אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב

סימן קא

סימן ק

א' דין א' אם יש לו מעות צריך ליתנם וכו' כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ס' וז"ל גם מ"ש מראובן שמכר שדה לשמעון אי פקח שמעון מגבי ליה ארעא והדר גבי לה מינייהו ואם מצו היתומים למי' אשתבע לי דלית לך זוזי למאי אהני פקיחותיה גם מזה אין ראיה דהתם שאני שלא הלוה לו אביהם אלא קרק' וזקפם עליו במלוה להכי אי בעי מצי לפרוע אותו קרק' אפי' אית ליה זוזי וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דדוקא בהלוא' אינו יכול לסלקו בקרקע אם יש לו מעות אבל אם מכר לו קרקע וזקפה עליו מעות במלוה יכול לסלקו בקרקע וכן נראה לכאורה מדברי התוס' בקמא דף ט' בד"ה משהחזיק שכ' וז"ל ובלא נתן מעות איירי וכולי וא"ת ולימא ליה שקול ארעא בזוזך וי"ל כגון שהוזלה וכו' ע"ש משמע דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בקרקע אבל ראותי להתוספות במציעא די"ד וז"ל וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור כיון שלא נתן מעות לימא ליה שקול ארע' בזוזך לפי' המפרשים דאפי' אית ליה זוזי מצי לסלק ליה לב"ח בשאר דברים וגרסי' בהמוכר פירות אי ליתנהו להני זוזי וכו' ע"ש וכן יש לפרש דברי התוס' בקמא דה"ד למ"ד דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בכל דבר אבל למ"ד דאינו יכול לסלקו א"ל דהתם מיירי דיש לו מעות דאין הלוקח יכול לסלק המוכר בקרקע ועיין שם בתו' בד"ה רב הונא וכו' וכ"כ בס' א"ז בשם הרא"ש ע"ש וכן כ' התוס' והרא"ש בר"פ הפרה וז"ל ואית ספרים דגר' ואי דליתנהו להנהו זוזי ומשמע לפי גי' זו דאי ליתנהו להנהו זוזי אפי' אית ליה זוזי אחריני מצי למי' ליה שקול תור' בזוזך ונר' לרב אלפס גי' א' עיקר וכ"נ לר"ת דכיון שנתן לו המעות כדי שיתקים המקח ונתבטל המקח הוו הנך זוזי כהלואה וגבי הלואה אמרינן בפרק הכותב דאי אית ליה זוזי בעי למיהב לי זוזי עיין שם אלמא המקח דינו כהלואה וצריך ליתן לו מעות ונרא' דמהר"ם גורס ואי ליתנהו להנהו זוזי דמשמע דאפי' אית ליה זוזי אחר' מצי למי' ליה שקול תורך בזוזך אבל התו' והרא"ש ס"ל דאפילו במקח אינו יכול לסלקו והטור כתב מיהו היכא דאיכא פסידא ללוה אם יפרע לו מעות יכול לדחותו ליתן לו קרקע כיצד ראובן שמכר לשמעון וכו' ע"ש בב"י וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ס"ד ע"ש משמע דאינו יכול לדחותו בקרקע אלא גבי יתומים משום דאיכא פסידא ללוה אם יפרע לו מעות דלא משתעבד לב"ח וכן מצאתי למהר"ם בתש' הקצרות (עכ"מ):

ב' אין משביעין אותו וכו' וכ"כ מהר"ם בתשו' הארו' סי' תתקנ"ט וסי' תתקס"ט וז"ל אין נשבעין על טענת שמא ואפי' חזינן שיש מעות בידו והוא אומר אינם שלי אלא של פלוני לא משבעי' ליה ע"ש אבל הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ט כ' וז"ל ואי לא משתכחי ליה זוזי או מטלטלין ומלוה טוען דאית ללוה זוזי או מטלטלי ולוה טוען דלית ליה אלא מקרקעי אם טענת מלוה טענת ברי היא דינא הוא דלישתבע עליו שבו' היס' ואי לא מחרים סתם וכו' דכיון דאי משתכחי ליה זוזי או מטלטלין ל"מ דחי ליה אקרקע הו"ל כמאן דטעין ליה דינר מעות יש לי בידך ואידך קטעין אין לך בידי אלא קרקע בדינר דמחייב לאשתבועי וכו' ע"ש ועיין בהש"ך ס"ק ה' וכ' מהר"ש הלוי סי' כ"ג באם בא לפורעו במטל' שטען שאין לו מעות בעין נאמן וא"ץ אפילו חרם סתם אלא כשבא לפורעו בקרקע ונמשך אחריו ה' פרח מטה אהרן סי' ל"ח ע"ש:

ג' דין ב' אם אין לו מעות וכולי כ' ה' פני משה בתשו' בס' עדות ביהוסף סי' ב' לכאורה נראה דה"ד בקרקע אבל במטלטלי' כופין ללוה שימכור ויפרע דמיהם למלוה מדכ' הטור בסי' רע"ז וז"ל כתב מהר"י הלוי דוקא בחלק הבכורה וכו' אבל בחלק פשיטות אינו יכול לסלק עצמו ולומר לב"ח הנה הנכסי' לפניכם וכו' אלא כופין אותו להטפל בדבר ולמכור אותם ולהגבות וכו' הרי נראה שכופין ליורש למכור הנכסים כדי להגבות למלוה והוא הפך מ"ש בסימן ק"א ובמ"ש אפשר לתרץ דהכא מיירי כגון קרקע ובסי' רע"ח מיירי במטלטלי' אבל אין זה הכרח מספיק ולא מצינו מי שחי' כן בין קרקע למטלטלי' וכ"כ בהדיא מהר"ם אלשיך סימן צ"ג דין זה בפשיטות אפילו במטלטלי' ע"ש ואיברא דבס' א"ז בפ' הכותב כ' בשם רבינו ישעיה וז"ל אבל בב"ח אינו כן אם יש לו זוזים אינו יכול לסלקו אלא בזוזי' ואם אין לו זוזי' ויש לו מטלטלי' אינו יכו' להגבותו מטלטלין אלא א"ל זיל טרח וזבין מטל' דידך והב ליה זוזי ודוק' במטלטלי' הוא דאמרי' הכי דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחרינא דשכיחי לוקחים אבל בקרקע לא דאי לית ליה זוזי ואית ליה ארעא לא אמרי' זיל זבין קרקע והב ליה וכו' ע"ש הרי מצינו לגדולים שחי' כן וא"כ אפשר שזה דעת מהר"י ן' מיגש ומהר"י באסן בתשובות' סימן ק"ג הוכיח מדברי הפוסקים דלא סבירא לו כמהר"י הלוי ומבואר שם דסבירא לי דאין חי' בין קרקע למטלטלי' ע"ש וכבר כתבתי דעת רבינו ישעיה שחי' כן כמהר"י הלוי אבל ר' האי בס' המקח שער ז' כ' וז"ל מי שיש עליו לשלם פירעון ובא בעל הפירעון לתובעו וא"ל מכור מנכסיך ופרע מה שיש לי עליך וא"ל הריני נותן לך מקרקעי כשיעור מה שיש לך עלי וטרח אתה במכירתו הדין עם הלוה ויש על המלוה ליטול מן הקרקע וכו' וכיון שאנו דנין דין זה בקרקעות דשקיל המלוה מן הקרקע כשיעור חובו כ"ש כשיש לו מטלטלי' ורוצה ליתנם לו בחובו דמצי עביד לפי שהם יותר קרובים לדמים מן הקרקע עכ"ל ושוב ראיתי לה' שער המלך בה' מלוה דף מ"א שהביא דברי רבי' ישעיה והק' שם דא"כ מאי פריך בר"פ המוכר גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן וכו' ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקול לתור' בזוזי וכו' והא במטלטלי' אפי' לית ליה זוזי אמרי' זיל טרח וזבין ונדחק בגי' אחרת דגריס התם ואי דליתיה להנהו זוזי וכו' וס"ל כתי' ר"י שכ' התוס' שם דבמקח מעות דינו כמזיק דאפי' יש לו מעות יכול לסלקו בקרקע או במטל' ע"ש ואפשר לומר עוד דס"ל כדעת מהר"ם בתשובות שכתבתי למעלה דכל שלא הלוה אלא מכר לו קרקע וזקפם עליו במלוה יכול לפרוע לו אותו קרקע אפי' יש לו מעות ע"ש: ד' צריך ליתן לו מטלטלי' וכולי וכ"כ הר"ן הובא בס' א"ז בר"פ המוכר פירות וז"ל דעת הגאונים דכי היכי דבדאית ליה זוזי זוזי יהיב ליה ולא מטל' ה"נ כי לית ליה זוזי ואית ליה ארעא ומטל' מטל' יהיב ליה ולא ארעא דדמי טפי לזוזי וכך נוטי' דברי הרמב"ם בפי"א מה' מלוה ע"ש וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' ר"י ע"ש וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ט ע"ש ומהר"ש הלוי סי' כ"ג דקדק מדברי הרמב"ם והמ"מ דמטלטלי' ומעות שוים ואפי' יש לו מעות יכול ליתן מטלטלי' ע"ש וכבר נתבאר דעת הגאונים והרמ"ה והר"ן דאם יש לו מעות צריך ליתן לו מעות ולא מטלטלי' וכן נראה מדברי הרשב"א בתשובות חלק שני סימן ע"ה ע"ש וכן דעת מהר"ם אלשיך סי' כ"ב ע"ש:

ה' דין ג' אין המלוה וכו' הטור כ' י"א שיכו' המלו' לומר במטלטלי או מקרקעי אני רוצה ולא נהירא וכו' וכבר תמהו האחרונים דאפי' שומא הדרא כמבואר בסי' ק"ג וכ"ש שאין לכופו לכתחי' ליתן לו קרק' וה' שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ו תי' דאם הלוה רוצה ליתן לו כל חובו במעות לכ"ע צריך לקבל אלא שהלוה יש לו מעות וקרקע ורוצה ליתן חצי מעות וחצי בקרקע והמלוה אומר או שלם לי כלו במעות או כלו בקרקע וכו' ע"ש וליתא דבעה"ת ש"ד ח"ב סי' ג' כתב וזה טעות וכולי כדאיתא בפ' הכותב לב"ח יהבי' זוזי וכן בפרק כל שעה אמר רבא מכאן ולהב' הוא גובה כיון דאי הו"ל זוזי ללו' מצי לסלוקי מיניה בזוזי וא"א אימא דהתם אם היה לו מעו' יכול לסלקו שיתן לו כל חובו במעות.

ו' דין ד' הדין עם המלוה וכו' יש להסתפק במשכונה דהוי כמכר שהרי דעת הרשב"א ורבותיו בתשו' ח"ג סי' מ"ג דאפי' לא תבעו המלוה יכול הלוה לסלקו בקרקע והביאו הכנה"ג ח"ב בקיצור עש"ב וא"כ אפשר דבמשכונה כ"ע מודו דיכול לסלקו בע"כ בקרקע הממושכן דהוי כמכר והר"ן בפ' שבו' הדיינים גבי מאן דאוזפיה אלפא זוזי וכו' כ' שיש ללמוד ממנה למשכונת קרקע המלוה יכול לכוף ללוה שיפרע לו חובו אף על פי שא"ל דהתם כיון דאכל פירי וכו' הרי היא כמכר ע"ש וכ"כ הרמב"ן הביאו ה' בעה"ת שער מ"ט ח"ה סימן ג' עש"ב מיהו אפשר דה"ד אם יש לו מעות אבל אם אין לו מעות רק קרקע א"ל דאפי' לא תבעו המלוה יכו' הלוה לסלקו בקרקע הממושכן דהוי כמכר ושוב ראיתי בתשוב' הרא"ש בס' חזה התנופה סי' מ"ט נדפס בס' חיים שאל ח"ב כ' וז"ל ראובן שמשכן ביתו לשמעון בנכייתא או הלוה לו על המשכון ובא ראובן מעצמו לשמעון ואמר לו קח מן הבית יותר מדמי המשכונה וכו' אלא אפילו אם אין הבית שוה יותר מכדי דמי החוב אינו יכול לכופו שיקח הבית ממנו בחובו ויחזיר לו שטרו כי יכול לומר איני נוגש אותך לפרוע וגם איני רוצה לקנות קרקע אבל אתה מכור בידך ופרעני בזה יפו חכמי' ז"ל כחו של מלוה וכו' ואם יכריחנו הלוה לקחת קרקע במעותיו שלא כרצונו אין נעילת דלת גדול מזה וכולי עיין שם ומוכח בהדיא שם דאפי' אין לו מעו' אינו יכול לכופו עש"ב:

ז' דין ה' אם יש ללוה שט"ח על אחרים יכו' להגבותם לו וכו' וא"ץ כתיבה ומסירה כמו שהסכים הרשב"א לדעת גדולי המורים ע"ש וכ"כ בתשובות בשמים ראש סי' ט"ז וז"ל מי שנתן לחבירו שט"ח בפירעון חובו אי לא הוה ליה מידי אחרינא לשלם נמצא דממיל' נשתעב' האחר מדר"נ אינו צריך בזה כתי' ומסי' וכן מי שתבע חבירו לב"ד לשלם לו וירדו ב"ד לנכסיו והגבו לנושא שט"ח בפירעון חובו מעשה ב"ד זה במקום כתובה עומד וקנאו עד כאן לשונו עיין שם משמע דדוקא אם אין לו נכסי' דנשתעב' מדר"נ אין צרי' כתי' ומסי' אבל אם יש לו נכסי' אחרי' דלא נשתעבד מדר"נ צריך כתיבה ומסירה וכן הסכים הש"ך דאם יש לו לשלם מטלטלי' או מקרקעי אינו יכול להכריח את המלוה שיקח השטרות בשומא עש"ב וכ"כ הריטב"א בס"ב אלמנה ניזונת ואלו דברים שאין מכריזין עליהם העבדי' והמטלט' והשטרות וכו' פי' כגון ששעבד הלוה כל נכסיו מקרקעי ומטלט' והשטרות א"נ כשתפס מחיים דאי לא אין ב"ח וכתובת אשה גובה מן היתומים לא מן המטלטלי' ולא מן השטרות ומה שב"ד מגבי' מן השטרות אע"ג דאין גופן ממון מיירי שאין ללוה או ליורשי' נכסי אחריני הא לא"ה אין שטרות בני גוביינא כדמוכח בפ' בתרא וכולי עכ"ל אבל ר' האיי בס' המקח שער ו' כתב וז"ל ושט"ח שהיו לאביהם של יתומי' אחרים יכולים ליפרע מבעלי חובות לשלם ורואין ב"ד שמוכרים לאחרים בפחיתות מעט כדי שיחיו עכשיו היתומים בדמים שנוטלי' בהם וכו' ע"ש הרי דלמכור לצורך היתומי' איירי ולא לפרוע ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב וסי' קפ"ד:

ח' אם יש ללוה שט"ח הש"ך האריך ואין לנו אלא פסק מרן ה' שבות יעקב ח"ב סי' פ"א ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה