אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן סא

סימן נט

א דין א' אע"ג שלא נבעלה הרי היא כאשתו וכו' כ' מרן הב"י וז"ל בר"פ אעפ"י בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה וכו' וכ"כ הטור אפי' לא בא עליה וכו' וכ' כנה"ג אם אין ידוע שלא בא עליה והיא אומרת שבא עליה נאמנת הראנ"ח ח"א סי' ס"ז ע"ש ולא דק וז"ל מהראנ"ח בתשו' ואם האשה מודה שלא נבעלה יש בענין זה מחלוקת דבגמ' אב"ל נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו וכו' ורוב הפוסקים כ' דחיבת חופה קונה דס"ל דכל היכא דאתמר על בעיא את"ל פסקי' כהך סברא דאת"ל וכו' מיהו מצאתי בתשו' המיי' שכ' משם ריצב"א דנכנסה לחופה ולא נבעלה לא גביא תוספת דבעיא הוא וכו' אבל אם האשה טוענת שבא עליה נלע"ד שהיא נאמנת בכך וכו' עש"ב הרי דלא כ' כן אלא כמ"ד דנכנסה לחופה ולא נבעלה אפילו היתה טהורה אין לה תוספת ואם לא נודע שלא בא עליה והיא אומרת שבא עליה נאמנת אבל לדעת הרמב"ם והטור דקי"ל כוותייהו דהך בעיא נפשטה באת"ל וכו' אפי' נודע בודאי שלא בא עליה הרי היא כאשתו ומבואר שם דאפי' נכנסה לחופה ופירסה נדה אם אח"כ טבלה אלא שחלה הבעל ולא בא עליה כיון שנראית לביאה לא מקרי פירסה נדה ולדידן הרי כאשתו לכל דבר וה"ר אם טבלה אבל כל שלא טבלה אפילו הגיע זמנה ובידה לטבול מקרי פירסה נדה דאינה כאשתו:

וכתב מהראנ"ח שם וז"ל אבל אין לומר דהכא ודאי נאמנת כיון דהיא טוענת ברי שבא עליה ואנחנו לא נדע להכחישה בהא לא קי"ל כרב יהודה וכרב הונא דברי ושמא ברי עדיף אלא כרב נחמן דאית ליה המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו בברי במנה לי בידך והלא אומר איני יודע דהוי ברי ושמא גרוע כ"ש בנ"ד דהרי שמא טוב שלא היה לנו לידע וברי גרוע דמשום דאנן לא ידעי' ואין הבעל חי להכחשה אומרת כן דבברי ושמא דכה"ג אפי' רב יהודה ורב הונא דא"ל ברי ושמא ברי עדיף בכה"ג מודו דהמע"ה כיון דהברי גרוע והשמא טוב וכו' ע"ש ולא דק דבלא"ה לכ"ע לא אמרי' ברי עדיף לגבי היורשים דטענת ברי חשבי' ליה דהא במלוה ע"פ אע"ג דאביהם אם טען איני יודע אם הלויתני חייב משום דברי ושמא ברי עדיף טועני' ליורשים שמא פרע ופטורים דחשבי' לה כטענת ברי ובר"פ האשה שנתארמלה אמרי' דלא אמר ר"ג דנאמנת באומרת משארסתני נאנסתי וכו' אלא בברי ושמא אבל הכא דברי וברי לא וכ' הרא"ש ואלמנה נמי חשבי' טענת היורשי' ברי כיון דטעני' ליתמי כל מה דמצי אבוהון למיטען ע"ש:

ב אבל היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה וכו' הג"א כ' בשם ר"י דה"ד דלא ידע שהיא נדה אבל אם ידע שהיא נדה וכנסה פשיטא דקונה מיד דאדעת' דהכי כנסה כדי לבעול כשתהיה טהורה והביאו הב"י והב ח וכ"כ הח"מ והב"ש בסוף הסי' ע"ש וכ"כ הר"ב בס' א"ז בפ' אעפ"י וז"ל נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו יש שפירשו דלהכי נקט שנכנסה לחופה ופירסה נדה משום דאלו פירסה נדה קודם שנכנסה לחופה אינה קונה לשום דבר ובארוסה חופה דחזיא לביאה בעי' וליכא וליתא וכו' אבל הכא נקט נכנסה לחופה ופירסה משום שאלו פירסה נדה קודם לכן פשיטא דלא אקני לה תוס' לראב"ע וכו' הריטב"א ז"ל ולי היה אפשר לומר דדוקא נכנסה לחופה ופירסה נדה אבל פירס' קודם והודיעוהו ואפ"ה כנסה לחופה הא ודאי דגמר ויהיב דאדעת' דהכי כנסה לחופה וחיבת חופה קונה ואפשר דלהכי כתב רש"י ופירסה נדה ופי' ממנה ומת וכו' דבעי' למימר כדכתיבנא דדוקא כשנכנסה לחופה אדעת' דביאה ופירסה נדה ופי' ממנה ומת וכו' אבל פירסה נדה ושוב נכנסה לחופה ומת לא מיבעי' לן עכ"ל והם דברי הג"א בשם ר"י כמו שכתבתי אבל דעת הרמב"ם ומרן נר' דאפי' ידע שהיא נדה וכנסה הרי היא כארוסה לכל דבר כמ"ש ה' פמ"א סי' קי"ד וה' בית יהודה סי' י"א עש"ב:

ג אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה וכו' מהרש"ך ח"ג סי' כ"ז תמה כיון דבעיא היא הו"ל לפרש שהיא ספק ואם הבעל מוחזק אין מוציאי' מידו ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ל"ו תי' כיון דס"ל דירושת הבעל דרבנן דמדין תורה אין הבעל יורשה אלא שיחזרו הנכסים ליורשיה א"כ היכא שיש ספק אם יורשה מוקמי' הנכסי' בחזקת יורשיה שהם יורשים מדאורייתא ומוציאי' אותם מיד הבעל דלא מהני לו חזקתו כיון דאפי' היכא דודאי יורשה אין ירושתו מדאורייתא וכו' עש"ב וא"נ שהרי כ' בפ' כ"ג מה' אישות ובפ"ו מה' נחלות דירושת הבעל אע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בה אא"כ התנה עמה כשהוא ארוסה ע"ש במ"מ וכ"כ בספי"א מה' שמטה ויובל דעשו לה חיזוק ואינו מחזיר ביובל ע"ש וא"כ נראה דהוי כספק ביורשה דאורייתא וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סי' קכ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחזק דדינו כדאוריית' וכ"כ המבי"ט ח"ג סי' ב' ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה