אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן צה

סימן צד

א דין ז' נוטלת כתובת' והמותר ליורשים וכו' ז"ל רשב"ם אבל אם השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובת' והמותר ליורשים ואע"פ שלא נשתייר מבעלה אפי' רביע כתובת' ע"כ ובתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב כ' דר' פרץ ס"ל שנוטלת שיעור כתובת' מן השבח אעפ"י שלא הניח בעלה אפי' רביע כתו' וכו' ע"ש ורבי' מאיר שם כ' דס"ל דלעולם אינה גובה כתוב' מן השבח ומ"ש רשב"ם אעפ"י שלא נשתייר וכו' קאי אלפניו ולא אלפני דלפני כלו' והמותר ליורשים לא מיבעיא אם יש נכסים הרבה כדי כתובת' או יותר דהמותר ליורשים ולא שקלא בשבח מידי אלא אפי' ליכא נכסים אלא רביע כתו' דס"ד דהוי כאלו אמרה ראו כדי שתטול כתו' משלם אפ"ה לא שקלא משבח מידי וכו' ע"ש:

ב אלמנ' שמת בעלה במ"ה והיא נושאת ונותנת בתוך הבית והרויחה ועתה לא נודעה אם נשבעה שבועת אלמנה ומתה והיו שטרות יוצאות על שמה נר' אע"ג דהא דחיישי' שמא התפיסה צררי ה"ד בשעת מיתה מ"מ בהלך בעלה למ"ה חיישי' כמ"ש התו' בס"פ מי שמת במתני' דנפל הבית עליו ועל אשתו בד"ה ובה"א נכסים בחזק' וכו' בשם ה"ר שמשון דלא שייך הכא טעמא דאין אדם מוריש שבוע' לבניו דהא אין טעונה שבועה אלא משום דחיישי' דילמא מתפיס לה צררי והיינו כגון שהלך למ"ה דאז מתפיס לה צרכי אבל נפל הבית וכו' שהוא לפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי וכו' ע"ש הרי דחיישי' להתפסת צררי כשהלך למ"ה והיינו דתנן בפ' שני דייני מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף וכו' ובגמרא מוקמי' לה אליבא דשמואל כששמעו בו שמת ע"ש ברש"י והתוס' הרי דאם הלך למ"ה ומת שם צריכ' האשה לישבע על כתו' ואם לא נשבעה ומתה אין יורשיה יורשים אותה דאין אמש"ל. מיהו אשה זו שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה הרי כתב הרמב"ם פ"ט מה' נחלות וז"ל וכן אלמנה שהיתה נושאת ונותנת בנכסי יתומים והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה מירושה נפלו לי או מציאה מצאתי או מתנה נתנו לי עליה להביא ראיה ואם יש לה נדונייא ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת וכו' וכן אם מת זה הנותן והנוש' בתוך הבית על האחין להביא ראיה אע"פ שלא היו חלוקים בעיסתן ע"ש משמע דאלמנה דינה כאחד מן האחים דאם מתה על יורשי הבעל להביא ראיה וכן פסק הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א דמ"ב בנתנה מתנה ומתה ולא נשבעה דכיון שכבר מתה הנכסים בחזקתה ועל היורש להביא ראיה שלא נשבעה ושאלו הנכסים שנתנה היו של הבעל ואם לא יביא ראיה הרי הם בחזקת מקבל מתנה או בחזקת יורשים דקי"ל טועני' ליורש כל מאי דמצי אבוהון למטען והיא היתה יכולה לומר נכסי מלוג הם או נכסי נדונייתי הם או מעסתי קמצתי ע"ש ונר' דס"ל כיון שמתה ושטרות יוצאות על שמה על היורשים להביא ראיה שלא נשבעה ואלו הנכסים היו של הבעל ואם לא הביאו ראיה טועני' ליורשים שנשבעה על כתובת' ותפסה מטלטלין של הבעל בכתו' ונו"נ בהם והרויח' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"א וזל ומסתברא לי שהנכסים כולם בחזקת רחל בין נשבעה בין לא נשבעה וכו' ואפי' היתה נו"נ בתוך הבית דתנינא בבריית' דאפי' אונות ושטרות יוצאות על שמה שעליה להביא ראיה שנפלו לה מבית אבא אפ"ה אחר שמתה על יורשי לוי להביא ראיה וכו' ובדין זה א' מן האחים והאשה שאונות ושטרות יוצאות על שמה שניהם שוין דבחיי' צריכים להביא ראיה ואם מתו על היתומים להביא ראיה וכו' ולא עוד אלא שהיא נאמנת לומר שלא נטלה מהם מזונות כדקי"ל בסם אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי נכסי בחזקת אלמנה קיימי והיא נאמנת והילכך כל מה שנמצא בידה הרי הוא בחזקתת והמוציא מידה עליו הראיה עוד מסתברא שאפי' נכסים שנשתלטה בהן אחר מיתת בעלה והלכה ואמרה לב"ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה לעצמי כל מה שעשתה בנכסים ומטלטלין השביחה לעצמה ואע"פ שלא נשבע' ולא גבתה וזו ששנינו בפ' מ"ש וכן האשה שהשביח' וכו' ולפי מה שפי' ר"ח ור"ש דוקא בדלא שקלא מזוני הא שקלא מזוני לא דתנן אלמנה ניזונה משל יתומים ומעשה ידיה שלהן ולולי שאין משיבין את האריות הייתי אומר דאפי' ניזונת משל יתומים כל שאמרה ראו כל מה שהשביחה במטלטלי' השביחה לעצמ' וטעמ' דמלת' דחזיא לי דאילו מטלטלי' נינהו כל שאמרה ראו גזלנית היא ושבח גזילה דגזלן הוי וכו' והילכך אלמנה זו בין נשבעה בין לא נשבעה הנכסי' בחזקתה ויכולה היתה היא לומר שלא נטלה מזונות ומעשה ידיה שלה וגם על הנכסים היתה נאמנת לומר שלא נפלו משל בעלה כלום ונכסי' אלו נפלו לה מבית אביה או שהרויחה אותם ממקום אחר לפיכך כולם בחזקתה וכו' עכ"ל הרי דאפי' לא נשבעה הרי הנכסי' בחזקתה וטועני' ליורשי' שלא נטלה מזונו' ומעשה ידיה שלה או נפלו לה נכסי' מבית אביה או הרויחה ממקום אחר:

מיהו אשה זו אחר שמתה ושטרות יוצאות על שמה אפי' היתה ניזונת מנכסי יתומים ונו"נ בתוך הבית טוענים ליורשים שהם שלה כדקי"ל בח"מ סי' ס"ב ע"ש בהש"ך סקי"א ופשיט' דאפי' לא נשבע' טועני' ליורשיה שהם של מציאה כמ"ש הריב"ש סימן קס"ט הביאו הב"י סי' צ"ו על לאה שהיתה ניזונת מן הנכסי' וכו' וז"ל אבל היה יכול לטעון שמצאה מציאה וכו' אמנם זהו במה שבידה כגון הא דאמרי' בפ' ח"ה האשה הנו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה דאמר שמואל מודה לי אבא שאם מתה על האחי' להביא ראיה וכו' אבל בכאן שהנכסי' נשארו ברשות הבן והבת שהיו גדולים הנה כל הנכסי' בחזק' יורשיו ואין לאלמנה. זכות בהם אלא במה שקנתה והשטרות יוצאות על שמה שאם היא נו"נ בנכסי' עליה להביא ראיה בחייה שהם שלה אם שקנתה מממון שירשה או ממציאת' ואם מתה אין יורשיה צריכי' להביא ראיה אע"ף שנושא ונותנת בנכסי' והטענה שטען בן הבת שכבר נשבעה לפני ב"ד וכו' אינה טענה שעליו להביא ראיה ואם לא הביא הפסיד ונסתחפה שדהו עכ"ל הרי דאפי' היא ניזונת ולא נשבעה. על כתובת' השטרות שיוצאות על שמה והממון שבידה הם שלה כיון שמתה דטועני' ליורשיה שקנתה מממון שירשה או ממציאתה וא"צ להביא ראיה שנשבעה אלא על ממון שלא היה בחזקתה וגדולה מזו כ' בתשו' מהר"ם הובא במרדכי בפ' ח"ה על אלמנת ראובן שנשאת לשמעון והכניסה לו ספרים שהיו של ראובן בעלה הא' ומתה ובא חנוך ן' ראובן ותבע את שמעון שאמו לא נשבעה על כתובת' והספרים בחזק' ראובן דעל חנוך להביא ראיה כדאמרי' דאם מת על האחי' להביא ראיה רק בקרקע מוקמי' בחזק' מרא קמא ע"ש אלמא אפי' לא נשבעה והספרי' ידועי' לבעל כיון דמתה טועני' ליורשי' כדין אחד מן האחי' וכן פסק מהריב"ל ח"א סי' ס"ט ומהרשד"ם חא"ה סי' קי"ו ע"ש ופ' שם מהריב"ל דנר' מתוך תשו' מהר"ם דלא אמרי' אין אמש"ל וכו' ע"ש וא"כ ה"ה בשטרות היוצאות על שמה דהוי להחזיק לא אמרי' אין אמש"ל והרי רי"ו כ' דאם מת א' מן האחי' המטלטלי' בחזק' האחי' דלא דמי לשטרות היוצאו' בשמו וכ' הש"ך סי' ס"ב סקי"ז שכן משמע מדברי התו' והרא"ש והמרדכי בפ' ח"ה והריב"ש סי' קס"ט ע"ש אלמא מטלטלי' גריעי מאונות ושטרות בשמו וגם לדעת מהר"ם והרשב"א והריב"ש דמטלטלי' נמי בחזק' יורשי המת ועל האחי' להביא ראיה נר' דשטרות יוצאות על שמו עדיפי ממטלטלי' וכ"כ הרמ"ה בפ' ח"ה סי' ר"ט דמטלטלי' גריעי מאונות ושטרו' אלא דאין חי' ביניהם וכו' ע"ש וא"כ אם במטלטלי' לא אמרי' אין אמש"ל דהוי להחזיק כל שהוא באונות ושטרות יוצאות בשמו שהם בחזקתם ולא אמרינן אין אמש"ל:

מיהו בעל התרומות שער מ"ט חי"ו כ' וז"ל ואע"ג דגרסי' בפ' ח"ה א' מן האחי' שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמו דקי"ל כרב דעליו להביא ראיה ה"מ אונות ושטרות דוקא שאין תפיסת' מחוורת כנגד הממון אבל אם יש מטלטלי' בידו וטוען שלי שנתנו לי נאמן וכו' והביאו מרן הב"י סי' קע"ט ע"ש וכ"כ בשער נ"א חלק ח' בשם הרב נתן בר מאיר ע"ש הרי דס"ל דמטלטלי' עדיפי מאונות ושטרות ונאמן עליהם אפי' בחייו וכן דקדק מהרשד"ם חח"מ סי' קס"ד מדפ' הטור בח"מ סי' ס"ב וכ' הרמ"ה דה"ה אם נמצאו לה מטלטלי' ברשות' שעליה להביא ראיה משמע שהיה הדעת נותן דדוקא בשטרות הוא דאמרי' עליה להביא ראיה הא מטלטלי' לא וכו' ע"ש וא"כ א"ל דמהר"ם בתשו' דס"ל דלא אמרי' אין אמש"ל משו' דהוי להחזיק ה"ד במטלטלי' אבל באונות ושטרות שהן גופן ממון לא הוי להחזיק לענין דאמרי' אין אמש"ל אבל כבר כ' התה"ד סי' ש"ל וז"ל דאם אין היורשי' מוחזקי' מב' צדדים אלא הממון מונח ביד ב"ד בחזק' שניהם נר' דזכו יורשי האשה הואיל וא"צ להוציא דבחזקתייהו נמי מונח ואע"ג דלא מוחזקי' ממש מ"מ בטעם מועט דחי' דאין אמש"ל כדאמרי' התם הבו דלא להוסיף עלה וכו' ומהרשד"ם חא"ה סי' קי"ו נמשך אחריו דהא דאמרי' אין אמש"ל ה"ד אם היורש צריך להוציא מיורשי הבעל אבל כשהנכסי' אינם ביד יורשי הבעל שאין יורשי. האשה באים להוציא הוי כאלו הנכסי' בחזקת יורשי האשה וכו' ע"ש וכ"ש הכא באונות ושטרות שהנכסי' הם בחזק' מי שיוצאות על שמו טפי דמה"ט טועני' ליורשיו כמ"ש בתשו' הרשב"א ח"ב סי' מ' הטעם ע"ש דודאי לא אמרי' אין אמש"ל:

ומ"ש הרמב"ם והטור ומרן בח"מ סי' ס"ב בא' מן האחי' שמת דאז צריכי' האחי' להביא ראיה כבר כ' הב"ח שם דה"ה באשה שמתה דעל יורשי הבעל להביא ראיה והא דאמר שמואל רין זה גבי א' מן האחי' היינו משום דרב ושמואל פליגי בא' מן האחי' אבל השתא דתניא וכן האשה וכו' ודאי אין חי' בין א' מן האתי' לאשה בשום דבר דאשה נמי שמתה על יורשי הבעל להביא ראיה וכל הפוסקי' נמשכו אחר הש"ס אבל ודאי דה"ה גבי אשה ע"ש וכן מבו' בתוספ' בפ"ט דב"ב דדין אשה כאחד מן האחי' דאם מתם בחזקת יורשיה ע"ש ואפשר שאמרו דין זה באחר מן האחי' לרבותא וכ"ש באשה דהא אמרי' עלה מאי וכן מ"ד אשה דשכיח' לה מילת' דאמרי' קא טרחא קמי יתמי לא גזלה מיתמי קמ"ל ע"ש א"כ אשה עדיפא טפי וכיון דבא' מן האחי' שמת על האחי' להביא ראיה כ"ש באשה וכ"כ הדרישה שם דהטור שכ' אשה הנו"נ בתוך הבית וכו' וכן א' מן האחי' וכו' לפי הגמ' זו ואצ"ל זו דמדין אשה שצריכה ראיה נשמע דכ"ש האחי' צריכי' ראיה והטור הקדים דין האשה לדין א' מן האחי' מטעם אחר ע"ש:

והנה מבו' בדברי הרשב"א שהבאתי לעיל דאפי' לא נשבעה הרי הנכסי' בחזקת' וטועני' ליורשיה שלא נטלה מזונות ומעשה ידיה. שלה או נפלו לה נכסי' מבית אביה או הרויחה ממ"א ואפי' היתה ניזונת אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה לעצמי כל מה שהרויחה לעצמה וכבר מרן הב"י סי' זה הביא תשו' הרשב"א בזה וכ' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ז נר' בעיני שט"ס והוא הריב"ש מדכ' ראיה מר' פרץ ע"ש ותשו' הרשב"א מצאתיה בח"ד סי' קנ"ב ושם הובאה תשו' רבי' פרץ ורפי' מאיר עש"ב א"כ דעת הרשב"א והראב"ד הביאו הטור שם דאפי' היא ניזונת השבח שהשביח' בין בקרקע בין במטלטלי' הם שלה אם אמרה ראו וכו' ובתשו' הרשב"א שם מבו' דאם טענה היא כן שאמרה ראו וכו' נאמנת וכן טועני' ליורשיה ולאו דוקא אמרה לב"ד ראו וכו' דה"ה בפני עדים דהא משמע דבגלוי דעת סגי או דבר מוכיח כדמוכח בעובדא דרב ספרא כמ"ש הרשב"א שם והרמ"ה בפ' מ"ש סי' מ"ז ע"ש וכן המרדכי בפ' מ"ש כ' דמ"ש רשב"ם דאם אמרה ראו וכו' בהשבח לעצמה היינו בדלא שקלא מזוני וכן פר"ח וכו' לא נ"ל ומה אם השביחה ק' מנה ומעשה ידיה אין שוים כי אם מנה וכו' בשביל כן תתן להם הכל אלא היא תנכה להם כשיעור מעשה ידיה והשאר תטול עכ"ל הרי דס"ל כהראב"ד והרשב"א ומ"ש תנכה להם כשיעור מעשה ידיה וכו' בתשו' הרשב"א שם כ' וז"ל שכל הריוח לעצמה ומשלמת ליתומי' כמו שנתבטלה ממעשה ידיה כפועל וכו' ואפשר שהאשה אינה משלמת אפי' אגר בטלה שכל שהיא עוש' אמרו שמעש' ידיה לבעל א"נ שכופה לעשות אבל אם נתבטלה ולא עשת' אינה חייבת לשלם כדמוכח שמעת' בפ' שני דייני במי שהלך בעלה למ"ה שפוסקי' לה מזונות ואין מחשבין עמה מעשה ידיה וכו' לכאורה דעתו נוטה דחייבת לשלם שכר בטלה כדברי המרדכי ולא כמ"ש בלשון ואפשר וכו' אבל בתשו' ח"ב סי' ל"א כ' אלא שאפשר שהריוח שלה ומשלמת ליתומי' כל מה שנתבטלה ממעשה ידיה כפועל וכו' ואפשר שהאשה אינה משלמת כלום וכו' וזה נ"ל עיקר ע"ש וכ' הב"ש סק"ט הטעם דנוטלת כל השבח יותר מאחר היורד לשדה של חבירו להשביח משום דהוי כאלו יש לה חלק בנכסי' דהא יש לה כתוב' לגבות ע"ש וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד שם וכיון שכן אם ניזונת משל יתומי' אם השביח' או הרויח' במעות למה אנו דנין שבח וריוח זה במעשה ידיה להיות ליתומי' הגע עצמך אילו היה לה נכסי מלוג וטרחה ונשאה ונתנה אותם ברבית או השביחה אותם הנאמר שאותו ריוח ואותו שבח נדון משום מעשה ידיה ויהיה ליתומי' ומה בין ריוח נכסי מלוג שלה לריוח שהרויח' במעות שנטלה משלהם לעצמה עכ"ל הרי דריוח שהרויחה במעות שנטלה משלהם לעצמה הוי כריוח שהרויח מנכסי מלוג שלה אבל הרמ"ה בפ' מ"ש סי' ב' כ' דה"ז בכלל היורה לתוך שדה והשביח' שלא ברשו' ע"ש ודין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות מבואר בח"מ סי' שע"ה דאומדי' כמה אדם רוצה ליתן וכו' ע"ש וכ' הב"ש דאין להוציא ממון מיד המוחזק ע"ש ונר' דמספק אמרי' השבח לעצמה כמ"ש הרא"ש בפ' מציאת האשה בעי ר"פ עשתה שתים בבת א' מהו בעי רבינא שלש וארבע מהו תיקו וכו' וכיון דסלקא בתיקו הוי לעצמה ע"ש ונר' משום דמעשה ידיה לבעלה תקנת' דרבנן וכל ספק או פלוגת' בתקנת' דרבנן מעמידי' הדבר על ד"ת כדקי"ל בסי' קי"ח והם דברי הרא"ש בתשו' הביאו הטור שם וכ' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' רצ"ב בתיקון יו"ד אע"ף שהיה דעתנו לדין שתהיה יד התובע על התחתונה כדין כל ספק תביעת ממון בטלנו דעתינו מפני דעתו כי רב מובהק הוא ונחית לעומק' דדינא וכה"ג כ' הרמב"ן בשם רבינו אפרים בפ' י"נ וכו' וכ' מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סי' קכ"ג דף קצ"ג משמע דלא מהני תפיסה בתקנות וז"ש הרשב"ץ שהיה דעתו לדון שיד התובע על התחתונה לענין תפיסה ככל ספק דעלמא וחזר ובטל דעתו מפני דעת הרא"ש דלא מהניא תפיסה וכ"כ מהרימ"ט חי"ד סי' מ' דאפי' תפסו מוציאי' מידם וכו' עש"ב וא"כ ה"נ דמעשה ידיה לבעל תקנת' דרבנן במקום פלוגת' מעמידי' הדבר על ד"ת והוי לעצמה:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה