אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קצה

סימן קצד

א' דין א' בקנין וכו' ואין שום א' מהם כו' לחזו' בו ואם חזרו שניהם ומחלו הקנין נראה דבטל המקח וכן ראיתי להרשב"ש סי' ח"י וז"ל אם המכר נעשה בק"ס ועדיין לא נתן המעות וא"ל נקאל"ך אלל"ה ונתרצו שניהם נתבט' המקח שכיון שמעותיו הם בידו הו"ל כאלו קנאו במעותיו ודינו כמוכר במעות והחפץ בבית הבעלים המושכרת ביד הלוקח דלא חיישינן שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ע"ש ועי' לקמן בסי' קצ"ח ס"ה:

ב' כתב מהרימ"ט בחי' על הלוף בפ"ק דקידושין שכ' על ר' ישעיה וז"ל ושמא שהוא סבור דהיכא דפי' דמים וא"ל מוכר ללוקח לך חזק וקנה והלך והחזיק לא מהני אלא שלא יוכל המוכר לחזור אבל לוקח יכול לחזור בו ואלו בק"ס כיון שקנה ממנו בחליפי' עשאן לדמים בחליפין משזכה זה נתחייב זה בחליפין וכו' ודבר זה צריך בדיקה עיין שם ומדברי בעל התרומו' והרשב"א בתשו' שהוכיחו מברייתא דקתני מלמדין אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב לו אני פ' וכו' וא"א ליקני בקנין או בחזקה עיין שם משמע דבקנין וכן בחזקה אפי' הלוקח אינו יכול לחזור אפילו לא נתן דמים דאם לא כן (א"ה עד כאן מצאתי):

ג' אע"פ שלא כתב שטר וכולי הרשב"ץ ח"ב סימן רכ"ד כת' שלא היתה ס' הגאוני' שאומרי' שיתקיים המכר בקנין בלא נתינת דמים אלא כשכ' שטר הקנין במקום שנהגו לכתוב ואין סומכים על הקנין לבדו אבל אם לא נכתב שטר הקנין ח"ו שא"א שתסמוך דעתו של לוקח עליו בקנין על פה יותר משטר מכירה וכו' וכל מה שאפ' לייפות כח הקנין הוא שאם יש ביד הלוק' שטר קנין כבר סומכת דעתו של לוקח בשט' שבידו וגם דעתו של מוכר סומכת שכיון שנתקיים המקח בקנין אף על פי שלא נתן הדמים הרי הוא כאלו יש לו חוב בדמי ממכרו אבל שיתקיים המקח בקנין בלא כתיבה אי אפשר כן במקום שכותבין הקנין בשטר ואין סומכין על עכ"ל:

ד' אע"פ אין עדים אם מודים זה לזה כ"כ הרמב"ם בפ' ה' והראב"ד בהשגות כתב דאין הכל מודים לו בקנין וכן מסקנת התוספות בסנהדרין ד"ו ע"ב דקנין דוקא בפני שנים בפרק הזהב דלא אוקמוה כגון דליכא עדים משום דסתם גורן מצויים בו בני אדם וכן כתב המרדכי בפ' ח"ה עיין שם ונראה דה"ה קנין אגב קרקע אין צריך עדים דבפ' הזהב פריך נמי ונקניה ניהלי' אגב קרקע ודחה דלית ליה קרקע וטען שאינו שלו ולא משני כגון דליכא עדים ואפשר דגם הראב"ד אינו חולק אלא בק"ס אבל בקנין אגב מלוה וכן מצאתי להראב"ד בש"מ לבתרא שהכריח דקנין אין מתקיים אלא בעדים ואחר כך כ' וז"ל ואני מוסיף על דברי הגאון דעל תפיס' הסודר בלבד נאמר מפני שאין בו שם מקח וממכר ושלא בעדים מיחזי כחוכא ואטלולה אבל בקנין האמור במקרא שלף איש נעלו ונתן לרעהו אין צריך לעדות אלא מה שיוד' עיין שם הרי דדוקא בקנין סודר צריך עדים אבל בקנין נעל האמור במקרא אין צריך עדים והוא הדין קנין אגב קרקע ובזה ניחא ההיא דפ' הזהב דלא אוקמא בדליכא עדים משום דאכתי קשה ליקני בקנין נעל האמור במק' וכן קנין אגב דילפי' מדכתיב ויתן וכו' עם ערים בצורו' וכו' ע"כ ה' דין ג' אפילו הקנו שלא בפני הקונה וכולי וכן הוכיחו התו' והרא"ש בקידושין דף כ"ו בד"ה ה"ג וכו' ומה שדקדק הר' שמעיה לפי' גירסא זו דאין מועיל קנין סודר אלא בפני הקונה דאל"כ אמאי לא הקנה בחליפין על ידי אחר כבר פירש רש"י דלא הקנ' לו על ידי אחר בחליפין שלא היה שום אדם שיהיה חפץ בהנאתו של קונה ליתן סודר בעבורו משום דאי בעי מקנ' פסיק ליה וכי' גם הרמ"ה בפר' ג"פ סי' ט' כ' וז"ל ואי ק"ל וכו' והא קיימ' לן דחליפין לא קנה אלא היכא דאתי' לקונה התם דגרי' בקידושין וכו' והכא קתני כותבין שטר ללוה ולמוכר אף על פי שאין המלו' והלוקח עמו וכו' לא ק' דכי מוקמינן לההיא דקידושין בדליתיה למקבל מתנה וכו' משום דליכא דניחא ליה לאקנויי ליה סודרא למקנ' אדעת' לאקנויי לאחרי' דאי מקנה ליה קנין גמו' אית לי' פסיד' ואי על מנת להחזיר וכו' וממילא שמעת דסביר"ל לר"י קני על מנת להקנות לא קני וניח"ל לגמרא האי עובדא דאיתמר משמיה אליביה וכ"ת וליקני ליה האי מקנה סודר' אחרינא וליהדר ההוא אחר וליקני בהו מיניה הא נמי לאו תקנתא הוא דאי בסתמא דילמא האיך לא ניח"ל למהדר ולאקנויי ליה ואי על מנת וכולי למיקנא מניה הוה ליה על מנת להקנות ואליבא דרב יהודה לא קני אבל אליב' דהילכתא קני על מנת להקנות מהשתא קני כדאסיק רב אשי התם בנדרים ואפילו בסודר דאחרים ואפי' שלא בפני הקונה דאי מטעמא על מנת להחזיר בהדיא אסיקנ' בקי' מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואפי' במכר קני ואי מטעמא דכליו של קונה קני מדין עבד כנעני ואי מטעמ' דשלא בפניו הא קיימא לן דזכין לאדם שלא בפניו וכולי עכ"ל הרי דסביר"ל דקנין שלא בפני הקונה מהני ואפי' המקנה נותנו לזוכה על מנת להחזיר ונר' דה"ה בשכירות ושאלה והתם בקידושין דלא הקנה לו סודר בשאלה משום דרב יהודה סבירא ליה דאפילי במתנה על מנת להחזיר לא מהני וכל שכן בשאלה דאין הגוף קנוי לו אבל לדידן דמתנה על מנת להחזיר קונים בו אפשר דה"ה בשאלה אבל ה' דברי אמת בקו' ז' כתב דרש"י והתוס' סבי"ל דקנין סודר צריך שיקנהו הקונה לגמרי וכן כת' הסמ"ג עשין פ"ב בשם ר"ת והגמי"י פר' ה' מהל' מכירה עיין שם ואינו מוכרח דאפש' דרש"י והתוספות ס"ל כהרמ"ה דהתם אליבא דרב יהודה קיימי' דסבירא ליה דקני ע"מ להקנות לא קנה אבל לדידן דקני על מנת להקנות קנה הוא הדין דקנה בשאול:

ז' דין ט' כך שכירות וכו' כ' מרן הב"י וז"ל משמע לי דאפילו במקום שכותבין שטר קונ' בכסף לבדו דדוקא גבי מכר אמרינן דלא ס"ד דלוקח עד שיכתו' שטר אבל גבי שכירות דהוי קנין סמכה דעתיה וכן נר' מדברי הרמב"ם שכתב ששכירות קרקע נקנה בכסף לבדו או בשטר לבדו או בחזקה ע"ש ונראה דהכא נמי בשטר דלא קנה במכר עד שיתן כסף בשכירות קונה בשט' לבדו מהאי טעמא דבכל דהו קנין ס"ד כמו שדקדק הרמב"ם כ' דנקנה בכסף לבדו או בשטר לבדו דר"ל דאע"ג במכר לא קנה בכסף לבדו עד שיכתוב שטר וכן בשטר דלא קנה עד שיתן כסף בשכירות קנה בכסף לבדו או בשט' לבדו ולכך לא אמר או בחזקה לבדה משום דסבירא ליה דגם במכר קנה בחזקה לבדה אבל בשטר דבעינן שיתן כסף נקט בשכירות בשטר לבדו:

ושוב ראיתי למהרש"ג בספ' משפטים ישרים סי' כ"ז שדקדק כן והוא נכון ע"ש ויש להסתפק במשכונ' אם דינה כשכירות או כמכר לענין זה והרשב"א סי' אלף נ"ד והביאו מרן הב"י סימן ט"ל כתב גבי משכונה דאם לא זכו עדיין בקרקע לא נתחייב כלום דאי מחמת שט' המשכונה קרקע אינו נקנה בשטר לבדו אלא בכסף ושט' ואם מפני הקנין שיש בשטר המשכונה יש אומרים דאפי' בשטר וקנין אינו קונה בלא כסף ע"ש הרי דסבירא לי' דלא קנה בשטר בלא כסף ואיכא מאן דאמר דאפילו בקנין ושטר לא גם בעל התרומות שער ס"ד ח"ג כתב וז"ל ומסתב' שאלו לא היה כאן לא שטר ולא קנין באמת היה דינו שכשם שאין קרקע נקנה במלוה וכולי כך אין המשכונה נקנה במלוה דמשכונה שכירות היא ותניא כשם שקרקע נקנה בכסף בשט' ובחזקה כך השכירות וכו' אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ס' ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין וכולי ואף על גב דאיכא דסביר"ל דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטר כמו דלא קני אלא במתנה אבל חליפין במכר לא קנה עד שיתן דמים וכולי עיי"ש משמע דלמאן דאמר דחליפין במכר לא קנה עד שיתן דמים ה"ה במשכונה ואפילו בשכירות דמשכונה כשכירות אלא שדחה שם סברא זו והסכים דחליפין לבדו קונה אבל בשטר דבעינן במכר עד שיתן דמים הוא הדין במשכונה ושכירות וכן מוכח בהדיא מדברי מהר"י מברונ' סימן קע"ב שהוכיח דקנין סוד' קונה בלא כסף ולא הוי כשטר ממה שהקשו התוס' בפ' קמא דב"מ אמאי קבלו שכירות ה"ל להשאיל להם או להשכיר בחליפין וכו' ע"ש ומאי קושיא הא חליפין אפילו במכר לא קנה אלא על ידי כסף אלא ע"כ במכר קנה בחליפין לבד עיין שם וא"א מה ראיה דהא בשטר לא קנה במכר אלא עם כס' ובשכירות קנה לבדו והכא נמי א"ל בחליפין דלא קנה במכר אלא עם כסף ודוקא בשכירות קנה בו לבדו אלא נראה דסביר"ל דשכירות דינו כמכר ומרן הב"י סוף סי' קצ"ב כתב וז"ל והשוכר מן הגוי לרשב"ם וכולי דטעמא דלא קני בכסף בלא שטר משום דאפילו מישראל חברי' לא קני בזוזי בלא שטר משמע דבמקום שאין כותבי' שט' הקונה קרקע מהגוי קני בכסף לחודיה וכן כתב בהדיא ר' ירוחם וכו' א"כ גבי שכירות כיון דאין רגילות לכתוב עליו שטר קני בכסף לחודיה וכו' עיין שם משמע בהדיא דהא דשכירות קונה בכסף בלא שטר ה"ט משום דאין רגילות לכתוב על השכירות שטר ואם כן במשכונה דכותבין שט' ודאי לא קנה בכסף עד שיכתוב שטר וכי האי גוונא כ' הרב בית דוד סימן קי"א ע"ש ומהרש"ל בפר' ה' דב"ק סימן ל"ב שכתב וז"ל אבל הרא"ש כתב בפרק השותפין אדברי הירושלמי וז"ל ותמיה לי מה תלוי בהקדמת השכירו' דשכירות קרקע נקנה בשטר ובחזקה וזוזי הוא דמסי' בי' ע"כ וצריך פי' לפי' דמסתמא הרא"ש לפ' על הברייתא דפ' השואל כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזק' כך שכירות וכו' וא"ל דה"ק מאחר דקרקע אין נקנה בכסף לבד באתרא דכתבי שטרא הכא נמי גבי שכירות זה אינו בשלמא מכר דמכור לעולם דכותבים שטר ובלא שט' לא ס"ד דלוקח אבל שכירות דלזמן מועט והדרא למריה קמא קניא אפילו בלא שטר וכן הטור וכו' אע"כ הק' מסתמ' הירושלמי שמחל' בין הקדיש ללא הקדיש ואוסר בלא הקדיש שדהו מיירי שהחזי' השוכר בבית או קנה בשטר דאי לא תימא הכי פשיטא שיכול המשכיר להקדיש וכו' אלא איירי בכה"ג שאין יכול לחזור כדפי' ואפילו הכי חל כח הקדש עליה דס"ס הוי ביתו ואם כן מ"ש בהקדים לו שכרו שאינו וכו' עכ"ל הרי דסב"ל דשכירות נקנה בכסף לבד אפילו במקום שכותבין שטר וכן נקנה בשטר ובחז' לבד אפילו לא נתן דמים דאם לא כן בלא הקדים לו שכרו אפילו החזי' בבית או קנה בשטר כיון דצריך ליתן דמים יכול לחזור בו אבל בהקדים שכרו אפילו לא כתב שטר אינו יכול לחזור אלא ודאי בשטר ובחזק' נמי אינו יכול לחזור אפילו לא נתן דמים דשכירות לא הוי כמכר ושוב ראיתי לה' כנסת הגדולה בתשו' ח"ב סימן מ"ח שדקדק כן מדכתב הרמב"ם כמ"ש והרב כנה"ג בסימן קצ"ב או' י"ט הביא דברי מהרש"ל דשכירות קונה בכסף לבדו בלא שטר ולא זכר דברי מרן הב"י בסימן זה ע"ש:

ז' שאלה ראובן קנה משמעון חצר א' ע"י סרסור והסרסו' אמר ללוקח שלוי נתן בה עשרה אלפים לקנות כל החצר ולפי ששמעון לא רצה למכור בית הכנסת שבחצר בכלל לא נתרצו זה לזה וראובן נתרצה וקנה החצר חוץ מבה"כ בח' אלפים בק"ס מיד הסרסור וכתבו שטר הקנייה והתנו ביניהם שיפרעו לו המעו' לזמן פ' ואם לא פרע לו לזמן פ' חייב קנס מאתים גרושו' ובטל המכר ואח"ך נודע לשמעון הלוקח שקנה ביותר כפלים מכדי דמיה ושאל ללוי אם אמת שנתן עשרה אלפים וא"ל להד"ם ובזה רצה לבטל המקח שהוא סמך על הסרסור שא"ל שלוי נתן לו ורצה לקנותה בסך הנז' ושמעון השיב שכך דרך התגרים והסרסור להשביח המקח והי"ל לחקור ובודאי לא סמך על זה ועוד טען הלוקח שהקנין היה שלא בפניו ובמכר לכ"ע לא קנה כמבואר בתשו' מהרי"ו ופסקה מור"ם סי' קצ"ה ע"ש בהסמ"ע:

תשובה בפ' הגוזל דק"ב תניא הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור וכולי ואר"ש ה"ק הלוקח שדה מחבירו בשם ר"ג אין כופין ר"ג למכור וכולי מכלל דמקנא קני ליה לימא פליגא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל החטים שיקנה חטים לבע"ה וכו' משמע דלמאי דקי"ל כר"י אפי' לקח בשם אחר קנה לוקח זה דלעולם דעת המוכר למי שהמעות שלו כמ"ש הרשב"א והרא"ש בש"מ שם ודברי הרא"ש בתשו' כלל צ"ו סימן ג' כבר עמדו עליהם מהר"ם די בוטון סימן מ"ז והכנה"ג בתשובות ח"א סימן קל"ז והסכימו דגם הרא"ש מפ' מקנה קני הלוקח ולא ר"ג אלא דמינה מוכח דחבירו ששטר המכר בשמו זכה עש"ב וכן כתב הרשב"א והרמ"ה הובאו דבריה' בש"מ דה"ד לגבי המוכר דקנה הלוקח ואין המוכר יכול לחזור אבל אם ערער חבירו ששטר המכר בשמו לומר שהוא שלו זכה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואין הלוקח נאמן שלקחו לעצמו אא"כ הודיע לעדים ע"ש וז"ל הגמ"ר בפ' הזהב הביאו מרן הבי' סימן קפ"ד שאל ה' חפני כיון דבעי לקנות מלוקח ראובן דזבן ארעא משמעון על שם לוי ולא הרשהו וכתב שטר על שם לוי וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה ללוי כלום והשיב דאין יכול לחזור כדמוכח גבי הלוקח שדה מחבירו וכו' דאין שמעון יכול לחזור אע"פ שלא הרשהו ולא עשאו שליח ואם יבא ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהם עכ"ל ונראה דראייתו מההיא דאין כופין וכו' דמשמע דלר"י דקי"ל כוותיה קנה הלוקח אע"ג דכתב השטר בשם ר"ג ואין המוכר יכול לחזור אבל אם בא לוי ואמר שבמעותיו קנה הדין ביניה' כדברי הרשב"א והרמ"ה וכן כתב ה' פרח מטה אהרן סימן למ"ד עש"ב

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה