישאר הנייר חלק

לוח ראשי תיבות

תענית פ"ג דף כ"ד ע"ב חנינא בני די לו בקב חרובין פרש"י חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין ע"כ דאיתא בפני מלך על התיקונים סימן שי"ז דקב היינו מלוים דע"ב ס"ג מ"ה מהם ניזונים עולמת שנחרבו עיי"ש וזהו חסר לחם שלש הויות פשוטים עולה לחם וגרם לו זה הגלגול והיינו ומתגלגל בחרובין וזש"ה נותן לחם לכל בשר כל"ח דהג' הויות פשוטים הם חסד משא"כ מלוי גימטריא אלקים דין.

ועפי"ז יבואר מה דאמר בסוף תענית עתיד הקב"ה לעשות מחל לצדיקים בג"ע והוא יושב ביניהם וכ"א מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' נגילה ונשמחה בישועתו דאיתא בפני מלך שם דקב זה עולה אלקינו וזהו הקטע יוצא בקב שלו דכביכול נפסק המילוי מהפשוט דעלה הפשוט למעלה והמילוי שהוא הקב שלו יוצא לפרנס בר"ה המלכים שירדו ונאחזו בקליפות ונעשו בחינת נשמה להם מחמת שיצאו נפרדות שלא בערך קוים ותקונם כשיתקשרו בבחינת קוים ואלו המלכים עדיין לא נגמרו להתברר עד ימות המשיח כי אז יתבררו לגמרי ויתבטלו הסיגים בסוד בלע המות לנצח והטוב שבהם יתברר ויתחבר אל הקדושה עיי"ש וזה רמז כאן דבישעיה כ"ה כתוב בלע המות לנצח וכו' ואמר ביום ההוא תכה אלקינו זה קוינו לו היינו מה שהיה קודם הבירור בחינת אלקינו ק"ב קוינו לו במעשינו עשינו בבחינת קוים ויושיעני ועתה זה ד' דנתגלה הויה ונתחבר עם המילוי נגילה ונשמחה בישועתו שאינו בבחינת קטע ע"כ עתיד לעשות מחל שהוא שלש הויות פשוטים כי בפ' בשלח כתיב במחלת חסר ואו דאז יושפעו מהפשוטים והוא יושב ביניהם דניתקן החורבן ובא כביכול לכלל ישוב וזה חשף ד' דנתגלה הוי' וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו דנתחבר הפשוטים עם המילוים.

מו"ק דף ה' אריב"ל כל השם אורחתיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים א"ת ושם אלא ושם פרש"י מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה להבין ענין דרך וזוכה ורואה נראה דתנן אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס דמצות לאו ליהנות נתנו והתורה נקרא עדות והנוטל שכר להעיד עדותו בטלה וכתב בשו"ת רשב"א דדוקא כשכבר ראה העדות דמצוה בא"ל יגיד אין ליטול שכר אבל מותר ליטול שכר לילך לראות ולהעיד.

וא"כ ה"נ מותר לילך כדי שיבא מצוה לידו ויטול שכר והנה מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי אבל אם הולך לכדי שיזדמן לו מצוה ליטול שכר מותר ומגיע לו שכר בדין וזהו ושם דרך שמשים דרך כדי לבוא למצוה ושם בשין ימנית היינו שומא ליטול שכר בעד הדרך ומחשב הפסד מצוה כנגד שכרה אראנו בישע אלקים זוכה בדין ורואה כי אינו נהמא דכסיפא והיינו השם אורחותיו דייקא הדרכים לא גוף המצות.

מגילה דף זיין ע"ב אמר רבא מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי דאיתא בזהר ריש פ' נח דף ס"א ע"ב באבוד רשעים רנה חדוה למעלה אם נתמלא סאתם אבל אם נאבדו טרם שנתמלא סאתם רק מחמת שבקשו להרע לישראל אזי כביכול אין חדוה לפניו עיי"ש וזה בין ארור המן מצד עצמו דנתמלא סאתו לברוך מרדכי אם לא נתמלא סאתו רק נאבד משום מרדכי ולתקן זאת צריכין לעורר חדוה מלמטה כי אז ליכא אתערותא דלעילא לשמחנו אלא אנו צריכין לעורר מלמטה למעלת בשיר שיהא שמחה למעלה והיין ישמח אלקים ואנשים כי בשיר ישתו יין לכן חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי מאחר שמעורר שמחה גם למעלה אין חילוק ובכל שנה מתעורר הנס.

דף ט"ו כיון שהגיעה לבית צלמים נסתלקה ממנה שכינה אמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון פרש"י שסבורה על שהולכת להבעל נסתלקה ממנה שכינה וקשה א"כ למה אמרה על שוגג ועוד א"כ מתחלת הליכתה למה שרתה שכינה עליה ונ"ל דלעיל דף י"ד איתא דהגזרה היה על שהשתחוו לצלם נ"נ והנה התענו ועשו תשובה מיראה וזדון נעשה כשוגג לכן כשראתה בהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה כי נתעורר קטרוג השתחוה לצלם דכן מצינו בשתים יכסה רגליו שלא עון העגל וע"כ אמרה שמא אתה דן שוגג כמזיד ואף דה"ל לקדש השם ואחד שוגג ואחד מזיד בחו"ה כדאיתא באבות מ"מ כיון דתשתחוו מאונס מיראה והתשובה ג"כ מיראה הוי תשובת המשקל ולא נשאר אפילו שוגג והיינו על אונס כרצון וע"י תשובה מחמת יראה נשאר שוגג כמו מעברה ברצון

ובזה מתורץ קושית התוס' בע"ז דף ג' ד"ה שלא על מה דאמר במגלה י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני עה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה באותו הדור א"ל אמרו אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרוגו א"ל אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל כלום משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם רק לפנים והקשו תוס' דהא ה"ל למסור נפשם ולא לעבוד ע"ז ועוד הלא בפרהסיא הוי ואף על מצוה קלה יהרג וא"י עיי"ש ובכתובות דף נ"ג ד"ה אלמלי ולפימ"ש לק"מ דכולם ידעי דעשו תשובה בשעת הגזרה אלא דהוה תשובה מיראה לבד ונשאר שוגג ואיך זכו לנס כמו שפרש"י ודי שינצלו וכמו שפירש האלשיך דברי רש"י דאיך זכו לנס להרוג בשונאיהם לזה תירץ רשב"י הם לא עשו רק לפנים וסגי תשובה מיראה לעברה מיראה למחוק העברה לגמרי והוי כאלו מתחלה ישבו ולא עבדי עברה דמעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה דלפיכך השב מאהבה זדונה נעשין כזכיות דבשלמא השב מיראה אינה תשובת המשקל דעבר ברצון ואהבה אבל שב מאהבה נעשה כאלו ישב ולא עבר לכן כאן דתשובה מיראה שקול לעברה מיראה שפיר זכו לנס.

ובזה י"ל למה לא הקשו התלמידים לטעמם כלום משוא פנים יש בדבר אלא דידעי דעשו תשובה מיראה אלא דאינו שוה לעברה שעשה ברצון אך מודעא רבה לאורייתא וכל קבלת התורה היה רק מיראה ואם מיראת מיתה לא גמרי בלבם ול"ח תשובה ה"נ קבלת התורה משום שכפה עליהם ההר אינו חיוב דלא גמרי ברצונם להתחייב אך תוספות הקשו למה מודעא הא קבלו ברצון כשכרת יהושע ברית ותרצו דרק על שלא יעבדו ע"ז כרתו ברית לכן על מה שאמר רשב"י שהשתחוו לצלם שפיר הקשו ותירץ כיון דהשתחוו רק מיראה לכן סגי תשובה מיראה.

עוי"ל לפימ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ג אהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דאין זה אנוס מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל ה"נ אף דלא שבו רק מיראה מ"מ אחר שהוכרחו לשוב וחשש יצרם שבו בכל לבם ורצונם כיון שהם רוצים להיות מישראל ותינח על הסעודה אבל על ע"ז דהמודה בע"ז ככופר בכל התורה לא שייך תירץ זה שכן הקשו כלום משוא פנים ותירץ דלא עשו רק לפנים ולא הודו בלבם לע"ז מעולם נהי דיהרג וא"י מ"מ עכשיו דשבו מיראה שבו בכל לבם וברצון מוחלט.

אבות פ"ג חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי א"ת דהסוד מלובש בפשוט וכל דיבור ומעשה מצוה רומז בעולמא עליונים וכשעושה המצוה מעורר למעלה והיינו כלי חמדה שהסוד חמדה גנוזה והפשוט כלי חמדה תורתי הפנימיות א"ת מללמוד ובלק"ת פ' בראשית כאב דהתחילה תורה בבית והניח האלף להתחיל בה יוד דברות להורת שיש בה שתי בחינות פשט וסוד כי התורה שהיה הקב"ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג"ע הוא חלק הסוד וזהו התורה הראשונה אשר שם בג"ע ולהורת שזאת התורה שנתלבשו לכן התחילה בבית שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט ותורה ראשונה נגד אצילות שהוא עולם הראשון ושניה נגד עולם הבריאה עיי"ש והב"ח א"ח סימן רכ"ד כתב דהעולם נברא בצירופי שמות קדושים וכ"כ בלק"ת פ' בראשית ראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצירופי שמות הקדושים והובא בעט"צ פ' בשלח ובאצילות כולו טוב וכנגדו הסוד ובבי"ע יש טו"ר לכן יש בפשט טמא וטהור איסור והיתר חייב וזכאי ומחלוקת וכמ"ש בת"ז תיקון ארבעים וז"ש שניתן להם כלי חמדה שהתורה הפשוטה שניתן לנו כלי לחמדה גנוזה שבו נברא העולם בצירופי השמות שנאמר כי לקח טוב כמו מלקחיה הכלי שלוקחין ע"י ואוחזין הסוד שהוא כולו טוב.

א"י דע"י התורה מבררין הטוב מהרע וזהו כ' לקח טוב נתתי לכם.

במסכת עוקצין סיים הש"ס ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום דהמחלוקת בש"ס ע"י השכחה שבא מחמת שלא קבלו התורה מפיו יתב"ש ולע"ל כל בניך למודי ד' ורב שלום בניך שלא יהא מחלוקת וז"ש ד' עוז שהוא התורה לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. ופתח הש"ס במם פתוחה וסיים במם סתומה דאיתא בב"ר פ"א מ"ט יש שני ממין בא"ב להורת עה"ת שהוא ממאמר למאמר ממאמר של הקב"ה למאמר של משה ואחז"ל הראה הקב"ה למשה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש לכן סיים במ"ם סתימה ופתח במם פתוחה שכל הש"ס ממאמר של הקב"ה למאמר של משה אף דרק הראהו מ"מ ניצוץ משה בכל דור בכל צדיק וחכם ומשה שפיר קאמר ובשבת דף ק"ד מ"ם פתוח מם סתום מאמר פתוח מאמר סתום ופירש בלקוטי הש"ס להאריז"ל מאמר פתוח הוא הנגלה ומאמר סתום הנסתר בתוה"ק וקי"ל ימלא אדם כרסו בש"ס הנגולה ואח"כ ילמוד הנסתר לכן פתח במם פתוחה וסיים בסתומה דאחר שהשלים הש"ס יתחיל במם סתום.

אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמת כפל הצדיק היינו צדיק אומר ומי שדבוק בו עושה ובהתחברם יש עזה אמירה ועשיה ולזה דכ"א גורם לחברו וכתיב קנה חכמה קנה בינה כי חכמה ובינה נטלו ש"י מתר"ך שבכתר ואיתא בכונת ברוך אימר חכמה ועושה בינה והיינו וצדיק מי שדבוק עם הצדיק.

א"י דבע"ח שער הזיווג"ם ספ"ה כתב דעולם בחינת מקבל עיי"ש והצדיק יסוד עולם משפיע והיינו שי עולמות מקבלים השפעה ולהיותו נזהר מן קרי שלא להשפיע לחיצונים ישפיע בקדושה לשי עולמות ולא תאמר שנחסר לו ע"י שמשפיע לעולמות לכן אמר ואוצרתיהם אמלא ולהיות כי שבע יפול צדיק וקם כי אינו תמיד במדרגה אחת ויש לו קטנות וגדלות כדי שאחר הקטנות מתלהב יותר כמ"ש הבעש"ט לכן אמר צדיק וצדיק דאחר הנפילה הדר להיות צדיק וקם ועיין לק"ת על חבקוק.

א"י דאיתא בזהר"ק פ' בראשית דף י"ט דהטפה מן מוח החכמה יש כי היא יש מאין ובחטא נהפך לקרי גימטריא יש לכן טוב לתקן בימי העמר דחסר ואו גימטריא יש עיי"ש והנה יש ברית המעור וברית הלשון דנמי יש זיוג חיך וגרון ונטר ברית נקרא צדיק והיינו לכל צדיק וצדיק בין צדיק בשמירת ברית המעור בין צדיק בשמירת ברית הלשון לכן נוחלין שי עולמת בזכות שמירת היש ואפשר דלכן מצות עמר במעשה קרבן נגד ברית המעור ובספירה נגד ברית הלשון.

ש"ס משנה פתח במם פתוחה וסיים במם סתומה דבשבת דף ק"ד אמר מם פתוח מאמר פתוח מם סתומה מאמר סתומה ובלק"ש להאריז"ל פירש פתוח הוא הנגלה וסתום הוא הנסתר בתוה"ק והנה המחלוקת התנאים זה אוסר וזה מתיר וכן חייב זכאי וטמא וטהור אלו ואלו דא"ח והענין דהתורה נמשלה לאילן כמ"ש עץ חיים היא והאילן יש לו שרש אחד וממנו נצמח ענפים ופירות פרודות מלמעלה לארבע רוחות כן המחלוקת נראה בנפרד אבל נצמח משרש אחד ושם בכח הכל באחדות והוא הסוד הכמוס בתורה הוא שרש להנגלות וכתיב ד' עוז לעמו יתן דדחז"ל דהיינו התורה והל"ל נתן אלא הכוונה על מה שיתן לע"ל פנימות התורה כי לע"ע הוא תורת משה הנגלה ולע"ל כל בניך למודי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה שרש התורה שהוא שרש וכח התורה כי כל התורה הנגלה הוא בכח הנעלם והיינו ד' עוז הכח לעמו יתן לע"ל ושם אחדות ואין מחלוקת והיינו וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך והיינו ד' יברך את עמו בשלום.

פ"ק דמכות דף ד' ע"א חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לנ"ל שלא יהו במקום אחד פרש"י ושמא בא ראשו ורובו במים שאובין וזה אחד הפוסלין את התרומה עכ"ל ותמוה דאם חשיבי מים שאובין אפילו מקצת ראשו או גופו היה במים שאובין לא טבל במם סאה כשרים וטמא ממש בלא גזרה דראשו ורובו בג"ל ואפילו לחולין טמא ותוס' הקשו מדשויא להו השקה כמחוברים לטהרה מטומאה ה"ה לענין טבילה נמי ועוד דאמרינן בביצה מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו והיכא סלקא לו טבילה לגבי מנא הא המים שבתוכו שאובין ולא מיערבי ובהשקה בעלמא עדיף להו אלא ודאי נעשו כמחוברין גם לענין טבילה עכ"ל ואפשר לתרץ פרש"י דהרי נראה מדברי התוס' דהיה אפשר לומר דרק לענין טהרה מטומאה נעשו מחוברין ע"י השקה ולא לענין שאובין אלא דהכריחו מכח הך דביצה דאין לחלק וא"כ י"ל דגם מהך דביצה אין הכרח דכמו דאיתא בפ"ק דסוכה דף זיי"ן בהא דשתים כהלכתן וכן לשבת בתוך סוכות דמגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת וכן להיפך דסוכה דעלמא בעי טפח שוחק וסוכה דשבת לא בעיא טפח שוחק עיי"ש וה"נ כיון דמטביל הכלי ע"ג מימיו שהן טמאין מגו דחשוב כמחובר לענין טומאה לטהר המוח שבי חשוב נמי כמחובר שלא יחשבו שאובין ונטהר גם הכלי אך כל זה התם בביצה אבל כאן במכות דאין המים טמאין ואין צריך כעת לומר דחשיבי המים כמחובר לטהרין לכן הוי שאובין דליכא מגו אך הא כיון שנכנס שם הטמא לטבול הרי טימא את המים וצ"ל שחשוב כמחובר לטהרה המים ממלא לא חשובי אז כשאובין ונטהר הטמא במקוה כשרה אך כל זה עד שניטהר הטובל מטומאתו הראשונה אבל אחר כך דתו אינו טמא וגם המים אין טמאין תו ל"ל מגו וחזרו השאובין לתחלתן וכה"ג איתא בש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק מ"א וס"ק קי"ב א"כ כשחזר הטובל ויוצא מן המים ובא ראשו בהשואבי והוציא ראשו ורובו מן המים נטמא לתרומה מחמת ג"ל מים שאובין ול"ל דא"כ חוזר ומטמא המים דנעשין תחלה כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכות אבות הטומאה ועכצ"ל דהמים מחוברין וטהורין ממלא לא יהיו ג"כ שאובין דזה אינו דע"כ אין המים נטמאין אלא כשנטמא האיש מחמת הג"ל שאובין וא"כ נטמא האיש במים שאובין ולא נטהר מחמת המים דשמא הוציא ראשו או קצתו תחלה מקודם שבא גם רובו באותן ג"ל וא"כ תו אין כל גופו במם סאה כשרים וליכא למימר מגו רק כשבא בבת אחת אבל כאן ליכא למימר דנטהרו המים מחמת חיבורן דהא עדיין אין טמאין אלא כשנטמא האיש מחמת הב"ל אזי מטמא המים ונטהרין ע"י חיבורן ואז אין האיש הטובל כולו במים ובגידולי טהרה שאלה יוד כתב ג"כ דרק לענין טומאה גזה"כ דמועיל השקה לטהרן ולא להוציא השואבין מלחשבון עוד שאובין עיי"ש ולא שת לבו לדברי תוס' הללו דסברא זו בידם היה אלא דשלחוה מחמת הוכחתם מביצה.

ועוד עלה בלבי כיון דגזרת ג"ל שאובין שנפלו על האדם מבואר בפ"ק דשבת דף י"ד מפני שהיו אומרין דלא המקוה מטהר אלא השאובין שהם מים נקייים וא"כ מה יועיל ההשקה דעדיין יאמרו כן אך כשמכוין בהשקתו כדי שיהיו כמקוה ולא כשאובין אז ליכא החששא ולכן דוקא כשעושה ההשקה בכונה לכן כשנפל חביות מל אה מים לים דממלא נעשה ההשקה לא מהני לענין גזרת דג"ל ואח"כ מצאתי בפנ"י שכ"כ ובזה יש לתרץ קושית מל"מ על הרמב"ם בפ"ו ממקואות הלכה יוד וכן נראה מדברי הכ"מ שם דדוקא לענין גזרה דנ"ל שאובין לא מועיל השקה אלא דלא נחית לחלק בין משיק בכונה לטהרו אך לפימ"ש א"ש מה דנקט חביות שנפלה לים ולא נקט ששפך דיותר שכיח וגם היה רבותא יותר אף דנתכוין להשיקו.

ומתורץ נמי מה שהקשה בספר האשכול להלכות מקואות סימן נכ"ח ממשנה חית פ"ו דמקואות מטהרין העליון מן התחתון ומשיקו אפילו כשערה דיו ואף לפי מה שכתבתי דלענין הבא ראשו ורובו בג"ל מים שאובין דוקא ל"מ השקה מ"מ אין זה מספיק לגמרי דסתמא משמע דמטהרין השואבין שבעלין לגמרי להיות כתחתון שלא יטמא הבא בתוכו מחמת הנ"ל אבל לפימ"ש א"ש כיון דמטהרין העליון מן התחתון בכונה תו ליכא גזרה דנ"ל ומהשמטת הש"ע האי מימרא דחביות נראה דס"ל דלא אתמר אלא לענין גזרה דג"ל וזה אינו נוהג בזה"ז דבלא"ה הכל טמא וכדאיתא ביו"ד סימן של"א סעיף י"ט דאם היה נ"מ לטבילת נשים הוי ליה להביאו וכמו שהקשה בנחל אשכול שם.

ולפי דעת הסוברין דלענין מים שאובין לא מהני השקה כמובא בחידושי רמב"ן ב"ב דף ס"ה בד"ה צינור י"ל דכן דעת רש"י נמי או דדעת רש"י דהא דמטבילין כלי מלא מים טמאים דאיתא בביצה היינו דוקא אם צפין מי המקוה על השאובין דזה הוי כזריעה כדמשמע לשון רש"י ורמב"ם וכ"כ בגי"ט ובנחל אשכול שם לפ"ז לא נשאר קושיא על רש"י רק למה טהר גברא מטומאתו ולא חיישינן שלא בא כל גופו במים כשרים רק חיישינן לענין לפסול תרומה וי"ל כיון דפסול שאובין רק מדרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא כדאיתא במס' מקואות רפ"ב מ"ב וכמ"ש הברטנורה שם דאין הלכה כר' יוסי וכן משמע בפ"ו שם משנה זיין אבל כיון שנתוסף עוד ספק שמא בא ראשו ורובו במ"ש ג"ל דזה גזרה אחרת אלים כדאורייתא כדאיתא בפ"ג דעירובין מ"ג לענין שבות ביה"ש דמותר אם יש שני שבותין אסור לר"א וגם רבנן לא פליגי רק דס"ל דכלי ניטל אף שלא לצורך תשמישו וליכא רק שבות אחד וכ"כ בלחם שמים התם והכא יש שני איסורי דרבנן דשמא מתחלה לא טבל כל גופו במים כשרים ונשאר טמא ואת"ל דתחלה בא כל גופו במם סאה כשרים מ"מ כשיצא שמא בא ראשו ורובו בג"ל מ"ש ועוד דהוי ס"ס דגם באיסור דרבנן יש להחמיר ולא דמי להא דמקואות פ"ב מ"ב בטומאה קלה דירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל אפילו טבל ספק יש בו מם סאה דספקו טהור דהתם שתי הספקות הן משם אחד דכך לי אם לא טבל כמו אם טובל וליכא מם סאה אבל כאן ספק שמא לא בא תחלה כל גופו במם סאה כשרים נשאר טמא אף לחולין וספק שני שמא כשיצא בא ראשו ורובו בג"ל מ"ש טמא רק לפסול תרומה ואין לדמות ספקות דרבנן זה לזה כמ"ש במרדכי בפרק החולץ והובא בש"ך בכללי ס"ס אות ל"ו. אלא דהרבה ראיות הביא רמב"ן שם דמהני השקה להכשיר שאובין דלא כהרשב"ם שם וקשה לייחס דעה זאת לרש"י ויותר י"ל כמ"ש הרא"ה הובא בא"ז בביצה די"ז ע"ב דדוקא עירוב מקוה עם מקוה שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין אחד בזה נכשרין השאובין אבל בשאינו מינו כגון שנתערב שאובין עם מעיין שאינו מטהר אלא בזוחלין אין עושין עירוב להוציאו מידי שאיבה עכ"ל ובהכי מתיישבין קושיית רמב"ן שם וקושית תוספות כאן על רש"י כיון דכל הימים דינן כמעיין כדתנן במקוואות ולא נשאר ליישב כאן למה חששו רק לגזרת ג"ל מ"ש דמיטמא לפסול תרומה אבל טהר גברא לחולין ונתיישב במה שכתבתי,

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה