אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן קעז

סימן קעה

א דין א' ואם אנסה וכו' על קטנה יתומה שאמרה פ' בעלה ונראה דאם הוא אומר להד"מ נשבע היסת ונפטר כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהלכות נערה הבת שתבעה איש בדין ואמרה לו אנסת או פתית אותי והוא אומר להד"מ הרי זה נשבע שבועת היסת שאילו הודה היה משלם בושת ופגם וצערה ע"פ עצמו ע"ש ואפי' יש עד אחד שראה שאנס אותה והוא מכחישו בקטנה א"צ לישבע רק היסת וכן אם א"ל אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי שכת' הרמב"ם שם דנשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה ה"ד בגדולה אבל בקטנה א"צ לישבע רק היסת כמבואר בח"מ סי' צ"ו אין נשבעין על טענת קטן לפי שזה המקצת שהודה בו לקטן אינו אלא כמשיב אבידה וכן אם כבר בכל ובא עד א' והעיד לקטן אינו נשבע וכו' אבל שבועת היסת נשבעי' וכו' ומרן הכ"מ כ' כ' הראב"ד אין כאן שבועה וכו' ובנ"א מצאתי דמסיים בה ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה מקצת כלל כיון דמפותה היא לדבריו דמדעתה עבד וכו' ומ"ש ואי מיירי ביתומה וכו' איני יודע איך כתב כן שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבושת ופגם וכופר בצער. וכבר תמה עליו הרב משנה למלך דכל שבושתה ופגמה לעצמה אם פתה אותה פטור מכלום וכו' ואפשר לומר דס"ל דקטנה שנתפתת' לא מחלה דקטן לאו בר מחילה הוא וכו' עיין שם. ונראה דאם הגיעה לעונת הפעוטות מחילתה מחילה כמבו' בח"מ סימן רל"ה דמתנתו מתנה וכ"כ הרשב"א במיוחסות סימן ב' וז"ל וקי"ל דמחילת פעוטות הוי מחילה דהא אסיקנא בפרק הניזקי' דמתנת' מתנה ומחילה ומתנה כי הדרי נינהו עיין שם. וכ"כ התוספות בכתובות דף ק"ז בד"ה קטנה וספקא וא"ת הואיל וספקא וכו' ואי לא ספקא א"כ היכי מחלה למ"ד צאי מעשה ידיך והא אין מחילת קטנה כלום וכו' א"נ בפעוטות דמקחם מקח ומתנתם מתנה עיין שם. הרי דמחילת קטנה שהגיעה לעונת הפעוטות הוי מחילה. ואם כן אם נתפתתה הרי מחלה מיהו אם היה לה אפטרופוס דעת הרמב"ם ומרן בח"מ שם דאין מתנתה מתנה וכן הוכיח הרשב"א בתשו' חלק ב' סימן ס"ו ובחי' בפרק התקבל דגיטין עיין שם. וכ"כ הר"ן בתשובה סימן מ"ט ע"ש ואם כן יתומה קטנה שהגיעה לעונת הפעוטו' ונתפתת' אם לא היה לה אפטרופוס אין לה כלום דהרי מחלה אבל אם היה לה אפטרופוס אין מחילתה כלום וחייב בבושת ופגם ולא בצער וכן כת' הרשב"ש בתשובה סימן י"ד דקטנה מג' שנים עד שתביא ב' שערות הבועל אותה והיא אנוסה חייב ארבעה דברים קנס וצער ובושת ופגם ואם היא מפותה חייב בכולם חוץ מן הצער דמפותה אין לה צער ואם היא גדולה פטור מכלום וכו' עיין שם. ונראה בשיש לה אב או אפטרופוס דאין מחילתה כלום אבל יתומה שאין לה אפטרופוס אם היא מפותה פטור מכלום. אבל ראיתי להרדב"ז בתשובה חלק ב' סימן ס"ג שכתב ביתומה קטנה וכו' כיון שהיא קטנה קי"ל פתוי קטנה אונס הוא כדאמרינן בפרק ד' אחין והרמב"ם פרק ב' מהלכות סוטה ופ"ג מהלכות איסורי ביאה שכתב קטנה שהשיאה אביה אם זנתה ברצון נאסרה על בעלה וכו' כבר השיגו הראב"ד דהרי אמרו פתוי קטנה אונס הוא וכו' והמ"מ שם הביא הירושלמי דסוטה שאמרו קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר טל בעלה וא"כ צריך ראיה גמורה לרבי' ובקשתיה ולא מצאתיה ע"כ. ומשמע דכל רבוותא סבירא ליה כפשטא דסוגיא דפ' ד' אחין דפתוי קטנה אונס הוא עיין שם. ועיין בתוס' דכתובות דף ט' ותר"י בשם רבם והרשב"א והרא"ה ושיטה ישנה באו דבריהם בא"ז שם דכולהו ס"ל הכי דפתוי קטנה אונס הוא והתם לא חשיב ס"ס משום דשם אונס א' הוא ע"ש. ואם כן המפתה את הקטנה חייב בכל קנס ובושת ופגם וצער דפתוי קטנה אונס הוא:

לוח הטעיות והגהות והשמטות:

דף א' ע"ב ש"ו כ"ב בס' א"ז כצ"ל:

ע"ב שו' א' ובסימן קנ"ד כתב מור"ם סעיף יו"ד כצ"ל:

שו' י"ב ה"ד כצ"ל:

דף ב' ע"כ שו' נ"ו שהנולדים לשבעה כצ"ל:

ע"ג שו' ח' בתשו' מהר"ש ן' חסון כצ"ל:

שו' ל"ב יולדות לט' ליהא השתא כצ"ל:

דף ג' ע"ב שו' ל"א אבל אם יש עידי כצ"ל:

שו' נ"ז וכן משמע מתשובת מהר"ם ומדברי רמ"א כצ"ל:

ע"ג שו' מ"ג אם תדמהו לההוא ארוס כצ"ל:

ע"ד שו' ד' פסקו בה"ג ור"ת דהא דפסקינן כצ"ל:

שו' י"ד הגדול לא הוי ממזר כצ"ל:

דף ה' ע"א שו' יו"ר שהוא קטן מהם אר"י שהאב נאמן כצ"ל:

שו' ן' שכ' וז"ל כי פליגי בארוסה כצ"ל:

ע"ב שו' ח' ממזר הוא דא"ל אולודי כצ"ל:

ע"ד שו' נ"ה באומר חציה שלי כצ"ל:

דף ו' ע"א שו' ד' הוה טענה מוכת עץ טענה מעליא כצ"ל:

שו' ט' נר' דס"ל דאין נאמנת כצ"ל:

שו' י"א משארסתני נאנסתי במיגו דמוכת עץ כצ"ל:

שו' י"ח דאי אמר הכי הוה מהימן כצ"ל:

שו' כ"ג לומר נזכרתי כצ"ל:

ע"ג שו' ל"ה מהרא"י סי' צ"ב כצ"ל:

דף ז' ע"א שו' י"ט והכא בדלא כפליה כצ"ל:

ע"ב שו' י"ד וכתבו הראשוני' כסב' א"ז שם כצ"ל:

שו' י"ז בא עליה בצנעה כצ"ל:

שו' כ"א אבל דעת הרשב"א שם כצ"ל:

שו' ל"ד אלא דמהריב"ל בחלק ב' סימן ו' נסתפק כצ"ל:

ע"ג שו' ל"ב כ' שם דה"ד שלא ראו כצ"ל:

ע"ד שו' כ"ד דכל הנך אית בהו כצ"ל:

שו' כ"ו אבל בנדון דידן אין עיקר איסורו חמור כצ"ל:

דף ח' ע"א שו' ל"ח ואמר שיוליך אותו לשלשה נשים כצ"ל:

ע"ב שו' מ' נראה דסבירא ליה דאפילו לא הכירה כצ"ל:

שו' נ"ד וה' פרח מטה אהרן שם כצ"ל:

ע"ג שו' מ"ג בפני בעלה ממש בעי' כצ"ל:

שו' מ"ו ומ"ש ואפי' קידשה כצ"ל:

דף ט' ע"ב שו' י"ח ומותרת לינשא על פיה כצ"ל:

שו' כ"ג ואפילו הכי הוא אסר בקרובותיה כצ"ל:

ע"ג שו' כ"ג בדורות הללו שיש חציפות כצ"ל:

שו' ל"ב ח"ג סי' ת"ז כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ט מדמדמי ליה בסוגיא כצ"ל:

שו' נ"ג אלא ע"פ העדים וכו' כצ"ל:

דף יו"ד ע"א שו' ג' נר' דסבירא ליה דהא דאמר רז בספרי כצ"ל: שו' ל"ה ולא דרשי' אלא אבל קם הוא לשבועה כצ"ל:

ע"ב שו' י"א ואם כן ה"נ לעדות אשה אפילו אשה כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ה וכ"כ הנ"י שם ע"ש כצ"ל:

דף י"א ע"א שו' א' וז"ל ואף אם העדים נשתהו כצ"ל:

שו' י"ט בעל המפה והלבוש ומהרש"י עיין שם כצ"ל:

שו' כ"ה שהעיד ששמע ממומר מסל"ת שמת כתב דבעי' ששמע דברי כצ"ל: שו' מ"ה דעדו' בטלה היינו כצ"ל:

שו' נ"ד להעיד שקר פסול כמ"ש רש"י בפרק זה בורר כצ"ל:

דף י"ב ע"א שו' ל"ר שצריך לומר מת וקברתיו כצ"ל:

ע"ב שו' י"א ונראה להם כמתים כצ"ל:

שו' י"ח ועוד א"ל דה"ד במת כצ"ל:

שו' מ' שהעד שאמר שמעתי שמת כצ"ל:

שו' מ"א והא דצריך לומר קברתיו לברר כצ"ל:

שו' מ"ד לא חיישינן אע"פ שאני כצ"ל:

ע"ג שו' ד' המ"מ בפי"ג מהלכות גירושי' כתב דאף רבי' כצ"ל:

שו' כ"ה דכל היכא דהגוי מכריז כצ"ל:

שו' מ' דדוקא בהנך דכתב הרמב"ם בהדיא אם נשאת כצ"ל:

דף י"ג ע"ב שו' ר' אלא בע"א שידע כצ"ל:

ע"ג שו' יו"ד הרשב"ש סי' רל"ח כצ"ל:

דף י"ד ע"ג שו' יו"ד שהרי כתב המ"מ והכ"מ כצ"ל:

שו' כ"א לכך צריך לומר קברתיו כצ"ל:

דף ט"ו ע"ב שו' ל"ח לענין סימני' דוקא עד א' כצ"ל:

ע"ד שו' יו"ד ומהריב"ל בתשובה כתב בלשון אפשר כצ"ל:

שו' מ"ה וחוששת לעצמה כצ"ל:

דף י"ו ע"ג שו' ט' דלא הויא מקודשת כצ"ל:

ע"ד שו' ד' ולא אמר לי שהוא מקדש' לעצמו דסבי' ליה דבעי' שהיה כצ"ל: שו' ל"ג וכן פסק מרן בתשו' חא"ה סימן ב' וכן דעת מהר"ם אלשיך סי' ק"ד כצ"ל:

דף י"ז ע"ג שו' א' אפילו נתכוונו לשחוק מקור' כמ"ש הח"מ סק"ד דאפילו ודאי נתכוונו לשחוק חוששין לדברים שבפה כצ"ל:

שו' כ"ג ולא זרקה אותו מיד כצ"ל:

דף י"ח ע"ב שו' ל"ח וההיא נמי דחטף וורשכא כצ"ל:

ע"ג שו' כ"ט וכן יש לדקדק מדברי הרשב"א כצ"ל:

דף י"ט ע"א שו' מ"ו דהיא אסורה בקרוביו איצטרי' ליה דס"ד דוקא ברישא דאשה לאו בת עדות הוא אסור בקרובותיה אבל איש דבר עדות הוא אימא דנאמן עליה ומותרת בקרוביו קמ"ל כצ"ל:

ע"ב שו' ל' בשם רש"י ע"ש ודברי רש"י הם בע"ז דף נ"ד ובחולין דף ד' כצ"ל:

שו' ל"ה וכו' ע"ש אבל הרמב"ם בפ"ח מהלכות מ"א שכתב כל מאכל שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לגוי או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכח מרדות והדמים מותרים נראה דסבירא ליה דגם הוא מותר ליהנות מהם לכתחילה. וכבר כתב הר"ן בפרק קמא דחולין וז"ל אבל הרמב"ן כתב דאפילו לדידיה אם עבר והחליפ' מותרים כיון שאין תופסים דמיהם לפי שכיון שלא הי"ל רשות להחליפ' ואיסורי הנאה הם דמיהם וחילופיהם אינו אלא כגזל ביד המוכר וכשהוא נהנה בהם לא מאיסורי הנאה הוא נהנה אלא מגזל שבידו וכדגרסינן בירושלמי עלה דההיא דמכרן וקדש בדמיהם וכו' ומה שהקשה רש"י דאם כן מצינו דמים לחמץ בפסח לא קשיא דודאי אין לאיסור הנאה דמים כלל שהרי אין לו בהם כלום ואינו יכול למוכרם הילכך האוכל אותם אינו מזיק לו כלום דהא עומדים לישרף הם אלא שאם מכרם הוא מותר בדמיהם וכטעם הירושלמי וכן כת' הרמב"ם שהדמים מותרים עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ' הא"מ עיין שם. והריטב"א בחי' לחולין כ' וז"ל דמ"ש דלדידיה אסור כן הוא דהכי אסקינן בנדרים בההיא דא"ל מהו בחילופי' של איסורי הנאה ואתי' למפשט מדתנן מכרן וקדש בדמיהם מקודשת דס"ד דקדש לאו דוקא ולכתחילה נמי שרי לקדש אלא דנקט לה אגב דקתני מכרן בדיעבד דלכתחלה אסור למכור ודחי' דדילמא ה"מ דיעבד וקדש דוקא קתני אבל לכתחלה לא וכיון דדחינן לה ולא איפשטא בעיי' ואיסורא דאורייתא הוא ולחומרא וכו' עיין שם. ותמהני דהא דמדאורייתא מותר אף לעצמו דאין לך איסורי הנאה תופס דמיו אלא ע"ז ושביעית וכבר כתב הריטב"א עצמו שם וז"ל מיהו עיקר דינו אמת כדפירש רש"י וא"ת כיון שאין תופס דמיו וחליפיו למה הן אסורי' אף לדידיה וי"ל דהא איסור' דרבנן הוא וכו' ע"ש:

ע"ג שו' ח' ודעת מהרח"ש כצ"ל:

שו' מ"א וכ' הטור סי' קמ"א כצ"ל:

ע"ד שו' ג' ונקט חמשים כצ"ל:

שו' ח' ונקט ששוה חמשים כצ"ל:

שו' י"ח א"ל בכל דהו בעי' דקייץ כצ"ל:

שו' ל"ג הרב קרית מלך רב ח"א דף ס"ו נסתפק כצ"ל:

שו' מ"ז לכ"ע מצטרפי' כדמוכח בפ"ק דקידושין כצ"ל:

דף ד' ע"א שו' מ"ד ומהר"ם בתשובה שם כצ"ל:

ע"ב שו' ד' והיא כסתה פניה כצ"ל:

שו' כ"ז שורת הדין דאינה מקודשת כצ"ל:

ע"ג שו' י"ב דצריך חליצה או יבום כמו שצריך גט כצ"ל:

ע"ד שו' כ"א והביאו ראיה מהתוספתא דתני התם כצ"ל:

שו' מ"ג כבר הרב זקן אהרן סימן מ"א תירץ כצ"ל:

שו' ן' בתשו' ח"ב סי' תקל"ז כצ"ל:

שו' נ"ג כמי שנחקרה עדות כצ"ל:

דף כ"א ע"ב שו' י"ב סימן קמ"א סק"ע כצ"ל שו' י"ד כיון שהשליח מכחישה אפילו לא נתקיים כצ"ל:

ע"ג שו' מ"ב מיהו איכא למימר כצ"ל:

ע"ד שו' כ"ח שהמצעות מתקרבות כצ"ל:

דף כ"ב ע"א שו' יו"ד ולא יוכל להקנות כצ"ל:

ע"ב שו' י"ח ומהר"י מינץ סי' י"א כצ"ל:

שו' ל"ח וכבר כ' ה' שמחת י"ט כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ב מדקתני מתני' כצ"ל:

דף כ"ג ע"כ שו' כ"ב דאם טען משטה הייתי א"ל כצ"ל:

שו' מ"ו או ישלם וכן הסכימו התוס' והרשב"א בחי' שם ה"נ בהודאה בפני עד אחד צריך לישבע להכחישו או ישלם אבל גבי קידושי' כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ה וכתב הסמ"ע והש"ך שם כצ"ל:

דף כ"ד ע"ג שו' ן' דאפילו שני העדים לא ראו האשה כצ"ל:

ע"ד שו' ך' דלא אמרינן שתיקה כהודאה דשויא אנפשיה ח"ד התם משום דלא היה לו לידע אבל הכא ודאי שתיקה כהודאה שנתקדשה כצ"ל:

דף כ"ה ע"א שו' ל"ז ועדותם עדות להחזיקה לא"א כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ג וכ"כ מהריב"ל כצ"ל:

דף כ"ו ע"ג שו' ד' ואצ"ל במכות ובגלות כצ"ל:

שו' י"ב שאין לדון בעדות שבשטר כצ"ל:

דף כ"ז ע"ג שו' כ"ב אפילו לקידושי' דחשוד הוא כצ"ל:

דף ל' ע"ב שו' י"ד דלא גמר להקנות אלא בקנין כצ"ל:

שו' מ"ג ואם בנידון דידן אפילו אין יפוי בקנין כצ"ל:

דף ל"א ע"ב שו' י"ט לשון תורה עיין שם ואם כן נראה דהפוסקים סבירא להו כיון דלא נתברר לנו אם חדש העיבור בכלל שנה בלשון בני אדם או לא הולכין אחר לשון תורה דשנה סתם כצ"ל:

דף ל"ג ע"ב שו' כ"ו אבל בתרי ספיקי שריא אף ע"ג כצ"ל:

ע"ג שו' מ"ו בתולה שלימה נבעלתי או בשותקת כצ"ל:

שו' נ"ד שנבעלה קודם קידושי' אי נמי בשותקת כצ"ל:

ע"ד שו' ה' דכיון דמוכת עץ לא שכיח כצ"ל:

דף ל"ד ע"ג שו' מ"ח טוען הנחתי לה מזונות או אמר ממעשה ידיה כצ"ל: דף ל"ה ע"ב שו' ל"ז דאפי' אין גורמין קטטה בינה לבין בעלה כצ"ל: ע"ג שו' ג' בח"ג סי' ת"ט כצ"ל:

שו' ד' תתן עיניה בגירושי' ותאמר לא"י אני עולה כצ"ל:

דף ל"ו ע"א שו' י"ט חרם דגמ"ה כצ"ל:

ע"ד שו' ל"א וה"נ איכא למימר דלא חיישינן כצ"ל:

שו' מ"ט ממון שחייב לה כצ"ל:

דף ל"ז ע"א שו' מ"ה והרמ"ה כתב שראה בתשו' הגאונים דה"ה בגרושה כצ"ל:

ע"ג שו' ב' אף על פי שנכתבים בשטר הכתו' כצ"ל:

שו' ל"ח דעת רש"י והרע"ב שם כצ"ל:

ע"ד שו' ל"ג אבל לא ראו דהרא"ש כצ"ל:

דף ל"ח ע"א שו' ח' אם הבעל לוה מא' אחר שנתן כצ"ל:

שו' מ"ג ודברי הרמ"ה בפ' ח"ה כצ"ל:

ע"ג שו' י"ט הרשב"ש סי' שפ"ו כצ"ל:

שו' ך' דאף עבדים דינם כן כצ"ל:

שו' מ"ב סי' תר"ז כצ"ל ע"ד:

שו' ג' דלא שייך שבח. בית אביה אלא באשה כצ"ל:

שו' ו' ולמר מזה דאם נתנו לה כצ"ל:

שו' נ"ג וא"ת א"כ ארוסה נמי כצ"ל:

דף ל"ט ע"א שו' ל"ג דאם עמד א' בין אב בין אדם אחר כצ"ל:

שו' נ"ג הראוים לירש ממנה כצ"ל:

ע"ב שו' מ"ד אין חייבי' בקבורתה כצ"ל:

שו' מ"ז א"כ מתני' כצ"ל:

שו' ן' אבל פסקי התוס' כתבו כצ"ל:

שו' נ"ד וכתב הר"ב בא"ז שם כצ"ל:

ע"ד שו' מ"ג וז"ל מהריק"ו שרש פ"ד כצ"ל:

ע"ג שו' ל"ד דבסי' ק"ה כצ"ל:

ע"ד שו' ל"א משעת נתינה ונ"מ דאם כצ"ל:

דף מ"ד ע"א שו' מ"ח דחיישינן לקנוניא או"ד כצ"ל:

ע"ב שו' ה' דין י"ג כצ"ל:

שו' ח' והיא כותבת לו התקבלתי כצ"ל:

שו' מ"ב ס"ל דמכרו בטל כצ"ל:

שו' מ"ג וכתב הריב"ש סימן ת"ן שכן עיקר כצ"ל:

שו' נ"ג אם הוציא לזולתי ההקדש כצ"ל:

דף מ"ה ע"א שו' ל"ז דהא קי"ל ב"ח קונה משכון כצ"ל:

דף מ"ו ע"ג שו' ל"ה כגון זו טועני' כצ"ל:

דף מ"ז ע"ב שו' י"ד מדלא קאמר דיהיב ליה כצ"ל:

שו' כ"ו וכתב לנשואה כל נכסיו כצ"ל:

ע"ג שו' כ"ד שראוי ליורשו כצ"ל:

שו' מ"ב ראוי לירש כצ"ל:

ע"ד שו' נ"ד בחזקת היורש הבא לירש הוא כצ"ל:

דף מ"ח ע"ד שו' ל"ב ודברי הרמב"ן הם כצ"ל:

דף מ"ט ע"א שו' ל"ז ומלוה הוא דקבעי למיטרף מיניה כצ"ל:

דף ן' ע"א שו' ו' הא דמייתי' ת"ש כצ"ל:

שו' כ"ט ועוד דהא רבי יוחנן כצ"ל:

דף נ"ב ע"ד שו' י"ד וכ"כ מהר"ש דוראן בספר חוט המשולש כצ"ל: דף נ"ג ע"א שו' י"ח וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה מרן הב"י בסימן ע"ז וז"ל. ולענין מ"ש אם צריכה להראות כתובתה לפני ב"ד כשתובעת מזונות אלו מבעלה מסתבר' שא"צ להראות שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה כתוב' ומזונות עד שיטעון הבעל בריא שמכרה או מחלה לו כתובתה ולא עוד אלא אפילו מכרה או מחלה כתובתה לבעלה יש לה מזונות בחייו דע"כ לא אמרו המוחלת כתוב' לבעלה אין לה מזונות אלא מזונות שלאחר מיתה ומן היתומים לפי שהם מתנאי כתוב' אכל מן הבעל אית לה שאין מזונות אלו מתנאי כתובה אלא מדאורייתא ואף רש"י כן פירש לפיכך עד שיביא הבעל ראיה שמחלה לו המזונות בפי' חייב ואפילו במזונות שעברו אם לא טען בבריא אין טוענים לו וכו'. וכ"ש במזונות העתידי' שאינו נאמן עד שיביא ראיה וכו' ואף הרי"ף כן כתב בתשוב' שהבעל שאמר לאשה התפסתיך צררי אי נמי אתה מחלת לי מזונות אינו נאמן והיא נאמנת בלא שבועה עכ"ל כצ"ל:

ע"ג שו' ל' וכי תימא היא גופא מנ"ל כצ"ל:

דף נ"ד ע"ב שו' ב' אם היא מודה כצ"ל:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה