ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן סח
א דין א' וכל המתייחד עם ארוסתו וכו' כתב הב"ש אע"ג דקי"ל חזקה אין אדם טורח וכו' אם מתייחד עמה אמרי' בא עליה ושכח וכו' כ"כ רש"י וכ' התוס' דוקא היכא דמנהג להתייחד עמה אמרי' על דעת כן מייחדי' אותם כדי שיהיה לבו גס בה לא מוקי איניש לנפשי' לבעו' בודאי וכו' וכ"כ הר"ב בא"ז ד"ט ע"ב וז"ל וא"ת מאי מפני שמתייחד עמה הו"ל למיתני מפני שנתייחד עמה ותי' רש"י דנקט הכי וכו' ועוד דאתא לאשמועי' דדוקא ביהודה מפני שהיו מייחדי' אותה תדיר כדי שיהיה לבו גס בה אבל בגליל אע"ג דפ"א או ב' נתייחד עמה דרך עראי לא חיישי' ויכול לטעו' טענת בתולי' חזקה אין ארם טורח וכו' דדוקא ביהודה כיון דבתדירות נתייחד עמה כדי שיהא לבו גס בה חיישי' דילמא הערה ולא הרגיש ששיבר בתוליה כמ"ש רבי' לקמן ע"ש הרי דגם רש"י ס"ל דדוקא כשמייחדי' אותה על דעת כן כדי שיהא לבו גס בה הוא דחיישי'. והא דאמ' התם די"ב כל שלא נהג מנהג גלי' בגליל אלא מנהג יהודה בגלי' אינו יכול לטעו' טענת בתולי' הד' כשנהג כן ולא נתייחד עמה כמנהג יהודה עראי. ועיין בתשובת פנים מאירות חלק א' סימן א':
ב אם היא טענה בתול' היתה ולא טענ' בא עליה נס' הב"ש אם נאמנת במגו דבא עלי או הוי כמיגו להוציא ממו' ע"ש וכבר כ' התוס' בכתו' דף ט' ע"ב בד"ה אבל בגליל וכו' וז"ל וא"ת מנ"ל דילמא ביהודה נאמ' לומר שבא עליה בארוסין ולא בגליל אבל כשטענה בתולה הייתי ובגליל נמי מהימנא וי"ל דמשמע ליה אינו יכול לטעו' טענת בתולים בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסי' בין שאומ' פתח נעול מצא דביאודה נאמ' במיגו דאב"א באירוסי' בא עלי ולא בגליל דליכא מיגו עכ"ל הרי דאפילו טענה בתולה הייתי נאמ' במיגו דבא עלי באירוסין ומה שהק' הח"ה דמיגו להוציא לא אמרי' לק"מ דביהודה כיון דמייחדי' ודאי בא עליה דלא מוקי נפשה כמ"ש התוס' בד"ה מאי וכו' ואמרי' מיגו מטענה ברורה אפי' להוציא ודוקא מטענת ס' לא אמרי' מיגו להוציא כגון מיגו דנאנסתי או מ"ע אבל מיגו דבא עלי באירוסי' אלים דטענת ודאי היא ובזה ניחא מה שהק' התוס' דילמא כשטענה בתולה הייתי בגליל נמי נאמ' ודוקא כשטענה בא עליה באירוסי' אינה נאמנת ואמאי אינה נאמ' במיגו דבתולה הייתי משום דמיגו להוציא לא אמרי' ועוד נר' דמ"ש התוס' ואי לא אמרי' מיגו להוציא א"ש היינו בצירוף חזקה דאין אדם טורח וכו' דאפי' לא הוי חזק' אלימתא במקו' חזק' ה"ד שלא להוציא ממו' אבל להוציא ממון לא אמרי' מיגו במקו' חזקה וכ"כ הרמב"ן הביאו הר"ב בש"מ גבי נאמ' להפסידו וז"ל אבל ק"ל במכחישתו נמי נאמ' במיגו דאב"א נאנסתי תחתי' ומ"ע אני תחתיך וי"ל כיון דחזק' אין אדם טורח וכו' כל ברי' וברי' לא אמרי' מיגו לאפוקי ממו' מיניה וכו' עכ"ל ונראה דהוא אזיל לשיטתיה שהוכיח בפר' ח"ה דאמרי' מיגו להוציא ממו' אלא דהכא איכא חזקה אע"ג דקי"ל דאמרי' מיגו במקום חזק' ה"ד להחזיק אבל להוציא ממו' לא אמרי' מיגו במקום חזק' בברי' וברי' וכו' וכ"כ הרשב"א הביאו הר"ב גבי מאי לאו וכו' וז"ל ורבי' נר' תי' אף ע"ג דא"ל מיגו כיון דעכשיו הוא מכחישה ומסייעא ליה חזק' דאין אדם טורח וכו' לא אמרי' מיגו במקום חזק' ואע"ג דבעיא היא בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו לאפוקי ממונא במקו' חזק' בהא ליכא מ"ד עכ"ל:
ג דין ד' והיא אומ' לא בא עלי וכו' כ' הב"ש דאם הוא כהן או ישראל וקיבל אביה קידושי' כשהיתה פחותה מג' שנים דליכא ס"ס אסו' לו לכך כ' הח"מ דאסו' לבעול אותה כשהוא כהן וכו' ואע"ג די"ל חזק' מסייע' לה דחזק' היא דאינה מעיזה בדבר שהוא יודע שהיא משקרת מ"מ כל דליכא ס"ס שויא אנפשי' ח"ד וכו' ע"ש ונראה דודאי אפי' היו עדים מכחשי' אותו אמרי' דשוייא אנפשי' ח"ד כמו שהוכיח מהר"ם די בוטון סי' נ"ז והמש"ל פ"ט מה"א וכ"ש נגד חזק' אבל א"צ דכבר כ' הח"מ בסי' טו"ב סק"ב דאין האשה מעיזה פניה נגד בעלה להוציא עצמה ממנו אבל להעיז פניה נגד א' לומר קדשתני להכניס עצמה הרבה עושו' כן וכו' והסכים עמו הב"ש שם וה"נ מעיזה פניה לומ' לא בא עלי להכניס עצמה שלא תאסר עליו ושוב מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ש"ע שהק' השואל הרד"ן אשכנזי מדתניא יבמה שאמ' לא נבעלתי לאחר ל' יום אינה נאמ' וא"א לדרב המנונא אמאי אינה נאמנת הא אמרי' אין האשה מעי' פניה בפני בעלה לומר לא נבעלתי וידעה דידע בה בעלה דנבעלה וכו' והרשב"א השיב דלא ארייא דבההיא דר"ה הוא דשיי' לומ' שאינה מעי' כ"כ להפקיע עצמה מיד בעלה דזו ודאי עדות גדולה ואינה עשויה להעיז כ"כ בפניו ולא שלא בפניו כדעת ר"ה אבל הכא אדרבא היא מעכבת עצמה תחת יד יבמה וכמראה שהיא נזהרת שלא תנשא לשוק בלא חליצה אין כאן עדו' וכו' ועוד תדע לך שכן האמת לפי מה שאתה בונה מדעתך דכל שהיא טוענת כנגד בעלה כמוה היא נאמ' לר"ה א"כ ק"ל לר"ה קדשתני והוא אומ' לא קדשתי הוא מותר בקרובו' והיא אסו' בקרוביו ואמאי לוקמא לדיד' דאינה מעי' ונכוף אותו ליתן גט ומ"ל טוענת איני מותרת לשוק בלא חליצה מ"ל איני מותרת לשוק בלא גט והתם נמי אמרו מבקשי' ממנו ליתן גט כמ"ש כאן וכו' ע"ש וכ"כ מהריק"ו שע"ב דטעמא דר"ה לא שייך אלא בתובעת גירושי' דודאי העזה גדולה לאשה להפקיע עצמה מיד בעלה באומ' גרשתני או גרשני שאינך נזקק עמי ומתוך כך צריך הוא להוציא וליתן כתו' אבל היכא דשהה עמה יו"ד שני' והוא הוא דבעי לאפוקי ורוצה להפסי' כתו' באמרו בריא לי דמינה הוא וכו' ודאי דכה"ג מעי' ומעי' וכו' וכ"כ התוס' שילהי נדרי ע"ש:
ד דין ו' הגה וי"א וכו' אבל בחור לא וכו' הר"ב בס' א"ז לכתו' דף ט' בד"ה אבל הכא כו' כ' לדעת רש"י דה"ד שלא להפסידה כתו' אבל לענין לאוסרה עליו אפילו בחור וכ"כ הרשב"א וכו' ע"ש:
ה דין ז' אם הוא כהן אסו' עליו וכו' על כהן שנשא בתולה וכשנכנסה לחופה פירסה נדה ואחר שטהרה בא עליה וטען פפ"מ וכו' כ' ה' בעי חיי אם קידש סמוך לחופה מותרת לכהן דודאי לא זינתה תחתיו כיון דליכא יחוד וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' א"ב שכ' כהן שקידש אשה וכו' ואח"ז בא עליה וטען שנמצאת דרוסת איש נאסרה עליו וכו' הרי שכת' ואח"ז וכו' הא אם קידשה סמוך לנישואי' אין לחוש שזינתה תחתיו וכו' והגם שנראה מסברא זו להלכה למעשה צריך חיפוש ע"ש וה' ח"מ והב"ש כ' דודאי זינתה קודם ומותרת ע"ש. והכי אמרי' בכתו' דף י"ב ע"א וניחוש שמא זינת' תחתיו אמ' ר"ש כגון שקידש ובעל לאלתר ופירש"י שלא פי' ממנה בין קידושי' לבעילה דודאי לא זינתה תחתיו והיינו שלא לאוסר' על בעלה כהן ע"ש בתוס' וכ"כ מהריק"ש בתשו' סי' ע"א מיהו זו שפירסה נדה נראה דאסור' לו דחיישי' שמא זינתה תחתיו בימי נדתה דשייך יחוד והרדב"ז ח"א סי' קע"ה התיר מטעם אחר שדעת קצת גאונים בוגרת אין לה טענת דמים א"כ הוי ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו וכו' ואפי' לדעת האחרונים דבוגרת יש לה טענת דמי' אינו נאמ' לאוסרה עליו אלא במכחשת ואומ' בתולה שלמה נבעלתי וכו' אבל בטוענת מ"ע נאמ' וכו' וזו שטענה נפלתי לא נאסר' עליו עש"ב ונר' דלדידן דקי"ל דבוגרת י"ל טענת דמי' ואין לה טענת פ"פ אם מצא דם וטען פ"פ והיא בוגרת מותרת דהוי ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו מיהו הריב"ש סי' קצ"ב כ' בשם התוס' דה"ד בס"ס המתהפך אבל ס"ס שאינו מתהפך לחומרא ונמשכו אחריהם כמה אחרוני' אבל מדברי התוס' בכתו' דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב וכו' נר' דס"ל דאפי' ס"ס שאינו מתהפך הוי ס"ס וכבר כ"כ הרב בס' א"ז שם די"מ דלא אמרי' ס"ס אלא כשמתהפך בכל צד וכ"כ גי' תוס' אבל התוס' ס"ל דלא בעי' מתהפך עש"ב ועיי' בה' כנה"ג אות כ"א וא"כ נר' שזה דעת הרדב"ז שהתיר בוגרת לכהן מכח ס"ס ס' נבעלה ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו ס' אינה תחתיו דס"ס זה אינו מתהפך דלמ"ד דבעי' ס"ס המתהפך אסו' אבל אם לא מצא דם למאי דקי"ל דבוגרת י"ל טענת דמי' ליכא ס"ס ואסו' לכהן ולענין כתו' בטען פ"פ והיא בוגרת אע"ג דאיכא ס"ס ס' לא נבעלה ואת"ל נבעלה ס' תחתיו נאנסה נר' דאינה גובה כתו' דהא דשרי לה לבעלה אלא מפח ס"ס ס' לא נבעלה וס' אינה תחתיו ואיך נאמר ס' תחתיו נאנסה לגבות כתו' דהוו תרתי דסתרן והתוס' בקמא דף י"א ע"א בד"ה דקא מטהרת וכו' כ' וא"ת ואמאי לא יהיו טהורים דילמא ביום א' יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דילמא הוא זכר וי"ל דלא מצי' למישרי בש"ס דהוו תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובו ביום א' ואפי' יצא רובו דילמא נקבה היא והשתא בתחי' התרנו משום דשמא זכר השתא נתירנו משו' שמא נקבה הרי ממ"נ נעשה איסור וכו' עכ"ל הרי מבו' דס"ל דאפי' ס"ס שאינו מתהפך הוי ס"ס דהך ס"ם לא מתהפך אלא משום כיון דסתרי לא אמרי' מיהו מוכח שם דאם יש מקצת שליא בלא ולד יום א' טהורה משום ס"ס שמא לא יש ולד ואפי' יש שמא לא יצא רובו כמ"ש רש"י והא א"כ אם תראה ביום ט"ו תשתרי נמי מכח ס"ס שמא יצא רובו ביום א' ואת"ל לא יצא רובו ביום א' שמא זכר הוא:
ו :
ואם היא אשת ישראל מותר' לו כ' הח"מ אבל כתו' אין לה דליכא אלא חד ס' שמא תחתיו נאנסה אבל אם נבעלה מקודם לכן הרי כינסה בחזק' בתו' ואין לה כלו' וכ' הב"ש משמע אם היה ס"ס לא היתה מפסדת הכתו' דמהני ס"ס להוציא ממו' וכן מבו' בהתוס' והט"ז סי' ס"ז תמה על התוס' דא"כ ק' דשמואל אדשמו' דהוא ס"ל דאין הולכי' בממו' אחר הרוב וק"ו לס"ס דרוב עדיף מס"ס וראיה מדברי התוס' דף ט' בד"ה ואב"א וכו' ואור"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמו' אלא מדרבנן לכך במקום ס"ס שרי וכו' משמע דאם היה רוב גמור עדיף מס"ס ע"ש. וליתא דס"ס עדיף מרוב כמבואר בתשו' הרשב"א ח"א סימן ק"א ע"ש וכ"כ הכנה"ג בס"ז אות מ"ט בשם מהרי"א. ומהריב"ל ע"ש ומה שהוכיח מהתוס' דכתו' דרוב גמו' עדיף מס"ס לא דק דהתם כיון דצד א' מב' צדדי הס' הוי רוב לא חשיב ס"ס אבל כשיש ב' צדדי' שקולי' דהוי ס"ס גמור עדיף מרוב גמור וגם שהרא"ש בתשו' כלל כ"ו כ' דס"ס הוי כרוב דאזלי' בתרי' בכל דבר שהרי יש פאן ב' צדדי' וכו' ע"ש ומ"מ דעת רוב האחרוני' דבעלמא אפ' בס"ס במציאות אין מוציאי' ממון והכא שאני כיון שרוצה להפסיד' כתוב' מטעם שהיא אסור' לו א"כ בס"ס שהיא מותרת לו ככל ס"ס באיסו' לא שייך למי' שתפסיד כתו' כיון שמותרת כמ"ש הש"ך בס' תקפו כהן סי' ק"ך והסכי' עמו ה' פ"מ ח"ב סי' קמ"ד עש"ב וראיתי להרשב"א בס' א"ז לכתו' דף ט' בד"ה נאמן לאוסר' וכו' וז"ל אבל בתרי ספיקי שהיא אע"ג דהיא טוענת בתולה שלמה נבעלתי וא"כ לדבריה ליכא תרי ספיקי אפ"ה לדידן תרי ספיקי איכא וכו' ולגבי ממו' אפי' בתרי ספיקי בברי' וברי' לא מפקי' ממונא וכו' וכ"כ שם בד"ה נאמן להפסידה וכו' בשם הריטב"א וז"ל דלהפסידה כתו' נאמן לעולם אפי' בתרי ספיקי דלגבי ממון ליכא הפרש בין חד ס' לתרי ספי' וכו' ופ"כ בחי' ליבמו' דף קי"א דכל שנאמן להפסידה כתו' אפי' בתרי ספיקי נאמן דגבי ממו' לא שניא לן בין חדא ס' לתרי ספיקי דלא לאפוקי ממונא מחזקתי' וכו' ע"ש:
ז הגה אבל אמרה נאנסתי נאמנת המ"מ בפי"ח מה' א"ב כ' שיש חולקי' וס"ל דלענין איסו' כיון דליכא אלא חדא ספיקא אסור' היא ואין משגיחי' על דבריה וכן נראה דעת רבי' ע"ש והמש"ל הוכיח כן מהירוש' ע"ש וכבר הרשב"א והריטב"א באז לכתו' דחו זה והוכיחו מהש"ס דידן והירוש' דדוקא בבריא אסור אבל בטוענת ברי' והוא שמא מותרת עש"ב. וכ"כ מהר"י ן' מיגש והובא בא"ז לכתו' אחר פ"א וז"ל ולענין לאוסר' על בעלה למדנו דהיכא דאיהו קאמר ודאי וברי' לי דאסור' היא עלי אע"ג דהיא קאמר' להד"מ הא שויה ח"ד וכו' והיכא דאיהו קאמ' שמא והיא קאמ' ברי' א"ל בהא דאי האי שמא קאמ' בעל לא שייך ביה שום מעשה ודאי כלל אלא ס' הוא הדבר מעיקרו אם זינתה אם לא זינתה לא מתסרא עליה מספקא דהיינו דאמרי' בכל דוכתא מס' לא מפקי' ממונא ואתתא מתותי בעלה ואם יש שם מעשה ודאי נעשה בה מעשה מיהו א"ל באונס זינתה והיא מותרת או ברצון זינתה והיא אסו' חזי' אי היא קאמ' ומודהו אה"נ מיהו אנוסה הייתי הו"ל ברי' ושמא הילכך היא מהימנא ולא מתסרא והיינו דתנן הנושא את האשה ולא מצא בתולי' וכו' ר"ג ור"א אומ' נאמנת דקי"ל כר"ג ואי ואיהי לא מודה אלא קאמר שלמה הייתי הו"ל כברי' וברי' הילכך חזי' אי חד ס' הוא מתסרא כיון דאיכא מעשה ודאי הו"ל ס' דאוריי' וס' דאוריי' לחומרא וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאם הוא טוען שמא והיא טוענת בריא נאנסתי נאמנת דלענין איסו' אמרי' ברי' ושמא ברי' עדיף ודוקא לענין כתו' וכ"כ הרא"ש שם וז"ל ומצאתי כתו' בשם הר"י דאם אמרו אמת שפתחה פתוח ונאנסה מותרת וכו' וקיים דבריו מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לר"ג ברי' ומכשי' העובר אף על גב דלית ליה חזקה דכשרות ואפי' ברוב פסולי' וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דחזק' ממו' מסייעא לרוב ברצון אפ"ה אלים ליה ברי' ומהימנא ע"ש וכ"כ המ"מ דין י"ג כמ"ש דדעת רבי' אע"פ שרוב העיר שזינתה בה פסולים לה כשר הוולד אף ע"ג דלא הי"ל חזקה דכשרות לפי שהדין כך הוא שהיא נאמנת ולא החמירו בהוולד כלל לפי שאם היו מחמירי' בו לבא בקהל לא הי"ל תקנה והרי דין הוולד כדין האשה שנשאת וכו' ע"ש וא"כ ה"נ אם האשה טוענת ברי' שנאנסה נאמנת וכ"ש דבחזק' כשרות היא וכן ראיתי בס' בשמי' ראש סימן קנ"ד תשו' ר"ש על אשה א' שהלך בעלה למ"ה כמו שנה ואחר ו' חדשי' ללכתו הוכר לה העובר כמו לאשה אחרת בג"ח וכו' ובמשלם שתא כשכרעה לילד שלחה אחר הרב וספר' לו בבכי איך שבלילה א' בא גוי דרך חלון וחרבו שלופה בידו נאנסה וממנו הרה ומה שהכחישה עד עכשיו כסבורה אולי תוכל לחפות שלא יהיה לה פגם ואמרת אתה שראוי להאמינה במגו דאב"א מבעלה דהא פסקי' כרבה תוספאה דעביד דאשתהי תריסר ירחי שתא סבור אנ' בהך דרבה תוס' דלא איירי אלא דנימא יוכיח סופה על תחי' שלא היה זה מן הוולד אשמו' רבה תוס' דמהימנא ואין הוולד ראיה דאפשר שישהה מלצאת וכדמשמ' מלשונו דהיינו רק שלא יצא בזמנו וכבר נגמר אבל היכא דלא הוכר עוברה בשליש הא' שאין זה מן הסדר דכל הנשי' בשליש הריונה דהיינו ג"ח העובר ניכר וכ"ש זה שלפי האמת הוכר בזמנו הנה תחי' מעיד על סופו כי לא נתעברה אלא לאחר מזה אבל אומר אני דמהימנא לה דנאנסה אבריא דידה וטעמא דמשארסתני נאנסתי לאו משו' מיגו אלא משו' ברי' דר"ג אלים ליה ברי' וסמכי' אפי' לפסו' יוחסים מדינא וכו' אבל בזאת האשה כשדה זו דמיא שחרבו בידו ואנוסה גמור' היא אלא שהדבר צריך בדיקה גם להסתכל במעשיה וכו' עכ"ל וכתב הרדב"ז בתשו' ח"א סי' קע"א וז"ל דאפי' למ"ד דגם בוגרת י"ל טענת דמים מ"מ מודים דכי היכי דנאמנת לומר מ"ע אני כיון דטענה הכי ודאי נאמנת ולא אמר נאמן לאוסרה עליו אלא במכחשת ואומרת בתולה שלמה נבעלתי זה בשות' אבל בטוענת מ"ע נאמנת שלא תהיה אסו' לכהן וכ"כ הר"מ והרשב"א והר"ן והריב"ש ורוב האחרונים הילכך וכו' אבל מה שראוי לדקדק אם תהיה מותרת אפי' לדעת הרמב"ם שכ' בפי"ח וכו' דחה דברי המ"מ דא"כ שהרמב"ם חולק על כל האחרוני' וא"א לא שתק הר"ן והריב"ש שהם אחרונים לומר בהרמב"ם חולק לפי' אני אומ' שהוא סובר כסברת האחרונים ומש"ה קאמר דרוסת איש שהודית שנבעלה קודם קידושי' א"כ כשותקת דשתיקה כהודאה או באומרת בתולה שלמה נבעלתי והוא מכחישה דליכא אלא חד ס' ואסו' אבל בטוענת מ"ע אני בברי' נאמנת אפילו לענין שלא תאסר על בעלה הכהן וכו' ע"ש:
וה' פני יהושע הק' דאפילו אשת כהן אם טענה מ"ע אני פשיטא דנאמנת וא"כ אפילו טענה שזינתה קודם ארוסין ההא נאמנת במגו דמ"ע אני תחתיך ול"ל דלא הוי מיגו דכיון דמ"ט לא שכיח דהא רוב הפוסקי' הסכימו דאפי' מטענה דלא שכי' אמרי' מיגו כמ"ש הש"ך בח"מ סי' פ"ב ע"ש וכו' עכ"ל. וכבר כ' בס' עה"ש ח"מ סי' פ"ב בדיני מיגו דהא דנאמ' לומ' בשטר כי"ס החזרתי במגו דנאנסו אע"ג דנאנסו לא שכיח כבר כ' הדרישה בסי' ק"ח ובהסמ"ע שם סקי"ז משו' דבטענת החזרתי איכא העזה נגד חבירו בטוען ברי' ואם היה משקר היה טוען נאנסו דהוי ברי' ושמא וליכא העזה אבל אם גם בטענת המיגו איכא העזה לא אמרי' מגו מטענה דלא שכיחא וכן מ"ש הטור ומרן בסי' קל"ג דאם א"ל אל תחזי' לי אלא בעדי' והוא אומר החזרתי ביני לבינך נאמ' במיגו דיכול לומ' נאנסו כ' הפרישה אע"ג דטענת נאנסו גרועה דלא שכי' מ"מ טענת החזרתי ג"כ גרועה היא דהוי העזה לבן נאמ' במיגו ע"ש וא"כ דוקא גבי טענת החזרתי אמרי' מיגו מטענה דלא שכי' משום דטענת החזרתי איכא הטזה והיל"ל נאנסו דליכא העזה אבל היכא דבב' איכא העזה או בב' ליכא העזה כי הכא לא אמרי' מיגו מטענה דל"ש:
ח דין ח' אבל התוס' י"ל וכו' כ' הט"ז משו' דחזק' שאין אדם טורח וכו' אינה חזק' גמו' דודאי י"ל שעכשיו נעשה לה שונא אלא דלעיקר הכתוב' שאינו נותן מדעתו אלא מתקנת חכמים מהניא חזק' זו וכו' ע"ש וליתא שהרי כ' התוס' דף ט' ע"ב בד"ה לא וכו' וז"ל אבל ק' דליהמנא במיגו דאב"א מ"ע אני וכו' לכן נר' דהוי מיגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעי' ומפסיד' אע"ג דבעיא היא בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו במקו' חזק' או לא שמא חזק' דהכא עדיפא וכו' וכבר כת' מהרימ"ט חא"ה סימן כ"ז דחזק' דאין אדם פורע בתו"ז עדיפא מרובא דהא בלא מיגו אינו נאמ' ומוציאי' ממון ואלו ברובא אין מוציאי' ממו' דאין הולכי' בממו' אחר הרוב אלא דהא דאמרי רובא עדיפא מחזק' היינו חזק' שאינה באה מנח בברא אלא דאמרי' העמיד דבר על חזקתו אבל חזקה דאין אדם פורע בתו"ז באה מכח סדרא דחשי' בעדי' וכו' ע"ש וכ"כ מהריק"ו סי' ע"ב וז"ל ועל אשר כ' דהסברא נכונה די"ל חזק' דאוקי ממונא בחזק' מריה נגד חזק' דר"ה ידוע הוא כי כמה חזקו' יש בתלמוד אשר מחמתם מוציאי' ממון כגון חזק' דר"א בפ"ק דב"ב וחזק' דאין העדי' חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול וכו' וטעם נכון למבי' דא"ל אוקי ממונא בחזק' מריה אלא כנגד חזקה דאתייא ממילא כגון חזק' הגוף וכו' אבל כנגד חזק' התלויה בסבר' דקי'"ל לרבנן דהכי הוא פשיטא דלא העמוד חזק' ממו' וכו' עש"ב וא"כ כ"ש חזק' דאין אדם טורח בסעודה ומכסי' שבאה מכח סברא וחזקה דממונא מסייע לה והרי בחזק' דאין אדם פורע בתו"ז אב"ל אי אמרי' מגו כנגד' וחזק' דאין אדם טורח בסעודה לא מהני מיגו כנגדה א"כ חזק' אלימתא היא והר' פני יהושע בחי' כ' ואולי דמסתפינא לידון בדבר חדש נלע"ד טעם אחר דאי כתו' דאורייתא ואי לאו חזקה דאין אדם טורח וכו' היה בדין שהאשה נאמנת דקי"ל כר"ה דחזק' דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ול"ד לענין גרשתני אלא לכל מילי וכו' דכל שהוא יודע אם משקרת אינה מעיזה פניה ולכאו' נראי' הדברי' ק"ו השתא היצא שבאתה להפקיע עצמ' ממנו אינה מעיזה כ"ש היכא דיתבה תותי' אלא כמדומה לי שראיתי סברא להפך דוקא להפקיע עצמה ממנו אינה מעיזה וכו' ע"ש וכבר כ' בדין ד' שכן כ' סברא זו הח"מ והב"ש בסי"ז דדוקא להפקיע עצמה מבעלה אינה מעיזה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ש"ט עש"ב וכן מוכח מדברי התוס' שכ' דחזק' דאין אדם טורח בסעודה ומפסי' עדיפא מחזק' דאין אדם פורע בתו"ז ואין מיגו עומר כנגדה דא"א הרי איכא חזק' דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה כנגדה ואוקי חזקה כנגד חזקה ואמרינן מיגו: