אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רמו

סימן רמה

א' דין א' לעולם אומדין דעת הנותן וכולי אם לא היה לו זרע ואחר כך זכה לזרע עיין בס' דברי אמת קו' ז' עי' שם:

ב' דין ב' בין שהיה בריא וכו' משמע דאפי' תפס מוציאין מידו דודאי לא עשאו אלא אפטרופ' דומיא דשכ"מ וכן פסק הרמב"ם בפי"ב מהלכות זכייה בבעיא דבריא שאמר פ' בני יירשני דאין דבריו קיימין עיין שם וכתב המבי"ט חלק ראשון סימן ב' דאם הוא מוחזק אין מוציאין ממנו המתנה וכן דעת המ"מ עיי"ש אבל הרב לח"מ בפ"ו מהלכות נחלות תי' דס"ל דבבריא דהוי ספק אם אמר ריב"ב קי"ל כרבנן עש"ב וכן כת' בס' לתם רב סימן רי"ז דע"כ ס"ל דאפי' תפס מוציאין מידו מדלא כתב דהוי ספק עיין שם והרב שמחת יו"ט סימן כ"ט דק"ט תמה עליו דמ"מ לא הול"ל אין דבריו קיימים סתם דאף על גב דלא נ"מ לענין תפיסה נ"מ לענין אחר ומכח זה כ' דס"ל כדעת הרמ"ה דאף דאפשטא בעיין לא קיימא לן כריב"ב בבריא ולדבריהם ק' בבעיא דהכא שכ' הרמב"ם סתם בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע וכו' לא עשאו אלא אפטרופוס דהול"ל שהוא ספק דאע"ג דלא נ"מ לענין תפיסה נ"מ לענין אחר כמ"ש ה' וגם נ"מ לשכ"מ שכתב נכסיו לאחר ולבנו דקיימא לן דאח קנה ובנו אפטרופוס דאם היה בקנין או בשטר הקנאה בלא יפוי כח אחר נמי לא קנה דשמא נתכוון להקנות אף לבנו הקנאה גמורה דהא לא תלי' שעשאו אפטרופוס אלא מספק וא"כ כיון דא"ל לבנו נמי להקנא' נתכוון הו"ל מחלק כל נכסיו בקנין דלא קנה דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה כמ"ש הר' יונה בש"מ לבתרא דקל"א ע"ב עיין שם ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן ל"ד דס"ב כ' דס"ל דאפי' תפס מוציאין מידו עיין שם וה' כנסת הגדולה הגב"י אות כ"ו חלק עליו והסכים דאם תפס אין מוציאין מידו והרמב"ם שלא פי' כן סמך אמ"ש במקומות אחרים עש"ב וא"נ דא"כ לפחות הו"ל לפ' שהוא ספק וממילא ידעינן דין התפיסה ומדכתב סתם בין שהוא בריא בין שהיה שכיב מרע וכו' משמע דדין הבריא כשכיב מרע והמ"מ בפ"ד מהלכות גזילה דין ז' כתב וז"ל שכירו ולקיטו בעיא דלא איפשטא שם ולא פסק דאם תפס נגזל אין מוציאין מידו כדרכו ברוב התיקו האמורים בגמ' לפי' וכולי עיין שם וכן כתב הרשב"ץ חלק שני ס"ם ער"ב עיין שם הטעם וכבר הרב עדות ביעקב סימן ע"ב דקצ"ט חלק על ה' כנסת הגדולה והסכים עם מהרש"ג עיין שם באורך וכן מצאתי בתשו' הרדב"ז סימן ש"א של"ז דקדק כן מדברי הרמב"ם ומדברי הרי"ף וכה"ג כתב הנ"י בבעיא אחרת דרבא למעלה מזו וז"ל ואפילו תפס מפקי' מיניה דלאו דידיה שקל וכיון דדבריו בטלים נמצא שהיורשי' האחרים מוחזקים בנכסים וה"ה לבעיא זו ע"ש וכן מצאתי בתשו' הרדב"ז כ"י וז"ל ועוד ראיתי לכ"ת שכת' טעמים שלש והחזיק כל א' בחלקו משמע מדבריך שאתה ר"ל כיון דבעיא דבריא לא נפשטה אם החזיק ותפס לא מפקינן מניה שכ"פ כל הגאונים דכל תיקו בממון אם תפס לא מפקינן מניה ואם לזה נתכוון כ"ת א"ל חזור בך שאם לא היה שם שיור אפי' תפס מפקינן מניה ודקדקתי כן מדהשווה הרמב"ם שכ"מ ובריא לענין זה והלא שכ"מ פשיטא דלא קנה ואלו בבריא בעיא דלא איפשטא והוא רגיל בכל בעיא דלא איפשטא אי תפס לא מפקי' מניה ואם דין שכיב מרע ובריא אינם שוים איך השוה אותם וכן יש ללמוד גם כן מל' הרי"ף שכ' ולא איפשט' בעי' קולא עבדי' ולא עשאו אלא אפטרופו' וא"א הכי הול"ל ולא איפשטא בעיא הילכך לא קנתה להכי כתב ולקולא עבדי' ולא עשאו אלא אפטרופוס להשוות הבריא לשכ"מ דאפי' תפס מפקי' מניה והטעם כיון שנפל הספק בשטר יד בעל השטר על התחתונה ונשארו הנכסים בחזקת היורשים וכו' עכ"ל (א"ה כאן חסר): ומ"מ דעת האחרונים הנז' כיון דאפילו תפס מוציאין מידו סתם הרמב"ם ולא חש לנפקותא אחרת אבל מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רמ"ד שכ' וז"ל לפיכך מה שיש בנכסי' מקרקע הוא ברשות היורשי' באיזה רשו' שיהיה כפי כללינו קרקע בחזקת בעליה עומדת ומה שהיה בנכסי מטלטלין הוא ברשות מי שהוא מוחזק בידו מבעל' דינים דמספק לא מפקינן ממונא ומה שהיה מן המטלט' ברשות זולת שניהם הוא להוריש וכולי עכ"ל הרי דס"ל דאם תפס מטלטלין אין מוציאין מידו וכבר הבי' הכנה"ג דברי הריטב"א והגמי"י שפסקו כן בהך בעיא דמקבל מתנה הוי מוחזק ואפי' נאמר שחולקים עליהם והיורשים הם מוחזקין מסתיין שנאמר כן היכא שהנכסים ביד שליש וכ"ש אם הנכסים בידם אבל אם תפסו האשה והבן אין מוציאין מידם והרב עדות ביעקב שם דף ר' ע"ב כת' דנר' דמהרש"ג לא ראה דברי הריטב"א כיון כאינו בדפוס ודברי הגמי"י אין ברורות ואפי' נימא דכוונתו כהריטב"א הרי הניחו בצ"ע ולא שבקינן מאי דפשיטא לכל הפוסקי' משום ספקו של הגמי"י והריטב"א יחיד בדבר ואין המוחזק יכול לומר קיי"ל עיין שם באורך וכן כתב ה' פני משה בח"ג והובא בשו"ת בעי חיי סימן ק"ו דהריטב"א יחיד בדבר אלא שצדד דאם תפסה האשה מהני תפיסתה עי' שם באורך וכבר כתבתי דברי הרמ"ה דסבירא ליה דאין מוציאין מיד המוחזק ומצאתי חבר רב להריטב"א ובודאי יכול המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה והריטב"א והרואה בתשו' מהרש"ג סימן ל"ד הביא דברי הריטב"א ופי' כן כוונת הגמי"י דמקבל המתנה הוא מוחזק ויכול לומר קי"ל אלא דמסיק דתפיסה אחר שנולד הספק הוא כמ"ש מהריב"ל עיין שם ולא ראה דברי הרמ"ה וכן ראיתי להש"ך בס' תקפו כהן סי' ע"ב שהסכי' דאם תפס אין מוציאין מידו כיון דהא"ז ור' שמואל וראבי"ה סבירא להו הכי וגם הרבה פוסקים דבתיקו מהני תפיסה עיין שם באורך:

וראיתי בס' פני משה חלק ראשון סימן פ"ב דר"ג ע"ד נסתפק בשכיב מרע שנתן כל נכסיו כדין מתנ' בריא אי אמרינן ודאי דלא עשאו אלא אפטרופ' כיון דשכיב מרע הוא וירא שמא ימות וה' המחבר דר"ח ע"ד דעתי נוטה כיון דשכיב מרע הוא וירא שמא ימות ודאי דלא עשאו אלא אפטרופוס ודוקא בבריא ממש בעי רבא ע"ש וכן נראה לכאור' קצת ראייה מדברי הרשב"א בתשו' חלק שני סימן רס"ה שהוכיח הפך הרז"ה דס"ל דלא אמרו לא עשא' אלא אפטרופוס אלא דוקא כשיש בנים קטני' מדבעי רבא בבריא היאך ואי דוק' כשצריכי' אפטרופוס הא קאי איהו ופשיטא הבריא לאו לאפטרפוס נתכוון והא לא צריך עיין שם וא"א משכחת לה בשכיב מרע שנתן כל נכסיו במתנת בריא דצריך לאפטרופוס אבל מצאתי לר' יונה בש"מ לבתרא דף קל א עמוד שני שכתב וז"ל ובהא דאמרינן לאחר במתנה איכא דק"ל כיון דבנו אפטרופוס אחר נמי היכי קני הו"ל מתנת שכ"מ במקצת דצריכה קנין ויש להעמידה במצוה מחמת מיתה דקני במקצת ואין צריך קנין ואיכא מאן דמוקי לה בקנין או בשטר הקנאה דמזכי ליה מחיים דקני בשטרא ואני אומר לא מיפרשא שמעתא שפיר אלא במצוה מחמ' מיתה דהא אבע"ל בבריא וכו' מיהו לענין דינא נ"ל דבנו ואחר בקנין או בשטר הקנאה אף על פי שאינו מצוה מחמת מיתה אחר קנה ובנו אפטרופוס וכגון שהוא מייפה את כחו דאמר אף כתבו וחתמו והבו ליה דכיון דאבע"ל בבריא היאך ולא איפשטא אוקי ממונא בחזקת יורשי' ולא עשאו אלא אפטרופוס ואחר קנה בקנין או בשטר אבל אם אינו מייפה את כחו אחר נמי לא קנה דשמא נתכוון להקנות חף לבנו הקנאה גמורה דהא לא תלי שעשאו אפטרו' אלא מספק הילכך כיון דא"ל לבנו נמי להקנא' נתכוון הו"ל מחלק כל נכסיו ולא הוי קנין אלא מחמת מיתה ושמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה עכ"ל הרי דס"ל דשכ"מ שנתן כל נכסיו בקנין או בשטר הוי כבריא ואם נתן לאחר ולבנו אחר נמי לא קנה דשמא אף לבנו להקנאה גמורה נתכיון והו"ל מחלק כל נכסיו בקנין דלא קנה וכן כתב ה' פרח מטה אהרן חלק ראשון סימן ט"ל דמתנת שכ"מ בקנין הוי כבריא עיין שם ועיין בספר פני משה חלק שני סימן צ"ט דף קפ"ז ע"ד:

ג' אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלי וכולי עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סימן ש"א של"ז:

ד' אפי' היה בן קטן וכו' אבל אם נתן לבנו עובר כל נכסיו קנה דלעובר לא מיקרי איניש אפטרופוס הרב עדות ביעקב סימן ע"ד דף קפ"א ע"ב עיין שם.

ה' ואפי' היה בן קטן וכו' ואע"ג דקי"ל בסי' ע"ר דאם נתנו אחרים מתנה לבן הרי היא לאביו וכן אם נתן לו אביו מתנה לא קנה דאין לו יד לזכות לעצמו כמבואר בהנ"י פ"ק דמציעא נראה דאם זיכה לו על ידי אחר קנה הבן ה' בית שלמה סי' ל"ה עיין שם ועיין בס' גנת ורדים סי'.

ו' הכותב כל נכסיו לא' מבניו וכולי כ' מהריט"ץ סימן קפ"ב בשכיב מרע שאמר נכסיו לו ולבניו דזכה מדקאמר ולבניו ובודאי לבניו אחריו קאמר והתם מתנה ממש קאמר ולא אפטרופוס אם כן לו נמי מתנה ממש עיין שם וא"נ דלו ולבניו מחצה לו ומחצה לבניו כדלקמן סימן רמ"ז עיין שם והא דאמרינן בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שהמעשר א' לי ולבני ומת יתן לבנו ולא אמרינן מחצה לו ומחצה לבניו וזכה במחצה בחייו כבר כת' מהריק"ש בספר אהלי יעקב סימן א' דשאני מתנה שנותן מה שלא היה שלהם דשניהם זוכים יחד אבל התם דשיורא הוי למי שהיה שלו מעיקרא לכך לא זכו בניו בחייו עיין שם והמבי"ט ח"ב סימן קי"ח נשאל בנדון הריק"ש וכ' וז"ל והכא בנ"ד שאמר לו ולבנותיו משמע לבנותיו מהשתא בחייו דאי לאחר מיתתו אפילו לא הזכיר בנותיו הם יורשיו ולא תימא דלעולם אימא ולבנותיו אחר מותו ואיצטריך להזכיר לו דדוקא לבנותיו אחריו ולא ליורשי' אחרים שלה אם תמות אחת מהבנות בחייו וכן דוקא להם אחריו ולא ליורשיהם אחריהם כמ"ש דלא היא דלעולם לו ולבנותיו משמע מהשתא מדלא קאמר ואחריה וכההיא עובדא דנכסי לך ולבניך וכו' ואע"ג דגבי מעשר וכו' ונ"ל דה"ט דמעשר משום דאכתי אית ליה לקינה השדה מן הלוי ע"מ שהמעשר א' שלו זכות במעשר שנותן ללוי שהיא פוטר את טבלו מן המעשר וכולי ע"ש הרי דס"ל דאפילו במשייר לו ולבניו משמע מחצה לו ומחצה לבניו וזכו בניו בחייו וחולק על מהריק"ש בזה אבל במתנה לו ולבניו לכולי עלמא מחצה לו ומחצה לבניו ונראה דמהריט"ץ לא אמר אלא בנדון דידן דלא היו בשעת המתנה לבני בנים דכיון שלא היו בעולם אמרי' דלא מחצה לו ומחצה לבניו קאמר דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעול' ואין אדם מוציא דבריו לבטלה אלא ודאי לבניו אחריו קאמר אבל אם היו בעילם מודה דלו מחצה ולבניו מחצה והרמ"ה בפרק המוכר את הבית סימן כ"ז כתב וזה לשונו ושמע מינה טעמא דאמרי לי ולבני הא לאו הכי אם מת אינו מחזיר לבניו וכולי והני מלי גבי מעשר דכי שייריה למקום מעשר לאו לגמרי שייריה דא"כ במאי נפיק האי לוקח י"ח מחובת מעשר וכו' אלא שעבוד' בעלמא הוא דשייר ביה וטובת הנאה דאית ביה הוא דשייר לנפשיה וטובת הנאה אינה ממון להורישה לבניו אלא היכא דשייריה נמי בפי' אבל היכא דשיור מידי לגמרי הו"ל ממון להורישו לבניו ואע"ג דלא אמר לבני אם מת ירתי ליה בני וכו' וכן כת' בסימן ל' עיין שם הרי דס"ל דדוקא גבי מעשר דטוב' הנאה אינה ממון להורישה לבניו אבל אם שייר ממון מורישו לבניו אפילו לא אמר לבני וכ"נ דעת הרמב"ם שכ' גבי מכירת פירות סתם דמשמע לי וליורשי כדעת הרמ"ה ומ"מ משמע דאפילו אמר לי ולבני דוקא אם מת מורישו ליורשיו ולא מחצה לו ומחצה לבניו והטור ומרן סי' ר"ט שכ' וז"ל מכר שדה לשמעון וכו' אם שייר מהפירות לעצמו מהני וכו' ואם מת המוכר הא' אין לבניו כלום אפילו מת בעוד ליקח הא' אא"כ פירש לי וליורשי עיין שם ונראה דס"ל לאו דוקא גבי מעשר אלא ה"ה בכל מכר לא זכו בניו אלא אחר מיתתו ובירושלמי פ"ו דדמאי אמרי' לי ולבני לי וליורשי יש לו במעשרו' ולבניו במעשרו' וליורשי' במעשרו' ר"י בעי קמיה דר"י עד כדון ביורשים שהם ד"ת אפילו ביורשים שאינם מד"ת עכ"ל ולכך הטור נקט לי וליורשי דכולל בניו ושאר יורשים וכן כתב הרשב"ש סימן רע"ו דאפי' בשיור בעי' ששייר לו וליורשיו אבל כשאמר לו ולא אמר ליורשיו דוקא לו עיין שם ושוב ראיתי למהר"ח הלוי סימן נ"ד שחי' לדעת הרמב"ם בין מעשר לדבר אחר ופסק שם דמשייר אויר מורישו ליורשיו ע"ש ועיין במח"א ה' זכייה ומתנה סי' כ"ג וכן כתב ה' בית יאודה ח"א סי' ל"ו בשם רבו בנ"ד שאמרו המשכירים לו ולבאי כחו פי' מיד היו בניו שותפים בשכירות זה האב נוטל מחצה ובאי כחו נוטלי' מחצה וצל"ע בזה דודאי לא נתכוונו אלא לבאי כחו אחריו ולא בעודו בחיים עיין שם ולא זכר דמהריט"ץ הכי ס"ל אבל המבי"ט ומהריק"ש ס"ל דלו ולבניו מחצה לו ומחצה לבניו כדעת רבו ועיין בס' גנת ורדים חח"מ כלל ג' סימן ל"ח וט"ל:

ומאי דפשיטא ליה למהריט"ץ כיון דלבנו אחריו מתנ' ממש קאמר לו נמי מתנה ממש כן כתב ה"ר יונה הובא בשיטה מקובצת לבתרא דקל"א ע"ב וז"ל וק"ל הא דאמרי' לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסים לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וכולי לומר שאם אמר אחריך לפ' אין לשני במקום א' כלום דירושה אין לה הפסק לפום הך מסקנא ק"ל כיון שאמ' בלשון מתנה ושטר נמי דכתב ליה אמאי לא אמרינן לא עשאו אלא אפטרופוס ונראה בעיני כיון שאמר אחריך לא שייך למימר לא עשאו לא' אלא אפטרופוס אף ע"פ שהא' א שהרי לא כתב לו כל נכסיו כיון שנתן אחריו ואחר וכולי עכ"ל הרי דס"ל דמתנה לבנו ואחריו לפלוני לא אמרי' דעשאו אפטרופוס כדברי מהריט"ץ ולא מטעמי' אלא משום דלא כתב לו כל נכסיו שנתן אחריו ואחר והגמ"ר כ' בשם ריב"א כדברי הרב עיין שם אבל נעלם ממנו מה שכ' הטור בסימן רנ"ג סי"א וז"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני וכו' אם הוא ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה ונפקא מינה שאם אמר ואחריו יהיו לפלוני אינו כלום וכו' בד"א שנוטלו משום ירושה כבת או אח או אחד משאר יורשים אבל אם הוא בנו לא עשאו אלא אפטרופיס כדפירי' לעיל עכ"ל הרי מבואר דמתנה לבנו ואחריו לפ' אמרי' דלא עשאו אפוטרופוס וכן כתב בעל העיטור דף צ"ה ע"ד וז"ל והלכה נכסי לך בראוי ליורשו ל' ירושה הוא וירושה אין לה הפסק לבד מבן אצל הבנים דעשאו אפטרופוס וכו' עיין שם וכן נר' מדברי הרמב"ם ושאר פוסקים וכבר האריך בזה הרב פרח מטה אהרן סימן ט"ל והרב פני משה ח"כ סימן צ"ט ע"פ: ז' או שפירש מטלטלי אג"מ וכו' הרמ"ה בתשובו' סי' רמ"ד על א' שנתן לאשתו כל מה שהיה לו בעול' משוה פרוטה מטלטלין אג"מ והאמינה בכתובתה ומתנתה שתגבה אותה בלא שבועה בנאמנות גמורה עליו ועל יורשי וכו' וז"ל אם יעקב זה נתן ללאה אשתו לא שייר לעצמו כלום וכמו שנראה משאלת המתנה היא בטלה בקרקעות שיש בנכסים לפי שאמרו הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס וכו' בעי רבא בבריא היאך ולא איפשטא וכלל בידינו בדיני ממונות בעיא דלא איפשטא חומרא לתובע וקולא לנתבע לפיכך וכולי קרקע בחזקת בעליה עומדת ומה שהיה בנכסים מטלטלין כי הוא ברשו' מה שהיה הוא בידו וכולי עיין שם הרי בהדיא דסביר"ל דאפילו כתוב בשטר מטלטלין אג"מ ונאמנות גמור' שתגבה בלא שבועה דמוכיח דלמתנה גמורה נתכוון אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופוס:

ח' כתב הרב כנסת הגדולה הגב"י אות ל"ג דאם כתוב בשטר מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא וכולי מורה דלמתנה גמורה נתכוון מהר"א מוטל בתשו' כ"י ולדעת מהרש"י פלוגתא דרבוותא ע"ש והרשב"ש בתשו' בסימן קע"ג בשטר מתנה לאשה קרקע ואגבו כל אשר לו כל זמן שלא אחזור זו כתבוה בשוקא וכולי י"ל מתנה זר יש בה שיור שהרי לאשתו כל מה שיצטרך וכו' וגם יש שיור אחר שהרי יש לו חובות וכו' ל"מ להקנות חוב באגב מתנה במקצת ואינה בכלל הכותב כל נכסיו לאשתו עיין שם לכאורה נראה דס"ל דאפילו דיש בשטר כתבו בשוקא וכולי אם לא יש שטר אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס מיהו כבר סיים הרב ועוד דהכות' כל נכסיו לא עשאו אלא אפטרו' משום דאזלי' בתר אומדנא ואם אנו רואים דעתו שלא נתכוון לאפטרופוס הוי מתנה גמורה וכולי עיין שם ואם כן אפשר דמהאי טעמא אם כתוב בשטר כתבו בשוק' וכו' הוי הוכחה דלמתנ' נתכוון ולא אפטרופוס: ט' דין ט' הכותב כל נכסיו לאחד מבניו ולאחר זה האחר קנה חצי הנכסים במתנה וכו' כ' הרמ"ה בפרק י"נ סימן קמ"ג וז"ל ל"מ למאן דאמר קני את וחמור קנה מחצה אלא אפילו למאן דאמר את וחמו' לא קנה כלום דלהכי אקני לו בהדדי הדדי דלא ליקנו אלא כהדדי וכיון דחמור לא קנה בר דעת נמי לא קנ' התם דברירא לן דחמור לאו בר מיקנא הוא אבל הכא בנו בר מיקנא הוא וספוקי דמספקא ליה גביה אם האי לישנא גביה לשון הקנאה הוא ואי לישנא דאפטרופוס הו' ואפ"ל דהאי ניתן לא שנא גבי בנו ולא שנא גבי אחר להקנאה גמור' הוא דאכוון וכיון דאלו איתברר גבי תרוויהו להקנאה גמורה איתכוין הוה קני מר פלגא ומר פלגא השת' דלא איתברר גבי בנו דשייך ספיקא לא קני אלא כי דיניה למהוי עליה אפטרופוס ואחר דלא שייך ביה ספיק קני וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דהא דאמרי' דעשאו אפטרו' אינו אלא ספק דאומד' דעת הוא ולכך קנה האחר ראם היה ברור דלאפטרופוס נתכוון גם האחר לא קנה וכה"ג פירש"י בפרק הא"מ גבי הרי כולכם ואחת משתי אחיות וכו' דהשתא לאו את וחמור הוא דהא אין אחיות מקודשו' משים ספיקא הוא וכולי עי"ש:

יו"ד דין י"ב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרו' וכולי דעת הרז"ה לא אמרו לא עשאה אלא אפטרופ' אלא דוקא כשיש בנים קטנים וכתב מהריב"ל ח"ב סי' ס"ז דרוב הגאונים ס"ל דאפילו לגבי גדולים אמרינן עשאה אפטרופ' ולא מהניא תפיסה והביאו הכנ"ג חא"ה סימן ק"ז אות ה' עיין שם אבל הש"ך בס' תקפו כהן סימן קי"ט כ' דיכול המוחזק לומר קי"ל כס' בעל המאור ונר' דגם הרמב"ן שהוא איש מלחמו' השיג במ"ש דבעיא איפשטא אבל מה שחי' בין יתומים קטנים לגדולים לא השיגו משמע דמודה לו בזה וגם שאר פיסקי' אפשר דס"ל דהדין אמת וסברא נכונה דבגדולים לא שייך לומר שעשאה אפטרופ' וקצת ראייה לזה מדאמרינן בפ' המפקיד אפטרו' לדיקנני לא מוקמינן וגם כיון דהוי הילכת' בלא טעמא א"כ הבו דלא לוסיף עלה ומה שלא תי' כן משום דמשמע להו דמתני' סתמא בקטנים נמי מיירי עש"ב והרשב"א בתשובו' ח"ב סי' רס"ה כ' וז"ל ומה ששאלת מה אני במ"ש בעל המאו' וכו' דע שאין דבריו מחוורים בעיני שאפי' באשה ובן אצל בנים הגדולים י"ל כי להחשיבה הוא מתכוון כדי שישמעו דבריה דאי לא מ"ש בנו ואשתו אפי' אחר נמי נימא דלהנא' בניו קטנים מתכוין וכו' ועוד מדבעי רבא בבריא היאך ואי דוקא כשצריכים אפטרופוס הא קאי איהו ופשיטא בבריא לאו לאפטרו' נתכוון דהא לא צריכים עכ"ל וכ"כ בס' א"ז לבתרא בפ' י"נ עיין שם וכן כתב בעל העיטור דצ"ה איכא מ"ד דוקא דאיכא אחרים קטנים אבל גדולי' לא ולא נ"ל עיין כם הרי דבעל העיטור והרשב"א דחו סברת המאור וכן נראה דעת הפוסקים ושוב ראיתי לה' עדות ביעקב סימן ע' דקע"ט ע"ד שכתב דהרז"ה יחיד בדבר והביא תשו' הרשב"א והר"ן והריטב"א שדחו סברתו עש"ב ולא זכר דברי בעל העיטור והרב חלקת מחוקק בא"ה סי' ק"ז כ' וז"ל לא עשאה אלא אפטרופ' ליורשיו אם יש יורשים קטנים וכולי אבל אם היורשים גדולים יכולים לומר א"ץ לאפטרופ' ואפשר דמ"מ כל זמן שלא חלקו צריכים לקבל אותם לאפטרופ' וכולי וכן כתב ה' בית שמואל שם ולא ראה מחלוקת הרמ"ה ובעל העיטור והרשב"א שכתבתי: י"א כתב הרדב"ז ח"ג תקפ"ב באחד שהקדיש ס"ת וז"ל אלא שיש להסתפק דבזמן שהקדיש ר"י הס"ת לא היה לו זרע ואח"ך נולד לו בן וכו' דהוי הקדש בטעות וכולי מ"מ טוענים קי"ל דאין אדם חוזר מהקדשו שהקדש לכפרת נפשו ואדרבא חזקה אין אדם נוטל מנפשו כדי לתת לבנו וכו' עיין שם ונראה דס"ל דהא דמ"ל בפ' מי שמת בש"מ שהקדיש כל נכסיו מי גמר והקדיש ואין חזרתי כלום דחזקה דאין אדם נוטל מנפשו כדי לתת לבנו וכן חי' מהראד"ב בס' לחם רב סימן ר"ג עיין שם וכן כתב מהרש"ך ח"א סימן ע"א ונמשך אחריו פני משה ח"ב סימן נ"ח עיין שם אבל כבר הוכחתי בסימן רי"א דחוזר הוא בהקדש אפי' מת דלגבי בנו נמי אמרינן שמא לא גמר והקדיש ועוד דדוקא בשמע שמת בנו הוא דאמר דמתנה בטעות היא אבל אם לא היה לו בן ואח"ך נולד לו כיון דבשעה שהקדיש לא היה לו הבן בעולם לאו בטעות הוא:

י"ב שכיב מרע שנתן להקדש כו"ך ולבנו ראובן כך וכך ושאר כל נכסיו לבנו שמעון ונמצא שלא חל ההקדש לא אמרי' כיון דלא חל ההקדש יטול אותם בנו שמעון שנתן כל נכסיו מהרש"ג בספר משפטים ישרים סימן י"א עיין שם באירך:

י"ג דין י"ג הכותב לאשתו קרקע וכו' כ' הרדב"ז חלק שני סימן של"ז בראובן שהיה עליו שטר חוב ונטה למות ושלח אחר שמעון ופרע לו מקצת השטר מעות בעין והשאר נתן לו בהם יין ופסק עמו דמים והיה זה בפני אשתו וא"ל מנה לו כו"ך ושתקה ואחר שמת בא שמעון ליקח ייני עיכבה עליו אשתו ותפסה הכל דלא הוי מחילה דיכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי עיין שם ולכאורה קשה שהרי כתב הרא"ש בתשוב' כלל מ' סימן ב' דראובן שהיה עליו שטר חוב ולאה אשתו היתה לה חצר אחת ובשעת מיתה נתנה לרחל בתה זה החצר ולא ערער ראובן ועתה תובע ב"ח לגבות חובו מהחצר וכו' וז"ל ואף על פי שראובן בעלה היה בשעת הצוואה ושמע ולא מיחה לא הפסי' בשביל זה זכותו ול"ד וכו' דהתם היינו מחילת השעבוד וכו' ועוד דבע"ח שמכר הלוה שעבודו לפניו ושתק לא הפסי' דוקא גבי כתובה אמרינן הכי כדמפ' התם מקולי כתובה שנו כאן וכולי עיין שם משמע דאין חי' בין שכיב מרע לבריא ובין נתינה למכירה דאם שתקה האשה מחלה ולא אמרי' נח"ר עשיתי לבעלי וכן כתב מהר"י וויל סי' י"ט בשכיב מרע שרצה לחלק נכסיו וקרא לאשתו ובקש אותה ליקח סך ידוע ולמחול על מותר כתובתה וכן עשתה בפני עדים וז"ל ולא שייך לומר נחת רוח עשתה לבעלה דלא אמרי' נחת רוח עשיתי אלא היכא דזבין איהו נכסי דידיה המשועבדי' לה בכתובתה משו' דאם אינה מסכמת לדעתו אית לה קטטה בהדיה וא"ל נתת עיניך בגירושין ובמיתה אבל על מחילת כתובתה אם אינה מתרצה לו לית ליה איבה וכו' וסוגיא דתלמודא בפ' החובל דאיתתא דמוחלת כתובתה לבעלה מחילתה מחילה אי נפיש' כתיבת' מכתובה דאורייתא ובפרק נערה שנתפתתה אמר רבא פשיט"ל מוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים יש לה כתובת בית דין מאי טעמא זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתיבת בית דין מאי טעמא אחולי אחלתיה וכולי אלמא דמחילתה הוי מחילה וליכא למי' דשאני הכא כיון שהיה ש"מ לא רצתה להקניטו וא"ל בכה"ג נח"ר איבר' לאו הכי דגדולה מזה איתא במרדכי בפ' זה בורר וז"ל ונשאל לראבי"ה על עסק אלמנה שצוותה בשעת מיתה ליתן מנכסיה לבן קרובה ו' זקוקים והבן שותק ועתה אחר מותה אומר שאמו לא נשבעה על כתובתה ומה ששתק שלא רצה להכעיסה והשיב נ"ל כיון שציותה בפניו ושתק הוי כאילו הודה שיש לה ו' זקוקים בידה שאין לו חלק בהם אלמא אפילו בשתיקה בעלמא אמרינן אודויי ליה ולא אמרינן מה ששתק שלא רצה להקניט את אמו אף על פי שהוא חייב בכבודה וכולי עכ"ל נ"ל ראייה דבפי"ן גבי הכותב נכסיו לבניו וכולי אר"נ כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה ופי' רשב"ם דס"ל כר"י דסגי בחדא או קבלה או כתיבה אם קבלה עליה אפי' לא כתב לה קרקע עמהם אבדה כתובתה וכ"כ הרמ"ה שם סימן קמ"ט וכתב שם ומסתברא דאם קבלה עליה אין צריך קנין דשעבוד בעלמא הוא ובמחילה סגי וכיון דקבלה עליה מאי דעבד בעלה כמחי' דמיא ל"ש במחלה לאפיה ל"ש שלא בפניה עיי"ש באורך אלמא אם קבלה מהני ולא אמרינן כיון שהיה שכ"מ לא רצתה להכעיסו וכל שכן במחילה בפירוש והרב בית דוד חא"ה סימן ע' הביאו והקשה על ראבי"ה דלא מהני טענת ששתק שלא להכעיס את אמו מדכתב רשב"ם בבתרא דף קכ"ו ע"ב דמה ששתק הבן לא מפני שמחל אלא שלא רצה להכעיס את אביו ותי' דהתם משום דמה הנאה יש לבן שימחול מהניא טענת דשלא להכעיס אבל הכא אפשר שאינו מחילה אלא דידוע הבן שיש לה בדין ו' דינרים לא אמרי' דמשו' שלא להכעיס שתק עיין שם ונראה דעל מהר"י וויל לא ק"ל מדברי רשב"ם משו' דא"ל דדוק' בבן אצל אביו או אמו כיון דחייב בכבודם אמרי' דשתק שלא להכעיס' אבל באשה אצל בעלה דשתק' משו' דמחלה אבל בדברי ראבי"ה דאפילו בבן אצל אמו אמרינן דשתק משום מחילה צ"ל בין הודאה למחילה אבל מדברי מהר"י וויל לא משמע כן דמדמה להו אהדדי ובתשו' הרא"ש מבואר דדוקא בכתו' אשה אמרו כן אבל בעלמא לא הפסיד וכן כתב הנ"י בפרק י"נ וז"ל ובדרכים אלו קולי כתיבה נינהו דאף על גב דלא מחלה בהדיא אמרינן דכמי שמחלה בהדיא הוי משא"כ בב"ח עד דמחיל בהדיא לא הוי מחילה וטעמא דבעל חוב משו' דעבד ליה נייח' למיתן ליה מעותיו אבל הכא יותר משהאיש רוצה לישא אשה וכו' וכ"כ בעל התרומו' שנ"ט הביאו הב"י בא"ה סי' ק"ו ע"ש אבל מצאתי להרשב"א בתשו' חלק שני סימן רמ"ה שכתב בראובן שצוה מחמת מיתה בפני אשתו לתת לשמעון ל"ג ליטרין שהיו אצלו בפקדון ואשתו שתקה וז"ל אבל אם היא מחזק' בנכסים מחמת כתובת' בזה נראה שהדין עם האלמנה לפי שאין הודאתו של ראובן המת הודאה במקו' שחב לאלמנה וכו' ומה שהעידו ששתק בין וכו' שאמרה כן אדוני כך עושה אינו רואה וכו' אלא שאמרה לפטומי מילי וכדי לעשות נח"ר לבעלי וכולי וכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהו איני רואה שיהא לו עסק כלל כאן דההיא בשעשאה שותף בין הבנים ועל תנאי' ידועי' שיכתו' לה קרקע ממש ושיחלק כל נכסיו ולא שייר כלים וכולי עד כאן לשונו ובירושלמי בפרק י"ן הלכה ז' אמרינן אחתי' דר' חונייא כתבה נכסה לר' חונייא צרכת וזבנת לבעלה מן דדמרת אתא בעי שיעור עמיה א"ל ולמה לא תבעתיה בחייה א"ל לא בעי מעיקרא אף על פי כן אפיק ר' אמי עיין שם במפ' ונראה דמיירי במתנת שכיב מרע (א"ה עכ"מ):

י"ד (א"ה השאלה נאבדה וזאת התשובה):

תשובה כתב הטור סימן רנ"ג שכיב מרע שאמר נכסי לא' או שאמרו לו נכסיך למאן והשי' להם למי יהיו אלא לפ' אם ראוי ליורשי זוכה בהם משו' ירושה וכו' אבל אם הוא בנו לא עשאו אלא אפטרופוס ומהרי"ל הביאו הב"י תמה מ"ל כיון דהוי לשון ירושה והוא גופי' לא הביא אלא פירוש רשב"ם חילוק דירושה ומתנ' בההיא דלא עשאה אלא אפטרו' ע"ש ועיין במהריט"ץ סי' קפ"ב שתמה דאם כן סבירא ליה כהרי"ף הרי כ' שכיב מרע שאמר וכו' משמע באמירה לבד ואם כן אפילו בן בין הבנים לא הוי אפטרו' ולא קשה מידי שהרי מהר"י ן' מיגאש לא סבירא ליה חי' הירושה ומתנה ולא האמיר' וכתיבה ומוקי הא דאמר ריב"ב בלשון ירושה בפי' בהדי' שאמר עושהו אפטרופוס אלא שרוצה שיירש עי"ש ואיכא למימר דהטור הכי סבירא ליה לזה הקשה מהרי"ל דהוא גופיה הביא חילוק רשב"ם בין הירושה למתנה וכן כתב הרא"ש רפ"ג דהא דאמר רב הונא שכיב מרע שכ' כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה וכולי לדברי רשב"ם ניחא דכיון דראוי ליורשו אף ע"ג דאמר נכסי לך הוי כאלו הזכיר ירושה עיין שם אבל מדברי ר' יונה בש"מ לדקל"א ע"ב נראה בהדיא דסב"ל דנכסי לבני לא עשאו אלא אפטרופוס דוקא באומר לשון ירושה בפי' עיין שם וזה לשון בעל העיטור דף צ"ג ע"א והיכ' דאמר לשון ירושה ולא לשון מתנה אף על גב דנכסי לך בעלמא לשון ירושה הני מלי בשאר יורשים אבל בבנו ואשתו לא עשאו אלא אפטרופים וכו' עיין שם הרי דס"ל דאם אמר בפירוש לשון ירושה אפילו בן בין הבנים קנה ולא הוי אפטרופיס ושמואל מיירי באומר נכסי לך דכיון דלא אמר ל' ירושה בפי' אמרי' דלא עשאו אלא אפטרו' דלא עקרי נחלה דאורייתא אלא בפירוש ולכאורה נרא"ל דהרא"ש אזיל לטעמיה שפסק בבעיא דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו או הפקירן דכיון דלא אפשיטא אין לבטל מעשיו מכח אומדנא אלא היכא דברר לן האומדנא והביאו הטו' בסי' ר"ן ע"ש וה"נ בכותב כל נכסיו לבנו מכת האומדנ' הוא דאמרי' לא עשאו אלא אפטרו' כמו שכ' רשב"ם דף קל"א ע"ב עיין שם ודוקא כשאמר לשון מתנה דהא אומדנ' ברורה היא דלא עשאו אלא אפטרופוס אבל אם אמר נכסי לך כיון דמשמע נמי לשון ירושה הוי כאלו הזכיר לשון ירושה אבל לדעת הרמב"ם והרמ"ה שפסקו שם הנכסים בחזקת נותן קיימי הכא נמי כיון דנכסי לך משמ' נמי לשון מתנה אמרינן שמא לא עשאו אלא אפטרופוס ומספק בחזקת יורשי' קיימי אבל הא ליתא שהרי הרא"ש בבעיא דבריא היאך פסק דמוקמינן הנכסים בחזקי' נותן ולא עשאו אלא אפטרופוס וע"כ לחלק בין אומדנא זו בין לאומדנא דהתם כמ"ש בתשו' אחרת לקמן ע"ש ומכל מקו' נ"ל שהטור נמשך אחרי בעל העיטור ורבי' יונה דבנכסי לבני או יהיו כיון דלא אמר ל' ירושה בפי' אמרי' דלא עשאו אלא אפטרו' ואפשר דגם הרא"ש אחר שכ' לדעת ר"ת דרב הונא מיירי בבת בין הבנות ובאח בין האחים ה"נ אלא לפירוש רשב"ם דבן בין הבני' לעול' לא עשאו אלא אפטרופוס עד דאמר בפי' ל' ירושה ורב הונא מיירי בשאר יורשים ואלו ראה מהרי"ל דברי בעל העיטור ור' יונה היה חולק על הטור ועיין בתשובות מהרש"ך חלק שלישי סימן י"ב והביאו הכנה"ג סימן זה אית ך' ע"ש ואם כן בנ"ד שאמר כ' לנכדי והשאר לבנו לכאור' נראה דלא עשאו לבנו אלא אפטרו' כמו שפסק הטור ומרן דין י"א דאם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לבני פ' הא' הוי מתנה והשני הוי אפטרופוס על החצי לכל הבנים עי' שם וכבר כתבתי דכל שלא אמר ל' ירושה בפי' אמרי' דלא עשאו אלא אפטרופוס ואם כן המתנה של נכדו נמי בטלה דהו"ל מתנ' שכ"מ במקצת דצריך קנין וכבר כתב הרב יונה בש"מ לשם גבי בנו ואחר וז"ל איכא דק"ל כיון דבנו אפטרופ' אחר נמי היכי קני הו"ל מתנת שכ"מ במקצת וצריך קנין ויש להעמידה במצווה מחמת מיתה דקנה במקצת ואין צריכה קנין ואיכא מאן דמוקי לה בקנין או בשטר הקנאה וכו' עיין שם ואם כן בנ"ד דליכא קנין ולא מצוה מחמת מיתה הו"ל מתנת שכ"מ במקצת דלא קנה וכבר כתבתי לעיל דברי הרב יונה דס"ל דשכ"מ שנתן בקנין או בשטר דאם נתן לאחר ולבנו אם לא ייפה את כחו אחר נמי לא קנה דשמא אף לבנו להקנאה גמורה נתכיון והוי מחלק כל נכסיו בקנין דלא קנה וכ"ש בלא קנין דודאי בני אפטרופ' ואחר לא קנה ועוד דהא קי"ל דבכור עם פשיט לא מהני ל' ירושה ואם כן המתנה ממ"נ בטלה דאם הוא ל' מתנה לא עשאו לבנו אל אפטרופ' ומתנה של נכדו הוי מתנת שכ"מ במקצת ואם ל' ירושה לא מהני בבכור עם פשוט ואע"פ שהרמב"ן בפ' תצא כ' דאם מת הבכור בחיי אביו יכול האב לבטל חלק בכורתו ונראה שכן תופס מהר"ם מפדווא סי' מ"ד עיין שם כבר כ' כנה"ג בסי' רפ"א ובתשו' בס' עדות ביעקב סי' ע"א דקצ"ב דהא מגן שויא דמהרימ"ט חולק בזה וכן נרא' מסתמיות דברי הפוסקים והסכים עמו ה' עדות ביעקב סימן ע"ב דר"י ע"ד ודחה דברי הרמב"ן עש"ב וכן הסכים ה' פני משה בתשו' ח"ג סימן והובא בתשו' בעי חיי ח"ב סי' ק"ו דקי"ב ע"ש ובס"פ מי שמת גם בכור שמכר חלק בכורתו בחיי אביו ומת דבנו מוציא מיד הלקוחות אמרי' טעמא משום דמצי אמר דמכח אבוה דאבא קאתינא ובמקום אב קאי עיין שם אלמא במקום אב עומד כאלו הוא בכור וכן כתב הרמ"ה סימן קצ"ט וק"ע דהכי הילכתא עיין שם ומיהו נראה דלמאי דקי"ל דדוקא בשטר אמרינן דהוי אפטרו' אבל באמירה מתנה גמורה היא כמבואר בסימן רפ"א עיין שם גם לבנו הוי מתנה ולא אפטרופוס ומה שכ' מהריט"ץ סימן קפ"ב דל' הרי"ף שכתב דוקא בכותב חבל באומר יירשני בני ש"ד משמע דבעי תרתי אמירה ול' ירושה אבל אמירה בלשון מתנה או כתובה בלשון ירושה לא וכ"נ מדברי הרמב"ם בפרק ששי מהלכות נחלות ע"ש ליתא דז"ל בעל העיטור דצ"ה ע"ב והכותב כל נכסיו לבנו וכו' בין ל' ירושה בין ל' מתנה וכו' לא עשאו אלא אפטרופ' וכו' ודוקא כותב אבל אומר כל נכסיו לאשתו וכו' בל' מתנה קנתה בל' ירושה אפילו אפטרופוס אינה ואם אמר כל נכסי לבני בין בירושה בין במתנה קנה עכ"ל וכן כתב הרמ"ה בפ' י"נ סימן קמ"ב ע"ש הרי דאין חילוק בין ל' ירושה למתנה דבכתיבה אפילו בל' ירושה הוי אפטרופ' ובאמירה אפי' בל' מתנה קנה וזה נראה מוכרח דהא אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' ובאשתו לא שייך אלא מתנה ואפ"ה משמע דוקא כותב וכן כתב הרי"ף בתשו' סימן י"ב וז"ל הכותב כל נכסיו לאשתו בין בקנין ובין שלא בקנין לא עשאה אלא אפטרופ' ודוקא שיהא כתיב בשטר וכך אמר לנו פב"פ כתבו ותנו לפ' אשתי כל נכסי אבל אם היתה צוואה זו בלבה החזיקה בנכסים ואינה אפטרו' עכ"ל ומהרש"ך חלק שלישי סימן י"ב כתב דהרי"ף מודה בירושה דלא הוי אפטרופ' וכן כתב הרמב"ן בחי' שכן נראה דבל' ירושה ל"ל לאפטרופ' ומה שחילק הרי"ף ף בין כותב לאומר לא משום ל' ירושה אלא דמשמע ממתני' דכ"ש ל' מתנה דאפילו לרבנן דבריו קיימין ואע"פ שאין פשט לשונו מראה כן עיין שם אם כן לכ"ע באמירה אפילו בל' מתנה קנה ובל' ירושה לדעת הרמב"ן אפילו כותב קנה אבל בדברי בעל העיטור והרמ"ה מבואר דכותב אפי' בל' ירושה לא עשאו אלא אפטרו' דאין חילוק אלא בין כותב לאומר ועיין בס' תורת חסד סימן ר"מ ובס' קול יעקב בתשובות סימן ה' ועוד נראה דמ"ש הרא"ש והטור ומרן דין י"א דאם כתב חצי נכסי לבני פ' וחצי נכסי לבני פ' הא' הוי מתנה והב' אפטרופ' על החצי לכל הבנים ה"ד כשיש לו בנים אחרים חוץ מאלו הב' שנתן להם המתנה דא"ל דעשאו אפטרופו' על שאר הבני' אבל בליכא אלא שני בנים שנתן להם המתנה שניהם קנו בין ריבה לא' ומיעט לא' ובין כתב לשניהם בשוה וכן ראיתי למהרח"ש חלק שני סימן יו"ד וה' כנה"ג בתשו' בסימן קס"ד עיין שם עוד כתב ה' כנה"ג שם דה"ד כשנתן חצי לזה וחצי לזה כדמשמע בהרא"ש שם מדלא כתב כל נכסי לפ' ופ' בני אם כן בריבה לאחד ומיעט לאחד דא"א לכתוב כל נכסיו לפ' ופ' בני דאם כן משמע חצי לזה וחצי לזה אמרינן דשניהם במתנה עיין שם ובזה ניחא דמרן בא"ה סימן ק"ז פסק תשו' הגאונים דאם אמר תטול בתי פ' חמשים זהובים וכו' א"ל ואשתך מה תהא עליה אמר השאר שלה של אשתו הוי מתנה גמורה כיון שהעמיד ירושת התורה אפילו בא' מיורשיו עיין שם ומ"ש הכא דהשני הוי אפטרופ' אלא דהכא שאני דמוכח כן מדלא כתב כל נכסיו לפ' ופ' בני מיהו נ"ל כוונת הרא"ש דאם כתב כל נכסיו לפ' ופלוני בני הוו שניהם אפטרו' אבל אם כתב חצי נכסי לפ' בני וחצי נכסי לפ' בני הא' מתנה דאם שניהם הוו אפטרפוס הול"ל כל נכסי לפ' ופ' בני אבל השני ודאי הוי אפטרופוס בין בריבה לא' מיעט לא' בין כתב לשניהם בשוה דלא גרע מאחר ובנו דאם הטעם דהשני הוי אפטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפ' בני ק' אימא שני נמי הוי מתנה ואם כתב נכסי לפ' ופ' בני אם יצא עליו שט"ח גובה משניהם בא' לכך פרט אותם להקדים הא' לענין אם יצא שטח גובה מן השני תחלה כדלקמן סימן רנ"ג עיין שם אלא דה"ט לא' דהוי מתנה דאם שניהם הוו אפטרופ' הול"ל כל נכסי לפ' ופ' בני ואפש' דט"ס נפל בב"י וצ"ל דטעמא דהא' הוי מתנה מדלא כתב וכולי ועיין בתשו' ה' גנת ורדים חא"ה כלל ד' סי' ז' וח' וראיתי לה' בית יעקב בתשובות סימן י"ד שכ' במי שיש לו ג' בנים וכ' נכסיו לב' בניו ולבן הג' לא כתב כלום דדמי להכותב נכסי לבן הבנים לא עשאו אלא אפטרופ' דנלע"ד דל"ד לבן בין הבנים דה"ה לשני בנים בין הבנים מיהו אני חוכך בזה דלשון המשנה הכותב לבן בין הבנים משמע דוקא בן א' עיין שם ולא ראה מ"ש הרא"ש והטור ומרן דין י"א דאם כתב חצי נכסי לבני פ' וחצי נכסי לבני פ' הא' הוי מתנה והשני הוי אפטרפ' על החצי לכל הבני' גם הר' יונה בש"מ לבתרא דקל"א ע"ב כ' וז"ל ועובדא דמייתי לקמן דההוא דהוה שכ"מ א"ל נכסיו למאן דילמא לפ' א"ל אלא למאן אמר רב הונא אם ראוי ליורשו וכו' נראה בעיני התם ודאי בההוא עובדא לא שייך למימר לא עשאו אלא אפטרופ' שהרי בני אדם שא"ל נכסי למאן דילמא לפ' סתם שאלתם לא על אפטרופ' שאלו לו אלא על ירושה וקנייה והודה לדבריהם במ"ש אלא למאן וכו' עיין שם וזה נראה מוכרח דעת הפוסקי' דס"ל דנם בשאר יורשים אמרינן דלא עשהו אלא אפטרופ' וז"ל הרשב"א בתשובות ח"ג סימן ק"ך וכיון שכן מתני' כשברר דבריו ורב יהודה כשלא ברר דבריו ורב הונא מסייעני דאמר שכ"מ שכתב כל נכסיו למי שראוי ליורשו מתנתו מתנה וסתמא קאמר אם ראוי ליורשי ולא חילק בין גדול לקטן ולא בן בין הבנים או בין אח ואחות בין האחים או בין האחיות והרי הרב אבן מיגש והראב"ד מסכימים על דעת זו עיין שם הרי דסבירא ליה דאין חילוק בין בנו לשאר יורשים ודוקא כשברר דבריו הוי מתנה וכן דעת מהר"י ן' מיגש והראב"ד ובאמת דמהר"י ן' מיגש בפרק יש נוחלין כתב הלא אמרינן דלא עשאו אלא אפטרופוס אלא בבן בין הבנים אבל שאר יורשים כגון בת בין הבנים ואח בין האחים לא הוו אפטרופוס ודרב הונא דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו וכולי דהכי מיירי עיין שם וכן כתב מהרימ"ט סימן נ"ג דמהר"י ן' מינם מודה בזה עיין שם אבל הרשב"א בתשו' שכתבתי מבואר דסבירא ליה דאין חילוק ואם כן ההיא דנכסיך למאן וכו' צ"ל דהוי כמברר דבריו למתנה מה"ט דסתם שאלתם לא על אפטרפוס וכן כתב הרשב"א בש"מ שם וה' פרח מטה אהרן בתשיבות סימן ט"ל כ' דחלוקים על הרב יונה מדלא תי' כן והסכים עמו ה' פני משה ח"ב סימן צ"ט דקפ"ח ע"ג עיין שם ואינו מוכרח דאפשר דהרי"ף ומהר"י ן' מיגש דמוקמי ההיא דרב הונא בשאר יורשים היינו למסקנא דמיירי בנכסי לך ואחריך לפ' וכו' מיהו הרמ"ה בפ' י"נ סימן קנ"ג גבי נכסיך למאן וכולי כ' וז"ל והא מילתא דלא שני ליה בין כותב לאומר לא משכחת לה אלא בבת בין הבנות ובאח בין האחים וכו' אבל בבן בין הבנים וכו' הא קי"ל דלא עשאה אלא אפטרופ' עד דאמר בל' הקנאה בודאי עיין שם וכן כתב הטור סימן רנ"ג וז"ל שכ"מ שאמר נכסי לפ' או שא"ל נכסיך למאן והשיב להם למי יהיו אלא לפ' אם ראוי ליורשו זוכה משום ירושה וכולי בד"א שנוטל משום ירושה בבת או אח או א' משאר יורשים אבל אם הוא בנו לא עשאו אלא אפטרופ' ע"ש הרי דס"ל להרמ"ה והטור דההיא דנכסיך למאן וכו' לא חשיב הוכחה ואם הוא בנו לא עשאו אלא אפטרו' וכ"נ מדברי רב האי בתשובות הגאונים שהביא מרן הב"י וז"ל שכ"מ שאמר תטול בתי חמשה זהובים וכולי וא"ל אחיו אשתך מה תתן לה א"ל השאר שלה תשובה דבריו קיימי' וכל שאר נכסיו לאשתו ולא אמרי' לא עשאה אלא אפטרו' כיון שחלק לשני בנותיו וכו' איך נאמר כי עשאה אפטרו' על בנותיו והרי נתן להם מה שחפץ וכולי משמע דאם לא נתן לבנותיו אמרי' דלא עשאה אלא אפטרופוס וכן משמע מדברי בעל העיטו' דצ"ה ע"ג וד' ע"ש:

וראיתי להרב כנסת הגדולה אות נ"ח שכת' ע"ד הגאונים וז"ל ומכאן נראה דכשהמצוה השיב על שאלתם ושאלתם ודאי לא הוי ע"ד אפטרופיס דגם הוא בתשובתו לא כיוון לאפטרו' אלא למתנה גמורה אבל בס' מורה צדק כתב בשם הר' יונה בחי' גבי א"ל נכסיך למאן וכו' לא שייך אפטרופוס דהוא לא השיב אלא על שאלתם ושאלתם ודאי לא הויא ע"ד אפטרופ' דשמא יש חי' בין נדון הר"י דא"ל נכסיך למאן דילמא לפ' לנדון תשובת הגאונים כששאלו לו ואשתו מה תהיה עליה עכ"ל וליתא דז"ל תשו' הגאונים שער ג' סימן א' וא"ת שלא התחיל לומר שאר נכסי לאשתי אלא לאתר ששאלו אשתך מה תתן לה דצ"ל הכי כיון שהשיב דשאר נכסי הכל לה שכבר קנתה במתנה אלא אפילו א"ל תתן שאר נכסיך לאשתך ואמר הן הרי זו מתנה גמורה כדאמרינן וכולי אלא נכסיך למאן וכו' וא"ת שלא פטר בתו הגדול' ושמא אפטרופ' עשה את אשתו אלא וכו' עיין שם הרי שכת' דאצ"ל וכו' אלא אפי' וכו' והביאו ראייה מההיא דנכסיך למאן וכו' בכולה ס"ל דבבנו ובאשתו אמרי' דלא עשאו אלא אפטרופוס והרי הרמ"ה והטור סימן רנ"ג סבירא להו בההיא דנכסיך למאן וכו' דאם היה בנו לא עשאו אלא אפטרופוס ואם כן נראה שכן דעת הגאונים:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה