אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רצ

סימן רפג

א' דין ט"ז אבל מינהו יתומים וכולי כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן רע"ג וז"ל ונ"ל דאי ליכא סהדי שמינהו אבי יתומים אפילו בשבועה לא יניחוהו להתעסק בנכסים אי לא מהימן לב"ד ומסלקינן ליה עד שיביא ראיה שמינהו אבי יתומים וכולי וגדולה מזו כתב ר"י בעל העיטור וכו' שצריך לחשוב עמו כיון דלא ישבע ואם כן כ"ש דלא יניחוהו ב"ד לירד בנכסי' בלא ראיה עיין שם ונראה דאף למאי דקי"ל דמינהו אבי יתומים אין צריך לחשוב עמו מ"מ אינו נאמן לומר שמינהו אבי יתומי' לירד בנכסי' בלא ראיה ומסלקין אותו.

ב' אבל נשבע על טענת ודאי וכולי ואין חי' בין טענת עצמו או על פי עדים שו"ת בשמי' ראש סי' קנ"ו עיין שם ועיין בסי' ע"ה סכ"ג: ג' דין י"ח אין ב"ד וכו' כ"כ הטור בשם הראב"ד וכן כתב בעל העיטור בד"ן ע"ד כתב הב"ח דהראב"ד מודה דרשאים ב"ד למנותו להאמינו בלא שבועה אלא שאין יכולים לפוטרו בלא שבועה אף כשיתבעו ממנו היורשים כשיגדלו ונ"מ במה שרשאים ב"ד למנותו בלא שבועה דהשתא רחוק הוא שהיתומים יתבעו ממנו השבועה כיון שפטרוה בית דין והביא ראיה מדתנן בפ' הכותב ואם נעשית אפטרו' יורשים משביעין אותה וכו' אלמא לרבנן מינהו אבי יתומים ישבע אע"פ שפטרה הבעל משבועה על העתיד והכא נמי כיון דהשתא נכסי דיתמי נינהו לא מהני פיטור דידיה הכא נמי לאבא שאול במינהו ב"ד דישבע אפילו כשפטרוהו ב"ד משבועה צריך לישבע כשיגדלו היתומים ויתבעו ממנו השבועה מה"ט דנכסי דיתמי נינהו ע"ש ואין נראה שהרי כתב הרא"ש בפרק הכותב סי' כ"ט וז"ל ואף אם פגמה כתובתה מן היורשי' או יורשים מן היורשים פטורי' מן השבועה ול"ד לשבועת האפטרופוס דאע"פ שפטרה ממנו ומיורשיו אם נעשית אפטרו' אחר מיתת בעלה צריכה לישבע דהתם לא פטרה אלא מאפטרו' של ממונו שאף יורשיו לא ישביעוה על שנעשית אפטרופוס על ממונו וכשמת יצא הממון מרשותו ונכנס לרשות היתומי' ואפטרו' של ממון יורשי' לא פטרה אבל שבועה דפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה ממה שיהיה ולמי שיהיה ועוד מסקא דעתה דילמא לא יוכלו יורשיו לפרוע כתובתה בבת א' ותצריך לפוגמה ע"כ בקשה שיפטרנה מן השבועה וגם מיורשיו אבל לא מסקא דעתה שיורשי' ימנוה אפטרו' עכ"ל משמע דאם פטרה בפי' על האפטרו' של היורשים מהני והכא נמי מהני פיטור בית דין משבועה ואין היורשים יכולים להשביעה

ד' דין ך' פטור מגניבה ואבידה וכולי הש"ך תמה דהרא"ש והטור שפסקו כן אזלי לטעמייהו דלא סבירא להו כרב יוסף כמבואר בסימן ע"ב וסימן רס"ז אבל מרן שפסק שם כרב יוסף ה"נ מצוה קעביד והוי ש"ש ור' האי והרשב"א שכתבו דכל האפטרו' חייב היינו לאפוקי דעת הרמב"ן דמינהו אבי יתומים אינו חייב אפילו בפשיעה אבל ודאי דלדידהו שפסקו כרב יוסף ש"ש נמי הוי וחייב בגניבה ואבידה וכן כתב הרשב"א בחי' בפ' הנזקין להדיא עיין שם ונראה דמאי דפשיטא ליה דר' האי פסק כרב יוסף הוא מדכתב הטור בסי' ע"ב כל הגאונים פסקו שהמלוה על המשכון ש"ש הוא וכולי ולא ראה דברי רב האי בס' המשכון וז"ל האופן הא' הוא כשיהיה המשכון ממושכן אצל המלוה בשעת ההלואה וטען המלוה שהמשכון אבד משפטו שישבע המלוה שבועה מ"ה על טענתו ויפטר וכולי מפני שנטילת המשכון בשעת ההלואה כאלו הוא זכרון אצל המלוה ואין המשכון עד"ז מקום פריעת השתלם ההלואה והאופן הב' כשיהיה המשכון ממושכן אצל המלוה לאחר זמן ההלואה אז יקום מקום פריעת השתלם ההלואה ויהיה משפטו כמשפט ש"ש שאם נגנב או אבד חייב המלוה לשלם וכולי עכ"ל הרי דס"ל דדוקא במשכון שאחר ההלואה הוי ש"ש מטעם דב"ח קונה משכון אבל בשלא בשעת ההלואה לא הוי רק ש"ח דלא סבירא ליה כרב יוסף וכן כתב ר' ישעיה בספר המכריע סימן צ"א שכן דעת ר' האי ורב עמרם ומה שהק' דהא בשומר אבידה קי"ל כרב יוסף דאמר ש"ש הוי ולא גרע מלוה על המשכון משומר אבידה ע"ש תמהני דר' ישעיה גופיה בסימן ע"ה פסק כרבה בשומר אבידה דהוי ש"ח עיין שם אם כן א"ל שכן דעת ר' האי ורב עמרם דמלוה על המשכון ושומר אבידה לא הוי רק ש"ח ומ' שהטור כל הגאונים וכולי ל"ד כל הגאונים אלא דרוב הגאונים פסקו כמ"ש ר' ישעיה שם בשם רב צמח גאון ורב מתתיה גאון וכן פסק ר' סעדיה בתשובו' הגאונים חלק שני שער ח' סימן כ"א עיין שם אבל ר' האי ס"ל דלא קי"ל כרב יוסף והכא נמי אפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא הוי רק ש"ח והרשב"א בתשובות כ"י הביאו הכנה"ג אות קי"א כתב וזה לשונו מת האפטרו' קודם שהגדילו היתומים וכשגדל היתום תבע מיורשי האפטרו' להחזיר לו נכסיו והיורשי' טועני' שאביהם החזיר לו והיתום טוען קטן הייתי באותה שעה שמת ומסתמא לא השיב דאלו השיב פושע היה וכולי הרי אלו פטורים שטוענים ליורשי' דשמא החזיר אביהם ממונו לקטן בכמה גווני דאין לו דין פושע דשמא האכיל ליתום או אירע בהם אונס ואם מינהו אבי יתומים שפטור מגניבה ואבידה שמא נגנבו או נאבדו ומ"מ יורשים שטענו שמא אביהם החזיר הכל טוענים להם כמ"ש אבל אם טוענים אבינו החזיר הכל אין טוענים להם שכל שטוענים טענת ברי אין טוענים להם ועכ"ז לא ראיתי לחייב את היורשים וכולי דשמא לא פשע היתום בחזרתו אם הגיע היתום לעונת הפעוטות וכולי עכ"ל מבואר דס"ל דאפטרו' שמינהו אבי יתומים פטור מגניבה ואבידה אבל מינהו בית דין דחייב בגניבה ואבידה ואם היתום הגיע לעונת הפעוטו' והחזירו לו פטור ומשמע אפי' מינוהו בית דין דחייב בגניבה ואבידה פטור והרא"ה הובא בס' א"ז לקמא דט"ל כ' דאפטרו' שמינהו ב"ד ש"ש הוא עיין שם אבל הרשב"א והר"ן בפ' הנזקין כתבו דאפי' מינהו אבי יתומים חייב בגניבה ואבידה דהוי ש"ש משום פרוטה דרב יוסף והביאם הש"ך ס"ק כ"ד עיין שם.

ה' כתב הרשב"ש סימן שע"ג על אפטרופוס שפרע שטר חוב ליורשי המלוה ומת לוה ואחר כך מת מלוה דחייב לשלם להם מה שהפסידם לפי שמן הדין פטורים היו דאין אדם מוריש שבועה לבניו והוא פשע בנכסיהם ואף על פי שהרמב"ם סובר דאפטרו' שמינוהו אבי יתומים שפשע פטור וכן נראה דעת הרשב"א בחי' ובירר כן דעתו בתשו' אבל מינוהו בית דין מודה דחייב לשלם וכל שכן לדעת רב האי והרא"ש דסבירא להו דאפי' מינוהו אבי יתומים חייב וכולי ואין להוציא מיורשי מלוה דאפילו תפסו הם מנכסי לוה אין מוציאין מידם עיין שם ועיין בב"י שכ' על המ"מ ואני מצאתי להרשב"א בתשו' להפך וכו' והרב משפט צדק ח"ב סימן ז' כתב דבתשו' הרשב"א סימן אלף ק"ו מבואר כמ"ש המ"מ בשמו דחיי' בפשיעה עיין שם וליתא דהך תשוב' מהר"ם ב"ב חתום עלה והיא בתשו' הקצרות סימן קנ"ז ע"ש אבל הרשב"א סבירא ליה דפטור אפילו מפשיעה כמבואר בתשוב' ח"א סימן תתקצ"ז וח"ב סימן רצ"ט וח"ג סימן ר"א וח"ד סי' רמ"ב עיין שם וכבר הרב כנסת הגדולה בסימן קפ"א אות ט' כ' בכעין זה על מהרי"א סי' שפ"ט ואם כוונתו לומר דאם הרשב"א חולק על זה איך קבעה בתשו' לא מילתא היא דשמא המעתיק וכולי והביא ראיה מתשובה אחרת שהועתקה בתוך תשו' הרשב"א וליה לא סביר"ל עיין שם ודידן עדיפא דתשו' מהר"ם גופיה הובא בתוך תשוב' הרשב"א והוא לא סבירא ליה הכי וכהאי גוונא כ' הרב שמחת יום טוב סימן כ"ג עיין שם מיהו בתשו' הרשב"א שכתבתי לעיל משמע דאינו פטור אלא מגניבה ואבידה אבל בפשיעה חייב עיין שם:

ומ"מ מדברי הרשב"ש משמע דבמינוהו אבי יתומי' יכול אפטרו' לו' קי"ל כר' חיים והרמב"ן והרשב"א דפוטרים אבל מהרשד"ם ומהרש"ך כתבו דגם ר"ח לא פטרו אלא מפשיעה אבל לאבד בידים לכולי עלמא חייב הביא' הכנה"ג אות קכ"ו ע"ש וגדולה מזו כ' מהרש"ך חלק רביעי סימן ח' דאפילו דמת בתוך זמנו דאין גובי' מיתומים קטנים עד שיגדלו אם אפטרופוס פרע למלוה חייב לכ"ע דהוי מזיק בידים עיין שם אבל במינוהו ב"ד חייב כמו שהסכימו האחרונים ודלא כמהריב"ל ח"ד סי' י"א ע"ש ועיין בתשו' הכנה"ג סימן רי"ו והרשב"א בתשו' ח"ג סימן ת"ב נסתפק בשלוחים המתעסקים בצרכי צבור אם פטורים מפשיעה כמו האפטרו' ע"ש:

ו' אפטרו' שהכניס לבת נדוניא יותר מעישור נכסי הוי פשיעה וגם ר"ח מודה דמאבד בידי' חייב וכתב ה' משפט צדק חלק שני סימן ז' דאפטרו' יפרע ולא החתן המקבל וכן דעת מהרשד"ם הביאו הרב כנה"ג אות קכ"ז ע"ש וכן נראה מדברי מהרש"ך חלק שלישי סימן ל"ו עיין שם אבל מדברי הרשב"ש שכתבתי לעיל משמע דכל שאין תפיסת המקבל מעצמו תפיסה ה"נ אם פשע האפטרו' ונתן לו מוציאין מידו וכבר כתבתי בזה בסימן ס"ו דין ג' עש"ב וכתב ה' לחם רב דאם נתן ברשות היורש נ"ל דאפי' האלמנה לא נתנה לו רשו' אין לה דין ודברים עמו כיון שהממון בחזקת היורש ואין לה אלא שעבוד ותלך ותתבע ליורש שנתן רשות על כך עיין שם:.

ז' כתב מהרשד"ם סימן כ"ג שהאפטרו' שהלוה בלא שטר אין לך פושע גדול מזה דאף על גב דאמרי' בס"פ אז"נ ג' צועקים ואינם נענים ואלו הם מי שיש לו מעות והלוה אותם שלא בעדים וכולי ואם כן נראה דאם הלוה אותם בעדים ליכא איסורא מכל מקום פשיעה איכא דאמרינן וכולי דאיכא למיחש שמא ישכח ויכפור וכו' וכ"ש אם היה עסק מו"מ וכו' והביאו הכנה"ג אות קל"א עיין שם ונראה שזה תלוי במחלוקת שכ' מרן הב"י סי' קפ"ה בנותן כלי לסרור למשכנם לו שכ' הנ"י בשם הרי"ף בתשו' דאפי' אמר משכנתים אצל פ' וכפר בו פשיעותא הוי דהו"ל למשכנם אצלו בעדים והרשב"א והר"ן ס"ל דלא הוי פשיעה וכ' הכנה"ג שם הגב"י אות י"ג וז"ל ויש לתמוה על הרי"ף דאיך חייבו מטעם דה"ל למשכנו בעדים שהרי במעשה דאבימי פ' הכותב כתב הרי"ף דאי ליכא שטר ולא אמר פרעתי בסהדי לא מחייב לפרעיה בסהדי ושמא י"ל דשאני התם דא"ל פרע לפ' והא הימניה משא"כ כאן דלא סיים למי ימשכנם א"נ שאני פירעון דלא עביד לחזור ולתבוע אחר שנתפרע כיון שבא להוציא משא"כ במשכון דלא בא להוציא אלא להחזיק במשכון עכ"ל ולתי' הב' אפי' גבי פירעון דהימניה ה"ט דלא הוי פשיעה משום דהוי להוציא ולא עביד לחזור ולתבוע אחר שנתפרע אם כן גבי משכון אפי' א"ל לוה מפ' דהימניה הוי פשיעה וליתא שהרי כ' הב"י שם בשם הר"ן דאפי' לפי תשו' זו אם אמר לוה עלי מפ' ואמר שלוה ממנו וכפר בו פטור משבועה דאיהו הימניה וכ"כ הרשב"ש סי' קל"ו והרדב"ז חלק שני סימן תקנ"ט ע"ש וז"ל הנ"י בפ' המפקיד ואף על גב דגבי פירעון וכולי שאני התם דמדא"ל שיפרע לפ' בשבילו אפשר שהיה מכירו ומאמין בו אבל הכא דלוה סתם אמר וכו' ע"ש ומש"ה אם הלוה מפ' פטור הסרסור דהא הימניה כמו גבי פירעון ואם כן הכא נמי אפטרו' שהלוה בלא עדים ושטר לדעת הרי"ף הוי פשיעה אבל לדעת הרשב"א והר"ן אפי' הלוה בלא עדים לא הוי פשיעה דהא במשכון שייך ה"ט דאסור להלוות בלא עדים ואפ"ה לא הוי פשיעה אבל אם הלוה בעדים בלא שטר משמע דלכ"ע לא הוי פשיעה כמ"ש הטור בסי' ע' דיכול להלוות בעדים והרמב"ם ומרן שם כ' דהמלוה בשטר משובח יותר משמע דבעדים נמי משובת אלא בשטר משובח ממנו (א"ה עכ"מ והשאר קרוע): ח' דין כ"ג משהחזיק בנכסי יתומים אינו יכול לחזור וכולי שכ"מ שצווה ומינה אפטרו' ואמר שאם יסתלק א' מהאפטרופוס יהא רשות ביד הנשארים למנות אחר תחתיו כ' הרשב"א בתשו' חלק שני סי' שנ"א וז"ל ואפילו אמר השכ"מ בפי' ואם יסתלק א' מהם לאחר שיחזיק בנכסי אפ"ה אין א' מהם יכול להסתלק לפי שמשעה שהחזיק בנכסים נעשה שומר של יתומים וכולי והא דקאמר אם יסתלק לא נתינת רשות הוא אלא דאי קאמר וכולי עיין שם משמע דאם נתן רשות להסתלק אפילו אחר שיחזיק רשאי:

ט' דין כ"ד יתומים קטנים וכו' כתב הטור בשם הרמ"ה דוקא שהקטן בן ט' אבל פחות מבן תשע לא ואפילו בבן ט' אין לו רשות למכור אלא במטלטלי' ולא מקרקעי וא"א הרא"ש כתב דאין חילוק אלא הרי הוא כאפטרו' אפילו בקרקעות וכ"כ הרמ"ה בפרק י"נ סימן צ"ז גבי ההוא בכור דזבין נכסי דידיה ודפשוט דאמר ר"פ לא עשה כלום בפלגא וז"ל מיירי כגון דלא זבין אלא דבתר דמת פשוט כגון דהני יתמי הוו סמיכי גבי בוכרא דהוה אחוה דאבוהון וסד"א כיון דסמיכי יתמי גביה וזבין להנאת יתמי זביניה זביני קמ"ל דה"מ במטלט' אבל בקרקע לא כדברירנא בפרק הנזקין עכ"ל והנה מבואר בדברי הטור דהרא"ש חולק בתרוויהו דאפי' בפחות מבן ט' הוי אפטרופוס אפי' בקרקעות וכן כת' ברמזים עיין שם וכן דעת הרשב"א בתשוב' ח"ב סימן קכ"ט הביאו מרן הב"י סי' ר"ן דאפי' בקרקעות ופחות מבן ט' יכול למכור ומהרש"ך חלק שני סימן נ"א פסק כהרמ"ה והריב"ש שהסכים עמו ע"ש והרשב"ש בסימן תצ"ז חלק על הטור דמדברי הרא"ש נראה דלא חלק על הרמ"ה אלא במכיר' קרקעו' ע"ש אבל בסי' רפ"ט וסי' שי"ד וסימן שע"ג פסק אפי' פחותים מבן ט' כהרא"ש ולא כהרמ"ה עיין שם וכן הסכים מהרימ"ט סימן ל"ז עיין שם וכן כתב המבי"ט חלק ראשון סי' קכ"ב שכן דעת המפרשים שלא חי' עיין שם והתימא על מהרח"ש שכ' דהמכירה אינה כלום ולא חש לסברת הרא"ש והרשב"א והטור דודאי יכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו גם מהריב"ל חלק ראשון סימן צ"ד כתב דיכול המוחזק לו' קיי"ל כהרא"ש דאפילו פחותים מבן ט' וכ"כ מהראד"ב סימן קע"ו עיין שם וכן כתב הרדב"ז חלק שלישי סימן תמ"ט אף על גב דיש מי שחי' בין יתומי' קטני' הרבה ליתומים שהגיעו לעונת הפעוטות הסכמת רוב המפרשים דל"ש וכן הסכמת הרא"ש עיין שם ועיין בס' פני משה חלק ראשון סימן ס"ט:

יו"ד ויש לו דין אפטרפוס וכולי נראה דס"ל שהוא כאפטרופוס גמור לתת בידו נכסי יתומים וגם להוציא מיד אחרים שלא כדברי הרשב"א שכת' בפ' הנזקין דאינו אפטרו' אלא במה שהוא מוחזק בידו אבל להוסיף עליו ולתת לו מנכסי יתומי' וכל שכן להוציא מיד אחרים לא וכן מצאתי בשם הריטב"א וכו' אבל בתשוב' מהר"י בנבנשת ומהרימ"ט סי' ל"ז נר' שסברת הרשב"א היא מוסכמת מהכל וכו' הרב כנסת הגדולה אות קנ"ד עיין שם ולא מצאתי בחי' כן אלא אדרבא בתשוב' חלק שני סימן מ"ט כתב וז"ל עוד ביתומים שסמכו אצל בע"ה אם דינו כאפטרופ' לכל דבר ואם יכול לפקח על נכסיו אף על פי שאינם בידו כגון להוציאם מיד אחרי' לווים או נפקידם וכו' תשו' בע"ה שסמכו אצלו יתומים הרי הוא כאפטרופוס שמינהו אבי יתומים שכן שנינו בפרק הנזקין יתומים שסמכו אצל בע"ה או שמינו להם אפטרו' חייב לעשר פירותיהם ויכול למכור ולפקח על נכסיהם כאפטרו' שמינהו אבי יתומי' שהרי השוה אותם במתני' וכו' עיין שם הרי שכתב דדינו כאפטרופוס שמינהו אבי יתומים ויכול להוציא מיד אחרים והריטב"א בחי' שכתב בשם רבו דאינו מוציא מיד אחרי' צ"ל דהוא הרא"ה רבו וכן כתב הרי"ף בתשו' סימן ק"ס דדינו ככל אפטרופוס ויכול למכור קרקעות עיין שם וכן כתב מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קל"ב וסימן קע"ח דיכול למשכן ולמכור עי' שם גם ראיתי למהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קפ"ח דס"ל דיכול למכור אלא דאם מצא למשכן ממשכנה מספק ולא למכור עיין שם גם הרשב"ץ חלק שלישי ס"ח כ' דיכול למכור קרקעות עיין שם וכן כתב הרשב"ש בנו בתשו' סוף סימן ן' עיין שם ועיין במהריב"ל חלק רביעי סי' ל"א שהסכים עם הרמ"ה והריב"ש דאינו יכול למכור קרקעות והוא הדין שכירות בתים דהוי כמכר דשכירות ליומיה ממכר הוא עיין שם וכן כתב מהרש"ך חלק שני סימן נ"א וסימן ע"ז עיין שם וכן הסכים ה' פני משה חלק שני סימן צ"ז ותמה על מהרשד"ם שפסק דמכירתו מכירה דהוא הפך הכלל דבכל ספק פלוגתא דרבוותא שקרקע מרא קמא הוא המוחזק עיין שם ואיברא דיש אחרונים דסבירא להו דבפלוגתא דרבוותא מוקמי' הקרק' ביד הלוקח המוחזק בה כמו שפסק מהר"ש יפה הביאו הרב כנסת הגדולה סימן ק"מ ומהראד"ב בס' לחם רב סימן קנ"ד והרב פרח מטה אהרן חלק ראשון סי' כ"ז ע"ש וכן כתב ה' פני משה עצמו חלק שני ס"ו ע"ש:

י"א וי"א שאין משביעין אותו וכולי כ"כ הטור בשם הראב"ד אבל הרי"ף בתשוב' סימן קס"א סבירא ליה דמשביעין אותו עיין שם ודברי הראב"ד בס' תמים דעים בסימן רל"ט דס"א ע"ב וכ' הר"ן שם שכן דעת הרמב"ן והכי מוכח בפרק הכותב עיין שם והיינו מדתנן בפרק הכותב ואם נעשית אפטרו' היורשי' משביעין אותה וכו' דס"ל דמיירי שסמכו היורשי' עליה ומדמי' לה התם דפ"ת לאפטרופוס שמינהו אבי יתומים דלר"ש ואבא שאול לא ישבעו וז"ל תלמידי הרשב"א בש"מ שם מהכא שמעי' דיתומים שסמכו אצל בע"ה דינו כאפטרו' שמינהו אבי יתומים ולא ישבע וכולי ורבי' נר"ו הכריע כדעת הראב"ד וכן השיב בתשו' ע"ש וכן כתב הרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ"ט וסימן קכ"ז עיין שם אם כן דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן ותלמידי הרשב"א דדנין כמינהו אבי יתומים וכן כתב בעל העיטור דף ע"ג וז"ל ומסתברא מדקתני לה גבי הדדי ש"מ לענין שבועה הרי הוא כאפטרופוס שמינהו אבי יתומים ולא ישבע עכ"ל ועיין בהריב"ש חי' תס"ח הביאו הב"י סי' רל"ה והרשב"ץ חלק שני סי' קצ"א כתב דנראים דברי האומרים שדינו כדין אפטרו' שמינהו בית דין וכן ראוי להורות עי' שם וכן כתב המבי"ט חלק ראשון סימן ר"א דחייב בפשיעה כמינהו בית דין עיין שם ועיין בתשוב' הרדב"ז חלק ג' סימן תמ"ט:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה