ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רנז
א' דין א' הג"ה המקדיש קרקע וכולי כן הוכיח הרשב"א ח"א סי' תקס"ג מס"פ המוכר את הבית דלא אפשר שיהא הנוף להקדש והפירו' לחולין ע"ש והרמב"ם בפ"ו מה' ערכין כ' וז"ל האומר שור זה הקדש לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום הרי זה מותר בהנאה הקדישו למזבח הר"ז מוקדש אבל אם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתיך ל' יום הרי זה אסור בהנאה וכולי וכ' המח"א בהגהותיו דס"ל דלא כהרשב"א שכ' דאם הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דלא הוי הקדש ובפי' אמרו בירושלמי פ"ג דקידושין הקדיש לאחר ל' יום אר"י שייר גיזותיה ע"ש וליתא דז"ל הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קכ"ב ועוד דהא דאמרי' בירושלמי ליידא מי לא אמר לאחר ל' יום לשייר לו גיזה ועבודה נ"ל דהא לאו כגמרי' דכל שהקדיש גופא מהשתא א"א לשייר חלבו ויניקה וכו' בגר' בשלהי המוכר את הבית וכולי ואס"ד שיור שייר אמאי מדנפשייהו קא ינקי כלומר אא"ב לא שייר קרקע שפיר דאע"ג דקונה אילנות בשל חבירו דלא קנה קרקע אפ"ה יש לו לקיימם שם כל ימי האילנות דמדינא יניק בקרק' של מוכר במקדי' אי אפשר משום דכל השדה להקדש א"א לשייר בו יניקה לאילנות של הדיוט אא"כ שייר בגוף הקרקע וא"א יש לו בגוף הקרקע מדנפשייהו קא ינקי אלמא אליבא דגמרי' א"א לשיר להיות מוקדש מעכשיו לעולה ושיהיו חלבו וגיזותיו ועבודתו לחולין עכ"ל הרי שהרשב"א דחה הירושלמי מגמרי' דס"פ המוכר את הבית ועוד דמ"ד בירושלמי דאם הקדיש לאחר ל' יום שייר גיזותיה קאמר דאם מכרה בתוך ל' יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה והרמב"ם פסק דאם שחטו בתוך ל' יום מותר הקדישו למזבח הרי זה הקדש אם כן סבירא ליה כמ"ד בירושלמי התם דאם מכרה מכור הקדישה קדשה וכבר כ' הרשב"א בתשובות שם דקי"ל הכי משום דרב זעירא ור' אבהו דאמרי הכי משמיה דר"י הו"ל תרי לגבי מ"ד משמיה דר"י אינה מכורה ואין דבריו של א' במקום שנים ועוד דבגמ' דפ' האומר משמע דלכ"ע אתי עשה ומבטל מעשה כי הא ועוד דא"א לשייר גיזה ועבודה עש"ב ונראה דמה"ט פ' הרמב"ם באם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום אסור בהנאה משום דלא שייך לפ' גוף מהיום ופירות לאחר ל' יום דא"א לשייר בהקדש אלא תנאה הוי או חזרה והכי אמרינן בירוש' פ' מי שאחזו דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום בהקדש לכ"ע אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב ר' בצלאל בתשובו' סימן ט"ו משום דלא מהני חזרה בהקדש ולכ"ע תנאה הוי ולא חזרה עיין שם ונר' דסבירא ליה כיון דחזרה לא מהני בהקדש אמרינן דתנאה הוי ולא חזרה משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ"ש מהראנ"ח חלק שני סימן ל"ז דכל שאנו יכולים לפ' דברי האדם בל' המועיל אפילו רבנן מודו דאין אדם מוציא דבריו לבטלה עיין שם וה"נ כיון דבהקדש לא מהני שיור ולא חזרה אמרינן דתנאה הוי ושוב ראיתי להרב כנה"ג בתשו' סימן קצ"ה שכתב שהמקדיש מעכשיו ולאחר מיתה מפ' מהיום לענין שלא יוכל לחזור בגוף אבל הפירו' לא הקדיש עד לאחר מיתה דתנאה הוי והביא ראייה מדברי הרמב"ם בפ"ו מה' ערכין אלא שהוכיח אח"ך מדברי הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה שכתב ולד קדשים לא ינק מאמו אלא מבהמה אחרת חול וכולי דסבירא ליה דאינו יכול להתנות כן וכן מבואר מדברי הרמב"ם בפי' המשנה עש"ב ואפילו נימא דחזרה הוי דאדם מוציא דבריו לבטלה לרבנן כיון דלא מהני חזרה בהקדש ממ"נ חל הקדש בין אם תנאה הוי או חזרה וא"ת דאמרינן בפ' האומר באומר הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל יום דרב מספק"ל אי תנאה הוי או חזרה הוי והא בקידושין קי"ל דתכ"ד לאו כדבור דמי ולא מהני חזרה כמו שפסק הרמב"ם ומרן בא"ה סימן ל"ח סל"ד ומשמע שם דמקודשת ודאי מדאוריית' כמ"ש ה' בית שמואל שם ואם כן ממ"נ מקודשת לא' כבר תי' הרשב"א שם בחי' בפ' האומר דהתם קודם נתינת המעות אמרה לשון זה דיכול לחזור עיין שם אב בל בהקדש דאמירתו לגבוה כמסירה מיד ואמר מעכשיו חל ההקדש ואינו יכול לחזור ובזה ניחא הא דתניא בקידושין די"ג משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמקודשת לא' דלרב דמספק"ל אי תנאה הוי אי חזרה א"ל דמיירי אחר נתינת המעות דלא מהני חזרה והרשב"א בחי' שם כ' דע"כ מיירי בפי' דאמר מעכשיו אם אין אני חוזר בי מכאן ועד ל' יום ע"ש וכן צ"ל לדעה רשב"ם בפ' י"נ שכ' דהא דאמרינן דתכ"ד לאו כדבור דמי בקידושין חומרא דרבנן וספק מקודשת היא עיין שם ואם כן ברייתא אפי' אחר נתינת מעות לא אתי שפיר דאם הוא חזרה קידושין שני חיילין מדאורייתא ומדרבנן הוא דחיישי' לקידושי' א' והיכי קתני שמקדושת לא' אלא ע"כ באומר בפי' מעכשיו אם אין אני חוזר בי עד ל' יום ואם כן ההיא דאומר הרי זה הקדש מעכשיו (א"ה עכ"מ והש"ר קרוע ואח"ך מצאתי גם הר"ן וכולי):
גם הר"ן הובא בש"מ סוף פ' המוכר את הבית כתב וז"ל ואס"ד וכולי פי' אי אמרת בשלמא דלא שייר אתי שפיר אף על גב דמדינא מצי לשיורי אילנות גביה כל זמן שיתקיימו וכדאמרי' בהדיוט אפילו הכי כיון שאין לו קרקע ולכשימות יחזו' הקרקע להקדש מחזי כאלו ינקי משדה הקדש ומ"ה יהיב דעתיה לאקדושי עם הקרקע וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דמדינא יונקים האילנות כל זמן שיתקיימו ומדרבנן הוא דאסור כנראה כאלו ינקי משד' הקדש ואפילו הכי אמרינן דעתיה מהאי טעמא שהקדישו עם הקרקע ואם כן הכא נמי אם הקדש מהיום והפירו' לאחר מיתה אין לבטל הקדש דחל מדאורייתא משום איסו' דרבנן דנראה כאלו יונק משל הקדש וכן נראה לכאורה דהא קיימא לן דאם אמר לא' קנה דקל חוץ מפירותיו שייר לעצמו גם מקום הפירות דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר כדאמרי' בפ' מ"ש וכמבואר בס"ק סי' ר"ט ע"ש והכא נמי באומר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה הוי כאלו שייר לעצמו בהדיא מקום היניקה וכן כ' המבי"ט חלק שני סימן ק"ח באחד שהקדיש קרקע הגוף מעכשיו והפירות לו ולבנותיו כיון דאמרי' דשייר לעצמו בעין יפה כאלו שייר מקום הפירות הכא נמי לבנותיו והביאו הרב כנסת הגדולה בסי' ר"ט אות ס"ח ע"ש,:
מיהו אפשר דהרמב"ם סבירא ליה כהרשב"א דבאומ' במהיום ולאחר מיתה בוי"ו הוא דיש לספק אי תנאה הוי אי חזרה הוי במתנה גוף מהיום והפירו' לאחר מיתה וזה לשון הרמ"ה בפרק י"נ סי' קע"ז וכת' מכדי דכי היכי דמספק"ל גבי גט בין תנאה לחזרה גבי מתנה נמי איכא לספוקי בין פירא לחזרה ואם כן מ"ש גבי גט דחיישינן לחזרה ומ"ש גבי מתנה דלא חיישינן לחזרה וכו' אלא מסתברא דה"ט דגבי גט מספק"ל טפי משום וכולי דלאחר מיתה לא משמע תנאה דלא אשכחן לישנא דתנאה אלא באם או בעל מנת והא דמספ"ל וכו' אי תנאה הוי מדאמרי' מהיום ולאחר מיתה בוי"ו מוסי' על ענין א' דאי חזרה הוא ל"ל מוסיף וכו' אבל לגבי מתנה ליכא ספק דלישנא דלאחר גבי פירא לישנא דמעלי' הוא ואמטו להכי סמכי' עליה ולא חיישי' לחזרה דאם כן לא הוה אומר ולאחר בוי"ו אלא מדקאמר ולאחר בוי"ו שמע מינה וי"ו מוסיף על ענין א' ולתרוויהו איכוון מהיו' לגופה ולאחר מיתה לפירא וליכא ספיקא עכ"ל ונראה דס"ל דדוקא באומר מהיום ולאחר מיתה בוי"ו לא חיישי' לחזרה האבל אם אמר מהיום לאחר בלא וי"ו גבי גט ודאי חזרה הוי ולא תנאה משום דלא משמע תנאה ולא אשכחן לישנא תנאה אלא באם או בעל מנת ולא מספק"ל אי תנאה הוי אלא באומר ולאחר בוי"ו אבל לגבי מתנה אם אמר מהיום לאחר מיתה בלא וי"ו ספיקא הוי אם הוא חזרה הוא גופא מהיום ופירות לאחר מיתה וכן כתב ר' בצלאל בתשו' סימן ט"ו דצ"ב ע"ג דבאומר לאחר מיתה בלא וי"ו הוי חזרה עיין שם ומהרימ"ט ח"א סימן מ"ו כ' בשם מהר"ם עטיאש דמהיום לאחר מיתה חזרה הוי הרב חלק עליו והביאו הרב כנסת הגדולה בסי' רנ"ח אות כ"א עיין שם ומהרימ"ט חא"ה סי' ט"ל כ' לשיטתו דהא דמספ"ל בתנאה משום דחזרה לא שכיחא בתוך כדי דבור עיין שם ואלו ראה דברי הרמ"ה לא היה חולק מיהו דעת מהר"ש עטיאש דגם במתנה ודאי הוי חזרה אבל הרמ"ה נראה דסבירא ליה דהוי ספק אם חזרה או גופא מהיום והפירות לאחר מיתה ונפקא מינה אם תפסה ה המקבל ין מוציאין מידו מספ' דשמא גופא מהיום ופירות לאחר מיתה קאמר וזכה המקבל ואם כן אפשר דדוקא נקט הרמב"ם אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו ראם אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום לא אמ' כלום משום דכל הנותן מהיום ולאחר מיתה קיימ"ל גופא מהיום ופירות לאחר מיתה אבל גבי הקדש כיון דאסור לינק משל הקדש בטל כל הקדש כדעת הרשב"א ואם כן אם שחטו בתוך שלשים יום מותר ואם הקדישו למזבח מוקדש אבל מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו הוי חזר' ואין חזרה בהקדש אפילו בתוך כדי דבור וכן ראיתי לה' שמחת יום טוב סימן ע"ה שכת' דבדוקא נקט הרמב"ם מעכשיו לאחר שלשים יום בלא וי"ו משום דקי"ל דהאומר מעכשיו ושלשים יום ספק תנאה ספק חזרה הוא והכ"נ מספ' אזלינן לחומרא דאפשר תנאה הוי ואינו יכול לחזו' ואם שחטו אסור דבדאורייתא אזלי' לחומרא ומהאי טעמ' אם הקדישו למזבח אינו מוקדש דמסתמא מיירי במקדיש שור ב"מ לב"ה דאפילו נאמר דחזרה הוי וחל קדושת מזב' עליו אינו אלא קדושת דמים לכך אשמעי' דאפילו אמר מעכשיו לאחר שלשים יום דודאי חזרה הוי הדין כן משו' דלא מהני חזרה בהקדש אפילו תכ"ד עש"ב:
והנה מ"ש דמספק אזלינן לחומרא ואם שחטו אסור ליתא דבספק הקדש מוקמינן הנכסים בחזקת הבעלים כדקיימא לן בבעיא דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ועמד קולא דיכול לחזור כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסימן ר"ן ס"ג עיין שם וכבר כתב הרשב"א בתשו' סי' תרנ"ו דגם הפוסקים שם לחומרא היינו משום דההקדש ודאי אלא שאנו מסופקי' לכשיעמוד אם חוזר בו אם לאו אבל בספק אם חל ההקדש כלל אין מוציאין ממון מחזקת הבעלים עיין שם ואם כן לדעת הפוסקים התם לחומר' משום דההקדש חל בודאי והכא נמי מספק כיון דודאי הקדש והספק אם חזרתו חזרה או לא אבל לדעת הרמב"ם שפסק שם לקולא הכא נמי אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום בוי"ו אם נאמר דחזרה הוי ויכול לחזור תכ"ד אף גב דספק תנאה הוא מספק אין מוציאין ממון מחזק' הבעלים ואם שחטו מותר ועוד דגם לדעת הפוסקי' שפסקו שם לחומרא אפשר דהיינו דוקא משום דההקדש חל שעה אחת אבל הכא אי הוי חזרה מה שחזר תוך כדי דבור כאלו לא חל ההקדש כלל ואם כן הספק אם חל ההקדש ולכ"ע אין מוציאין ממון מחזקת הבעלים ואע"ג דבבעיא דיש יד לצדקה פסקו הרמב"ן והרשב"א והר"ן דהוי תיקו דאיסורא ולחומרא כבר תי' האחרונים ולכ"ע דכל ספק הקדש אזלי' לקולא ואין מוציאין ממון מיד הבעלים לבד מהרב עדות ביעקב סימן ס"ו דף קס"ט עמוד שלישי שכתב כיון דמתנת שכיב מרע שהיא לאחר מיתה תקנה דרבנן היא כדי שלא תטרף דעתו עליו וכו' אזלי' לקולא עיין שם אבל הא ליתא דבהקדש בין בריא בין שכיב מרע קנה מדאורייתא דאמירתו לגבוה מדאורייתא ואם כן הוי ספק דאורייתא כמו שהוכחתי בסימן ר"ן עי' שם באורך אבל בס' קהלת יעקב ד"ק כ' בע"א דכיון דספק תנאה ספק חזרה הוא אם השור תם והקדישו לקדושת מזבח בתיך ל' יום מוקדש מספק דשמא תנאה הוי דאי חזרה הוי בהקדש לא מהני' חזרה אבל אם תנאה הוא והתנאי אם לא אחזור בי אמאי אינו מוקדש לחומרא דילמא תנאה הוי דיכול לחזור אבל כיון דמיירי באומר מעכשיו לאחר ל' יום בלא וי"ו ודאי חזרה הוי ובהקדש לא מהני חזרה עיין שם והכא נמי א"ל אם אמ' מעכשיו ולאחר ל' יום בוי"ו אם שחטו בתוך ל' יום מותר מספק דשמא תנאה הוא אם לא אחזור בי ואין לך חזרה גדולה מזו ששחטו ומספק אזלינן לקולא ואין מוציאין ממון מחזק' בעלים אבל השתא דאמר מעכשיו לאתר ל' יום בלא וי"ו ודאי חזרה ולא תנאה ובהקדש לא מהני חזרה אפי' תוך כדי דבור ואם כן אינו אסור אלא באומר מעכשיו לאח' ל' יום בלא וי"ו דהוי חזרה אבל באומר מעכשיו ולאחר ל' יום בוי"ו אפשר דס"ל כהרשב"א דבטל בה הקדש משום דהוי כמקדיש הגוף מהיום והפירות לאחר שלשים יום דכיון דאסור לינק משל הקדש בטל כל ההקדש ודלא כהמח"א שכתב דהרמב"ם חולק על הרשב"א:
ולדעת הרמ"א דספק אם הוא חזרה או גופא מהיו' ופירא לאחר מיתה יש להסתפק בנ"ד דבעל חוב של נותן רוצה לטרוף קרקע זה בחובו א"כ הספק בין מקבל מתנה וב"ח בחזקת מי מעמידים אותו והרב תורת חסד סימן רל"ד בא' שנתן מתנה לבניו ולא הגיע השטר לידם כתב כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם בשטר הקנאה בעי' שיגיע השטר לידו היורשים מוחזקים לגבי האשה שבאה מכח שעבוד כתובתה וכולי וכן פסק הרב פרח מטה אהרן חלק ראשון סימן ע"ה עי' שם באורך ונראה דהיינו דוקא במת המוריש דהיורש מוחזק בירושה ואין לבעל חוב על היורשים רק חיוב דמים ולא זכייה בנוף הקרקע כמ"ש הרב פרח מטה אהרן שם אבל בנ"ד שהאב קיים ואין לבן חזקת קרקע ולא בשוויו וספק במתנה אדרבא מספק מוקמינן ליה בחזקת הנותן ואז בעל חוב גובה ממנו כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל צ"ח כמו שטוענים ליורש וללוקח כך טוענים לבעל חוב שנשתעבדו לו הנכסי' וכתב מהראד"ב בספר לחם רב סימן קכ"ח טעמו כיון דטוענים ליורש נעמידו אותו בחזקת היורש ממילא גובה ממנו בעל חוב עיין שם והכא נמי בספק אם היא מתנ' מעמידים הקרקע בחזקת בעליו וממילא גובה ממנו ב"ח והרב פרח מטה אהרן סי' צ"ג כתב במקבל מתנה שבא לדון עם ב"ח והב"ח מאוחר למקבל מתנה ומקבל מתנה טוען דמטלטלין אלו שהם בעין הן הן שהקנה לו הנותן ולא נכנסו בשעבוד וב"ח של הנותן טען שכבר מכר אותם וקנה אלו במקומם הביא ראייה מדברי הטור סי' קי"ב שהשוה דין היורש שבא לדון עם מקבל מתנה כדין מקבל מתנה שבא לדון עם בעל חוב דהמקבל מתנה הוא במקו' יורש והוא מוחזק מיהו היינו דוקא התם משום דודאי זכה במתנה וב"ח דאין לו אלא שעבוד והוי ספק אם חל שעבודו על נכסים אלו מיקרי מוציא אבל בנ"ד דהספק בעיקר המתנה אם זכה בה אפילו קדמה המתנה לב"ת (א"ה עכ"מ):
ב' הג"ה המקדיש קרקע וכולי כ"כ הרשב"א ח"א סימן תקס"ג וכתב ה' בית דוד סי' קל"ה שמעתי מק' ממ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' ערכין אמר הרי זה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' יום הרי זה אסור בהנאה וכולי אלמא הוי הקדש כשאמר מעכשיו לאחר ל' יום וי"ל דהרמב"ם מיירי במקדיש כדינו שפי' גופא ופירא מהיום ולאחר ל' יום או גופא מהיום ופירא לאחר ל' יום עם שיור בפי' ששייר לעצמו מקום היניקה בכה"ג מודה הרשב"א כמבואר שם עיין שם וק"ק דהא קי"ל דאם אמר לא' קנה דקל חוץ מפירותיו שייר לעצמו גם מקום פירות מטע' דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר כדאמרי' בפ' מ"ש וכמבואר בסס"י ר"ט עיין שם וה"נ באומר גופא מהיום ופירות לאחר שלושים יום או לאחר מיתה הוי כאלו שייר בפי' לעצמו מקום היניקה ול"ל דלגבי הקדש לא אמרי' הכי דהא בבעיא דהקדיש כל נכסיו פסקי' לקולא דכל לגבי נפשיה לא גמר ומקני וכ"ש הכא אמאי מבטלין ההקדש לגמרי נימא דגופא מהיום ופירא לאחר מיתה קאמר ושייר לעצמו מקום היניקה גם מה שתי' דמיירי באומר גופא ופירא מהיום ולאחר ל' ויום ליתא שהרי כ' הכנה"ג סימן רנ"א דבאומר גופא ופירא מהיום ולאחר מיתה הוי חזרה וכן כתב ה' פני משה ח"ב סימן צ"א עיין שם מיהו גבי הקדש אפי' הוי חזרה לא מהני חזרה תוך כדי דבור וכבר כתבתי לעיל דברי הרמ"ה ומהרב"א דאם אמר מהיום לאחר מיתה בלא וי"ו ודאי דהוי חזרה עיין שם ואם כן הכא נמי שהקריש מעכשיו לאחר שלושים יום בלא וי"ו אף על גב ודאי דהוי חזרה אין חזרה להקדש ושו"ר לה' שמחת יום טוב סימן ע"ד שכ"כ ולא זכר דברי הרמ"ה ומהרב"א שכתבתי ועיין בספר קהלת יעקב דק"י ודף ק"ע:
ג' מתנה דמהיום ולאחר מיתה ראיתי למהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ז' שכ' וז"ל ועדיין נשאר מקום עיון בענין החוב במה נקנה במתנה דהא איכא פלוגתא אם מתנה מהיום ולאח"מ חשיבה כמתנת בריא או כמתנת שכיב מרע וכולי והמרדכי ספ"ק דמציעא כ' דפסק ר"מ דאף בבריא שאמר ינתן לפ' כו"ך אם ימות זה נקרא מחמת מיתה וקנה וכולי והשתא למ"ד דנותן מהיום ולאח"מ הוי מתנת שכ"מ שדבריו ככתובים וכמסורים דמו ניחא וכולי אבל למ"ד דהוי מתנת בריא לא אפשר למיקני אלא בכו"מ וכולי ונר' כיון דפלוגתא היא וזה מוחזק בחוב כמתנת שכיב מרע דייני' ליה לגבי הקנייתו עיין שם מבואר דסבירא ליה דאפילו מתנת בריא ממש מהיום ולאח"מ הוי כמתנת שכיב מרע שלא להוציא מיד המוחזק דא"ץ כו"מ וה"ה דא"ץ קנין וה' תורת חיים בתי' לבתרא דקנ"ו גבי מעשה דמרוני דאמור רבנן בריא היה כ' וא"ת לרבנן אמאי נקט ומת דמשמע הא עמד היה יכול לחזור בו כיון דבריא ודאי דאינו יכול לחזור וי"ל דמתנה מהיום ולאחר מיתה היא ואם לא מת אין מתנתו כלום עיין שם הרי דסבירא ליה דמתנה מהיום ולאח"מ הוי כמתנה שצריכה קנין להקנות לו אג"ק והתוס' דקי"ג בד"ה וכולי גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה וכו' כתב וז"ל ולא מיירי במתנת שכיב מרע דהא לא הוו דבריו ככתובים וכמסורים אלא מדרבנן אלא מיירי כשנותן בקנין גמור במתנת בריא מעכשיו אם ימות וקרי לה נחלה לפי שהיה כעין נחלה שאינה קונה אלא לאחר מיתה וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דמתנת שכ"מ דרבנן אבל מתנה דמהיום אם מתי הוי מתנת בריא דאורייתא והר"י א"ז הובא בחשו' הרא"ם חלק שני סימן ל"ה כתב דיש להעמידה במתנת שכיב מרע במקצת דהיא דאורייתא א"נ בלא קנין וכמ"ד דמתנת שכיב מרע דאורייתא אבל קיום שטרות דרבנן אפשר דכשר בלילה וכו' עיין שם ונראה דהתוס' אזלי לשיטתם שכתבו בדף קמ"ז בד"ה מנין וכו' דלכ"ע לאו מן התורה אלא אסמכתא בעלמא ע"ש אבל א"ז סבירא ליה דר"ש סבר דמתנת שכ"מ דאורייתא: ד' כתב מהראנ"ח סי' ע"ז על מתנה מהיום ולאח"מ שכתב בה ולא יהא רשאי לשלוח יד בהם בחיי הנותן וז"ל ואף על גב שכ' שלא יהא רשאי לשלוח בהם יד בחייה אין זה מריע כח המתנה כלל דמדינא נמי הכי הוי ככותב נכסיו לבניו מהיום ולאחר מיתה שאין הבן מוכר הנכסים ול"ל כיון דמדינא הכי הוי ולא היה צריך הדבר לאומרו אם כן לטפויי אתא להריע כח המתנה ולסתור מה שכבר עשה וכו' עיין שם וכה"ג כ' הרשב"ש סימן ג' באשה שנתן לה בעלה קרקע והתנה עליה שלא תמכרנה אלא ברשות' וז"ל ומה שהתנה עליה שלא תמכור אלא ברשותו אינו מבטל המתנה כל זמן שלא מכרה בחייו ומה שהתנה עליה כך אפי' לא התנה הדין הוא כך וכו' עיין שם ואפשר דלישנא יתירא לטפויי דאפי' עבר ומכר אין מכירתו מכיר' (א"ה עכ"מ והשאר קרוע):
ה' דין ג' עבר האב ומכר מכורים וכולי לענין מה שיש לו בה והוא קנין פירות ואע"פ שמכר בטעות שהרי נתכוון למכור גוף ופירות מעכשיו שכל המוכר דבר אע"פ שהמכירה אינה לענין מה שמכר מ"מ הרי היא מכורה לענין מה שיש לו בה ה' המאירי הובא בש"מ לקמא דף פ"ט עיין שם וכתב מהריט"ץ סי' קס"ז דאפילו מכר לו בדייה גוף הקרקע קנה הפירות ע"ש והנ"י פי' אם ירצה הלוקח דאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח דכיון דמכר סתם גוף ופירות משמע והוי מקח טעות וכו' משמע דאם רצה הלוקח קונה הפירות ואין המוכר יכול לבטל המקח ומהריב"ל חלק ראשון סי' ס"ב כתב דה"נ המוכר יכול לבטל המקח דלא מצינו שהקונה לא יקנה והמוכר ימכור והביאו ה' כנה"ג עיין שם ולא זכר דמהריב"ל עצמו חלק שני סימן ל"ז ס"ל דהלוקח יכול לחזור ולא המוכר וה' בני יעקב דצ"ו ע"ב הק' על מהריב"ל חלק ראשון מ"ש מכל מקח טעות דאם רצה המתאנה אין המאנה (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"כ מצאתי וא"נ אלא וכולי) ואין נראה אלא כדעת ה' המאירי וכה"ג כ' הרמב"ם בפכ"ט מה' מכירה דקטן שקנה קרקע אם רצה יקיים המקח ואין המוכר יכול לבטל עיין שם במ"מ וכ"כ בפ' ל' המוכר שמכר קרקע או מטלט' וזכה אחר ללוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם רצה הלוקח אין המוכר יכול לחזור בו וכו' אלמא אפי' ביד הלוקח לבטל המקח אם רצה לקיים אין המוכר יכול לבטל וכבר כתבתי בסימן קצ"ה דלא סגי בשתיקה לקיים המקח עש"ב אבל הכא אם רצה הלוקח קנה הפירות משעה א' דפשיטא דאין המוכר יכול לבטל וה' מח"א ה' זכייה סימן א' כ' דגם מהריב"ל לא אמר אלא במוכר ולוקח אבל במתנה לא שייך ה"ט דניחא ליה למקבל בכל דהו ואם לא קנה כולו יקנה מקצתו כמ"ש המרדכי בפ' המוכר את הבית עיין שם ונ"ל ראייה מדין שט"ח במתנה כשמסרו ולא כתב דקנה הנייר משא"כ במכר כמ"ש הריטב"א וכתב הש"ך סי' ס"ו סק"ו ודבריו נכונים דבשלמא במכר כיון דודאי לא קנה אדעתא דנייר אם כן המקח טעות ובטל לגמרי גם הנייר לא קנה דאין קנין לחצאין אבל במתנה כל מה שנותן לו מתנה הוא עיין שם והכא נמי דכוותא וכה"ג כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן כ"א גבי דבר שאינו מסויים דיש חילוק בין מכר למתנה עש"ב אבל יש לפקפק בזה שהרי כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן שט"ו וז"ל ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מידו אדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בסוף הגוזל קמא דהתם לאו בדעתיה דלוקח תליא מילתא אלא בדעתא דמוכר נמי ומוכר לא מקני ליה אדעתא דהכי הילכך לא שום וכו' בכה"ג במכר וכן במתנה נמי תליא בדעתא דתרווייהו אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא יהיב ליה הילכך לא תליא בדעת הנותן לחודיה אלא אף בדעת המקבל מתנה וכו' עכ"ל אלמא מתנה נמי תליא בדעת המקבל נמי כמו דמכר:
ו' כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ל' בא' שאמר מהיום ולאחר מיתתנו תטול בתו חלק כא' מן הבנים וז"ל והיורשים ישאו ויתנו בנכסים ויהיה הריוח שלהם עד מות אמם שהרי כיון שכתב בשטר המתנה מהיום ולאחר מיתה הוי פי' גופא מהיום והריוח אחר מיתתנו ועד אותה שעה כל הריוח ליורשים ואין לחלק בין ל' מהיום ולאחר מיתה בין מקרקעי למטלטלי' כמו שהוכחנו מדברי ר"י בשמעתא דשדה זו שאני לוקח קנויה לך מעכשיו וכו' אע"פ שהיורשים יש להם כח לישא וליתן בנכסים והריוח שלהם עד מות אמם מכל מקום אין להם למכור וליתן בנכסים ואם מכרו ונתנו מכרן ומתנתם בטלה כמו שהאב אינו יכול למכור עד שימות וכו' ואם פשעי בנכסים ונאבדו חייבי' באחריותן דלא גריעי משומר חנם מיהו בגניבה ואבידה ואונסי' פטירי אע"ג דהריוח שלהם לא הוו כמו לוה דחייב באונסים דלכאורה איהו גופיה כל זמן שהוא חי והריוח שלו אינו חייב באונסים שהרי אינו לוה אלא נתן מתנה ושייר לעצמו הפירות שלענין הפירות לא יצא מעולם מרשותו הכא נמי שייר הפירות לבניו ולא הוו לוים וכו' ומ"ש דהיורשים אין להם כח ולא למכור ולא ליתן ולא לפשוע בהם אין להק' כיון שכתוב בשטר שתי לשונות המכחישים זה את זה הלך לאחר פחות שבלשונות דמהיום ולאח"מ משמע גופא מהיום ובתר הכי כתוב שיוותרו אחר מיתתנו משמע שלא נתן לה נכסים דהשתא אלא הנותרים לאחר מיתת שניהם ואם כן אם קדמו הבנים ומכרו מה שמכרו מכרו וכולי הא ל"ק כמ"ש אדוני דכיון שאני יכול לקיים שתי הלשונות יש לקיים והריני יכול לפרש שיוותרו על מזונותיהם וכו' א"נ נ"ל שיוותרו שלא יופסדו בגניבה ואבידה או באונסים א"נ נ"ל דע"כ שיוותרו דקאמר לא בשביל להשליט את בניו למכור וליתן עד מיתת שניהם דמדקאמר שיוותרו לנו ולא ליורשינו דקאמר כדאמרי' בפ' האומר וכו' עכ"ל והנה מ"ש דאין חי' בין קרקעי למטלטלי ז"ל הנ"י בפ' י"נ וכל שנתן נכסיו מהיום ולאחר מיתה ויש שם מעו' או חובות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כדין בעל בנכסי אשתו וכולי עיין שם וה' בית יהודה ח"א בא"ה סי' כ"ח כ' דמהיום ולאח"מ לא שייך אלא בנותן קרקע הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה עיין שם וכן מצאתי להרשב"ש סימן קי"ד שכתב וז"ל ואם כתב בו מעכשיו אינו אלא מעכשיו ולאחר מיתת האם ולא קנה שום גוף עדיין שאינו קרקע שנתן לו שנאמר גופא מהיום והפירו' לאחר מיתה עיין שם ותמהני שנעלם מהם תשו' מהר"ם והנ"י דאין חילוק בין מקרקעי למטלטלין באומר היום ולאח"מ ודברי התוס' ביבמו' דצ"ג בד"ה קנוייה וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא קני לר"י בר"ה אפי' בר"ה או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה ושמא במהיום ולאח"מ משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום וכולי אלא אפי' במטלטלין שייך גוף מהיום ופירות לאח"מ וכן ראיתי להרשב"א סי' קל"ג שכ' דגוף המעות קנוי לו מעכשיו ויכול הוא לומר שינתנו ביד שליש או ע"י ערב אי שיקנו בהם קרקע וכו' ע"ש:
ז' נסתפק ה' מוצל מאש סימן כ"ה במוכר לחבירו שתי אילנות בתוך שדה ואין לו קרקע ללוקח ובא בעל הקרקע והקדיש את השדה מי אמרינן כיון שהקדיש הקרקע הוקדש גם הפירות אע"פ שאינם שלו דאל"כ נמצא דיניקי משדה הקדש א"ד לא חל ההקדש אפי' על הקרקע כיון שהפירות אינו יכול להקדיש שאינם שלו גם הקרקע אינו מוקדש מה"ט ונר' להביא ראייה ממ"ש הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות מכירה וז"ל מה בין מוכר שדה לפירות למוכר לזמן קצוב שהמוכר לפירות איני יכול להרוס ולבנות וכו' והמוכר לזמן קצוב יכול וכו' וא"א דיכול להקדיש בעל הקרקע את הקרקע למה לא כתב הרמב"ם גם כן נפקותא זו דהמוכר לפירות יכול להקדיש השדה שהרי היא שלו והמוכר לזמן קצוב אינו יכיל להקדיש שעתה אינו ברשותו עיין שם וליתא שהרי לא כתב הרמב"ם גם כן דהמוכר לפירות יכול למכור וליתן השדה שהרי היא שלו והמוכר לזמן קצוב אינו יכו' למכור אפי' אמר לכשאקחנה וכו' כיון דגוף ופירות ביד לוקח ואף על גב דא"ל דלא מיירי אלא במה ששייך לגבי לוקח אם יכול להרוס ולבנות וכולי אבל מה שלא שייך גבי לוקח אלא לגבי מוכר אם יכול למכו' לא מיירי אבל לגבי הקדש נ"מ נמי לגבי לוקח דאם הקדיש המוכר אינו יכול לאכול הפירות כמ"ש ה' שם מ"מ אכתי יכול להקדיש כל השדה חוץ ממקום היניקה דאם שייר מקום היניקה מותר דדוקא הקדש סתם דאסור:
ח' כת' הרשב"ש סי קל"ה באשה שכתבה חצי נכסיה שימצאו לה אחר מיתה לבתה מהיום ולאחר מיתה ומתה הבת והניחה בן שכתב דלא זכה הבן בנכסי הזקינה מפני שכתוב מהיום ולאחר מיתה ובפ"ק דמציעא אמרינן איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דלא זכה עד לאח"מ וכן כתב הרמב"ם וכולי עיין שם ודבריו תמוהים דמהיום ולאחר מיתה זכה בגוף מעכשיו ואם כן זכתה הבת בגוף ובנה יורשה כמ"ש הטור דאם מת הבן בחיי האב יורשיו עומדים במקומו לירש מתנתו וכן כת' רשב"ם והתוספו' דאפילו ר"י דאמר קנין פירות הוי כקנין הגוף מודה דאם מת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב דיחזרו ליורשי הבן וגם הרמ"ה בפרק י"נ סימן קע"ט דס"ל דלר"י לא יחזרו ליורשי הבן מכל מקום לר"ל דקי"ל כוותיה דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף יחזרו ליורשי הבן עיין שם ולכאורה נראה דהיינו דוקא בבנו דדעתו קרובה אצל בנו ולא באחר והוא הדין לבת בין הבנים וכהאי גוונא קי"ל דאם מת האב והניח פירות מחוברים לקרקע הרי הן של בן לפי שדעתו קרובה אצל בנו משא"כ בכות' לאחר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' זה והכא נמי א"ל דבבנו זיכה לו הגוף מהיו' מה"ט ולא לאתר וכן ראיתי למהריט"ץ סימן נ"א שהוכיח מדברי הרמב"ם דמחלק כן עיין שם ובבתרא דקל"ז דאמרינן ומודה רשב"ג שאם נתן במתנת שכיב מרע לא עשה כלום כתב רשב"ם וז"ל כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי מתנות הללו שוות כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכולי עכ"ל וא"א דמהיום ולאחר מיתה קנה הגוף מהיו' והפירו' לאחר מיתה אם כן כבר זכה בגוף מחיים ואמאי לא אמר כלום ומוכח שם אפילו הגוף לא קנה אלא נראה דס"ל דדוקא בנו זיכה לו הגוף אבל לא באחר ועי' בה' כנסת הגדולה הגב"י אות ג' שחי' כן וכת' שכ"נ דעת רב עמר' אבל הר"ם ריקאנטי סי' תתקכ"ט כ' בשם הרי"ף דאפי' כתב לאחר מהיום ולאחר מיתה אם מת המקבל יורשיו עומדים במקומו עיין שם וכבר הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן א' דחה חילוק זה עיין שם גם מצאתי להרשב"ש סי' ק"ץ במתנה דמהיום ולאחר מיתה לבת יורשת שכתב דהוי מתנת שכיב מרע ואמרינן בה ירושה אין לה הפסק ודקדק מדלא כתב הרמב"ם ולא זכה בפירות עד לאחר מיתה שהיה משמע מלשונות אלו שקנה הגוף מעכשיו קנין גמור ולא כתב אלא בלשון הזה ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מיתה משמע שאף הגוף לא זכה בו עד לאחר מיתה א"כ הרי היא כמתנ' שכיב מרע ממש ולא כמתנת בריא עיין שם הרי דאפי' בבת יורשת ס"ל דלא זכה בגוף ולכך אם מת הבן ואחר כך מת האב לא יחזרו ליורשי הבן כיון דלא זכה הבן אפילו בגוף עד לאחר מיתת האב ובשטה מקו' לקמא דף פ"ח עמוד שני כתב וז"ל הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה ר"ל שיקנה לו הגוף מהיום והפירות לאח' מיתה כך צריך לפרש לפי גדולי הדורות בפ"ק דמציעא שסוברים דאף בשטר שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה אם רצה לחזור חוזר עד שיזכיר שם גופא מהיו' ופירו' לאח' מיתה ולדעתי אין צריך שאף במהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור וכו' הרב המאירי עיין שם הרי שכ' דגדולי הדורות סבירא להו דסתם מהיו' ולאחר מיתה הוי כמתנת שכיב מרע דיכול לחזור וז"ל בעל העיטור דצ"ו איזהו מתנת בריא שהיא כמתנ' שכיב מרע דלא קנה עד לאח' מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ואי כת' הכי גופא קני מעכשיו ופירא לאח' מיתה וכך השיב ר' משולם בר קלונימוס ואיכא מ"ד ה"ק ליה מהיום אני נותן לך ואם ארצה לחזור בי אחזור ואם לאו יהא שלך מהיום ולאחר מיתה עכ"ל משמע דאיכא מ"ד ס"ל דסתם מהיו' ולאתר מיתה פי' מהיום אם לא אחזור בי ובזה ניחא מה שתמה מרן הב"י על הטור שכ' דין זה דגופא קני מהיום והפירות לאחר מיתה בשם הרמב"ם דהא ליכא מאן דפליג עיין שם דהרי מדברי בעל העיטור והרב המאירי נראה דאיכא מאן דאמר דסתם מהיום ולאחר מיתה לא קנה הגוף מהיום ויכול לחזור ומ"מ תימא על הרשב"ש שדקדק מלשון הרמב"ם דלא זכה בגוף עד לאח' מיתה שהרי הטור העתיק לשון הרמב"ם אף ע"פ שקנה הגוף מחיים אינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מית' וסיים לפיכך הגוף קונה מיד ואינו יכול לחזור בו והפירו' לאחר מיתה עיין שם וכן כתב מרן בבד"ה בא"ה סימן קי"א גבי כתובת בית דין וז"ל ואם נתן במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אף על פי שכתב הרמב"ם בפ"י מזכייה ומתנה שהיא כמתנת שכ"מ היינו לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא יש לה וכן מפורש בדברי הרמב"ם שם וכ"כ בפי' המרדכי בפ' י"נ בשם תשוב' הר"מ עכ"ל הרי שכת' שכן מבואר בדברי הרמב"ם שם דהוי כמתנת בריא לענין הגוף וכן מבואר בדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות זכייה דין י"ג דהכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה הרי הגוף של בן מזמן השטר עיי"ש ואיך כ' הרב אפילו בבת יורשת דלא זכתה בגוף מחיים וכן כתב הריטב"א בתשוב' הובא בב"י סימן רמ"ג וכן כתב מהרש"ך חלק שני סי' ס"ה בפשיטות דהנותן מתנה לבנו או לאיש נכרי מהיום ולאחר מיתה זכה בגוף מיד ואם מת יורשיו עומדים במקומו עיין שם ועיין בתשו' הרדב"ז חלק שלישי סימן תקס"ב:
ועוד נר' דאפילו באומר בפירוש מהיום אם לא אחזו' בי עד לאחר מיתה ומת המקבל בחיי נותן יורשיו יורשים המתנה דכל שלא חזר הנותן קנה המקבל למפרע משעת נתינה ולא אמרי' נמי ירושה אין לה הפסק וכן מצאתי בתשו' החכמים למהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ד וז"ל וכן אם היו מתות בנותיו בחייו היו בניהם יורשים שהמתנ' התחילה מחיים אלא שתלויה ועומדת אם לא יחזור בו תתקיים למפרע ואם יחזור בו תתבטל וכולי וכ"ת מנ"ל דאם היו בנותיו מיתות בחייו שיזכו יורשי בנותיו במתנה שמעי' לה מהא דגרסי' בפ' קמא דגיטין הולך מנה לפ' וכולי וכ' מור"י הרא"ש אי שכ"מ הוא אי איתיה למקבל בשעת מתן מעות יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו דקיימ"ל דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ואף ע"ג דלא קני עד לאחר מיתה משום דדברי שכיב מרע לענין לקנות לאחר מיתתו חשובים כמסורים למפרע משעת נתינה וכל שכן בכאן שכת' בהדיא מהיום ולאחר מיתה שחל הקנין למפרע ואפילו לדברי רמ"ה שכ' הטעם דבשכי"מ הולך כזכי דמי והוי כאילו זכה בו מחיים מכל מקום כ' דאפי' הכי אם עמד מאיליו נתבטלה המתנה אלמא אף על גב שיכול לחזור בו עד שימות כשמת זוכים יורשי המקבל ואפילו מת מקבל בחיי נותן והטעם כי המתנה עמדה מחיים אלא שהמתנה הוא כמו תנאי וכשיגמר התנאי תתקיים המתנה למפרע אם כן הכא נמי המתנה חלה מהיום אלא שהטיל בה תנאי וכשנתקיים התנאי חלה המתנ' למפרע ותו לא מידי עכ"ל הרי דסביר"ל דגם במתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אם מת זכו יורשיו במתנה והרשב"ש סימן תי"ד כ' וז"ל ואף על פי שכתב לה לאשתו מתנה מכל נכסיו ומנהג המדינה הוא שאין הנשים גובים אף בשמירת העיר מכל מקום המתנ' הזו היא מהיום ולאחר מיתה אם לא אחזור בי וכפי מ"ש המפ' בפר' קמא דמציעא לא נגמרה ההקנאה עד לאחר מיתה אם כן אינם עדין שלה ולפיכך גובים מנכסיו עיין שם משמע דסבירא ליה שהיא כמתנת שכי"מ דלא חלה עד לאחר מיתה ובסי' ע"א דין י"ט סקל"ג כתבתי דברי הריטב"א והרמב"ן ותלמידי הר"ף והגמ"ר בשם מהר"י מאיברא דסביר"ל הכי דדינה כמתנת שכיב מרע דאינה קונה עד לאתר מיתה גם מהר"ם מפדוואה סי' נ"ו כ' בצואה שכ' בה וקנו ממני בקנין גמור אגב סוד' מעכשיו וכו' איך מרצוני הטוב אני יורש ונוחל וכו' שכ' וז"ל שהוא כמו שמפ' ואמר מהיום ולאחר מיתה ואיתא בפ' י"נ וספ"ק דמציעא איזהו מתנת בריא שהיא כמתנ' שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכ' בה מהיו' ולאחר מיתה ופר"ת שר"ל שמפ' בהדיא מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה וכו' ובנ"ד שמשמע מתוך ל' הצואה בהדיא שיוכל לחזור עד לאחר מיתה שהוא כמפר' אם לא אחזור בי וכו' והיא מתנת שכיב מרע ממש וכו' ומעתה צריך להסיר תלונת הקנין וכתבו ונתנו מאחר שהיא מתנת שכיב מרע ולא נכתב בה לשון יפוי כח וכו' עי' שם מבואר דסביר"ל דמהיום אם לא אחזור בי הוי מתנ' שכיב מרע ממש ואין צריכא קנין ואם היא בקנין בלא יפוי כח לא קנה ודבריו תמוהים דגם לפי' ר"ת אינה כמתנת שכיב מרע רק לענין שיכול לחזור בו ולא זכה הלה אפילו בגוף עד לאחר מיתה אבל אם לא חזר בו קנה למפרע מחיים ואם כן אפילו במתנה כל נכסיו צריך קנין וכן כ' מהריק"ו שהיא כמתנת בריא לגמרי וכן כ' בתשו' החכמים למהר"י ן' הרא"ש וז"ל וכך הוא פירושו איזו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע רוצה לו' שאין הקנין נגמר לגמרי לשים דבר עד לאחר מיתה כל שכ' בה מהיום ולאחר מיתה פי' שמפרש בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אז תחול המתנה מהיום וכל ימי חייו יכול לחזור בו כמו מתנת שכיב מרע שאם היה כ' בה מהיום ולאחר מיתה קנה הגוף מהיום ופירא לאחר מיתה ולא היה יכול לחזור אבל במפורש בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אפילו גוף הקרקע לא נגמר קניינו עד לאחר מיתה וכשימות יקנה למפרע וכו' ונ"מ במה דהויא כמתנת שכיב מרע בדבר זה שאם נמצאת מתנה זאת ברשות הנותן דלא יקנו אותה למקבל כי שמא חזר בו וכולי אבל לכל שאר החי' שיש בין מתנת בריא למתנת שכיב מרע מתנת שכיב מרע אין צריכה קנין ואם יש בה קנין המתנה אינה כלום אם לא במייפה כחו ובמתנת בריא שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאתר מיתה היא להפך צריכה קנין ואם אין בה קנין אינה כלום וכו' עכ"ל ועיין בתשו' ח"ג סי' ז': ונראה דלר"מ דסבירא ליה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הכא נמי הקונה לחבירו מהיו' אם לא אחזור בי דבר שלא בא לעולם ומת הנותן קנה המקבל למפרע כשבאו לעולם דדבר שלא בא לעולם לר"מ כדבר שבא לעולם לרבנן וה' שער המלך בפ' כ"ב מה' מכיר' הקשה מדאמרי' בפ' י"נ לרבנן יכיר למה ליה לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה לא צריכא שנפלו לו נכסים לאחר מכאן ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר ל"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וא"א דכל שאמר מעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם קנה אכתי קשה למה ליה יכיר פשיט' דנאמן במגו דאי בעי יהיב ליה במתנה מעכשיו ולכשיבאו לעולם ותי' דאין זה מגו דכיון דאינו יכול לחזור קודם שבאו לעולם אינו רוצה לתת במתנה לשום אדם בחייו שמא יצטרך לו וכעין זה תי' מהרימ"ט בתשובות בספר בני אהרן סימן נ"ו לקו אחרת דהא דאי בעי למיתב לי' במתנה דמתנת דיתייקי קאמר דאומר מהיום אם לא אחזו' בי עד שעת מיתה וכיון דמיירי במתנת דיתייקי ובידו לחזו' כל זמן שירצה הוה ליה כאומר לכשיבאו לעולם דאם מת הנותן לא קנה עיין שם וליתא דבאומר מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה לרבנן בדבר שבא לעולם כל שלא חזר בו עד שמת קנה המקבל למפרע משעת נתינ' והוא הדין לר"מ בדבר שלא בא לעולם ואם כן אכתי ק' יהא נאמן במגו דאי בעי יהיב ליה במתנה מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה לכשיבאו לעולם: