ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן קלד
א דין ב' הגה וי"א דסגי אם אומ' שמבטל מודעא וכו' כתב הב"ש כלומר דא"צ לפסול את העדים וכו'. מיהו האחרונים כתבו להרמב"ם לא מהני כשאומר אני מבטל מודעא וכו' והרדב"ז בתשובה חלק ב' סימן קנ"ז כתב שהרשב"א כתב שהראשונים הסכימו דבטול המודעא מועיל לכל מודעא שקדמה ואני אומר לצאת כל ספק שיבטל כל מודעא ועור שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו וכו' והביא שם הריטב"א בשם הרמ"ה בפרק המגרש דס"ל דסמכינן אביטול וכו'. וגם הרשב"א לא אמר אלא לצאת כל ספק ואם כן איך נוציא אשה מתחת בעלה וכו' וכיון שיש כמה גאוני עולם שמועיל ביטול המודעא אפילו שלא אמר הל' שכתב רבינו או הלשון שכתב הרשב"א לענין שתנשא בגט זה לכתחילה לא מסתבר שיחלוק עליהם הרב מן הקצה אל הקצה דבשלמא שלא תנשא בו לכתחלה ניחא אבל שתצא ויהיו בניה ממזרים לא אמרה וכו' עש"ב משמע דביטול מודעא מועיל אפילו מסר מודעא על הביטול ועל פיסול העדים:
ב דין ד' שלא יהיו דומה לאונס וכו'. הריטב"א בתשובה הביאה מר"ן הב"י סס"י קנ"ד כתב דה"ד לכתחילה ולא פוסל הגט בדיעבד ע"ש. והרשב"ץ בתשובה ח"ב סימן ס"ח כתב דיכול לגרש בלא התרה ול"ד לאונס שהרי זה כשנשבע לגרש דעתו לגרש בגט כשר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואם כן הגט כשר ממ"נ דאם זה אונס הוא. אם כן כשנשבע לגרש נשבע על דבר שאין בידו שאין בידו לגרש מה"ט שנשבע והוי גט מעושה ואם כן אין זו שבועת בטוי אלא שבועת שוא וכו' עש"ב. ועיין בהמ"מ פרק ח' מהלכות גירושין גבי הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשא לפ' וכו' שכתב בשם הרמב"ן דכל שנשאת לי דרך נישואי' בטל הגט ועוד ממ"נ וכו' וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך על מנת שלא תתנהו לפ' ונתנו לו בדרך קנין בטלה המתנה ושדה חוזרת לבעליה ע"ש. ואפשר שכן דעת הרי"ף דנשבע לגרש כיון דאין בידו לגרש אמרינן דכדרך הגט קאמר ואם גרשה כדרך קיים שבועתו והגט בטל:
ג הגה אבל אם קבל עליו קנסות וכו'. כ"כ מרן הב"י בשם ה"ר מימון נואר עיין שם והרשב"ץ בתשובה חלק ב' סימן ס"ה דחה ראיותיו. מיהו הסכים להתיר כמבואר מדברי הרי"ף שהמחייב עצמו ממון אם לא יגרש אין זה אונס ואם כן האומר אתן למלך מאה זהובים אם לא אגרש אשתי מגרש ואין חשש בדבר דכיון שמעצמו נתחייב ברצונו הוא מגרש וכל שכן בנדון הר"מ דאינו אונס כלל מטעם אחר שהרי אפשר לו שלא יחזירנה ולא יגרש ולא יתן מאה זהובים וע"ש בסימן ס"ט והרשב"א בתשובה חלק ד' סימן מ' והביאה מרן הב"י על ראובן שהסכים עם אשתו שיגרשנה לזמן קבוע בקנס אלף דינרים ואחר כך נתחרט ראובן ומאן בדבר והתרו בו מצד הקנס ואם יעבור אפילו שעה מן הזמן יניחהו במשמר עד שיפרע ומחמת יראה זו גרש כתב נ"ל שגט זה מעושה ופסול כל שידענו באונסו אף על פי שלא מסר מודעא וכו':
ד ויש מחמירי' אפילו בכה"ג וכו'. כתב הרב כנה"ג הגב"י אות ל"א מדברי הרשב"א מוכח דגט מעושה וקביל זוזי הוי גט אם לא מסר מודעא כדעת הריב"ש וכ' מהריב"ל דהרשב"א סבירא ליה דהא דאמרי' תלויה וזבין זביניה זביני אף על גב דלא יהיב כל הדמים אלא כל דהו אבל לאיכא מ"ד דבעינן שיתן דמי שוויו גט לא דמי לתליוה וזבין דהתם הסך והשיווי ידוע אבל בגט מנ"ל דאפילו בתרקבא דדינרי מחיל אאונסיה וכיון דהוי פלוגת' דרבוות' אזלינן לחומרא לגבי גט ולא עבדינן כהרשב"א וכ"כ מהר"ב סימן סימן י"ו וכו' עיין שם. והרואה בספר א"ז לבתרא דף מ"ח ע"ב כתב שם הרשב"א וז"ל ומכאן דקדקו דתלויה וזכין אפילו בפחות מכדי שיווי הקרקע זביניה זביני דהא אשה מתקדשת בפרוט' וחשבי' לה כתלויה וזבין וא"כ אף קרקע נקנה הוא בכל כסף הילכך אפילו תלויה וזבין בפרוטה זביניה זביני ועוד וכו' ומסתברא לי שאין דברים אלו נכונים חדא דאנן דעתיה דמוכר אמרי' דאגב אונסי' וזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא ותלויה ויהיב אין מתנתו מתנה ואיך אפשר שיתרצה בפרוטה על קרקע שוה מאה מנה וכו'. ואף על פי שאין אונאה לקרקעות התם במוכר מדעתו הא באונסיה שאנו צריכי' לרצוי מחמת מעות אין כאן מעות שיתרצו הבעלים בכך ועוד וכו' עיין שם באורך:
ה דין ז' אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין וכו' הרשב"א בתשובה חלק ב' סימן רע"ו באחד שאיימו עליו ב"ד שאם לא גרש יאסרוהו בנחושתיים ומחמת איומם צוה לכתוב גט והיה אומר שמפני איומם אני מצוה לכתוב והיו חוזרים ואומרים לו אל תאמר כן אלא מדעת עצמך צווה לא משום כפייה וחוזר ואומר כן מעצמי אני מצוה כת' וז"ל דע כי כל שיש בידם כח לאונסו ואיימוהו על האונס הרי הוא אנוס דתלויה וזבין אינו צריך להמתין עד שיתלה וכו' ואין אומרים בכי הא משום מצוה לעשות דברי חכמים גמר ומגרש שלא אמרו אלא בגט מעוש' בדין כישראל שאם אין אתה אומר כן אלא שאתה תולה אותו בטועה וסבור שכל שאומרים לו לגרש מן הדין אמרו לו כן אפילו גט מעושה בישראל שלא כדין כשר ומכל מקום אם נהגו באותם המקומות להיות עושים כהרמב"ם הנח להם כי גם הגאונים ידעת שאמרו שכופים לגרש כל שהיא מורדת ובמקומות שנהגו על פיהם אין בנו כח לחלוק עליהם ולבטל דבריהם עכ"ל. הרי דאפילו הפחידו בית דין שיש כח כידם לגרש הוי אונס ואפילו אמר רוצה אני אינו גט ולא תלי' שטעה וסבור דבית דין א"ל בדין וגמר ומגרש וראיתי לרבינו האיי בספר המקח שער ל"א שכתב וז"ל ואם יש על המשיב לשאול הא גרסינן כופין אותו להוציא ופרש"י וכו' אמר רבא הא והא בשוטי' נמצא דלא הוי כפייה אלא במעשה ממש. ואיך אנו אומרים שאם הפחיד אותו מי שיש בידו ספק הרי הוא כאלו עשה מעשה ממש תדע דהפחדת בית דין לא הוי כלום אלא כמעשה ממש לפי שהשומע הפחדתו אומר בלבו בית דין אין דרכם להכות בני אדם ולעשות מה שאינו ראוי ולכך הוצרכנו למעשה ממש אבל שאר האונסים כיון שהם עשוים בכך והוי דרכם בכך כיון שהפחידו כאלו עשו מעשה ממש עכ"ל. הרי דס"ל דהפחדת ב"ד לא הוי אונס משום דהלה סובר דבית דין אין דרכם לעשות דבר שלא כדין. ומכל מקום נראה דאם כפו אותו במעשה שלא כדין לא אמרינן. (דגמר ומגרש ואפי' אמר רוצה אני):
ו דין ח' הגה ואפילו אם קבל המעות וכו' כתב הב"ש אפילו אם אנסוהו כדין ובפ' ח"ה כתב רשב"ם אם מסר מודעא על הגט גלוי מילתא בעלמא הוא כיון דאינו מקבל מעות בודאי אנוס הוא משמע דאם קבל מעות ומסר מודעא אמרינן שמא לאו אונס הוא אלא היום למעות הוא נצרך. ולכך הוא מגרש וצריכים העדים לידע אונס שלו ואפשר אף לרשב"ם אם אנסוהו לא מהני מעות אבל אם מסר מודעא ואין אנו יודעים אם הוא אנוס או בלא מעות אמרינן בודאי אנוס הוא דאל"כ למה הוא נותן גט אבל אם לקח מעות א"ל לאו אנוס הוא אלא מחמת המעות הוא נותן גט וכו'. וכבר כתב הריב"ש סימן קכ"ז על פיר' רשב"ם וז"ל וכן עיקר וא"כ בנדון זה שלוקח ממון בגט זה הו"ל כזביני ואין מודעתו כלום כל שלא כתבו העדים במודעא אנן ידעינן באונסיה וכו' ולא שאני אומר שיהיה זה כזביני ממש מפני המעו' שמקבל על נתינתו שנאמר שאף אם יהיה אנוס דאגב אונסי' דזוזי גמר ומגרש כמו שאנו אומרי' בזביני דתלויה וזבין זביניה זביני וכו' דהכא איכ' טעמא אחרינא וכו' ועוד דאפילו בזביני הסכימו המפ' דלא אמרינן תלויה וזבין זביניה זביני אלא כשנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משוויו לא שאין לומר בשום פנים שאם אונסים אותו למכור קרקע שוה אלף זוז בדינר דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה וכו' אמנם אני אומר דכל שמקבל מעות בגירושי' דמי לזביני לענין שאם ימסור מודעא צריך שידעו העדים באונסו. ואי לא מודעיה לאו מודעא דכיון שמקבל מעות מעתה לאו גלוי מילתא הוא וכו' עכ"ל. הרי דדוקא לענין שצריך שידעו העדים באונסו אם לקח המעות דכל שלקח מעות לא הוי גלוי מילתא אכל אי ידעי באונסי' אין הגט כלום. אבל הרשב"ש בתשובה סימן של"ט כתב וז"ל ואף בנדון הזה דינו כמכר שכיון שנתנה לו מעות ולא מסר מודעא אף על גב דידעי באונסיה אגב זוזי גמר ויהיב גיט' שכן הדין במכר וכו' וזה דבר ברור הוא ע"פ סברא זו וככר נעשה מעשה בהוראת גדולים כסברת רשב"ם ובעה"ע וכן נמצא בקצת רבותינו הצרפתים וישרה סברא זו בעיני א"א מורי הרב בתשו' לחכמי איטליא הילכך האשה הזאת מותרת היא מן הטעם הזה עכ"ל:
ז כתב הב"י בשם הר"ן דאם נתברר האונס ך אפילו לא מסר מודעא הגט והמתנה בטלים וכן מבואר בכל הפוסקים עיין שם. בסימן זה ובח"מ סימן ר"ה וז"ל הרמ"ה בפ' ח"ה סס"י קפ"ה ומסתברא דגבי מתנה אף על גב דלא מסר מודעא נמי כיון דאתברר דאגב אונסיה קא יהיב אין מתנתו מתנה וכו' הא גבי גט אשה דלא שייכי ביה זוזי ותנן גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול דאי ס"ד אף על גב דלא מטי ליה הנאה נמי גמר ומקנה בגוים אמאי פסול ואי משום דרב משרשיא הא אידחיא ליה בגיטין בדוכתה ואסיקנא דגט בגוים אפילו בדין נמי. כי פסיל לכהונה משום דמחלף דבכדין דישראל אבל שלא כדין דגוים אפי' ריח הגט אין בו ואס"ר מדאורייתא כשר דאגב אונסי' גמר ומגרש אפילו שלא כדין נמי ליתני וכו' יעש"כ מבואר דסביר' ליה דגט המעושה בגוים אפי' כדין פסול מדאורייתא ואפי' לא מסר מודעא וכן דע' רוב הפוסקי' דגט פסול מדאוריי' אלא דפוסל לכהונה מדרבנן וכן הוכיח הרשב"ש בתשובה סי' של"ט ע"ש.. ועיין בב"י וכתב הט"ז נ"ל דאם קדשה אחר צריכה ממנו גט מדרבנן אטו כדין דישראל כמו שגזרו לענין פסול כהונה מיהו י"ל דפסול כהונה שאני וכו' וצ"ע למעשה והביאו הב"ש סק"י ע"ש ולא ראה מה שכ' הר"ן בפ' המגרש וז"ל ותמהני כיון וכו' נימא שאם נתגרש' בכדין דגוים ובא אחר וקדשה ניחוש לקידושיו אטו כדין דישראל. וכי תי' ה"נ אם כן וכו' ונראה לי דאע"ג דאמרינן דכדין בכדין מיחלף. לא מיחלף ממש קאמרינן דלגבי ישראל מידע ידעי דכדין דישראל וכדין דגוים לא דמו להדדי ואפילו הכי לגבי כהונה מיחלף וכו' וכן תירץ הר"ב אשכנזי בתשובה סימן י"ו דדוקא לענין פסול כהונה גזרינן ע"ש הטעם הרי דאפילו אנסו גוים כדין הגט פסול מדאורייתא ואם קדשה אחר אין חוששין לקידושין כדין כל גט שהוא בטל מדאורייתא דאם לא נשאת עדיין אלא נתקדשה דמותרת לבעלה וא"צ גט משני כמבואר בסימן ק"ן ע"ש. מיהו דעת הרמב"ם דאנסו גוים כדין אין הגט פסול רק מדרבנן. ואם נשאת לא תצא וכן אם נתקדשה הוו קידושין גם מהריק"ו שרש קפ"ו כתב וז"ל ואפילו חשיב זה כידעינן באונסיה. וגם תדמה הנדון הזה למתנה מ"מ כתב הר"י ב"ר ברזילי אם האונס ידוע וברור אצל העדים הן בתלייה הן בהכאה אבל הוא לא מסר מודעא בכך ומכר או נתן נתקיים המעשה וכו'. הרי לך בהדיא דאפילו במתנה אפילו היכא דידעו העדים באונסיה אפי' בתלייה או בהכאות יתקיים המעשה כל שכן הכא שאין האונס ידוע וכו' עש"ב. וכבר כתב מהריב"ל חלק ב' סימן. ע"ו דיחיד הוא ואין לחוש לו ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כותיה וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סימן קפ"ב והוכיח שכן דעת מהריק"ו שכתב וז"ל ובר מן דין מי יוצא ממון מיד המוחזק בו בטענת אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא משמע דוקא באונס דלא מוכח אין להוציא ממון אבל באונס ברור מוציאין ממון ע"ש. וכן כת' מהרח"ש בקו' המודעא דף כ"ט דפשיטא דקי"ל ככל רבוותא אפילו להוציא ממון ולא חיישינן להר"י ברזילי עיין שם. אבל מהראנ"ח ח"א סימן ס"ג כתב דיכול המוחזק לומר קי"ל כהר"י ברזילי ע"ש. ואם כן ה"נ בגט המעושה בגוים שלא כדין אפילו לא מסר מודעא נראה דאין חוששים לקידושי שני (ואין לחוש) לדעת הר"י ברזילי דיחיד הוא אבל באנסו גוים בדין או ישראל שלא כדין דהרמב"ם סבירא ליה דהגט פסול רק מדרבנן פשיטא דחיישינן לקידושי שני כשנצרף עמו דעת הר"י ברזילי דאם לא מסר מודעא אפילו האונס ידוע בתלייה או בהכאה המעשה קיים: