אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רפא

סימן רעח

א' דין א' לא יירש וכו' אבל אם אמר אני מסלק היורש בעשרה פרחים לא הוי כלא יירש מהר"ם מטראני הביאו הרב כנסת הגדולה אות נ"ה עי' שם ודבריו תמוהים מתשוב' הרשב"א הביאו מרן הב"י והיא בחלק רביעי סימן כ"ב וז"ל דבין שאמר לא יירש או לא יטול או יסתלק או א' מלשונות כיוצא באלו הוא מתנה עמש"ב ולא אמר כלום עיין שם וכן כ' מהר"ם בתשוב' הארוכות סימן תע"ה וז"ל השיב ר' אותו אח שצוה להיות מסולק מירושת אביו לא אמר כלום כדתנן פ' בני לא יירש וכו' עיין שם וכן כתב מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן צ"ב עיין שם ושוב ראיתי לה' קהלת יעקב דקס"ו תמה עליו מתשו' הרשב"א עיין שם:

ב' בתי תירשני במקום שיש לו בן וכו' והוא הדין אם אמר בן בני יירשני ובנו קיים לא אמר כלום מהרשד"ם סימן שנ"ו והביאו הרב כנסת הגדולה עיין שם וז"ל הרמ"ה בפרק י"נ סימן ו' ועוד מי מצית אמרת לגבי אחר במקום בת ובת במקום בן לא אמר כלום והכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והאי לישנא לשון ירושה הוא משמע דליהוו יורשים בנכסי יעקב כראובן ושמעון דהא ראובן ושמעון לאו מקבלי מתנה הוו אלא יורשים הוו והא אפרים ומנשה בחיי יוסף אבוהון לגבי נכסי יעקב לאו בני ירושה נינהו וכאחר במקו' בת ובת במקום בן דמי ואמאי מהני וכולי אלא קודם מתן תורה שאני וכו' עכ"ל וכ' מרן בתשו' אבקת רוכל סי' ע' באחד שנתן לאשתו כל נכסיו על מנת שאחר מיתה יירשנה הנער נכדה וז"ל וא"ל דמ"ש לנער לאו כלום הוא שאין הנער יורשה אלא בתה יורשתה וכיון דנקט ל' ירושה דלא שייך בהו לאו כלום דא"ל כיון דהנער זה אפשר לירש את זקינתו בהפקד אמו שפיר שייך בו ל' ירושה וכבר הוכיח רב אחר שם בסימן ע"א דבעי' ראוי ליורשו בשעת אמירה ואפי' מת הבן בחייו לא מהני לבת אלא דהיינו דוקא בשכיב מרע שאמר פ' יירשני אבל זה שאמר על מנת שהנער נכדה יירשנה מהני כיון דבשעת מיתתה אפשר שיהה הוא יורש בהפקד אמו ע"ש ומהר"י הלוי סימן ע"ב חי' כן אלא שכתב דהטור סבירא ליה דכל שאינו ראוי ליורשו בשעת המתנה אפי' ראוי ליירש אחר כך לא מיקרי יורש עיין שם ועיין בתשו' מהרא"ש סימן קפ"ח ומהר"ש הלוי סימן מ"ה עיין שם:

ג' דין ה' אם היה בריא אינו יכול להוסיף או לגרו' וכולי בריא שחלק נכסיו ואחר חצי שעה מת פתאום לא מיקרי ביום הנחילו דבעי' שהיה שכי"מ בשעה שהנחיל ולא אמרי' כיון שמת מיד הרגיש בעצמו שום חולי וכו' ספ' בשמים ראש סימן רנ"ה עיין שם:

ד' דין יו"ד בן האח יורש הכל דכיון דלא אמר בפי' שהשאר ינתן לבני אחיותיו אין סילוקו כלום דהוה ליה מתנה עמש"ב וכו' הסמ"ע וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד סימן כ"ב חדא שאין בנימין יכול לסלק היור' מירושתו מפני מתנה עמש"ב וכמ"ש בפ' י"נ האומר איש פ' בני לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה עמש"ב דבין שאמר לא יירש או לא יטול או יסתלק או א' מלשונות שביוצא באלו הו' מתנה עמש"ב וכולי ועוד בה בבר מן הדין כל שנעשה ראוי ליורשו ואין אחר ראוי ליורשו עמו אף ע"פ שסילקו מנכסיו כל שלא נתנו לאחר ממילא הוא יורשו וכו' ואין דומה למשנתינו דלא יירש עם אחיו דמשמע מינה דטעמ' דלא אמר כלום היינו דוקא משום התנה עמש"ב הא לאו הכי הוא מסולק מהם ויהיו שאר האחים יורשים ממילא ואף על פי שלא נתנם בפירוש דשאני התם דכולהו ראוי ליורשו וכל שנסתלק הא' השאר יורשים את הכל אבל כאן וכו' ותדע לך דגרסי' בירושלמי בפרק הכותב גבי מתני' דבחייך ובמותיך אם מתה לא יירשנה רבי יוסטנא בעי קמי רבי יוחנן לדברי חכמים מתה מי יורשה ואמאי לא איפשטא להו שהאחים יורשים אותה כיון שנסתלק הבעל מירושתה אלא ה"ט משום דסביר"ל דבמקום בעל שהוא היורש בכל נכסי אחיה דנכרים הם אצל ירושה וממילא נשאר לבעל כל שלא נתנה היא הנכסים לאחרים בחייה וא"ל ר"י דלא דשאני הכא שהבעל כתב זה כשהיו ארוס' ובאותה שעה עדיין לא היה זכות לו בירושה שאין ארוס יורש והאחים יורשים הם באותה שעה ולפיכך כשנסתלק בני הבעל השאר האחים יורשים כדמעיקרא ועוד הגע עצמך אף לכשת"ל דכל שחלק היורשים מירושתו ינחלו אחרים שאר נכסי בנימין ע"כ כל שלא נתנו לא' מהני הקרוב קרוב יותר יורשו ואם כן הנה מכיר בן משה שהוא קרוב לו יותר ראוי לירש מכל האחיות וכולי עד כאן לשונו

ו' (שאלה שטר מתנה) עמד בפנינו אנו עדים ח"מ פ' וכך אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד פלו' להיות בידו לראייה ולזכות שמרצוני הטוב וכו' שנתתי לו מעכשיו חזקת בית הידועה לי בחצר פ' בתורת ממנה וכו' והרי הוא מסולק מכל הירושה שאניח אחרי ולא יטול עם אחיו חלק בירושה כלל חזקת הבית ותשמישיה וכולי הכל נתן פ' לבנו פ' ע"ד ואופן הנזכר מתנה גמורה מעכשיו שרירא וכו' ומעו"מ ילך פלוני ויחזיק בחזקת הבית הנזכר חזקה גמורה על תנאי הנז' וישכון וכו':

תשובה נר' דמ"ש והרי הוא מסולק וכו' תנאי שלא נתן לו המתנה אלא על מנת שלא יירש עם אחיו ואף על פי שהרשב"א בתשו' ח"ד סימן שנ"ז כתב דכל מה שלא יתלה האדם בעל מנת או על תנאי לאו בהקפדה ותנאי קאמר והביא ראיה מההיא דהבו ליה ד' מאה זוזי לפלוני ולינסיב ברתיה דשקיל ארבע מאה זוזי וברתא אי בעי אינסיב אי בעי לא אינסיב וכן כ' בחי' לנדרים דף מ"ח עיין שם בהר"ן הרי הרב נמקי יוסף בחי' שם חלק עליו וז"ל וכיון דאסיקנא דהוי תנאי גמור ומהני וכו' שמענו שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ואתה תעשה לי או לפ' כך וכך כיון שיש לו הנאה או לאחרי' מכח תנאו תנאי גמור הוי והא דאמרינן בפ"ב דיום טוב בההוא דא"ל הבו ארבע מאה זוזי וכו' תירץ הריטב"א בשם רבו הרא"ה דשאני התם שאין ההנאה אלא למקב' מתנה וכאלו נותן לו שני מתנות וכו' עיין שם וכן כתב הרי"ף והרמב"ם בפי"א מהלכו' זכייה והטור בסי' רנ"ג דהתם משום דשני מתנות הם לטובת המקבל עיין שם ואם כן הכא שהוא להנאת אחר הוי תנאי וכ"פ מהראנ"ח ח"א סימן ע"ז וכ' עוד דהיינו דוקא בשכיב מרע דמשע' אמירה א' זכה במתנה משום דדברי שכיב מרע ככתובי' וכמסורים דמו אבל במתנת בריא דלא זכה אלא מכח קנין שהוא גומר אם כן תלה המתנה בתנאי ע"ש ומדברי הרשב"א והנ"י משמע דאפי' בריא כי התם לא הוי תנאי וכן כ' הרשב"ץ ח"ג סימן קס"א דאין חילוק בין שכי"מ לבריא עיין שם: וראיתי למהראד"ב בספר לחם רב סימן רי"ד שכ' בשכיב מרע שאמר שבתו תנשא לבן שמעון ובתו חולקת נחלה כאחד מבניו הזכרים אף ע"ג דהזכי' הנישואין תחלה לא הוי תנאי דלא אמרו בגמ' הכי אלא גבי אחר דהתנה כן לתועלת בתו אבל גבי בתו כנ"ד אמרי' דדעתו של אדם קרובה אצל בתו ונתן לה מתנת החלט בלא תנאי אפילו לא תנשא לבן שמעון והביאו ה' כנסת הגדולה הגב"י אות ע"ש ואם כן נראה דהכא נמי כיון שדעתו של אדם קרובה אצל בנו אמרינן שנתן לו בהחלטה דכל שלא התנה לו בעל מנת או על תנאי לגבי בנו לא בהקפדה ותנאי קאמר ועוד דאפילו הוא תנאי דלשון הרי הוא מסולק וכו' הכי משמע התנאי בטל והמעש' קיים דהא קיימא לן דאפילו בממון בעי' תנאי כפול וכו' כמבואר בסימן רמ"א עיין שם וכיון שהוא מתנת בריא מעכשיו זכה במתנה וגם כן יורש עם אחיו בשאר נכסי' ואפילו בשכיב מרע שאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ומ"ש והרי הוא מסולק ולא יטול עם אחיו בירושה אינו כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא והרשב"ש בסימן ק"ף שכתב וז"ל הבת יורשת ד"ת אם תקיים מצות מורישה להנשא לקרובו תטול כל מה שצוה להנתן לה ואם לא תקיים דבריו לא תטול אלא המתנה מועטת שצוה שנתן לה וכולי עיין שם אפשר דנדון שלו היה תנאי גמור בלשון המועיל דאם לא תנשא לפלו' לא תטול אלא דבר מועט והשאר ינתן לאחיותיה אבל אם לא היה תנאי גמור א"ל דלגבי בתו לא בהקפדה ותנאי קאמר אבל הרשב"ץ בתשו' ח"ג סימן ק"ל כ' דאם אמ' תנו לבני כך וכך וישא בת פ' או לבתי כך וכך ותנש' לבן פ' הרשות בידם לישא ושלא ישא ואם אמר פ' לפ' ויטול כך וכך אם לא קיים דבריו לא יטול כלום וכולי עיין שם הרי דסב"ל דגם בבנו ובתו אם אמר ישא פ' ויטול כך וכך הוי תנאי ואם כן נראה דגם הר"ש בנו הכי סבירא ליה ודלא כמהראד"ב

מיהו אפילו בתנאי גמור נראה דאינו יכול לסלקו מהירושה כמ"ש מהריב"ל חלק שני סימן מ"ח וז"ל ועוד מטעם אחר דבנ"ד לא התנה עמש"ב אלא תנאי הוא שהתנה שאם לא תבוא לדור בצפת שלא תטול כי אם עשרה סולטני"ס אבל אם תבוא לדור בצפת תטול כל חלקה ונמצא שלא התנה עמש"ב וכו' הא נמי לאו מילתא היא דכיון שאינו יכול לסלקו מהירושה אלא ע"י שיתן כל נכסיו לשאר בניו וכולי אין לחלק בין היכא דסלקו לגמרי ובין סלקו ע"י תנאי והסכים עמו מרן בתשובות בס' אבקת רוכל סימן קנ"ח עיין שם וכן כתב מהרש"ך חלק ראשון סימן קפ"ה עיין שם וה' תורת חסד סימן רמ"א עיין שם וכן מוכח מדברי המבי"ט חלק ראשון סי' קמ"ב וז"ל אלא אפילו היו בלשון ירושה שהיה אומר אם יבא יירש ואם לא יבא ויקיים תנאים אלו לא יירש היה תנאי צריך להתקיים ואם לא נתקיים לא יירש וכולי דהא דתנן לא יירש פ' בני עם אחיו לא אמר כלום היינו דלא סיים שישאר אחיו יירשו אבל אם אמר לא יירש בני פ' אלא אחיו יירשו הכל דבריו קיימין עיין שם משמע דאם לא אמר רק לא יירש תנאו בטל דהוי מתנה עמש"ב וכן כתב מהרשד"ם בתשובות סימן שי"ח עיין שם ונ"ל קצת ראייה עמ"ש רשב"ם דקל"ג גבי נכסי לך ואחריך לפ' והיה א' ראוי ליורשו וז"ל וגם אם פי' אני מורישך ע"מ שיטול האי שני אחריך הוי נמי מתנה עמש"ב והמעשה מעשה והתנאי בטל וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן מ"ה עיין שם והכא נמי אינו יכול לסלקו ע"י המתנה וכן משמע מדברי המרדכי בפ' י"נ סימן תתקצ"א עיין שם:

אבל מצאתי בשיטת קידושין בפ' האומר דס"א ע"ב שכתב וזה לשונו מלה"ד וכולי מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים כפלו גרם לו דאי לא כפליה כלל היה משמע שאם לא יתן לו מאתים זוז לא ירש כלל וכולי ואין כאן עקירת ירושה דהא לא קעקר לה דאם היה נותן מאתים זוז היה יורש וכולי עיין שם הרי דסבירא ליה דיכול לסלקו מהירושה בתנאי כיון שאם היה מקיים התנאי יורש וכן כתב בתשובות חכם צבי סימן מ"א בנשבע שלא ישא אשה אלא ברצון אשתו א' אפי' בלא כולל תלה השבועה דלא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון שהשבועה בתנאי ואפשר שתתרצה וכה"ג אמרינן במציעא באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה דלא הוי מתנה על מש"ב לשמואל משום דמי יימר דקעקר עיין שם וכן כתב הרשב"ץ חלק ראשון סימן צ"ד והביאו מרן הב"י בא"ה סימן קי"ח בא' שלקח אשה וקבל שלא ישא אחרת אלא ברצונה דלא הוי מתנה עמש"ב כיון דאפשר לפייסה ותתרצה וכן כתב הרא"ש בתשו' כלל ל"ג דלא הוי מתנה עמש"ב כיון ודאי דלא עקר ומהרא"ש סימן ס"ד הק' דהא קיימא לן כרב באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה דהוי מתנה עמש"ב אף על גב דלא עקר ודאי ולכל התי' הכא בממון גבי עקירת ירושה אף ע"ג דלא עקר ודאי הוי מתנה עמש"ב וכן ראיתי למהראד"ב סי' רי"ז שכתב וז"ל וכ"ת ע"כ לא אמרינן הכי בפרק י"נ אלא כשיש לו באותה שעה בן ואמר על הבת שתירש באותה שעה קעקר מש"ב אבל הכא באותה שעה שאמר על הבת שתירש עדיין לא היה לו בן מאשה אחרת ומי יימר דיהיה לו בן דילמא לא יהיה לו ולא יעקרו מש"ב ודמיא להא דאמרי' בפ' הזהב גבי על מנת שאין לך עלי אונאה וכו' לא היא חדא דהא קיימא לן כרב גבי אין לך עלי אונאה דתנאו בטל וכולי ותו דבפרק י"נ אמרינן דתנאי בית דין דכותב לה בנין דיכרין דיהוון ליכי מנאי אינון ירתון וכו' הוי מתנה עמש"ב וכולי התם נמי מי יימר דקעקר דילמא לא יהיו לו בנים ממנה ואת"ל שיהיו לו בנים דילמא לא יהיו לו אחים שירשו עמהם דבאותה שעה אין א' מהם בעולם אלא ודאי דלא מפליג בהכי עיין שם הרי דאפי' איכא תרי מי יימר דהוי ס"ס הוי מתנה עמש"ב:

וראיתי להרא"ש בתשו' הביאה הטור בסימן רמ"א סי"ב שכתב ראובן נתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאי במתנה וכו' יראה לי כיון שנתן להם אביהם בתנאי שלא ימכרו עד שיהא לקטן ך' שנה זה שבטל תנאו נתבטלה מתנתו דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכו' וכ' ה' כנסת הגדולה שם אות ע' זה הפך גדולי המחברים דס"ל דאפי' אמר בפי' אני מורישך על מנת שיטול השני אחריך ואם לאו לא יטול אין בדבריו כלום מהר"א ן' יעיש בתשוב' כ"י עיין שם ונראה דל"ד דהתם בקיום התנאי בע"מ שיטול השני אחריך הוא עוקר הירושה והירושה לא פסקה אבל הכא דקיום התנאי הוא יורש לא עקר וכדברי השיטה:

ומדברי הרא"ש בתשו' סוף כלל פ"ב והביאו הטור בסימן רנ"ג סימן מ"ט שכתב וז"ל ששאלת על שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בני ולא יירש ומנה לפלוני בני ויירש ולא היו לו בנים יותר והיו לו נכסים הרבה וכו' תשובה אם חזרה יש כאן הי"ל לומר לשני מנה לפלוני בני וירשו אלא מדקאמר וירש ש"מ שעמד בדבריו הראשונים ויירש השני הכל וכולי עיי"ש לכאורה דס"ל דע"י תנאי יכול לסלקו מהירושה דאל"כ מ"ש מנה לפלוני בני לא יירש לא אמר כלום מיהו נראה דס"ל דהיינו דוקא אם לא אמר רק לא יירש אבל הכא שסיים ומנה לפלוני בני ויירש כיון שהקנה אותם שאמר פלוני יירש אפי' אמר לא יירש פ' מהני וז"ל מהר"י ן' מיגש דק"ל אבל היכא דאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו אף על גב דממילא שמעינן דשאר בנים ירתי ליה כיון דלא אמר בהדיא פ' ופ' בני יירשוני אפי' ריב"ב מודה דלא אמר כלום וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פל' ופ' יירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומ' שהרי לא הקנה אותה כלל לא' מהם כדי שיסתלק מן האחר וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממילא נסתלק' הירושה לההוא בן בכלל הבנים ומש"ה לא איכפת לן במאי דקאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו כיון דהא נפלה ליה ממילא וכו' עיין שם משמע בהדיא אם לא הקנה אותה כלל אלא אמר לא יירש פלוני עם אחיו דוק' לא אמר כלום דממילא זכה הוא בירושה אבל כל שהקנה אותה שאמר פלוני ופלוני יירשוני אפי' אמר בתחילה לא יירש פלוני אלא פלוני ופלוני יירשוני כיון שהעביר הירוש' ממקומה דבריו קיימים וכן כתב הרב נמקי יוסף וז"ל וכיון שאומר בלשון לא יירש או לא יטול וכו' מיהו אם סיים ואמר וכו' (א"ה עכ"מ):

איברא דבבתרא דקכ"ו ע"ב אמתני' דהאומר פ' בני לא יירש אמרי' לימא מתני' דלא כר"י דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים וכו' אפי' תימא ר"י התם ידעה וקמחלה הכא לא קמחיל ופי' רשב"ם וז"ל התם קמחלה שע"מ קיבלה קידושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקיבלה קידושין מניה נתרצית למחול אבל הכא מי מחל מה הנאה יש לו לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זה מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו עכ"ל משמע דאם יש לבן הנאה אפי' שתיקה הוי מחילה ואם כן בנ"ד בהנאה של המקנה נתרצה למחול חלקו בירושה וכ"נ דעת מהר"ם במרדכי בפ' הכותב שכתב דיכול אדם להסתלק מדשלב"ל וזה לשונו ראובן רצה לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכרו ואשתו מעכבת עליו ויוכל להתנות עם אשתו בשעת קנייה וכו' נהי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מסתלק בטוב מדשלב"ל כדתנן בפרק הכותב וכו' נחלה הבאה לו לאדם ממ"א מתנה עליה וכו' ומהני לנכסים שכבר באו לעולם בין לפירות דאכתי לא אתא עיין שם והרב חוות יאיר סי' נ' הביא ראיה מההיא דפ' י"ן דאמרינן הכא לא מחיל עיין שם אבל מצאתי למהר"ם בתשו' סי' קע"ה וז"ל השיב ר' אותו אח שצוה להיות מסולק מירושת הבית לא אמר כלום כדתנן פ' בני לא יירש לא אמר כלום ומוקי לה בגמ' אפי' כר"י דאמר מתנה עמש"ב תנאו קיים ואף על גב דמסקי' טעמא התם מי ידע דמחיל לאו דוקא וכו' וה"ה נמי אפי' מחל ומסלק עצמו בשעת הצוואה ומתרצה לדברי אביו כי ירושה אינו יכול להתנות וכו' כדפסקי' בהכותב אם מתה יירשנה ואינו יכול להתנות וכו' אלא ה"ק אפי' מחילה ליכא והוא הדין דאם מחל לא מהניא כיון דהוי ירושה דאורייתא וההיא נמי לאחר מיתת המגרש וכולי עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאינו יכול להסתלק מירושה וכן כתבו התוספות בר"פ הזורק דגיטין דאינו יכול להסתלק מירושת אביו שהיא דאורייתא דדוקא בירושה דרבנן יכול להתנות עיין שם וכן כתב רשב"ם גופיה בפרק חזקת עיין שם וכבר חלק הרשב"א והובא בש"מ שם על רשב"ם וז"ל מסתברא דהא דקאמר לא מחיל ל"ד אלא לרבותא נקטיה דודאי אפילו מחל הבן בפי' דמחי' במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לו ממילא בירושת האב אינו יכול וכו' אבל מדברי ר"ש נר' שהוא סבור דאם מחל מרצונו מחילה וכו' ואינו מחוור בעיני עיין שם וה' חוות יאיר שם הק' מדאמרינן בפרק י"נ בכור שנטל חלק בפשוט ויתר וכו' ור"פ אמר ויתר באותה שדה וכו' וכ' רשב"ם אבל שאר נכסים ל"מ מחיל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עיין שם וכ"נ כוונת הרשב"ש סימן תתק"ס שכתב דיש ראייה מפרק י"נ דאין אדם יכול להסתלק מדשלב"ל עיין שם מיהו י"ל דהא דאמר אידך לא מחיל ר"ל בסתמא לא מחיל אבל אם מחל בהדיא מהני אלא דר"פ סבירא ליה כיון דאין לבכור קודם חלוקה מסתמא לא מחיל אלא מה שיש לו וכן ראיתי להרב בני יעקב דף מ"ג עמוד רביעי שכ"כ לדעת הר"ן דאם מחל בפי' מהני אלא דמסתמא לא מחל אלא מה שיש לו ברשותו ונדחק לפ' מ"ש רשב"ם דאין אדם מקנה וכו' ר"ל כיון דאין לבכור קודם חלוקה ואינו יכול למכור דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם כן בנסתלק אף על גב דאם מחל בפי' מחילתו מחילה הכא דלא מחל בפירוש אלא שנטל חלק בפשוט אמרינן דלא ויתר אלא מה שיש לו ברשותו עיין שם באורך וליתא שהרי כתב רשב"ם אבל שאר נכסים לא מצי מחיל וכולי ועיין בש"מ לשם שהכריח כן הרשב"א דאם מחל בפירוש מהני אבל הר"ן חלק עליו וזה לשונו ומ"ד אין לו לבכור קודם חלוקה ס"ל דאפי' רצה הבכור לזכות בחלק בכורתו קוד' חלוק' לאו כ"כ דלתת לו כתיב עד שיתברר חלקו וכיון שאפי' רצה לזכות אינו זוכה אף כשהוא מסתלק אין סילוקו סילוק שאין הסילוק כלום אלא במה שאפשר לו לאדם לזכות כאומר איני רוצה לזכות בו אבל במה שא"א לזכות בו מהא סילוקו והו"ל כאומר אם יתן לי פ' שדה פל' אי אפשי בה שאם נתנה לו אחר כך הדבר ברור שאין סילוקו של קודם לכן מעכבו מלזכות בו וכו' עכ"ל הרי דהר"ן סבירא ליה דאפי' מחל בפי' אין מחילתו כלום וכן דעת רשב"ם:

וראיתי לה' כנסת הגדולה בתשו' סי' כ"ה ונדפסה גם כן בס' עדות ביעקב סי' מ"ה דקצ"ד סע"ד שכ' שה' אחיו דקדק מדברי רשב"ם דבכור שמחל בפי' חלק בכורתו הוי מחילה דמתנה קרייה רחמנא אבל בחלק הפשוט או שאר יורשים דמיקרו ירושה ולא מתנה אפי' מחלו בפי' אינו כלום וכן לשון הג"א שם שכ' וז"ל אבל אם מחל הבכור בפי' הוי מחילה משום דמתנה קרייה רחמנא ובירושה אפילו מחל בפירוש לא וכו' כצ"ל וקאי אמתני' האומ' איש פלוני בני בכור לא יטול וכו' והוא פי' נאה ואמתי עיין שם ודלא כהרב משפט צדק חלק ראשון סימן כ"ו עיין שם אם כן גם רשב"ם לא אמר אלא בבכור ועיין בהרב שמחת יום טוב סס"י כ"ט שפי' כן דברי הג"א ורשב"ם דלמאי דקיי"ל יש לבכור קודם חלוקה ויכול למחול אחר מיתת אביו וה"ה בחייו ולא ראה תשוב' ה' כנסת הגדולה הנז' ע"ש וכן לשון הראב"ד הובא בש"מ שם במתני' דאיש פ' בכור וכו' וזה לא מחל על עקירת נחלתו עיין שם משמע דאם מחל מהני מיהו אין נראה כן דעת רשב"ם שהרי כ' למ"ד ויתר כל הנכסי' וז"ל דהא כתיב לתת משעה שמת האב הוא ראוי ליתן לו וכו' והילכך יש כח בידו למחול כל שעה שירצה דהיינו דבר שבא לעולם וכו' משמע דבחיי האב אינו יכול למחול דדבר שלא בא לעולם הוא ולא מיקרי מתנה אלא משעה שמת האב והרמב"ן במלחמו' בפ' הכות' הק' על הרז"ה שם שכתב אף על גב דקיימא לן בעלמא בתנאי שבממון קיים שאני הכא דירושה ממילא וכו' מההיא דפרק י"נ דאמרינן הכא לא מחיל וכו' ולא משני שאני ירושה דממילא עיין שם ואי אמרי' בכור יכול למחול חלק בכורתו בחיי אביו לק"מ דמשום חלוקה דבכור דמיקרי מתנה הוצרך לשנויי הכא לא מחיל אלא משמע דהרמב"ן סבירא ליה דבחיי אביו אינו יכול למחול וכן כתב הרמ"ה בתשו' סי' רצ"ז דבכור שמכר בכורתו בחיי אביו לא עשה כלו' עי' שם וכ"כ בתשו' הגאונים שער ג' סי' ט"ל בשם רב צמח עיין שם וכן כתב הרשב"ש בס' תקון סופרים דס"ה ע"ב וז"ל הכא לא מחיל כלומר שהבכור והיורש אינם מוחלים חלקם בירושת אביהם אלא בחלק בכור והא דקאמר הכא לא מחיל לאו משמע דאם מחי' מהני אלא אפילו מחיל בהדיא לא מהני עיין שם משמע להדיא דאפילו בחלק הבכור לא מהניא מחילה אבל הרז"ה אפשר דס"ל דגם בחיי אביו יכול למחול ולכך קאמר הכא לא מחיל מיהו אפשר דס"ל דלרווח' דמילת' קאמר דאפילו אם מחילתו ומחילה הכא מיהא לא מחיל כמ"ש התוספות והרשב"א המ"מ ועיין בה' שמחת יו"ט שם שהביא מדברי הרמב"ם שכת' הר"ן בס"פ אלו נערות ולא ראה דברי הרמב"ן במלחמות פ' הכותב שכ' להדיא דלא מהניא מחילה בירוש' האב עיין שם ועיין בתשו' הרב דברי אמת סימן ח'

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה