אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רכז

סימן רכו

א' דין א' ונקנה המקח וכו' התוספות הכריחו בשם ר"ת דרבא סביר' ליה כר"י דיד המתאנה על העליונה אם רצה ומהרש"ך ח"ב סי' קס"ז כ' בפשיטות דלפיר"ת בפחות משתית נמי לא הוי מחילה לאלתר אלא עד שיראה לתגר עיין שם וא"נ כן אלא גם ר"ת מודה בפחות משתות דהוי מחילה לאלתר כמו שכתבו התוספו' שכן מוכח מההוא גבר' וכו' וזה לשון הסמ"ג לאוין ק"ע ואמר רבא פחות משתות נקנה מחילה לאלתר כדמוכח שם גבי מכירת וורשכי וכו' שתות קנה ומחזיר אונא' פי' ר' יעקב שתות רצה קנה פי' שתות ויתר משתות בכדי שיראה לתגר וכולי עיין שם הרי דסביר"ל כר"ת דשתות רצה וכו' ופחות משתות הוי מחילה לאלתר וכ"כ תלמידי הר"ף בשיטה מקובצת שם וכן מבואר בשאלתות פ' בהר סיני ובה"ג דף צ"ד עיין שם ועיין בספר קרית מלך רב דף קצ"ז ע"ג שכתב דאם נתאנה הלוקח ומשך ולא נתן מעות יכול לומר קי"ל כר"ת דגם התוספות נראה דס"ל כן והוא הדין במוכר וכבר כתבתי שכן דעת השאלתות ובה"ג והסמ"ג ותלמידי הר"ף ובודאי יכול המוחזק לומר קי"ל כוותיהו:

ב' דין ב' ולהחזירה כולה למתנה וכולי ולא אמרינן כיון דפחות משתות הוי מחילה אין צריך להחזיר אלא הפרוטה המשלמת לשתות קמשמע לו דדינו כבית כור אני מוכר לך וכו' בסימן רי"ח וכן נמי דומה לזה בסי' רכ"ט הסמ"ע ובהדיא אמרינן הכי בבתרא דף צ"ה גבי אונאה דצריך להחזיר הכל עיין שם הטעם ודסי' רכ"ט לא דמי להכא דהתם קנסא הוא דקנסו אותו משו' חשד שערבם בידים כמבואר כם עיין שם בב"י והרדב"ז בחלק ב' סי' תל"ח למד מזו דאם מחלו זה לזה אונאת שתות ונמצא במכר אונאה יותר משתות הוי ביטול מקח וחוזר ודמי נמי להא דאם בא לנפות מנפה את כולם הרי דשיעור הוי מחילה ואם נמצא יותר לא מחל כלל והכא נמי שתות מחל יותר משתות לא מחל כלל עיי"ש ודבריו תמוהים דהתם קנסא הוא ולא ילפינן מניה כמו שכתב הר"ן בשם ר"ח הביאו מרן הב"י סימן רכ"ט עיין שם ובגמרא פרכינן עליה מאונאה דצריך להחזיר הכל מדינא ומשני התם מעיקרא שוה בשוה א"ל מיהו פחות משתות לא ידיע כמה ומחל ושתות ידיע ולא מחל ע"ש ברשב"ם ואם כן דאם מחלו שתות זה לזה כיון דידיע ונמצא אונאה יותר משתות נראה דאינו מחזיר לו אלא היותר על שתות דשתות ידוע הוא וכבר מחלו בפי' ואפ' דאפילו היתר אין צריך כיון שמחל את השתות ליכ' אונא' אלא פחות משתות דלא ידיע והוי מחילה וצ"ע:

ג' כתב הרמ"ה בפ' הספינה סי' צ"ב דהיינו דוקא היכא דליכא מקח טעות בתנאי אבל הכא דאיכא מקח טעות בתנאי דאתני בהדיא דמזבין ליה מאי דשוה כך וכך ואשתכח דשוה פחות מכאן אי יתר מכאן מודה רבא דמקח טעות הוא מ"ד אכולהו תנאי דעלמא והני מילי בשתות ואין צריך לומר ביותר משתות אבל בפחות משתות אף על גב דא"ל שוה ח' ואשתכח דלא שוו אלא ז' לא מקח טעות הוי ולא אונאה הוי מ"ט כיון דקיימא לן דפחות משתות מחילה הוי שוה בשוה הוא עיין שם.

ד' כתב ר' האי בתשו' הגאונים ח"ב שער ו' סי' י"ט וז"ל וששאלתם ראו' קנה משמ' מטלט' בחמשים זוז ואחר כך נודע למוכר שאותו החפץ היה שוה מאה זוזי בא ושאל לאחד מן החכמים והודיעו בטל המק' ושהלוקח חייב להחזיר מה שלקח א"ל אחד מאותם שהיו שם כבר נאמר לך שבטל המקח וא"ל אדם אחר למכו' לו במאה זוזים א"ל הרי הוא מכור לך קנו מידו וכולי וכששמע ראובן הלך לשמעון ופייסו עד שנתרצה עמו בא לוקח שני ותבע וכולי ואמר המוכר אני מחלתי לראובן הלוקח מה שאונא אותי אמר לוקח שני אין לך דבר שתוכל למחול עכשיו שאותו המקח הוא שלי וכו' כך ראינו כי אין מן הדין להוציא אותו מטלטלין מיד ראובן ויכול הוא המוכר למחול לו מה שמכר ללוקח שני ואין משגיחין לדברי האומר אין לך דבר שתוכל למחול עכשיו וזה דומה לאש' אמרו אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכו' עכ"ל ונראה דסב"ל דאפילו מכר בקנין סודר דקנה מדאורייתא יכול למחול וכבר כתבתי בסי' ס"ו דרוב הפוסקים סבירא להו דמכירת שטרות מדרבנן ולכך יכו' למחול אבל מכר מטלטלין בקנין אינו יכול למחול עיי"ש באורך ומהר"י ן' מיגש בתשובות סי' קל"ז באחד שקנה קרקע והקדישו לעניים ואחר כך נתברר שיש בו מומין שלא היה יודע בהם הלוקח ובאו לבית דין וחייבו בית דין לבטל המקח ואח"ך נתפשר הלוקח עם המוכר לקיים המקח ומחל הממון פסק כיון שחייבו הבית דין לבטל המק' איגלאי מילתא למפרע שהמקח היה בטל מעיקרו והוי מקדיש דבר שאינו שלו ומה שנתפשר עמו אחר כך ומחל המומין כאלו היא קנייה חדשה ומבואר שם דאם לא בא לבית דין ובטלו המקח אף על פי שטען כן חוץ לבית דין אין משגיחין בו דעביד איניש דמדכר מילי דכדי חוץ לבית דין עיין שם.

ה' דין ה' היתה פרוטה וכו' רש"י כתב אין אונאה לפרוטות בפחות מאיסר וכו' וכתב בש"מ דהרא"ה ס"ל דבעי' שתהא האונאה כאיסר וא"נ כן דעת רש"י אלא שיהא המקח כאיסר וכן נראה מל' אין אונאה לפרוטות וכולי ע"ש וכן לשון רש"י דף נ"ו ע"ב לפרוטו' סתם מוכר שטרות לבשם אין שם המקח של איסר ביחד אלא של פרוטות עיין שם אלמא אם המקח כאיסר סגי והטור ברמזי' כ' רב אלפס פסק דאין אונאה במקח של פרוטות ער שיהא במקח מעה כסף וכן כתב ר' ירוחם נתיב ט' ח"ג עיין שם משמע דלא בע"י אונאה מעה אלא סגי במקח אבל מדברי הרא"ש שכ' וז"ל והא דקתני לעיל פחתה מכאן איסר וכולי אסלע קאי וד' איסרות הם מעה כסף עיין שם נר' דס"ל דלדעת רש"י בענין אונאה כאיסר ולדידיה בעי אונאה מעה וכן לשון הטור ובלבד שאינהו במעה וכולי עיין שם:

ו' הג"ה וי"א דחייב להחזיר פרוטה וכולי זה דעת הרמ"ה וכן פסק בה"ג דף י"ד ע"ב כלוי דיש אונאה לפרוטות עיין שם:

ז' שותפים שמכרו לא' ואינוהו או שהיה מקח טעו' שחייבים להחזיר ואין לא' מהם לשלם נר' שזה תלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן ק"י וז"ל כ' הרמ"ה דה"ה ב' שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהא' ברח או שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מן האחר וכו' ואין נראה דלא מחייב ר' נתן היכא דליכא לאישתלומי מאידך אלא היכא שפטור מדינא וכו' אבל אם שותפו בר תשלומין אלא שאין לו לשלם למה יפרע הוא בשבילו וכן כתב הר' חזקיה ע"ש ומרן שם סל"ה כ' יש מי שאומר וכולי ויש חולקין דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם למה זה יפרע בשבילו עיין שם וכיון דפלוגתא הממע"ה וכ"ש דקי"ל כי"א בתרא וכן הסכים מהרש"ל בפ' הפרה סימן מ' ע"ש וכן דעת התוס' בר"פ הפרה בד"ה מ"ט וכו' שכ' וז"ל אך משמעתין יש להוכיח כי ליתא לפרה להשתלם משלם מן הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם מן הולד חלקו וחלק הפרה אטו ב' שוורים תמים שהזיקו אם נאבד א' מהם מי משלם חלקו וחלק חבירו ע"ש הרי שכ' דב' שוורים שהזיקו ונאבד א' מהם אינו משתלם מאידך אלא כשהוא פטור מדינא ומהרש"ל בפ' הפרה סימן מ"א כ' תשובה לגאון ישראל וגוי היו שותפים בעיסקא ועשו סחורה עם יהודי א' ואינהו וכו' ואע"ג דליכא לאשתלומי מגוי משתלם מישראל בר"נ וצ"ע מ"ש מה שהעני או ברח דכתבנו לעיל דפטור השני ולא אמרינן מאי דליכא לאשתלומי וכו' לפי שהוא בר תשלומין ה"נ גבי גוי אף דליכא לאשתלומי מניה סוף סיף הוא בר חיובא להחזי' האונאה רק שהוא אלם או שאין בדיניה' נותן להחזיר האונאה אם כן מ"ש מברח או העני וכולי ונראה טעמא דשפיר חשיב ליכא לאשתלומי וכולי לפי שבדיניהם אין דנין כלל על סתם אונאה ולא אפשר כלל לאשתלומי מניה ול"ד לברח או העני דאפשר שיתעשר או ימצא כדי ידו עיין שם ונראה דאע"ג דא"ל דהגאון ס"ל כדעת מהר"ם והרמ"ה דאפילו בר חיובא כשברח או העני משלם חבירו הכל מ"מ נראה דחי' מסתבר הוא דברח או העני בר תשלומין הוא כשיבא או יתעשר אבל גוי אע"ג דבדינינו חייב להחזיר האונאה כיון דבדיניה' פטור לאו בר תשלומין אבל אם בדיניהם חייב אלא שהוא אלם ואין יכול לשלם ממנו מיקרי בר תשלומין משום דמצויים בעלי זרוע ליפול וכה"ג קי"ל בסימן קי"א גבי לקוחות שהניחו ביד הלוה בני חורין דאם גזלן אנס או מכרם לגוי אלם שאינו יכול להוציאה מידו אינו טורף ממשעבדי מה"ט דמצויים בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה חובו אבל אם אינו יכול לגבות ממנו בדיניהם הוי כנתקלקלו וטורף לקוחות ע"ש ומה שהק' ה' פרח מטה אהרן ח"ב י"מ על רש"ל דה"נ דאפשר להשתלם מן הגוי אי ציית לדינא ובא לדון לפנינו ע"ש לק"מ דסתם גוי גזלן הוא וכ"ש אם בדיניהם פטור לא ציית לדינינו לחייב עצמו ואפילו ישראל מומר כיון שאינם יכולים להוציאו ממני בדיניה כתב הרא"ש בתשובות ופסקו מור"ם בסימן קי"א דהוי כנתקלקלו וכ"ש גוי גמור דלא ציית לדינא ונראה דה"נ שני שותפין שאינהו לישראל והמיר א' מהם כיון דבדיני א"ה אינו יכול להוציא האונאה מידו חייב שותפו בכל אבל ב' שותפין ישראל שברח א' מהם או אין לו מה לשלם אין חבירו חייב להחזיר רק חלקו כדעת הטור והר' חזקיה בסימן ק"י בב' שהזיקו וברח א' כיון דשניה' חייבים מדינא ובר תשלומין הוא אלא שאין לו מה לשלם למה יפרע זה בשבילו וכן הסכימו האחרונים כמ"ש ה' הלכה למשה ח"א דף קי"ב ע"ש:

ח' דין ז' ולא לתבוע אונאתו וכו' כתב הש"ך משמע שכבר נתן המעות וכן כתב הנ"א דאם לא נתן המעות מגו שיכול לומר נתתי יכול לומר לא נתרציתי ע"ש ולפ"ז אם התנה עמו אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן דאע"ג דאם טען פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה או מתו נאמן בשבועת היסת מ"מ אינו נאמן בטענה אחרת במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' כמ"ש בסי' ע' ע"ש הטעם ואם כן אפי' לא נתן המעות אינו נאמן לו' לא נתרציתי במגו דנתתי בפני פ' ופ' והלכו למ"ה ונראה דאע"ג דלא אמרינן מגו מממון לממון הכא אמרי' וז"ל הר"ש פעמים אמרינן מגו מממון לממון כי הא דאמרינן מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע פי' ליהמניה במגו דכופר הכל דהוי מממון לממון והטעם מפני שאינו תובע ממון רק להציל אותו מלפרוע כל תביעת חבירו והביאו הש"ך בדיני מגו אות י"ג ע"ש וה"נ אם לא נתן מעות נאמן לעכב מקצת אונאתו במגו דנתתי כל המעות מיהו נראה דאפילו ליכא מיגו כגון שהתנה עמו אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' או שקבע זמן למעות בעדים דחזקה לא פרע בתוך זמנו אפ"ה כל שלא נתן המעות נאמן כמ"ש התוס' בכתובות דנ"ח ע"א בד"ה הנהו וכו' וז"ל והר' אליהו היה מקיים פ"ה דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הנ' מומין דאית להו קלא אם כן סבר וקיבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן בפ' המוכר פירות וכולי ע"ש במהרש"א ובא"ז שם תי' בשם תוספי הרא"ש דע"כ מיירי דאפילו המעות ביד הלוקח וכו' ובא"ז לבתרא שם כ' אבל מ"ש רבי' שמשון דמשמע ליה בכל ענין אפילו מעות ביד הלוקח לא נראה דמנ"ל לתלמוד להק' לשמואל דהא המוכר שור מיירי דהמעות ביד המוכר וה"נ נימא דמיירי הכי בשם רבי' מאיר ע"ש ולדברי ר' אליהו ניחא דע"כ סיפא דקתני אומר לו שלך לפניך מיירי שהמעות ביד הלוקח דאם נתן המעות ודאי סבר וקבל דומיא דהכי רישא אפי' לא נתן המעות (א"ה עכ"מ):

ט' דין ך' המחליף כלים בכלים וכו' כתב הרדב"ז דה"ד בבעלי בתים המחליפי' לצורך תשמישי הבית אבל לסחורה יש בהם אונאה אבל מהרשד"ם ושאר אחרונים ס"ל דאפי' לסחורה אין בהם אונאה ועיין בס' חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ל"ד ומהר"י ן' מיגש בתשובות הובא בש"מ למציעא כ' וז"ל מי שהחליף עם חבירו סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותם בדמים אין וכו' ע"ש משמע דאם שמו אותם יש בהם אונאה ונר' דס"ל כדעת הרמב"ן (א"ה עכ"מ):

יו"ד דין כ"ט והשטרות וכולי כתב הרב כנסת הגדולה אות ס"ב הא דשטרות אין להם אונאה דוקא שטרות שאין גופן מכור וקנוי ואין עומדים אלא לראייה בעלמא אבל אם מכרם לבשם לצור בהם אבקת סימני' יש להם אונאה מרן בב"י סימן ס"ו ע"ש וברייתא היא בפרק הזהב והביאה מרן בב"י שם לפרש מ"ש הטור המוכר שט"ח לגבותו וכולי לאפוקי מכרו לבשם דיש לו אונאה וכן כתב הרמ"ה בפ' המוכר את הספינה סימן כ"ז דהכי קי"ל ע"ש וז"ל רב האי בס' המקח שער ל"ה ויצא נמי מן הכלל מי שמוכר שטר חובותיו שיש לו על אחרים וכו' אבל היכא שקונה את השטרות לצורך גוף השטרות ממש כגון שצריך להם מפני שהוא בשם או הדומה לו הרי יש עליו דין האונאה כדגרסי' וכו' מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש להם אונאה מאי קמ"ל לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות עיין שם וכן כתב בס' משפטי שבועות שער ה' עיין שם מיהו נראה דס"ל דהלכה כלוי דיש אונאה לפרוטות וכן פסק בה"ג דצ"ד ע"ב עיין שם וכן הטור אזיל לטעמיה שכ' בסימן זה בשם הרמ"ה דאפי' פרוטה נמי חייב להחזיר והכי מסתבר לא"א הרא"ש ע"ש אבל לפי מה שפסק הרי"ף דאין אונאה לפרוטות ה"נ המוכר שטרות לבשם אין לו אונאה דאינו אלא פרוטות כמבואר בגמר' וכ"כ ר' ירוחם נתיב ט' ח"ג עיין שם ומה"ט כתב הרמב"ם סתם דאין אונאה לשטרות ואפילו מוכר לבשם משמע למאי דקי"ל דאין אונאה לפרוטות וכן כתב רבי' האי בתשו' הגאוני' ח"ב שער א' סימן כ"ג מי שקנה ספרים מחבירו וטען שיש בהם אונאה צריך לראות מה ששוה הקלף והכתיב' ואם יש בהם אונאה בשתות הרי הקונה חייב להחזיר לו אונאה ואם האונאה מפני החכמות שבהם אין הקונה חייב להחזיר כלום ואין שם דין אונאה כלל לפי שהם כדין השטרות שאין בהם אונאה שאין דרך בני האדם לקנותם מפני עצמם אלא משום ראייה שבהם והרי הם כדין מה שאין גופו מכור ואין גופו קנוי עכ"ל ועיין בתשובות הרשב"ש סס"י תק"ג: י"א והקדשות וכו' והוא הדין מעות צדקה מהר"א ן' טווה סימן ל"ד עיין שם אבל הטור השמיט הקדשות וכתבו האחרונים דסביר"ל דהיינו דוקא הקדש ב"ה אבל הקדש עניים דינו כהדיוט עיין שם ולענין שבועה דקתני אין נשבעים עליהם היינו דוק' הקד' לגבוה אבל הקדש עניים או לב"ה או לס"ת דינו כהדיוט כמו שכתב הטור ומרן בסי' צ"ה עיין שם וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סימן קע"א עיין שם והכא נמי לענין אונאה וכ"כ בש"מ במשנה וז"ל וההקדשות דקתני במתני' היינו דגבוה דאלו הקדש לעניים הרי הוא כשאר ממון של בני אדם לאונאה ולכל דברי משנתי' הריטב"א עיין שם ותוס' דף נ"ז בד"ה האומר וכו' הוכיחו דמדרבנן צריך להוסיף דמי' להקדש אפילו בשיעור אונאה עיין שם ועיין בב"י סימן ש"א שכת' משום דהקדש גמור לא שכיח השמיטו רבינו עיין שם:

וראיתי להרדב"ז ח"ב סי' תע"ה בראובן שהפקידו אצלו ספר תורה ופשע בו שכתב דזה מחלוקת בין הראשונים בהא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדי' והשטרות וההקדשות וכולי ש"ח אינו נשבע שדעת רשיי דמשבועה הוא דפטור אבל אם פשע בודאי חייב לשלם וכן פסק הרמב"ם משום דפושע ומזיק הוא אבל דעת רוב הפוסקים דפטור אף מפשיעה ודין ההקדשות שוה לקרקעו' ואם כן אף על גב דהרמב"ם מחייב ואתריה דמר הוא מכל מקום כיון שהוא תפוס אין מוציאין ממנו נגד כל הני רבוותא עיין שם וזה סותר מ"ש בתשו' חלק ראשון סי' קי"ז דעל כרחך לא קאמר מהריק"ו דמצי למי' קי"ל כפ' להחזיק הממון בידו אלא היכא דלא קבלו עליהם לדון כפ' פוסק אבל היכא דנהגו לפסוק כהרמב"ם כי אתרין לא וכ"כ בחלק שני סימן תקמ"ז עיין שם וכת' הרב כנה"ג בסי' כ"ה הגב"י אות ל' דהסברא נוטה דאפילו כשהוא יחיד בסברתו לא מצי למימר קי"ל כנגדו כיון דמטעם קבלה נגעו בה עיין שם וכל שכן בנדון דידן דגם רש"י והרמ"ה סבי"ל כהרמב"ם דחייב בפשיעה דודאי באתריה דמר מוציאין מיד המוחזק ועוד שהרי כ' הרמב"ם בפר' שני מהלכות שאלה וז"ל שאל מן השותפין ונשאל לו א' מהם וכו' הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינ' וכו' פשע בה הרי זה משלם וכ' המ"מ אע"פ שפשיעה בבעלים פטור ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלי' אם לאו דעתו שהפושע הוא כמזיק וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה לפוטרו חייב לשלם עיין שם אלמא גבי פוש' שהוא כמזיק מוציאין ממנו מספק ואם כן ה"נ דמספקא ליה אם חייב בפשיעה אם לא מוציאין מידו מספק ואפ' לחלק בין ספקא לתיקו לספקא דפלוגתא דרבוותא וכהאי גוונא חילק הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן כ"ו וחלק שני סימן י"ב עיין שם באורך אבל ראיתי לה' בתשוב' אחרת סימן תקפ"ח שכתב גבי הניח להם אביהם פרה שאולה דאם פשעו בה חייבים דיש לסמוך אהרמב"ם ותוס' אפילו להוציא ממון עיין שם מיהו מרן הב"י בסימן צ"ה וסימן ש"א פסק דלא כהרמב"ם משום שהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת א' כמו שכתב בהקדמתו דשלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש במקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת הלכה כמותם וכל שכן בנ"ד שנלוו אליהם הר"י הלוי והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן עיין שם ועוד תמהני על הרדב"ז שהרי כתב הטור בסוף סי' צ"ה בשם הר' ישעיה דמה שמקדישים בזה הזמן לבה"כ מעות או ספר תורה וכו' דינו כשאר נכסי הדיוט לענין שבועה עיין שם והוא הדין לענין פשיעה דחייב ודוקא הופקדו אתו מעות של עניים הוי כשאר ההקדש ופטור מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים כמבואר בטור סי' ש"א עיין שם בבית יוסף וכן הוכיח הרשב"ץ חלק שני סימן קנ"א עיין שם ועיין מה שכתב מהראד"ב בס' לחם רב סי' תפ"ז והרב כנסת הגדולה בסי' ש"א אות ך':

י"ב הג"ה אבל יותר מפלגא וכולי הסמ"ע תמה דהרא"ש והטור כתבו בשם ר"ת דדוקא עד פלגא אין בו אונאה אבל פלגא גופיה יש בו אונא' ולשון התוספות בקמא ובפרק הזהב לאו דוקא הוא וכ"כ הב"ח עיין שם וכן כתב מהרשד"ם סי' שע"ו ומהריב"ל ח"א סי' ק"ז ומהרש"ך סי' צ"ז ומהר"ם מלובלין סי' ה' ומהראנ"ח סי' ס"ט עיין שם וכן התוספות בכתיבות ד' צ"ח בד"ה אלמנה וכו' סבירא להו הכי עיין שם וזה ל' הסמ"ג לאוין ק"ע אמנם גרסינן בירושלמי וכולי אם כן סובר ר' יוחנן שוה מאתים במנה שיש להם ביטול מקח וכן אר"נ וכו' ומ"ש בפרק המקבל מאה במאתן לאו דוק' אלא מעט פחות כפיר' ר"ח ור"ת עיין שם הרי בהדיא דשוה מאתים במנה הוי ביטול מקח וכן כ' בשיטה מקו' לקמא די"ד וז"ל קרקע שאין לו אונאה אחרוני' הרבנים פי' אין לו אונאה שתות אבל אונאת מחצה יש להם והוא שאמרו בירושלמי יש להם אונאה בדבר מופלג ופירש בו מלשון פלג ואין נר' כן שהרי סתם אמרו אין להם אונא' ולדבריהם לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירו הר' המאירי עכ"ל אבל הר"א ממיץ בספר יריאים סי' רנ"ט כ' וז"ל פירו' ביטול מקח יותר מפלגא כגון שוה שלש בשבע או שבע בשלש אבל פחות לא מבטל המקח וראייה שהרי מפרש הכי בפרק המקבל דאמר ר"נ גופיה זבן במאתן ושויא מאה אין אונאה לקרקעות והתי"ט בפי"א דכתובות משנה ה' שוה מנה במאתים וכו' וכ' בכ"מ וז"ל ואפשר שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקעות אין להם אונאה דהיינו עד מחצה דוקא עכ"ל וכולי ומוכח נמי שסברת הרמב"ן דלמאי דאמרינן דיש אונאה לקרקעות שזהו דוקא ביותר מפלגא ובאמת דפשטא דמתני' הכי משמע מדנקט מנה במאתים וכולי אלא דק"ל דאי הכי רישא דמתניתין דלעיל מכרה שוה מנה במאתים וכו' דנתקבלה כתובתה שמפרש בירושלמי בהוקר והוזל והיינו משום דקשיא שיחזו' המקח ומאי קשה ליה כלל הא ליכא חזרה בפלג אלא ודאי דסבר ליה להירושלמי דבפלג איכא אונאה לקרקעו' וכן הוא בטור ח"מ סי' רכ"ז דבמחצה הוי אונאה לקרקעו' ומיהו התוספות בפרק שני דקידושין דף מ"ב עמוד שני נסתפק' בזה אי אמרינן במחצה הוי אונאה או דוק' ביות' ממחצה ומאי דמספקא ליה בקידושין פשיטא להו בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב שכתבו דיתר מפלגא יש להם אונאה ויש כסברת הרמב"ן ולכך נראה בעיני דאף הירושלמי סבר ליה דוקא ביתר מפלגא וכפשטא מהך דמתני' דמסתמא בדוקא דמתני' והא דמקשה אמתני' דלעיל ויחזור המקח היינו משום דסבי"ל דלאו בדוקא נקטינן מתנה במאתים וכו' אלא הוא הדין נמי בפחות ויתר וכו' עיין שם באורך ועיין בהר"ן בכתובות שכתב בשם הרמב"ן דמנה במאתים נמי דוקא והביאו מרן הב"י בא"ה סי' ק"ד עיין שם ואם כן ניחא לדעת הרא"ם דר"י אינו חולק על ר"ן אבל אמ' לי בני הי"ו שנעלם מהתי"ט דברי הרמב"ן במלחמות בפ' הזהב שהכריח מהירושלמי דחצי יש בו אונאה ובעל המאו' שכ' דוקא ביותר איכא אונאה לא ראה הירושלמי במקומו עיין שם באורך ואם כן קשה על הרמב"ן דלכאורה סות' דברי עצמו וכן הטור בא"ה שם כת' בשם הרא"ש דאם טעו אף בכפל המקח קיים וכ' הבית יוסף שהוא בדברי הרמב"ן עיין שם ואלו הכא סבי' ליה דחצי יש בו אונא' וצריך לחלק בין מכירת בית דין למכירת ב"ה וכן כתב בשיטה מקובצת למציעא וז"ל ומיהו ע"ד פלגא דגבי שום הדיינים בפרק אלמנה ניזונת וכו' היינו פלגא ופלגא בכל כדקתני בברייתא וכו' ודבר תימא הוא וכו' עיין שם ושוב ראיתי לבעל העיטור בדיני מכירה דף ק' שכ' וזה לשונו ש"מ אפילו ביטול מקח אין להם ומסתמא ביטול מקח נמי אין להם בכדי דמיהם אבל יותר מכדי דמיהם כזבין שוה מאה במאתים וחד יש להם וכו' והא דגרסינן בירושלמי דכתובות מכרה שוה מנה במאתים וכולי ופר"ק כשהוא הוקר המקח אליבא דמ"ד ביטול המקח יש להם ורבנן פליגי עליה ואמרינן הכא מסייע לר"ל וכו' ואמר ר' אם היה דבר מופלג יש לו אונאה כלומר יותר מכדי דמיה' והילכך עד כדי דמיהם אין להם אונאה בין למוכר בין ללוקח והרי הוא כפחות משתות למטלטלין ויותר מכן הו' ביטול מקח ולוקח חוזר בכדי שיראה לתגר או לקרובו ומוכר לעולם חוזר והכי פסק ר"ח עיין שם מבואר דס"ל דביותר מכדי דמיהם הוא דיש אונאה ודבר מופלג דאמרי' בירושלמי נמי היינו יותר מכדי דמיהם והא דמוקי מתני' בהוקר המקח אליבא דמאן דאמר בטול מקח יש להם סבירא ליה דביותר משתות נמי המקח בטל וא"כ אפש' שכן דעת הר"א ממיץ ובעל המאור ודלא כהרמב"ן שכ' דלא ראה הירושלמי ויפה כתב רמ"א דביותר דוקא יש להם אונאה כדברי הרא"ם והרז"ה ובעל העיטור וכ"נ מדברי התוס' דקמא ודפרק הזהב וכן כתב הרדב"ז ח"ב סימן ש"ב עיין שם ועיין במהרש"ל שכתב דהא דקיימ"ל דמוכ' חוזר לעולם היינו דוקא במטלטלין ולא בקרקעו' וכן הסכי' ה' עצמו' יוסף בפרק הא"מ וכן הסכי' מהראד"ב סי' נ"א ע"ש ונמשכו אחריו האחרוני' הביא' הכנה"ג אות ט"ו ע"ש וכ"כ מהרח"ש חלק א' סי' כ"ג ומהר"ם ן' יעיש בס' פני משה חלק א' סימן ל' עיין שם ונעלם מכולם דברי בעל העיטור שכ' בהדיא דמוכר חוזר לעולם כמ"ש וכן מצאתי בתשו' הגאונים שער ב' סי' י"ב עיין שם ועיין בתשו' הרב כנסת הגדולה סימן קנ"ג ונראה דסביר' ליה לבעל העיטור דהא דר' אמי דאמר אונאה אין להם בטול מק' יש להם סבירא ליה דיותר משתות בטול מקח וכן כתב ראב"ן דף קל"ה וזה לשונו שתות קנה ומחזיר אונא' אם חלקו מטלטלין אבל קרקע אין אונאה לקרקעות אבל בטול מקח דיותר על שתות יש להם וכו' עיין שם וכן גירס' רש"י בפרק הא"מ עיין שם התוספות מיהו ראב"ן דצ"ו עמוד ב' כתב וז"ל ומצינו ר"נ חלק ואמר אין להם בטול מקח דגרסינן בפרק המקבל זבן במאתן ושויא מאה וכו' הכי אמרינן נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות והכא בטול מקח איכא דהא על חד תרין הוא דקאמר אין אונאה ובקידושין בפ' הא"מ אמרינן והא דאמר ר"נ יותר משתות בטל מקח לא אמרינן אלא במטלטלין אבל בקרקעות אין אונאה כל עיקר ויש מן הגאונים שפסקו כר"י ודחו דלר"נ אצל לוקח ובר מצר דהתם אמר ר"נ ולא בדינא אחריתי ולא מסתבר דהא בקידושין נמי אמרי' לגבי אחים שחלקו וכו' ומסתבר דכר"נ עבדינן חדא דהו' בתרא' ועוד וכו' עיין שם באורך הרי דראב"ן הכא גורס בפרק הא"מ הא יותר משתות בטל המקח דוקא במטל' אבל בקרקעות אין אונאה ונר' דרש"י בפ' הא"מ דגרי' בדברי רבא שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל בקרקעות אין אונאה דמשמע דביות' משתו' בטל המקח סבירא ליה דר' אמי דאמר ר"נ גופיה משמו בפרק הזהב הכי ובפרק המקבל דאמר ר"נ אין אונאה לקרקעות כלל היינו דוקא בלוקח ובמ' כדעת קצת גאוני' שכתב ראב"ן אבל רב האי בספר המקח שער ל"ה כ' וזה לשונו ותדע שאלו הממכרים המוצאים מכלל אונאה אפי' אם נמכרו פי שנים בשיוויהם אין בהם תורת אונאה ולא יחזיר ולא כלום כדגרסינן לענין מצרנות וכולי אין אונאה לקרקעות רוצה לומר לא שנא שיש בו אונאה ולא שנא מה שיש בו בטול מקח דאין אונאה לקרקעות כלל מאחר על מי שלקח פי שנים בדמיו ואם יש להק' מדברי ר"ן על ר"ן דהא אמר ר"נ לענין בטל מקח אמר חסא פשיט רב אמי אונאה אין להם בטול מקח יש להם יש לנו לתרץ ולומר דר"נ לדברי חסא ולדברי ר' אמי קא מפרש וליה לא סבירא ליה ואין לסמוך על הא דחסא אלא הדא שנאמר משמיה דר"נ עצמו וכולי עכ"ל:

י"ג כתב רש"ל בפי' לסמ"ג ונ"ל ה"ה מכר בזול פחות מחצי אין לו אונאה לר"ת דדרך למכור בזול ע"ש וכן מבואר בדברי בעל העטור והרמב"ן עיין שם.

י"ד כתב רבי' ירוחם נתיב ט' וז"ל עבדי' ושטרות וקרקעות והקדשות וכו' אין להם אונאה וכו' אבל אם הפליג באונאה ביתר משתות או אם יהיה מאתים במאה מכרו קיים ואין בהם אונאה וה' עצמות יוסף מחק תיבת אבל ואם כן נראה דס"ל דבטול מקח לא הוי אלא ביותר ממאתי' במנה עיין שם ונר' להגיה אבל אם הפליג וכו' מקחו בטל ופסק כמ"ד אונאה אין להם בטול מקח יש להם:

ט"ו דין ל' אבל השליח וכו' עיין בתשו' הרי"ף סי' ק"ט שכת' דמה שפי' חפץ אלוף דה"ד במה שקנה אדם עצמו אבל מה שקנה אדם ע"י שלית יש לו אונאה וכו' יפה אמר עיין שם וגמ' ערוכה היא בכתובות דף צ"ט עמוד שני עיין שם ולאו דוקא יש לו אונאה אלא אפילו בפחות משתות בטל המקח כדאמרינן בפרק הא"מ עיין שם ועיין בב"י סימן קפ"ג וכן כתב בהדיא רב האיי בס' המקח שער ו' דשליח שטעה בכל שהו בטל המקח בין מטלטלי' בין במקרקעי עיין שם.

ט"ז או אפטרופוס וכו' כ"כ הרמב"ם בפי"ג מהלכו' מכירה וז"ל שכן הדין באפטרופוס וכולי וז"ל ר' האי בספר המקח שער ו' הדרך ה"ה השליח שהוא שלוח מאדם שהוא בן דעת וכגון ששלחו או עשאו אפטרו' בעל הנכסים בעצמו שימכור לו מנכסיו כדגרסינן שלוחו של אדם כמותו וכו' עיין שם ולכאורה נראה דה"ד שלית בעל הנכסים אבל שליח בית דין או אפטרופוס שמינהו ב"ד דינו כב"ד עצמם דאם טעה בפחות משתות מכרן קיים אבל המ"מ כ' דאת"ל דהוא שליח אינו כשליח בית דין סברא הוא שאין כח אפטרופוס יפה מכח השליח וזה דעת הרמב"ן בפרק הא"מ עיין שם וכתב הלח"מ ר"ל את"ל דה"ד בשליח בעלמא אבל שלית ב"ד דהוי כב"ד יש לחלק בין שליח בית דין לאפטרופוס עי' שם הטעם וליתא שהרי כתבו התוספית בפרק אלמנה ניזונת בד"ה והא וכולי וז"ל אי לאו דפסק הלכה לק"מ מהא דאמר ר"נ שליח כאלמנה אפילו מיירי בשליח דיינים דלא שייך בדידיה כל כך מה כח ב"ד יפה כמו באפטרופוס עכ"ל הרי דס"ל דאפטרו' עדיף משליח ב"ד ולא מסתבר לומר דהמ"מ סובר איפכא וז"ל הרמב"ן בחי' בפר' הא"מ הא קי"ל שליח כאלמנה אפי' בשליח דיינים ואפטרו' שמינהו בית דין נמי לא עדיף משליח דעלמא דשוייה ב"ד כיון שטעה עכ"ל הרי בהדיא דאפטרו' לא עדיף משליח ב"ד וכן כתב הריטב"א בתי' לשם לכ"נ דר"ל דאפי' אפטרו' לא עדיף משליח דעלמא וכל שכן שלית ב"ד:

י"ז ויש מי שאומר שדינו כשאר כל אדם וכולי זה דעת ר' יונה הביאו הרא"ש בפרק אלמנה ניזונת וכן דעת הרא"ש בתשו' הובא בס' בשמים ראש סימן כ"ז עיין שם.

י"ח דין ל"ב כך שכירות קרקע וכו' כ"כ הרמב"ם הטור כ' המרדכי וז"ל ראובן שטען שמעון השכרתי לך בית בחצי זקוק לשנה ואניתני ששוה השכירות זקוק לשנה ולא הייתי יודע דין זה פסוק מדבעי רבי זירא שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה וכולי מכירה ליומיה היא אלמא יש אונאה בשכירות וכתב ה' כנסת הגדולה אות ע"ב דסביר' ליה שים לקרקעו' אונא' במכירה עד פלגא כדעת ר"ח ור"ת אלא דק"ל נהי דבמכיר' יש אונאה עד פלגא אבל בשכירות אין אונאה כלל אפי' במטלטלין לזה הוכיח שיש אונאה לשכירות מטלטלין כמו במכירה והכא נמי בקרקעו' שיש אונאה במכיר' עד פלגא ה"ה בשכירות ואין ספק אצלי שזהו כוונתו דלא קטיל קני באגמא הוא עיין שם וכן ראיתי למהרח"ש ח"א סי' ס"ז שפי' כן עיין שם ואין נ"ל שהרי ראב"ן דצ"ו כתב כדברי הרמ"ך ופסק שם הלכה כרב נחמן דאין אונאה לקרקעות כלל והובא גם בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תשפ"ד עיין שם לכן נראה דס"ל דשכירות של קרקע ודאי דהוי כמטלטלין כיון דאין גופו קנוי אלא לדירה ומ"ש ר' ברוך ושמא י"ל דהא דקתני כשם שהקרקע נקנה בכסף ובשט' כך שכירות (א"ה עכ"מ):

י"ט דין ל"ג השוכר את חבירו וכולי בפועל ליכא מאן דפליג על הר"ם שאין לו אונא' הרשב"ש סימן קצ"ט עיין שם ומדברי המ"מ משמע דיש חולקים אפי' בפועל עיין שם וכן מצאתי להרי"ף בתשו' סי' רע"ו שכת' דהנותן כלי לאומן וא"ל אם תעשה זה הכלי כדמות כו"ך אתן לך כו"ך נותן לו שכירותו ודוק' שלא יהא בו אונאה הרבה עיין שם ועיין בחי' הריטב"א ר"פ האומר שהוכיח בשם רבו משו' דפועל אין לו אונא':

ך' דין ל"ו הקבלן יש לו אונאה וכולי עיין בתשוב' הרי"ף דסבירא ליה הכי וכת' הרמב"ם הטעם גבי פועל מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה ומהרימ"ט סימן י"ט הק' דעבדים הוא דהוקשו לקרקעות עיין שם מה שתי' ועיין בהש"ך סס"י צ"ה שהוכיח דכל אדם הוקש לקרקעות עש"ב:

כ"א כתב הרשב"ש סי תקס"ו דמה שמכרו הקהל אין בו אונאה דלעולם אין חוזרין לא משום דבר שלא בא לעולם ולא משום אונאה עיין שם וכן מבואר בדברי הר"ן בפ' בני העיר עיין שם וכתב ה' פני משה חלק ראשון סי' ל"ג דאפי' מכרו ז' טובי העיר שלא מדעת כל הקהל אין בו אונאה עש"ב אבל דעת הרשב"ש שם דאם הגזברי' בלבד מכרוהו שלא במעמד הצבור יכולים הצבור לבטל מכירתם עיין שם ועיין שם סימן תקע"ג וכן מוכח מדברי הר"ן שכ':

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה